מה שראיתי בממדים אחרים בעת שסילקתי קארמת מחשבה

(Minghui.org)

לפני ימים אחדים קארמת המחשבה שלי הייתה חמורה באופן מיוחד, היא התבטאה בצורת זיכרונות של דברים שפעלו בצורה גרועה בעבר. תחילה חשתי מודאג וקצת כועס והאשמתי את עצמי על שעדיין יש לי את קארמת המחשבה הזו. רק לאחר כמה ימים התחלתי להבין שצורת החשיבה שלי בנושא זה, מוטעה. היה עלי שלוח מיד מחשבות נכונות כדי לחסל את קארמת המחשבה.

בעת ששלחתי מחשבות נכונות ראיתי שקארמת המחשבה שלי הייתה בצורת בניין שחור וגבוה הבנוי מבטון ופלדה. כל מילה שיצאה מפי הייתה בצבע מוזהב ומגלה זוהר רפה, וכל מילה פוצצה קומה מהבניין השחור.

עוד לפני שסיימתי את המחשבות הנכונות כל הבניין השחור והגבוה התפוצץ. לאחר שהבניין היה לרסיסים, הופיעה תיבת מתנה מקושטת בתחרה בסגנון סיני, היא הכילה תקליטור, אבל צבע הקופסה לא היה יפה. חשבתי שכל זה נעשה לאחר שהבניין התפוצץ, אבל כשראיתי את הקופסה הזו, התבלבלתי למשמעותה. חשבתי שעלי להמשיך ולשלוח מחשבות נכונות. אם למשמעות התיבה הייתה משמעות רעה, היא צריכה להיות מסולקת, ואם למשמעותה היה משהו טוב אזי באופן טבעי זה בסדר. התיבה התפצלה לשני חצאים ובחצי אחד התגלה מיכל חרסינה אלגנטי שהיה בצבע לבנבן מעורב באפור. המשכתי עדיין בשליחת מחשבות נכונות. מיכל החרסינה התפצל וממנו הגיחו כמה מטילי זהב טהור חלולים. המטילים נראו כמיכלים קטנים.

אינני יודע מה הם היו, אבל לאחר ששלחתי מחשבות נכונות הבנתי שמאז ימי ילדותי טופטפו (להכרה, המת') לתוכי דברים רעים שגרמו שבממדים האחרים יהיה לי בניין שחור וגבוה. תיבת המתנה עם התקליטור הייתה כמיכל להגנה עצמית, בעלת כוונה אנוכית לא טהורה ומכוערת. בתקליטור היו מוקלטים הרגלים שנרכשו, שכאילו הגנו עלי, עלי האני שאינו האמיתי.

מיכל החרסינה החלק והלבן היה כמו המחשבות האלו, המושגים, ורעיונות שאינם נטמעים בדאפא. צבע לבן המעורבב עם אפור ציין אי טוהר, אך אני לא הבנתי שהמחשבות והמושגים שלי היו מוכתמים ולא התאימו לעבודות אמנות ומבחינה מעשית חסרי תועלת. המטילים המוזהבים היו אני האמיתי המוטמע בדאפא. כל מטיל היה חלול בדיוק כמו מכל קטן המרמז לי שעלי להרחיב את הקיבולת שלי בגלל שלאחרונה פיגרתי בלימודי הפא.

בתקופת זמן זו, הייתי קצת מדוכא ללא יכולת עידוד עצמי. נראה שהיה לי חוסר אמונה במאסטר ובפא. לא חיפשתי פנימה ברצינות אחר הסיבות. לא יכולתי להבין מדוע לא הקדשתי מספיק זמן ללימוד הפא, דבר שגרם לי לפחד ולהימנע לעסוק בפרויקטים של דאפא. דרך שליחת מחשבות נכונות לסילוק קארמת המחשבה, גיליתי שחוסר בלימוד הפא גרם לחומרים רעים לצוף על פני השטח ולזעזע את אמונתי במאסטר ובפא. הרהרתי בפא של המאסטר:

"אתאר זאת באמצעות אנלוגיה פשוטה: אם פיסת נסורת תיפול לתוך כבשן של פלדה מותכת, היא תיעלם בהרף עין. בשביל פא כה עצום כמו זה שלנו, זה יהיה קל להטמיע אדם כמוך, לסלק את הקארמה שלך, להסיר את המחשבות הלא הולמות שלך וכדומה." ("הרצאה בוועידה הראשונה בצפון אמריקה 29-30 במארס 1998) (תרגום זמני)

לפתע לבי קרן והתרחב, בגלל שהשגתי פריצת דרך בחלק הטכני של הפרויקטים שעליהם עבדתי.