היכולת להסתכל על קשיים בצורה הפוכה

התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא התשיעית בישראל

כתלמיד חדש יחסית בדאפא, אני זוכר שכשנכנסתי לטיפוח הייתי בתחילת הדרך די מבולבל ולא כל כך ידעתי איך לפעול נכון או איך הוא הטיפוח בדאפא.

מתחילת הטיפוח הייתי בלחץ וסבל.

כשהלכתי להתייעץ עם מתרגלים ותיקים יותר זה יצר אצלי עוד יותר בלבול ממה שהיה אצלי. זה יצר אצלי אי ידיעה איך עושים טיפוח, והלחץ שהיה כבר גדול - גבר. הופיעו כאבי ראש חדים מאוד שמנעו ממני ריכוז ורוגע וגרמו לי להתעסק בהם כל הזמן. מעין לופ שקשה לצאת ממנו. הייתי בתוך סבל גופני רב וחוסר אונים, מלווים בחשיבה מזלזלת על אחרים וכעס על אחרים שהאשמתי אותם במצב שלי, זה נבע ממקום מאוד אנושי שאני כועס על העולם. אבל מתוך ההתנסות הזו למדתי, תוך כדי טיפוח, לא לייחס את הסבל שלי לאחרים או לשמור טינות. ניקיתי את הטינה מתוך הבנה שכמטפח אני לא צריך להחזיק בדברים האלה, ומתוך חוויות מסוימות שחוויתי שנתנו לי להבין את הדברים הפוך והדריכו אותי.

גם היום אני לעתים סובל באופן פיסי, הרבה פחות, אבל מלכתחילה אינני מתייחס לזה באותה צורה.

דווקא להיות במקום ה"לא טוב" גרם לי להבין שאני לא צריך להיות שם, וגרם לי להפוך את נקודת ההסתכלות. זו הייתה חציבה בסלע של אופן החשיבה והפיכת המושגים, מתוך ידיעה שאם לא אעשה את זה, לא אעשה את הדברים ברוגע, יהיה לי קשה להתמקד ולהתרכז, קשה לבצע את הבהרת האמת, וקשה להסתכל על אחרים ממקום חיובי. התהליך נמשך שנתיים, מתחילת הטיפוח ועד היום. כיוון שעברתי בעצמי את הדברים האלה, אז כשאני נתקל במישהו עם מחשבות לא טובות ומתנגדות כשאני מבהיר את האמת, אני יכול להזדהות עם הדברים שהוא נמצא בהם, וגם לא אתנדנד ולא אבהל מהדברים שהוא אומר, כי אני מכיר את המצב הזה. כשאדם הוא בתוך סבל אולי בן אדם מהצד יכול להגיד לו: "מה, זה לא בעיה להתגבר על זה, אל תתיחס לזה", וכולי. אבל לעשות את זה בפועל זה מה שקשה. לעשות את זה צריך לבוא ממקום של ויתור. אתה קודם כל צריך להבין למה הסבל מגיע אליך ולמה הוא נמשך. הרבה פעמים זה נמשך בגלל הפחד מהסבל, פחדים אחרים או מלחץ של זמן, פחד שהטיפוח שלי לא יעמוד בציפיות, שאני מאכזב את המורה. זה פחד שבא מחוסר הבנות התחלתיות בתחילת הטיפוח, שבא בגלל שאני רוצה – אבל לא מצליח ליישם כי יש דברים שחוסמים. אז זה גורם לדאגות ולרצון להיות בשליטה על דברים. יש פחד לאבד את השליטה. כשאתה בסבל אתה מאבד את השליטה, אבל כמטפח אתה יודע שזה בדיוק הדבר שצריך לוותר עליו – על הצורך הזה בשליטה. אז זה קל מאוד להגיע ללופ החוזר הזה של פחד, דאגה, רדיפה והתנדנדות.

אז המחשבה לא הייתה ממוקדת מספיק והסבל והדאגות גרמו לעתים שאלמד את הפא בחוסר ריכוז.

השינוי קרה בעיקר בזכות הנחישות שלי, ובזכות זה שחוויתי די הרבה דברים לא רגילים שחיזקו אצלי את האמונה. בשליחת מחשבות נכונות בטח הרבה יודעים זו מחשבה מאוד פנימית הנובעת מהאמת שבתוכי ברגע של סבל, המחשבה הפנימית הזו יכולה לבוא ממקום אמיתי, מקום שיודע, מחשבה אמיתית שלא מפחדת מהסבל והיא מתעלמת מהסבל ולא מקבלת אותו, הסבל כבר לא בעל חשיבות גדולה כל כך - ופתאום זרמים עוברים בכל הגוף והסבל עובר. סבל פיזי שהיה אצלי בא בדרך כלל בגלים וקשור גם למצב המחשבה שלי. מתוך זה הבנתי שמה שבדיוק חוסם אותי זה המחשבה שרוצה שהסבל הזה ייפתר וייגמר, ושרודפת אחרי זה – זה בדיוק מה שחוסם ולעתים נותן פרצה להפרעות. ופה מתבטאת ההפיכה של החשיבה, כי אדם רגיל במצב כזה רוצה להתכנס בעצמו, להגן על עצמו, מפחד – מעין אינסטינקט הגנתי. הוא רוצה שלא יכאב לו, להיות בנוחות, אם הוא מזהה סבל וכאב מגיע הוא מתחיל לפחד על עצמו. וכמו שהבנתי את זה, כך לאט לאט הפכתי את המחשבה,

מתוך "ג'ואן פאלון", הרצאה רביעית:

"כשהמין האנושי מתפתח להיקף זה של היום, כמעט כל אחד נולד עם קארמה על גבי קארמה ובגוף של כל אחד יש די הרבה קארמה. לכן כשהופכים את הקארמה יקרה בדרך כלל מצב כזה: כשהגונג שלך גדל והשין-שינג שלך משתפר, הקארמה שלך מסולקת ונהפכת באותו הזמן. כשמישהו נתקל בקונפליקט, זה יכול להתבטא בבעיית שין-שינג בין אדם לאדם. אם אתה יכול לשאת את זה הקארמה שלך תסולק, השין-שינג שלך ישתפר והגונג שלך יגדל גם כן – כל אלו משתלבים יחדיו. לאנשים בעבר היה דה רב, והשין-שינג שלהם במקור היה גבוה. כל עוד הם סבלו מעט קשיים הם יכלו להגדיל את הגונג. האנשים של היום אינם כאלה. ברגע שהם סובלים קשיים הם לא רוצים לטפח. בנוסף, הם יותר ויותר לא מתעוררים, ואפילו קשה להם יותר לטפח."

כשהפכתי את המחשבה עשיתי זאת מתוך אמונה שזה נכון. אדם יכול להגיד "אני מאמין, אני מאמין" עד מחר, כשאני מצוי באמת בכל הסבל הזה, האם אפשר להסתכל על זה באור חיובי? האם זה משהו שאני באמת יכול לעשות בפועל? יש הבדל בין להבין את זה לבין היכולת ליישם את זה בפועל. האם אפשר להיות עם לב מאוד רגוע בתוך הסבל?

דווקא הסבל הזה שהוציא אצלי הרבה מרמור, גרם להרבה פחדים ולחצים ומחשבה לא נכונה שגרמה לי להסתכל החוצה, להאשים אחרים, לזלזל ולראות מטפחים ממקום עוין, עם כעסים וטינות – דווקא מתוך הסבל הזה הדברים צפו ואפשרו לי לראות אותם ולרצות לשנות אותם. לשנות, כי ראיתי מה זה עושה בפועל לאינטראקציה שלי עם אנשים ולהבהרת האמת. ראיתי מה זה עושה לאנשים סביבי – כי הם לא באמת יודעים מה אני עובר באותו זמן בתוך תוכי. ההתעוררות שלי באה יותר מתוך חוש האחריות שלי כלפי אחרים וכלפיי הבהרת האמת, מאשר דאגה לעצמי. הייתי מוכן לשנות, וחשתי שאני מוכרח להתרומם ולעשות זאת.

ב"לימוד הפא בועידת הפא באטלנטה 2003" המורה אומר:

"זה משום שכאשר אנשים מדברים על טוב ורע זה הכול מתבסס על אינטרסים אנושיים. עקרונות אנושיים הם הפוכים: כאשר אנשים חושבים שמשהו הוא טוב, זה לא בהכרח באמת טוב, וכאשר אנשים חושבים שמשהו הוא רע, זה לא בהכרח באמת רע."

אולי האמונה הזו תיראה לאדם רגיל לא הגיונית, אבל אם המטפח הולך עם האמת הזו עד הסוף ומעז לשנות את החשיבה למקום אחר מתוך הנחישות והאחריות, אז הדברים משתנים.

מנטליות השפיטה המהירה והזלזול באחרים

בתהליך העבודה שלי ב-NTDTV ובתהליך ההדרגתי לכניסה שלי לתפקיד ניהולי בחברה, יצא לי לעבוד עם לא מעט מטפחים וגם להיפגש עם אנשים שונים במסגרות שונות. לפעמים כשהייתי רואה שעבודה כלשהי בגוף התקשורת או בסביבות אחרות לא הייתה נעשית כל כך טוב או שלא תאמה את שביעות רצוני ואיך שאני חושב שזה צריך להיעשות, הייתי נוטה להתעצבן במהרה והיו מתפתחות אצלי תלונות במחשבה. זה היה קורה לי גם עם מטפחים אחרים. לעתים היו לי מחשבות של "איך המטפחים יכולים להיות ככה? הם מטפחים, הם לא אמורים להיות ככה או לעשות דברים ככה או בצורה כזאת, או העבודה לא צריכה להיעשות ככה וכדומה". מחשבות כאלה, שנבעו לרוב מהסתכלות החוצה ולא פנימה, הגבירו אצלי עם הזמן את המנטליות הרעה של זלזול באחרים, מנטליות שבחלקה הייתה קיימת כבר במינון מסוים. במרבית הפעמים המנטליות הזאת נבעה מצורת שפיטה מאוד מהירה שלי את האדם או את המקרה שהיה מולי. זה קל מאוד להדביק סטיגמה ראשונית על האדם שמולך, מתוך הסקת מסקנות מהירה, שפיטה או זלזול כתוצאה מדברים שאתה רואה על פני השטח ומייחס להם חשיבות. בתור מטפח, בתוכי ידעתי שזה לא בסדר לחשוב ככה ושאסור לי למהר לשפוט כך מישהו על סמך דבר כלשהו שאני רואה או דבר שטחי אחר או כשלא נראה לי משהו, או בגלל שאני חושב שאני טוב יותר ממנו בדבר הזה או בעבודה הזאת – זה נבע ממגוון צורות חשיבה לא תקינות. זה כאילו שהיה לי קשה לקבל לפעמים שיש אנשים שהם שונים ממני בחשיבה, או ברמת תפיסה שונה משלי, או שרמת ההבנה שלהם בעבודה שונה משלי וכשלא התמודדתי עם זה כמו שמטפח צריך, זה יצר אצלי עם הזמן הרבה ביקורת כלפי אנשים והרבה הסתכלות החוצה, המלווים בזלזול וקנאה. הבנתי שאין מקום לקיום מחשבות כאלה וזה אותת לי שהגיע הזמן שלי לסלק את ההחזקה הזאת.

מתוך "לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק", 5 בספטמבר 2010:

"...אבל במשך השנים האלה יצרתם הרגל לפיו אתם תמיד מתייחסים לכמה אנשים באופן מזלזל, והיה לכם קשה להפסיק עם ההחזקה הזאת כי התרגלתם להסתכל החוצה. אני רוצה לפתור את המצב הזה, ולסלק את החומר הזה עבורכם. אתם לא יכולים להמשיך כך. הזמן לדברים האלה כבר עבר."

זה אפילו היה קורה לי כשהלכתי לעשות הבהרת אמת בחוץ. ראיתי אנשים אחרים או מטפחים שמתנהגים בצורה שהחשבתי אותה כאינה הולמת, או שמדברים לא יפה והייתי בפעמים רבות משתמש במחשבה אנושית כשהייתי נתקל בדברים האלה – היה לי קשה לקבל את האנשים או המטפחים בצורה חיובית באותו הרגע. הגרוע ביותר הוא שראיתי שזה יוצר אצלי גם הפרעות להבהרת האמת עם האנשים שבאתי איתם במגע.

מתוך "הרצאת הפא בוועידת הפא בוושינגטון די סי 2002", 22 ביולי 2002:

"...במיוחד בין התלמידים שלנו - כשאנחנו מבהירים את האמת לאחרים כולכם מרגישים שעלינו להתייחס ליצורים חיים בחמלה, אין עלינו להיות לא רחומים בין תלמידי הדאפא שלנו. אתם תלמידים של אותה הדרך וכולכם מקדישים את הכל לתיקון הפא של היקום, לכן עליכם לשתף פעולה היטב ביניכם. אין עליכם להסתכל על דברים יותר מדי עם לב של אדם רגיל ואין ליצור קונפליקטים או ויכוחים לא נחוצים על-ידי זה שמתייחסים אחד לשני עם לב של אדם רגיל. במצבים האלה צריך להיות לכם ביטוי הסובלנות, הנדיבות וההרמוניה של תלמידי דאפא. עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו. איננו מדברים על ה"אחדות" כמו של אנשים רגילים, שהוא דבר שטחי ומאולץ. אתם מטפחים והתחום שלכם גבוה יותר. אז בעבודות השונות על ההתנהגות שלכם לשקף את היכולת להבין את האחרים, היכולת להקשיב לדעות של האחרים והיכולת לאמוד את הנכון ואת המוטעה עם הדאפא. למעשה השתפרתם הרבה יחסית לקודם. אני חושב שאתם צריכים לפעול אפילו יותר טוב בעתיד."

אמרתי לעצמי שאני חייב לשנות את המצב הזה ואת צורת החשיבה הזאת. בתקופה הזאת כתלמידי דאפא אנחנו צריכים להיות ביחסים טובים אחד עם השני ולשתף פעולה אחד עם השני בצורה טובה ובונה ולהיות קרובים אחד לשני, ככה אני חושב היום. ודברים כמו אלה יכולים רק להפריע גם לאדם עצמו שחושב כך ובסופו של דבר גם לשיתוף הפעולה הכולל שלנו כגוף אחד.

התחלתי להתעורר לכך שהמצב הזה קורה בגלל שבחלק גדול מהמקרים אני משתמש בחשיבה אנושית כדי לאמוד את הדברים, ולא עם הפא כפי שתלמיד דאפא צריך לעשות. החלטתי להניח את הלב הזה, לנקות את מטעני הכעס והמרמור שהצטברו ולהתחיל לשנות את החשיבה בפועל – מיד כשהתחלתי לפעול כך התחלתי לראות שינויים בסביבה שמסביבי. החשיבה הראשונית שלי בזמן שאני מבהיר את האמת לאנשים כיום בחוץ החלה להיות פחות ביקורתית, יותר מתחשבת ועם הידיעה הפנימית שאני שם בשבילם. אני יכול לראות שבעקבות השינוי אנשים שבאים איתי במגע נעשים פתוחים יותר, קשובים יותר ובאים אלי אפילו בעצמם לקבל עלונים או להקשיב לאמת. אני מאמין שכשהמורה רואה שכשאנחנו משתנים והופכים לבשלים יותר - אז האנשים יגיעו אלינו וייווצרו הזדמנויות.

מתוך "ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב" (פברואר, 2003 – תשובת המאסטר לאחד התלמידים)

"תלמידי דאפא צריכים להתייחס לכל דבר בצורה חיובית. אל תסתכלו על הצד הלא טוב של אחרים, צריך תמיד להסתכל על הצד הטוב של האחרים. למעשה האם אתם יודעים, כשלימדתי אתכם את הדאפא בזמנו, בזמן העברת הסמינר, הרבה מחשבות של אנשים רגילים השתקפו מהקהל למטה. אצל אנשים מסוימים המחשבות שהשתקפו היו מאוד לא טובות, אבל אני לא הסתכלתי על כל זה. אני רק הסתכלתי על הצד הטוב שלכם, אז יכולתי להציל אתכם. אם הייתי מסתכל רק על הצד הלא טוב שלכם, איך אציל אתכם? ככל שהייתי מסתכל יותר, הייתי כועס יותר, איך אוכל להציל אתכם? (מחיאות כפיים) לכן בכל מצב, אל תהיו מונעים על ידי ההתנהגויות של אנשים רגילים, אל תהיו מונעים על-ידי לבבות של אדם רגיל וגם אל תהיו מונעים על-ידי הרגשות של העולם האנושי. הסתכלו יותר על הצדדים הטובים של האחרים והסתכלו פחות על הצדדים הלא טובים אצל האחרים."

הבנתי שחובתי, כמטפח של הדאפא, לנהוג לפי הדאפא, ושזה אומר גם לשנות בפועל את צורת החשיבה שלי ואיך שאני מסתכל ומתייחס לדברים בתקופת הזמן הזאת. הבנתי שאם לא אשנה את צורת החשיבה הזאת היא תפריע לי עם הדברים שאני צריך לעשות, אז החלטתי לנצל את ההזדמנות הזאת ולהסתכל על דברים בצורה הפוכה וחיובית, מתוך טוב וחמלה, בלי מחשבות או מושגים, סטיגמות, תבניות או רושם ראשוני, לא משנה מי האדם, מה הוא עושה איך הוא נראה או איך הוא התייחס אליי.

לראות את הדברים הפוך עוזר להבהרת האמת

ההבנה שדיברתי עליה התבטאה בתוך הבהרת האמת שלי. למשל, הכנתי סרטון לצורך הבהרת אמת דרך האינטרנט והעליתי אותו ליוטיוב. עם הזמן הסרטון צבר די הרבה צפיות וגם תגובות מאנשים. שמתי לב שכשראיתי תגובות נחמדות וטובות לסרטון הייתי מאושר וכשראיתי כל מיני תגובות עוינות ומשמיצות או מאנשים שקרוב לוודאי הורעלו מהרוע, הייתי מתייחס לזה עם חשיבה אנושית וזה היה מזיז לי את הלב, הייתי מבואס ולפעמים אפילו כעסתי ולא הבנתי – איך זה ייתכן שהם חושבים ככה? או "למה הם מפריעים לי" וכדומה.

אבל ממה שהבנתי מהפא, אם ניקח צעד אחורה ונסתכל על זה הפוך, אז נראה שזו בדיוק הזדמנות שנוצרה כדי להבהיר לאדם הזה שהורעל את האמת, הסתכלתי פנימה והבנתי – רגע, ממה אני מפחד – זאת בדיוק ההזדמנות, לא? איך אני יכול להתייחס לזה עם מחשבה אנושית, אני פה בשבילו וזאת בדיוק ההזדמנות שנוצרה להבהיר לו את האמת ולנקות ממנו את ההרעלה או כל המושגים שחוסמים או מעוותים את החשיבה שלו. זה אפשר לי להיות ברוגע ולראות את הדברים בצורה נכונה ומתחשבת – למענו!

דוגמה נוספת: לאחרונה הייתי בפגישה עסקית עם מנהלי חברה מסוימת, והדבר הראשון שהם העלו בפגישה הוא שהם נפגשו עם אדם מסוים שמבין גם כן בכל הקשור לסין והוא אמר לאותם מנהלים שנפגשנו איתם שאם הם יעשו עסקים עם עיתון "האפוק טיימס" ו-NTDTV אז שייקחו בחשבון שהמשטר בסין יחרים אותם ואת הלקוחות שלהם מסין. בעבר אולי הייתי מסתכל על זה עם חשיבה אנושית, מתאכזב או נלחץ, אבל היום הדבר הראשוני שעלה לי לראש היה שזו בדיוק ההזדמנות שלי להבהיר לו את האמת שכנראה לא הייתה ברורה לו מספיק – לתת לו לראות את הדברים ממקום ברור יותר. אני לא יודע אם טכנית עשיתי זאת מושלם, אבל הלב שלי היה בטוח בעצמו, עם ביטחון שאני עושה את הדבר הנכון ולרגע אחד לא התערער – הייתי די נחוש באותו הרגע. ואפשר היה לראות אותם מקשיבים, מסכימים. אפשר היה לראות את הפחדים אצלם דועכים והם התחילו לחשוב יותר ברציונליות. על פני השטח הפחד על האינטרס הכלכלי שיחק תפקיד, אבל עמוק בתוכם הם ידעו שאנחנו עושים את הדבר הנכון, שאנחנו הנכונים. אני חושב שפה גם מתבטאת הבחירה של האדם.

אם היו לי פחדים כמו בעבר, כאשר הייתי מעורער בחשיבה, כמו "ווי, עכשיו אני צריך להבהיר לו את האמת, האם אעשה זאת טוב?" או "אני נכנס עכשיו ללחץ - איך אני מתמודד עם זה עכשיו?" – אז זה בדיוק מה שהייתי משדר לאחרים, לחץ או חוסר ביטחון, ואז הייתי יכול להיתפס כלא אמין או כמישהו שמדבר ממקום של חוסר ביטחון או מגננה. אבל אם הלב לא מעורער ואתה מסתכל על דברים מלכתחילה הפוך ובצורה חיובית למען הצד השני, אז הבהרת האמת תבוא באופן טבעי .

מתוך "ג'ואן פאלון", הרצאה שישית:

"אתה אומר שאתה חייב להיות נחוש ויציב. עם לב כזה, אם תוכל באמת להיות נחוש ויציב ברגע ההוא, תפעל היטב באופן טבעי, כי השין-שינג שלך כבר השתפר."

באחת השבתות עמדתי בטיילת ביפו כדי להבהיר את האמת לעוברים ושבים. באותה שבת היו עוד יותר אנשים מהרגיל. אדם אחד עבר די קרוב אליי, אדם שלפי הופעתו נראה כמו עבריין. איך שהסתכלתי עליו היה לי שבריר של חשיבה אנושית ואז זה נעלם מעצמו, כי באתי לשם עם לב שמלכתחילה נחוש לא להיות מוסח. פניתי אליו באדיבות והתחלתי לספר לו על הרדיפה בסין. אחת התגובות הראשוניות שלו הייתה משהו כמו: "מה איכפת לי? שיהרגו אחד את השני. למה זה אמור לעניין אותי?"

זה לא הזיז לי את הלב והחלטתי שלא אתן לשום דבר להפריע, אמשיך אתו עד הסוף ואתאים את הגישה. הבנתי שצריך לדבר אתו ברמה הכי בסיסית, שכולנו בני אדם וצריך להיות לנו איכפת זה מזה. ראיתי פנים כועסות וגסות הופכות מול עיניי לרגועות ועדינות יותר, ופתאום הוא שינה את החשיבה לגמרי ואמר משהו כמו: "כל הכבוד לכם, תמשיכו ככה", לחצנו יד ואפילו היו לו דמעות בעיניים, וזאת כיוון שהמושגים האנושיים לא תפסו בכלל מקום בלב שלי.

מתוך: הרצאת הפא בוועידת הפא בניו יורק 2011 - "מהו תלמיד דאפא":

"בחמלה אמיתית אין שום אנוכיות, מתייחסים לכל אחד, או לישויות חיות באופן כללי, מתוך הסתכלות של מחשבות נכונות ובאהבה רחומה."

אני מקווה שצורות המחשבה שציינתי יוכלו לעזור לעוד מטפחים לראותם. אני יודע על עצמי, ששינוי של צורות החשיבה האלה יכול לעזור לקידום שיתוף פעולה נכון יותר בינינו. תודה על ההקשבה.