על "יושר וצדק"

(Minghui.org)

הסימנייה הסינית "יושר וצדק" (יי 義) מכילה מגוון משמעויות נרחב בנוגע למוסריות. כמו כן, היא גם אחד מהיסודות הבסיסיים של התרבות הסינית המסורתית. כאשר מזכירים את הסימנייה "יושר וצדק", אנשים יחשבו על "רומן שלושת הממלכות", אחד מארבע הנובלות הקלאסיות הגדולות של הספרות הסינית. למרות שהנובלה מתעדת את חייהם של אדונים פיאודליים בתקופת שלושת הממלכות, הפירוש של "יושר וצדק" בולט לאורך כל הספר. הסיפורים אודות ג'ו-גה ליאנג, אשר היה למודל לנאמנות לאומה ולאמון, והאנקדוטות של חוש הצדק של גואן יו היו בעלי השפעה עצומה לאורך הדורות.

יש סיפור הנקרא "אישה מוסרית מונעת את התקדמותו של צבא". במהלך תקופת האביב והסתיו, מדינת צ'י תקפה את מדינת לו. כדי לברוח מצבא צ'י, אישה ממדינת לו רצה בחוצות העיר, כאשר היא נשאה ילד אחד בזרועה האחת, ואחזה בילד אחר בידה השנייה. כשחייל מצבא צ'י רדף אחריה, היא עזבה את הילד שבזרועה, והמשיכה לרוץ עם הילד שהחזיקה בידה. החייל תפס אותה ושאל: “מדוע עזבת את הילד שבזרועך, והמשכת עם הילד שהחזקת בידך השנייה?” היא ענתה: “הילד שהחזקתי בידי הוא בן אחי, הילד שהיה בזרועי הוא בני. לא יכולתי לקחת את שניהם, לכן עזבתי את בני". תשובתה הגיעה עד לאוזניו של הגנרל של צבא צ'י. הוא בא אליה לשאול אותה: “את מי את אוהבת יותר, את בן אחיך או את בנך?”. האישה השיבה: “האהבה שיש לי כלפי בני היא אהבה אנוכית. אבל יש לי תחושת של יושר וצדק כלפי בן אחי. למרות שכואב לי לעזוב את בני, לשמור על בן אחי היה הדבר הנכון לעשות". הגנרל של צבא צ'י הפסיק את ההתקפה. הוא אמר: “אפילו אישה במדינת לו מבינה את משמעות היושר והצדק. איך אוכל לתקוף מדינה בעלת מוסריות כמדינת לו?”. הוא נסוג עם צבאו וחזר למדינת צ'י. האישה ובנה חזרו הביתה בשלום. כשהדוכס של לו שמע את הסיפור, הוא שלח מתנות רבות לאישה והעניק לה את השם "אישה מוסרית".

ישנה אמרה עתיקה: “אני רוצה לחיות ולהיות מוסרי. כשלא אוכל לשמור על שניהם, אוותר על חיי ואשאר מוסרי". “יושר וצדק" מאפשרים לאדם להבחין בין טוב לרע, להיות הוגן, רציונאלי ומוסרי. המוסריות שומרת על החברה יציבה ובונה הרמוניה ביחסים הבין-אישיים. עם זאת, מאז שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) תפסה את השלטון בסין, היא הרסה 5000 שנים של תרבות מסורתית סינית, והתייחסה לאנשים הסינים באופן בוגדני ובחוסר נאמנות לטובתו של העם הסיני. היא לימדה אנשים להילחם ולפגוע אחד בשני ולחסל את האמונות הרוחניות.

לדוגמה, למרות שפנג דה-הוואי הציל את חייו של מאו צה-טונג פעמים רבות, מאו רצה להרוג את פנג משום שהוא מתח ביקורת על מאו ב-'פגישת לו-שאן'. פעילי הדמוקרטיה ג'אנג באי-ג'ון, לואו לונג-ג'י, ו-צ'ו אן-פינג, ומאות אלפי אינטלקטואלים, שעודדו אותם לייעץ למק"ס, תויגו מאוחר יותר כ-”ימניים", ובעקבות זאת עונו, הושפלו בפומבי ונרצחו. במהלך המהפכה התרבותית הגדולה, על מנת לשרוד, אנשים שיקרו, רימו ובגדו בחבריהם, במשפחתם ובעמיתיהם כדי להגן על עצמם. המושג ”יושר וצדק" לא התקיים עוד ורמת המוסריות צנחה במהירות.

[...]

המין האנושי תמיד משחר אחר טוב לב. בחודש מאי, שנת 1992, הפאלון גונג (אשר נודע כפאלון דאפא) התפשט אל החברה האנושית. האנשים זיהו שהתורה טובה. היא הביאה בריאות ורווחה נפשית למתרגלים, ולימדה אנשים להיות טובים ומוסריים. הפאלון דאפא התפשט מהר מאד בסין. תוך שנים ספורות, ניתן היה לראות מתרגלים בגנים ציבוריים, ברחבות ציבוריות, ובשטח המשחקים של בתי ספר, בכל רחבי האומה סין. המתרגלים דיברו על להיות אדם מוסרי בחיים, בעבודה, ובחברה. הם שמו את האחרים לפני עצמם, וויתרו על האנוכיות והרדיפה אחר רווח אישי. הם לא ייחסו חשיבות לתהילה וניהלו את עצמם על פי עקרונות הדאפא.

מיליוני אנשים האמינו ב-”אמת-חמלה-סובלנות" וניהלו את עצמם באופן מוסרי. הדבר הפך לכוח עוצמתי שרומם את המוסריות והמצפון של האנשים, וכך ייצב את החברה, והיווה דבר חיובי לכל ממשלה או חברה. אולם, ג'יאנג זמין, השליט הקודם של המק"ס קינא בפופולאריות העצומה של הפאלון גונג. בשנת 1999 הוא יזם את הרדיפה האכזרית נגד שיטת הפאלון גונג והמתרגלים שלה.

הדבר הראשון שהמק"ס עשתה היה "לחשוף ולהעביר ביקורת". הם הכריחו את המתרגלים לבגוד באמונתם ולכתוב "הצהרת הבטחה" שבה הם מבטיחים לזנוח את שיטת התרגול. אם הם סירבו, המק"ס עשתה כל דבר אפשרי כדי (ציטוט) “הרסו את המוניטין שלהם, ענו אותם פיזית, ורוששו אותם פיננסית". נכון להיום, יותר מ-3000 מתו כתוצאה מהרדיפה. מאות אלפים נאסרו בניגוד לחוק ונשלחו למחנות עבודה בכפייה. אלפים נשלחו לבתי חולים פסיכיאטריים והוזרקו להם חומרים בלתי ידועים. איבריהם הפנימיים של מתרגלים רבים נקצרו מגופם למטרות רווח, כאשר גופותיהם נשרפו במשרפות כדי להעלים את הראיות.

המק"ס גם הסיתה לשנאה והמציאה שקרים כדי להונות את אנשי העולם, כמו למשל: "תקרית ההצתה העצמית בכיכר טיאן-אן-מן" ; "1400 מתו מכיוון שסירבו לקחת תרופות", "הרוצח הפסיכוטי פו יי-בין" וכו'. (כל אלו הוכחו כשקריים).

במשך 13 שנים, בנסיבות של רדיפה קשה ומדכאת ותוך סכנה לחייהם, מיליוני מתרגלים בחרו לעשות את הדבר הנכון, לוותר על העצמי ולקיים את המוסריות. הם לא מפחדים מהמשטר הטוטליטרי וממשיכים ליידע אנשים את האמת אודות הפאלון גונג. הם ניהלו את עצמם עם חמלה והזהירו את האנשים הסינים שיבוא יום בו "השמיים ישמידו את המק"ס". הם עודדו אנשים לפרוש מהמק"ס ולהיות אנשים טובים. הם החיו את המסורת הסינית העתיקה של להיות מוסרי.

“הטוב תמיד גובר על הרוע". מיליונים של מתרגלים התמידו וממשיכים להבהיר את האמת, ואנשים בהדרגה רואים את הטבע המרושע של המק"ס. יותר מ-115 מיליון סינים פרשו מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה ובכל יום אנשים נוספים תומכים בפאלון גונג.

[...]

ישנה אמרה על מדינת צ'ין: “לרצות את מדינת צ'ין באמצעות אדמתך שווה ערך לכיבוי אש באמצעות עצים. האש לא תיכבה עד שכל העצים יישרפו". זה אומר שכל עוד באמתחתך פיסת אדמה, מדינת הצ'ין החמדנית תמשיך לתקוף את אדמתך. המק"ס היא כמו מדינת צ'ין. לאחר שלקחה את אדמות בעלי-האדמות, ואת הרכוש מבעלי ההון, היא ממשיכה לקחת, פיסה אחר פיסה, את חיי האדם ולהרוס את מוסריותו. המק"ס לעולם לא תהפוך לטובה. האפשרות היחידה עבור העם הסיני היא לפרוש מהמק"ס וזוהי הבחירה הנכונה.