טיפוח הוא דבר רציני מאוד

(Minghui.org)

ברכות מתרגלים עמיתים.

לאחרונה, מספר מתרגלים באזור שלנו נוצלו על-ידי הכוחות הישנים ונעצרו באופן בלתי חוקי. הייתי עצוב מאוד, אבל לא בגלל רגשות אנושיים. לאחר כל כך הרבה שנים של טיפוח, והגעה לשלב הסופי של תיקון הפא, קיוויתי שמתרגלים עמיתים לא ינוצלו עוד על-ידי הכוחות הישנים. כמתרגלים עמיתים עלינו לקבל הצעות מאחרים ולהציע הצעות בתום לב. כדי לשתף את ההבנה שלי עם מתרגלים עמיתים, ברצוני לדבר על הרצינות של הטיפוח..

יש לנו את המורה החשוב והכביר ביותר של היקום, וכולנו לומדים את אותו פא. כל אחד מאתנו צריך לעצור ולשאול את עצמו: עד כמה האמנו במילים של המורה, וכמה מהן יישמנו? כמה הבנו באמת? האם הלך רוחנו כלפי המורה והדאפא עדיין כפי שהיה בהתחלה עם הבנה רבה? או האם הפכנו לרציונליים יותר ויותר ואנחנו מטפחים באמת את השין-שינג שלנו? האם יותר ויותר מעקרונות הפא מתגלים לנו? האם הכל הופך להיות ברור יותר?

ככל שההזדמנות לטפח את עצמנו מגיעה לסופה, כך הטיפוח שלנו צריך להיות רציני יותר. מתרגלים אחדים עדיין עובדים קשה על קידום הקריירה שלהם, קונים בתים להשקעה, משווים בין המשכורות, מקנאים בעושרם של אחרים, וחושבים על פוליטיקה, אהבה, עתיד ילדיהם, תזונה, חיי נוחות וכו'. אין סוף הדברים האלה המדאיגים אותנו, כולם החזקות אנושיות. זה לא שאין עלינו לחשוב עליהם. עם זאת, האם אין זאת הסיבה מדוע כל כך קשה לטפח בחברה הרגילה? על פני השטח עלינו להתאים לחברה הרגילה, בעת שבתוכנו עלינו להתנתק מההחזקות של העולם האנושי.

אם נשקיע מאמץ רב מדי על העניינים האלה של אנשים רגילים, הם יהפכו למכשולים בטיפוח שלנו, ויגרמו לצרות. הם מספקים קרקע פוריה למושגים אנושיים, ומעצימים את ההחזקות שלנו מבלי שנהיה מודעים לכך. אולי יש אנשים שקראו ספרי דאפא במשך זמן רב, שנים, ואולי גם עשורים, בעוד שהם עדיין רודפים אחרי דברים של אנשים רגילים. לפיכך, הם בחרו להיות אנשים רגילים. אין זה משנה אם אתה קורא ספרי דאפא בכל יום, אם אתה לא רוצה לוותר על ההחזקות האנושיות אז אתה בוחר להיות אדם רגיל. אם אתה בוחר להיות אדם רגיל, תסבול מההשלכות של להיות אדם רגיל: לידה, זקנה, מחלה ומוות. אנשים רגילים חיים כאן כדי לשלם קארמה ולהתגלגל לאחר מותם. אם הגעת לכאן עם משימה ולא קיימת את הנדר שלך, התוצאות תהיינה חמורות מאד. מדוע הכוחות הישנים מעיזים לרדוף מתרגלים? זה בגלל שהם מנצלים את ההחסרות והחולשות האלו.

ישנם סטנדרטים עבור מתרגלים, המורה אמר שזה בסדר לוותר על ההחזקות האנושיות שלנו לאט לאט. אבל בסופו של דבר, עלינו לוותר לגמרי על ההחזקות האלה. אנחנו צריכים לזכור כמה ההחזקות היו לנו לפני הטיפוח ועל כמה ויתרנו כבר. כמה ויתרנו כבר? האם חשבנו על זה בכנות? אנחנו לא יכולים לרמות את אף אחד. זה יהיה כמו לנסות לגנוב פעמון תוך כדי אטימת אוזניים. הכל ברור לשמים ולארץ. אם אנחנו לא רוצים לוותר על ההחזקות האנושיות אז אנחנו רק אנשים רגילים. כדי להיות באמת מטפחים, עלינו לפרוץ דרך ההחזקות שלנו ולוותר על ההחזקות והתשוקות האנושיות המעכבים אותנו. כל המושגים העולים במחשבתך ומנסים לגרום לך להפיק תועלת, הם כולם שדים.

למתרגלים אחדים יש החזקות חזקות כמו תהילה, רווח ורגש. יש להם גם החזקה חזקה לנוחות. למעשה, הם תקועים והם עדיין אנשים רגילים, אבל הם לא מבינים זאת.

המורה אמר:

"הנתיב שלנו צר. אם אתם סוטים אפילו קצת יהיו בעיות. אני לא רוצה שיופיעו אצלכם בעיות, ואני לא רוצה שאף אחד יחליק מטה בטיפוח שלו. ועוד יותר איני רוצה לראות אתכם מרפים את הטיפוח שלכם מכיוון שהנסיבות השתפרו. את כל זה אתם יצרתם, ויש לפניכם עוד הרבה עניינים – וזה יהיה כך כל הדרך עד היום שבו תגיעו לשלמות. כבר עברתם את המבחן הקשה ביותר. מה שנשאר לא יהיה קשה עד כדי כך. אתם רק צריכים לפעול אפילו טוב יותר בזה. ככל שהדברים נראים יותר חסרי תקווה, ייתכן שהתקווה היא ממש מול עיניכם. ככל שמרגישים משועממים, אולי אתם למעשה מקימים את המוסריות האדירה שלכם. אני מקווה שתוכלו להצליח לשתף פעולה היטב, שיהיו לכם מחשבות נכונות חזקות מספיק, שתסתכלו פנימה כשאתם נתקלים בדברים, ושתהיו עם התלהבות כמו בזמן שרק התחלתם את הטיפוח. אל תהיו כמו אנשים רגילים שההתלהבות החולפת שלהם דועכת אחרי כמה דקות ואז נעלמת לגמרי." ("מהו תלמיד דאפא").

"בן אנוש רוצה לעלות לתחום כה גבוה ולהיעשות ארהאט, בודהיסאטווה, בודהא, דאו או אלוהות: אם בן אנוש עם גוף שמלא בקארמה עומד להפוך לאלוהות, האם לא היית אומר שזה עניין רציני? האם אין עליך לבחון עניינים אלה בקפדנות עם סטנדרט גבוה ולהתאים עצמך לחשיבה נכונה". [לימוד הפא בניו יורק (מתוך הרצאות בארה"ב 1997)] (תרגום לא רשמי)