השתפרות יחד היה לי לעזר לפרוץ את המבחן של קארמת מחלה

(Minghui.org)

הייתי בעלת מזל שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא בראשון באפריל 1997. בתחילת יוני השנה, התחלתי לחוות סימפטומים של קארמת מחלה. הכול נגרם משמועה שהתפשטה בכפר שלנו שבעלי מנהל פרשיית אהבים.

בהתחשב בגילו האשמתי אותו שעשה משהו מביש למדי. אם באמת היה לו רומן, הייתי הופכת נבוכה מאוד. לא התייחסתי למצוקה הזאת כמבחן מנקודת מבט של הפא ונכשלתי בחיפוש פנימה. במקום זאת נתתי להחזקה שלי להתפוצץ וכתוצאה מכך התחלתי לחוש בחילה ולא הייתי מסוגלת לאכול.

החלטתי שאלה הם התכנונים של הכוחות הישנים וניסיתי לשלול זאת באמצעות הגדלת הזמן והדחיפות של שליחת מחשבות נכונות חזקות. כמו כן למדתי את הפא לעתים קרובות יותר. במשך שבועיים בקושי אכלתי משהו מלבד דייסה. חשתי חלשה מאוד והזעתי כשהלכתי אפילו צעדים ספורים. מהר מאוד איבדתי ממשקלי. רציתי לעבור את המבחן הזה בעצמי, כך שלא סיפרתי על כך לאף אחד מעמיתיי המתרגלים באזור שלנו.

לילה אחד בחודש יוני בשנה שעברה, בעודי לומדת את הפא עם מתרגלים עמיתים, הייתי צריכה לעזוב מוקדם מפני שלא חשתי טוב. ברגע שהגעתי הביתה, הקאתי במשך 12 שעות עד הבוקר. הקאתי אפילו לאחר ששתיתי קצת מים. במשך היום ישבתי בחצר והקאתי הכול, אפילו את מיץ המרה.

באותו יום צלצלתי לבתי וביקשתי אותה לקחת אותי לכפר שלה, כי האמנתי שהמתרגלים שם חרוצים מאוד ומצב הטיפוח שלהם יותר טוב. המתרגלים האלה שיתפו עמי את ההתנסויות שלהם. למדנו את הפא ביחד ושלחנו מחשבות נכונות ביחד. אחר זאת חשתי טוב יותר. ארבעה ימים לאחר מכן רציתי לחזור הביתה ולנסות לפרוץ את המצוקה הזאת בעצמי. אולם מצבי הפיזי התדרדר ושבוע אחר כך הרגשתי שהפכתי שברירה יותר. מאוחר יותר הזמנתי את בן דודי (שגם הוא מתרגל) לבוא ללמוד ולשלוח מחשבות נכונות איתי.

מצבי לא השתפר ובעלי התעקש שאלך לבית החולים. בכל פעם שמתרגל עמית בא לבקר אותי הוא התייחס אליהם ממש בקרירות וניסה לגרש אותם. גם אמי בת התשעים רצתה שאלך לבית החולים. נוסף לכך, ילדיי ואחותי הצעירה באו גם הם לעתים קרובות לבקר, או צלצלו כדי להאיץ בי ללכת לבית החולים.

שמרתי בנחישות על מחשבה אחת: אני אאמין במאסטר ובפא ולא אלך לבית החולים. אמרתי למשפחתי שיקציבו לי שלושה ימים ואז ארגיש יותר טוב.

כשקארמת המחלה פגעה בי בצורה חזקה מאוד, ניסו כמה מתרגלים עמיתים בכפר שלנו להציע עזרה. אולם האמנתי שמאחר שכולם צעירים יותר ממני ולא כל כך חרוצים כפי שאני הייתי, הם לא יהיו מסוגלים לסייע לי.

ב-"לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס" המאסטר אמר:

"בכל מקרה, מטפח צריך להסתכל על דברים כמטפח ועם המחשבה של מטפח, ולחלוטין לא יכול להסתכל על דברים עם חשיבה של אדם רגיל. שום דבר שאתם נתקלים בו אינו דבר פשוט, מקרי, או רגיל. בטוח יש לו קשר לטיפוח שלכם ולשיפור שלכם. משום שאתה מטפח, החיים שלך שונו וניתן לך נתיב טיפוח חדש; שום דבר על הנתיב שלך אינו קורה במקרה".

מתרגלים עמיתים אמרו לי בחומרה: "אם מתרגל נרדף על ידי כוחות הרוע, כל שאר המתרגלים מושפעים". הם גם אמרו: "קארמת המחלה שלך אינה מקרית ואורכת כבר זמן רב, לכן אסור לך להרשות לנו להחמיץ את ההזדמנות לעלות ולהשתפר ביחד. לפיכך, עלינו להתערב. היית חרוצה בלימוד הפא וסמכנו עליך. אם לא תגיעי ללמוד עם קבוצת לימוד הפא אנחנו נתרשל ואת עלולה לדאוג שלא טיפחנו היטב ואי אפשר לסמוך עלינו. אף על-פי שאיננו שקדנים כמוך וכמו הבן דוד שלך ויש לנו הרבה פגמים, רק מאסטר יודע באיזו רמה אנחנו נמצאים. אל לך לזלזל בקלות בכוח הקולקטיבי שלנו".

דבריהם של עמיתיי המתרגלים זעזעו אותי מאוד. כמה ימים קודם לכן חיפשתי עזרה מאלה שהאמנתי שנמצאים במצב טיפוח טוב ובזתי למתרגלים באזור שלי. מי נתן לי את הזכות לזלזל בתלמידיו של המאסטר? הלב הזה לבוז למתרגלים עמיתים זו החזקה חזקה שיצרה פערים בין מתרגלים עמיתים. ברגע שהבנתי זאת, ידעתי שעלי לשחרר את ההחזקה.

ב-"הרצאת הפא במנהטן" המאסטר אמר:

"במיוחד הבהרת העובדות בנקודת הזמן הזאת דורשת הרבה כוח אדם, צריך שיהיו עוד יותר אנשים כדי שישתתפו בהבהרת האמת ובהצלת ישויות חיות, ואפילו עוד יותר אנשים שייקחו חלק בפרויקטים השונים המיועדים לחסל את הרדיפה של הרוע. אז לאבד אדם אחד זה לאבד כוח אדיר, ואדם אחד נוסף זה כוח אדיר נוסף".

כל אחד מהווה חלק אדיר של כוח. אסור היה עלי להתעלם ולבוז למתרגלים העמיתים.

ב-"יום השנה ה-20 להוראת הפא" מאסטר אמר:

"אבל מלכים או אלוהויות אפילו גדולות יותר של מישורים שונים של הקוסמוס, לא מעריכים חיים נמוכים כאלה. זה משהו שנקבע על ידי מצב הקיום שלהם. הם מחשיבים רק את הסטנדרט הכולל. הם לא מחשיבים במיוחד ישות מסוימת או קבוצות של ישויות בהיקף גדול, משום [שהמלכים או האלוהויות] האלו הם פשוט גדולים כל כך".

הכוחות הישנים מדגישים את הסטנדרט האינדיבידואלי הכללי, אבל אני התעלמתי מהכוח של הקבוצה כולה.

מתרגלים עמיתים הזמינו מיד לביתי את כל המתרגלים שהכירו. כשהם יושבים סביבי, הם שלחו מחשבות נכונות חזקות במשך שעה באותו הזמן בכל יום אחר-הצהריים.

בפעם הראשונה ששלחנו מחשבות נכונות חזקות ביחד, יכולנו להרגיש את השקט בסביבה שלנו ושדה האנרגיה היה חזק מאוד. אולם ביום השני, הכוחות הישנים בממדים אחרים החלו להפריע למתרגלים בכך שהציבו פערים ביניהם: הרוע גרם להם להתעייף. ביום השלישי המתרגלים ניקו קודם כל את הממד שלהם ואז שלחו מחשבות נכונות חזקות. כמו כן ביקשו מהמאסטר לחזק את הכוח שלנו. כל תא וחיים בשכבות של הממדים שלי שלחו מחשבות נכונות ביחד, כשהם משמידים את הכוחות הישנים בכל הממדים ומונעים מהם לרדוף ולהפריע למתרגלים העמיתים.

כל יום אחרי ששלחנו מחשבות נכונות חזקות, שיתפנו בהתנסויות שלנו ולמדנו את הפא ביחד. שלושה ימים לאחר מכן, הבראתי לחלוטין. גם יחסו של בעלי אלי עשה תפנית של 180 מעלות אחרי זה והוא הפסיק את הרומן שלו.

באמצעות המבחן הזה, גיליתי שהייתה לי תרעומת חזקה כלפי בעלי והייתה לי גם החזקה מהפחד להתבזות. בינתיים לא הייתי שקדנית בטיפוח שלי ולא למדתי היטב את הפא. התוצאה הייתה שחשתי נבוכה להבהיר את האמת לאנשים לפיכך בהדרגה פעלתי פחות. לא יכולתי לתרגל את כל התרגילים לאלתר. כמו כן החמצתי לעתים קרובות שליחת מחשבות נכונות בחצות הלילה. מה שגרוע יותר, בזתי לכמה מעמיתיי המתרגלים המקומיים מה שיצר פער גדול בינינו.

במשך הימים בהם שלחו המתרגלים מחשבות נכונות עבורי, הם יכלו להרגיש שהם נלחמו נגד הכוחות המרושעים שרדפו את המתרגלים. הם טיפחו כל מחשבה יחידה שלהם כדי להבטיח שמחשבותיהם הנכונות יהיו הטהורות ורבות העוצמה ביותר.

אחרי שהתאוששתי, המתרגלים העמיתים ביקשו ממני לכתוב התנסות זאת כדי לעודד מתרגלים אחרים. הודיתי למאסטר על הסידורים שלו. כמו כן אני גם רוצה להודות למתרגלים על חוסר האנוכיות שלהם