מהתנגדות עזה לאמונתו של בעלי בפאלון דאפא ועד להיותי מתרגלת בעצמי

(Minghui.org)

כשאני חושבת על עצמי בעבר וכשאני מביטה בעצמי בהווה, אני מתחרטת שבזבזתי כל כך הרבה זמן יקר. היום אני כותבת על מחשבותיי מעומק לבי, כדי לנקות את מוחי ולטפח את עצמי טוב יותר וכדי להיות ראויה לגאולה הרחומה של המאסטר.

הבה נתחיל בבעלי, שהחל לתרגל עוד לפני שהחלה הרדיפה ביולי 1999. כשהתחיל לתרגל לראשונה, התנגדתי לכך, אבל לא באמת הבנתי מהו הפאלון גונג. חשבתי שזה רק כדי להעלות את הכושר ולא האמנתי בשום דבר אחר. אבל זמן קצר לאחר שהחל לתרגל, הפכתי לפתע לאדם אחר, למרשעת בלתי הגיונית וסירבתי לאפשר לו לתרגל. באותו זמן, כל פעם שהוא חזר מתרגול הייתי רבה איתו. אפילו זרקתי את הכרית שלו לתרגול שאבי הכין לו בעבודת יד. החבאתי את הספרים שלו כדי למנוע ממנו לקרוא והיינו רבים לעתים קרובות.

ב-20 ביולי 1999 החלה המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) לרדוף את הפאלון גונג. היא ניצלה את כל מנגנוני התעמולה של המדינה כדי להכפיש את הפאלון גונג. בתי ואני פחדנו והפחד חיזק את הרצון שלנו להתנגד לתרגול של בעלי. בעקבות לחץ מבתי, ממני וממקום עבודתו, נראה היה שהוא הפסיק לתרגל ואני קצת נרגעתי.

יום אחד, אחרי כמה שנים, כשבעלי היה בהפסקה בבית, הטלפון הנייד שלו צלצל. הוא לא ענה ושאלתי אותו מדוע. הוא מלמל איזו סיבה. מאוחר יותר גיליתי שהמצלצל היה מתרגל עמית שנהג לתרגל איתו. הכרתי את המתרגל הזה. לאחר מכן גיליתי בביתי כמה חומרי הבהרת אמת ומספר קטן של קמעות עם המילים "אמת-חמלה-סובלנות". זה שיגע אותי. חקרתי אותו ולא נתתי לו לישון או ללכת לעבוד. זרקתי את החומרים האלה, והתנגדתי בנחישות ששוב ילמד ולא אפשרתי לו ליצור קשר עם מתרגלים אחרים. בתי צלצלה בדמעות למתרגל הזה והתחננה בפניו להבטיח שלא ייצור קשר עם אביה. המתרגל הזה בילה זמן רב בשיחה איתה והמילים האחרונות שאמר לה נחרתו בזיכרונה: "גברתי הצעירה, זכרי בבקשה שפאלון דאפא הוא הפא הנכון והוא טוב".

רבתי איתו כל יום, והוריתי לו לכתוב מכתב המבטיח לא יתרגל ולא ייצור קשר עם מתרגלים אחרים. בתחילה הוא סירב לכתוב זאת, אבל מאוחר יותר הוא חשש שמא אתקשר למעסיק שלו, כך שתחת לחץ הוא כתב הבטחה לא ליצור קשר עם מתרגלים אחרים אבל הוא לא כתב את המילים "להפסיק לתרגל". עכשיו כשאני כותבת זאת אני חשה כאב כזה ומתחרטת בכל לבי. באותו הזמן הייתי אישה רעה ובלתי הגיונית.

למעשה לא ממש זרקתי את החומרים והקמעות הקטנות שהוא הביא הביתה. במקום זאת שמרתי עליהם, וכשלא היה בבית הייתי קוראת בהם. יום אחד מצאתי תקליטור מחוץ לדלת ביתי בשם "אנחנו מספרים על העתיד". לקחתי אותו, וכשהוא לא היה בבית צפיתי בו שוב ושוב. זה עזר לי להבין הרבה. המתרגלים האלה היו מלאי חמלה כל כך הגונים וישרים. אז ידעתי שדאפא הוא נכון ומוסרי ויכול באמת להועיל לאנשים ולמדינה כולה, במונחים של שיפור הבריאות של האנשים והעלאת המוסריות בחברה. קחו את בעלי לדוגמה, הוא מתרגל כבר מעל עשר שנים. במהלך הזמן הזה הוא לא היה זקוק לתרופה כלשהי, עשה הרבה מעבודות הבית והתייחס אלי ולבתי היטב והיה לו מוסר עבודה טוב מאוד. הבנתי את כל הדברים האלה, אבל המשטר הזה כל כך חסר היגיון. אני חיה במדינה הזאת הנשלטת על ידי המק"ס המרושעת במשך עשרות שנים. הבנתי עמוקות כמה מרושעת היא המפלגה ופחדתי. פחדתי שמשהו יכול לקרות לבעלי, למשפחה שלי. ההבנה של האמת הביאה שלווה ללבי ורציתי להתפשר עם בעלי.

לילה אחד אמרתי לו בשלווה שהוא יוכל להמשיך לתרגל ואני לא אטריד אותו עוד. ביקשתי אותו גם שיתרגל בבית, ימנע מיצירת קשר עם מתרגלים אחרים ושישמור על בטחונו. החזרתי לו את חומרי הדאפא, את הקמעות ואת מכתב ההבטחה שאילצתי אותו לכתוב. כשהוא בהלם, אמר לי: "זה ממש נהדר. את לא זרקת אותם החוצה. אפשר עדיין להציל אותך". הוא בכה משמחה וכך גם אני.

עכשיו אני רוצה לדבר על ההתנסות שלי. מאז ששמעתי על הדאפא החמצתי יותר מעשר שנים. הטוּב מתוגמל והרוע מקבל את עונשו. במהלך השנים האלה סבלתי ממחלות גדולות וקטנות כמו כאבי גב, כאבי רגליים ונדודי שינה. הוציאו לי את התוספתן, את אברי הרבייה והסירו לי את השדיים. במשך השנים האלו עברתי מחלה אחר מחלה.

בתחילת 2011 אבחנו אצלי את סרטן השד. חברה שלי מצאה מגידת עתידות מהר ג'יו הואה שאמרה שלא אחזיק מעמד ואחיה עד לחצי השני של השנה. חשתי כמו שסוף העולם הגיע. אני לא יכולה לתאר את הרגשות שלי באותו זמן. במשך הימים שלאחר הניתוח, בתי בכתה כל יום בבית ולא אכלה או ישנה ולא הלכה לעבוד. כשבעלי ראה זאת הוא לא הבין מדוע עם פא טוב כל כך לא הוארנו אליו כדי שנתחיל לתרגל.

יום אחד בתי הגיעה לבית החולים לבקר אותי. היא נראתה שונה, אנרגטית קצת יותר וחייכה יותר. שמחתי על כך ותהיתי מדוע השתנתה באופן דרסטי כל כך.

אחרי הניתוח שלי והשחרור שלי מבית החולים, מה שחיכה לי היו שישה טיפולים כואבים של כימותרפיה. אותו לילה התחלתי לפתח חום שארך יומיים. חום אחרי ניתוח זה דבר מפחיד, מפני שזה יכול להוביל לסיבוכים אחרים. באותו לילה בתי אמרה לי שהיא רוצה לשוחח איתי. היא ביקשה שלא אכעס ועוד לפני שהספקתי לומר משהו היא החלה לבכות.

היא אמרה לי: "אני זוכרת שאמרת שאני נראית אנרגטית יותר כשבאתי לבקר אותך לאחר הניתוח. לילה קודם לכן הייתה לי שיחה רצינית עם אבא. הוא סיפר לי דברים רבים על הפאלון גונג ואמר לי שאנשים סובלים בחיים האלה על ידי מחלות ונלחמים בעבור רווחים אישיים קטנים ולפעמים אפילו הורגים בעבור רווחים כאלה.

"את יודעת שאבא לא טוב ביצירת קשר והבעת רגשות, אבל באותו לילה הוא דיבר הרבה. הכול היה הגיוני. הפנמתי את הכול. לאחר מכן הוא קרא עבורי את "ג'ואן פאלון" עד שנרדמתי. את יודעת שלא ישנתי טוב במשך ימים רבים, אבל באותו לילה הרגשתי כל כך נוח. ביום המחרת קיבלתי מסרון בו היה כתוב שפאלון דאפא מציל אנשים עם יחסים קארמתיים. אמרתי לטלפון הנייד שלי שאני מאמינה, מאמינה באמת. מאותו זמן ואילך החלטתי ללמוד פאלון דאפא. קראתי את כל הספר ושיננתי בקול: 'פאלון דאפא הוא טוב' ו-'אמת-חמלה-סובלנות הוא טוב', התחלתי להרגיש יותר טוב, התחלתי לאכול יותר, לישון יותר טוב ולהרגיש נינוחה, ואני יכולה להתרכז יותר טוב בעבודה. אימא האם את יודעת, אם לא הייתי מתחילה לתרגל, יכול להיות שהייתי חולה ממש כמוך. לא שכאב לי בלב פחות ממך, זה משום שאני אוהבת אותך. בואי ונתחיל לתרגל ביחד. המאסטר יכול להציל אותנו".

השיחה הזאת נגעה ללבי. הבטחתי לה שאלמד איתה. שיננתי בקול בכל לבי: "פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות הוא טוב".

באותו לילה קרה נס: הייתי חצי רדומה כשהבטן התחתונה שלי פלטה רעש חזק. לאחר מכן אנרגיה חזקה זרמה ומלאה את גופי. התעוררתי. זה קרה באמת, לא בחלום. בבוקר שלמחרת סיפרתי לבעלי על כך והוא אמר בשמחה: "אפשר להציל אותך. זה דבר טוב. המאסטר עוזר לך לנקות את גופך".

מאותו לילה ואילך, לא הרגשתי כמעט כאב. החום ירד לי. בתי הייתה ממש מאושרת. אחרי שטיפלו בי הם הלכו לעבודה. מצאתי את קלטות הוידיאו של ההרצאות של מאסטר והתחלתי לצפות בהן בבית. כשהתעייפתי מישיבה עמדתי למשך זמן קצר. כשהתעייפתי, שכבתי קצת. הפנמתי הכול. צפיתי בפרק שמאסטר אומר לי בחמלה ש

"ג'ן-שן-רן הוא הקריטריון היחיד לאמוד אם האדם טוב או רע" ("ג'ואן פאלון"- הרצאה ראשונה).

המאסטר סיפר לי גם מהו באמת אדם טוב, על היחסים בין רווח להפסד, על הטרנספורמציה של הקארמה, איך להיות בן אדם, איך להעלות את השין-שינג ודברים אחרים. באותו הזמן חשבתי לעצמי: "אם הממשלה שלנו תקדם זאת, יהיו עוד אנשים שיתרגלו פאלון גונג והמדינה שלנו תהיה הטובה ביותר בעולם!

קראתי את הספרים, למדתי את הפא ותרגלתי בבית את התרגילים. המאסטר חיזק אותי ועודד אותי לעתים קרובות. מעולם לא חשתי נוחות כזאת בגופי. זה באמת משהו פלאי. עשיתי בעבר דברים ממש רעים כלפי הדאפא ובכל זאת המאסטר מוכן להציל אותי. הבנתי מהכתבים שהמאסטר מלמד שאם עשית משהו רע אז פשוט תעשה זאת טוב בפעם הבאה על בסיס הפא. קראתי את הספר "ג'ואן פאלון" שוב ושוב והחלתי להעתיק אותו בכתב יד. כמו כן שאלתי ספרים נוספים של המאסטר ממתרגלים עמיתים, כדי לקרוא אותם אחד אחר השני. בערב, משפחתי הייתה יושבת לקרוא ולתרגל ביחד.

שישה חודשים לאחר הניתוח שלי החברים ובני משפחתי אמרו לי שהחלמתי היטב ונראיתי אנרגטית יותר, ויותר נחמדה. בתחילה חשבתי שהם סתם אמרים זאת כדי לשמח אותי. לאחר מכן נפגשתי פעם עם גיסי, בהתחלה הוא נדהם ואמר: "גיסתי, לא ראיתי אותך כבר מעל עשר שנים, נכון? את נראית בדיוק כפי שנראית אז ולא השתנית כלל". כששמעתי זאת ממנו האמנתי שזה באמת כך משום שהוא היה אדם נחמד ולא שיקר. מאז נעשינו קרובים יותר.

בשנה זאת מצב בריאותי טוב. לא נזקקתי לתרופה כלשהי ואפילו לא תפשתי הצטננות. הייתי במצב טוב יותר מאשר לפני המחלה והניתוח. אני מעריכה מאוד את היחסים שלי עם מתרגלים עמיתים. הם אלה שעוזרים למאסטר לתקן את הפא ולהציל אותי. זהו התכנון מלא החמלה של המאסטר. הם כולם אנשים טובים. הם בכלל לא כמו שהמשטר מכנה אותם-"כת רעה". הם לא מעורבים בפוליטיקה. הם רק לומדים את הפא ומתרגלים את התרגילים. הם גם מבהירים את העובדות לאנשים כדי לעזור להם לראות מבעד לשקרים המרעילים וכדי שיזכו בעתיד טוב.

אני בת 55 וסיימתי רק חטיבת ביניים. למדתי בבית ספר יסודי במהלך ה"מהפכת התרבותית", כך שההשכלה שלי אינה גבוהה. המאמר הזה לא כתוב היטב, אבל זוהי התנסות אמיתית שלי. אני חשה חרטה ורוצה לכתוב לאותם חברים שלא הייתה להם ההזדמנות ללמוד את השיטה או להבין את העובדות על הדאפא. אם אי פעם יזדמן לכם להשיג חומרי הבהרת אמת על הפאלון גונג, אנא מכם אל תסרבו לקרוא אותם רק בגלל שהמשטר הקומוניסטי מתנגד לכך. בבקשה השתמשו במצפון שלכם כדי לאמוד מה זה צדק ואי צדק. אל תתנו לשקרים לשטות בכם ואל תחמיצו את ההזדמנות הגורלית הזאת.

אני גם רוצה להצהיר בזה שכל דבריי ופעולותיי בעבר כנגד הדאפא וכנגד המאסטר בטלים ומבוטלים. מעתה ואילך, אני מאמינה מעומק לבי במאסטר ובדאפא. אני אטפח בשקדנות ואהפוך לתלמידת דאפא העומדת בדרישות הפא.

תודה רבה לך מאסטר! תודה לכם עמיתיי המתרגלים!