המשטרה מפברקת ראיות, התובע עוזב את אולם בית הדין, השופט מזייף חתימה

(Minghui.org)

המשטרה המציאה ראיות, התובע מיהר לצאת מאולם בית הדין והשופט המכהן זייף חתימה – אירועים יוצאי דופן האלה קרו במשפטה של מתרגלת הפאלון גונג גב' וואנג לי-שין בעיר ג'יא-מוסי.

ב-19 ביולי 2010 נעצרה גב' וואנג על שחילקה חומרי פאלון גונג. ב-18 באוקטובר 2010 נערך משפטה בבית דין בפרברי ג'יא-מוסי. עורך דינה הציג קו הגנה חזק מאוד והוכיח במפורש שהמשטרה פברקה ראיות.

לאלה שכיהנו במשפט לא היה דבר לומר בתגובה והתובע עזב במהירות את אולם בית הדין. למרות שהשופט מיהר לנעול את ישיבת בית הדין ללא תובע, עדיין נגזרו על גב' וואנג שלוש וחצי שנות מאסר בכלא.

כשהגישה ערעור בבית דין הביניים הוליך אותה השופט שולל ואילץ אותה לחתום על מסמך נגד עצמה. ללא כל שימועים נוספים הועברה גב' וואנג לכלא הנשים בהיילונג-ג'יאנג.

סיפורה של וואנג לי-שין: הפאלון גונג שינה את חיי

שמי וואנג לי-שין מג'יא-מוסי. בעבר חליתי במחלות רבות השייכות למערכת הדם. עקב מצב בריאותי הייתי נוחה לכעוס ובכל פעם שמשהו לא נעשה כפי שרציתי הייתי מתחילה לצעוק על הסובבים אותי.

ב-1997 התחלתי לתרגל פאלון גונג בעזרת אחותי. זכיתי בביטחון ותקווה מחדש.

נעצרתי ועברתי הטרדות

ב-1999 החלה המפלגה הקומוניסטית ברדיפת הפאלון גונג. היות שזכיתי לתועלת רבה כל כך מהשיטה, הרגשתי שעלי לקום ולהגן עליה. ב-24 בדצמבר 2012 נסעתי לבייג'ינג לעתור על הזכות לתרגל פאלון גונג ויומיים לאחר מכן נעצרתי.

סירבתי לגלות את שמי ומהיכן אני. זה גרם לשוטרים לקלל אותי ולהשפיל אותי. נשפטתי ארבע פעמים ונשלחתי למרכז המעצרים במחוז דא-שינג. לאחר מכן הועברתי בהוראת "משרד 610" חזרה לג'יא-מוסי. אחרי שסחטו ממשפחתי 3,000 יואן שחררו אותי, אבל הייתי נתונה מאז למעקב צמוד אחריי.

המשטרה פורצת פנימה, מאיימת על בעלי וגורמת למותו

ב-2001 פתחתי חנות בפרברי העיר. הבהרתי את העובדות על הרדיפה ללקוחות שלי והצגתי סרטי וידיאו בנושא בחנות שלי. הלשינו עלי ונעצרתי בידי שוטרים. הם בזזו את ביתי וערכו חיפוש בכל פינה בחנות. הם החרימו את כל ספרי הפאלון גונג, תקליטורים, עלונים, חוברות פנסים ופנסי רוח. הצלחתי לברוח וזוג אנשים החביאו אותי מהמשטרה.

השוטרים זעמו שלא יכלו למצוא אותי וסגרו את כל הצמתים, כשהם עורכים חיפוש מבית לבית. הם לא יכלו למצוא אותי, כך שהוציאו זעמם על בעלי. כל יום הטרידו את משפחתי. בעלי התלונן וביקש לדעת איזה חוק הפרתי. "אשתי הייתה בעלת מזג רע בעבר ואחרי שתרגלה פאלון גונג היא נרגעה ומצב בריאותה השתפר", אמר להם.

מרוב איומים והפחדות מצד המשטרה בעלי נעשה מודאג מאוד וחלה. שישה חודשים לאחר מכן הוא נפטר. לא יכולתי לחזור הביתה. בני איבד את אביו והתגעגע אלי מאוד וכל ציוניו ירדו.

ב-2003 עבדתי בסופר. המשכתי להסביר את הרדיפה לעמיתיי לעבודה. הלשינו עלי ושוב נעצרתי ביחד עם מתרגלת נוספת. משפחתי הפעילה קשרים בעלי השפעה ואחרי ששילמו קנס ניסו לאלץ אותי לחתום על מסמך בו אני מוותרת על הפאלון גונג. סירבתי לכך.

אני והמתרגלת השנייה נשלחנו בחשאי למרכז המעצרים בעיר. הבהרתי את האמת לסוהרים וסירבתי להיכנס בשער מרכז המעצרים. הסוהרים הזעיקו תגבורת. הם כפתו את ידיי בכוח וכתוצאה מכך נותרה צלקת עד היום על פרק כף היד שלי. לאחר שסחטו עוד 7,000 יואן ממשפחתי שוחררתי על תנאי, לטיפול רפואי. רק מאוחר יותר נודע לי שנגזרו עליי שנתיים במחנה עבודה.

המשטרה פברקה ראיות, התובע עזב את אולם בית הדין והשופט זייף חתימה

ביולי 2010 חילקתי חוברות על הפאלון גונג ביחד עם מתרגלת בשם לי שיו-רונג באזור מגורי שוטרים. דיווחו עלינו למשטרה שהגיעה מייד ודחפה אותנו בכוח למכונית משטרה. נפצעתי בידיי וברגליי. בתחנת המשטרה ניסו לאלץ אותנו לחתום על מסמך המפליל אותנו.

הם בזזו את ביתי זייפו ראיות כשהם מניחים פריטים השייכים לי בשכונה שלי וצילמו זאת. לא הודאנו בשום דבר, אבל בכל זאת האשימו אותנו.

במרכז המעצרים סירבתי ללבוש מדי אסירה, סירבתי לעבוד בעבודת עבדים ובכל פעם שהגיעו פקחים הייתי דורשת בקול רם לשחרר אותי. גם כשאמרו לי הפקחים שאין לי על מה להתלונן ולצעוק, המשכתי להבהיר להם את העובדות. כתוצאה מכך כפתו את ידיי ורגליי ובודדו אותי בתא זעיר. אולם משום שהייתי חלשה מאוד והתעלפתי מספר פעמים הוציאו אותי משם אחרי זמן מה.

התנגדנו לרדיפה באמצעות שביתות רעב. כשאחת המתרגלות חלתה וניסיתי לקרוא לרופא, הסוהרות קיללו אותי ואמרו שאני תוחבת אפי לכל דבר. משפחתי וחבריי לעבודה ניסו לעזור לי והמשטרה ניסתה שוב לסחוט מהם כסף.

במשפט, ביקש עורך הדין שהובא מבייג'ינג לשחרר אותי. הוא הציג הגנה עוצמתית מאוד ובכירים בבית הדין נותרו ללא מילים. התובע מיהר לעזוב את האולם, השופט המכהן נאנח והתלונן שהשימוע מתנהל ללא תובע ומיהר לנעול את הישיבה. אולם למרות כל זאת עדיין נגזרו עלי שלוש וחצי שנות מאסר בכלא.

ערערתי לבית דין גבוה יותר. השופט המכהן הגיע למרכז המעצרים בלוויית שני פקידים בכירים והונו אותי לחתום על טופס, בטענה שזהו מסמך הדרוש בתיק. לא נזהרתי וחתמתי עליו. לאחר מכן אמרו שאין צורך עוד לערער. מאוחר יותר נוכחתי שרימו אותי. הם סירבו למשפט חוזר וללא כל הודעה למשפחתי העבירו אותי בחשאי לכלא הנשים בהיילונג-גי'אנג.

נחשפתי לשטיפת מוח ועינויים

ב-29 בדצמבר נכנסתי לכלא הנשים בהיילונג-ג'יאנג ועברתי מסכת עינויים. אילצו אותי לשבת על שרפרף בתוך ארגז זעיר. אם זזתי היו בועטים בי. כל יום הביאו אנשים שונים לדבר איתי כדי לנסות לשטוף את מוחי. היו לילות שהייתי צריכה להישאר ערה עד חצות. קללו אותי והכו אותי ואחרי כמה ימים כאלה החלק השמאלי בגופי הפך חסר תחושה. פחדתי והתחלתי לחשוב על בני שנותר לבדו. אחרי שאסירות ושוטרים המשיכו לאיים עליי, כתבתי את שלושת ההצהרות בניגוד מוחלט לרצוני.

מאוחר יותר הועברתי לאגף אחר ואלצו אותי לעבוד בעבודת פרך. הייתי חלשה מאוד. הצטננתי קשה והייתי חולה במשך עשרה ימים, זה גרם לי לדלקת עצבים. פי התעוות, עין אחת צנחה וחצי מגופי היה חסר תחושה. שלושה ימים לאחר מכן הועברתי לטיפול רפואי. הייתי צריכה להתאשפז בבית חולים יקר מאוד. גם ללא זריקות ותרופות העלות הגיעה לכמה מאות יואן ליום. הם צלצלו למשפחתי ואיימו שלא יטפלו בי אלא אם הם ישלמו להם קודם כל. בריאותי התדרדרה. לבסוף הם קיבלו כסף מעמיתים שלי לעבודה לשעבר ואשפזו אותי במשך חודש שלם.

כלא הנשים בהיילונג-ג'יאנג