(Minghui.org)

מאז החלה המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ברדיפת הפאלון גונג, נשיא בית הדין הפלילי של מחוז הווי-נינג, יאן לונג-בינג, עושה שימוש לרעה בחוק באופן פעיל. הוא מטיל עונשי מאסר על מתרגלים וסוחט מקרוביהם כסף או רכוש. בכך, גרם להריסת משפחות רבות של מתרגלים וגרם להם מתח נפשי רב. להלן כמה מפעולותיו של יאן לונג-בינג המרושע:

1. מפריע לפעילויות משפטיות של עורכי דין

לתרגל פאלון גונג זה לממש את חופש האמונה של אדם המעוגן בחוק הסיני. להבהיר את העובדות לגבי הפאלון גונג זה לממש את חופש הביטוי שגם הוא מעוגן בחוק. משום שהמק"ס מפרה את החוק היא פוחדת שעורכי דין יחשפו את עומק הרדיפה ואת מעשיה הרעים הרבים.

המק"ס מאיימת כדבר שבשגרה על משפחות המתרגלים כדי להניא אותם מלשכור עורכי דין וכדי למנוע מעורכי דין לקבל מידע על הלקוחות שלהם. כמו כן הם שוב ושוב משנים את מועדי השימועים במשפט. כשיאן לונג-בינג מנהל את התיק הוא דורש שקרובי המתרגלים ישלמו לו בכסף או ברכוש וגורם קשיים רבים לעורכי דינם. עורכי הדין צריכים לבקש פעמים רבות את התיקים לפני שנענים לבקשתם ואין מתירים להם לצלם מסמכים.

במקרה של ארבעת המתרגלים הה יו-הו, ג'ין יין-וו, פנג צאי-הונג והאן שיו-פאנג, השימוע היה צריך להיערך ב-21 בפברואר 2012 ב-9:00 בבוקר. בהתערבות עורך דינם השהה בית הדין את תאריך השימוע. בכירים בוועדה הפוליטית משפטית וב"משרד 610" נכנסו לפניקה והאשימו בהאשמות שווא את עורך הדין במשרד המשפטים בבייג'ינג. "משרד 610" אף איים על קרובי המתרגלים שאם ייקחו עורך דין, יקיריהם יקבלו עונשי מאסר ארוכים יותר.

בינתיים מנהל "משרד 610" הורה שעורך דין מטעמו ייצג את המתרגל הה יו-הו ואף החתים את אשתו של מר הה על חוזה עם עורך הדין שמינה. עורך הדין ביקר בלוויית אשתו של הה במרכז המעצרים, ואיים עליה לא לשכור עורכי דין כלשהם מבייג'ינג. כמו כן הורה למר הה לשקר ולהודות באשמה, בטענה שהוא יכפור באשמתו של הה בשימוע. כשתכסיסו נחשף הוא הודה שמנהל "משרד 610" כפה עליו לעשות זאת.

כשעורך דינו המקורי של מר הה מבייג'ינג פנה לבית הדין, יומיים לפני השימוע, דחה יאן לונג-בינג את דרישתו לעיין ולצלם עותקים מהמסמכים בתיק ואיים על אשתו של הה לא לשכור את עורך הדין. רק אחרי שעורך הדין דרש מספר פעמים הוא קיבל רשות להציץ בתיק.

אחרי קריאה במסמכי התיק פנה עורך הדין לבקר את מר הה במרכז המעצרים, שם נתקל בסירוב להיפגש עם לקוחו בלחץ "משרד 610" והוועדה הפוליטית משפטית. ב-20 בפברואר נודע לעורך הדין שהשימוע יתאחר והמועד לא נקבע עדיין.

ב-28 בפברואר נערך שימוע לארבעת המתרגלים. במהלך המשפט הוכיח עורך הדין את חפותם של המתרגלים מנקודת מבט משפטית והראה שכל פעולותיהם של המתרגלים מעוגנות בחוק. לנוכח ההגנה המעוגנת בחוק של עורך הדין, נותר יאן לונג-בינג ללא מענה. המשפט הסתיים במהרה, אך המתרגלים לא שוחררו.

2. נאסר על משפחות המתרגלים והציבור להיות נוכחים במשפט

כדי לשמור על שליטה במהלך השימוע נוהג בית הדין להגביל את מספר הנוכחים ורק לשני נציגים מכל משפחה מותר להיכנס לאולם. את חלוקת כרטיסי הנוכחות מנהלים ארגוני השכונה והקהילה. משפט של מתרגלים מנוהל בדרך כלל בסוד כדי למנוע נוכחות של אנשים.

בשימוע שנערך למתרגלים ב-28 בפברואר 100 מטרים סביב בית הדין הפכו לאזור תחת משטר צבאי, אותו הקיפו שוטרים בלבוש אזרחי ורכבי משטרה. בכל צומת הוצבו שוטרים ונערכה ביקורת לכל הנהגים היוצאים והנכנסים לעיר.

השימוע החל רשמית ב-9:00 בבוקר. נשיא בית הדין, יאן לונג-בינג שאל כמה שאלות, עורך הדין כפר באשמה של המתרגלים, התובעים נותרו חסרי מענה והשופט התחבט לאורך כל מהלך ההגנה החזקה של עורך הדין. המשפט הסתיים במהירות.

3. שימוש בראיות מפוברקות ושימוש לרעה בחוק במהלך בוררות

במהלך ההגנה ביסס עורך הדין את העובדה שהמתרגלים לא הפרו למעשה חוקים כלשהם בכך שתרגלו פאלון גונג. במקום זאת הראה עורך הדין שהמשטרה ו"משרד 610" צריכים להיחשב אחראיים למעצר ולכליאת המתרגלים. הוא הוכיח שנשיא בית הדין, "משרד 610" ומחלקת ביטחון הפנים הפרו את החוק, פברקו ראיות והעמידו אותם למשפט על סמך זאת.

אם ה"ראיות" אינן מספיקות הם מפברקים עוד "ראיות". לדוגמה שימשו פיסות של עלונים קרועים. עורך הדין ציין שהאותנטיות של "ראיה" כזאת, המעידה כביכול שהלקוח שלו חילק חומרים, עומדת בספק.

יאן לונג-בינג שתק לנוכח הצהרות עורך הדין מטעם ההגנה. אך אפילו אם יוכח שהמתרגלים חפים מפשע הם לא ישוחררו. על בסיס ראיות מזויפות הפר נשיא בית הדין את החוק כדי להוציא פסק דין במהלך בוררות. ב-23 בנובמבר 2012 שפט בית הדין את ארבעת המתרגלים ללא כל הודעה למשפחותיהם או לעורך הדין. בית הדין גזר עליהם עונש מאסר של 3 שנים.

המתרגלים ומשפחותיהם החליטו לערער בבית דין הביניים. כשפנו לבית דין הביניים בעיר באי-יין נאמר להם שמכתבי הערעור שלהם לא נמסרו במשרדם. משום שלא פעלו בהתאם להליכים משפטיים. למשפחות קשה להשיג מידע כלשהו.