מדוע משפחתי תומכת בי בטיפוח בדאפא

(Minghui.org)

התחלתי לתרגל בפאלון דאפא בשנת 1996. מאחר והמשכתי לתרגל גם לאחר שהרדיפה החלה בשנת 1999 סבלתי מכל מיני מצוקות ופעמים רבות הגעתי גם לסף המוות. בני משפחתי שאינם מתרגלי פאלון דאפא סבלו גם הם  מאוד כתוצאה מהרדיפה. בנוסף לדאגה לבטיחות ולרווחה שלי, בעלי ובתי הוטרדו באופן זדוני על ידי רשויות השלטון הקומוניסטי.

בעלי מנהל חברה. בשנת 2008, בעת שנעצרתי באופן לא חוקי, ביתי נבזז על ידי המשטרה, ונלקחו מעל ל- 100,000 יואן. המשטרה חשדה כי בעלי ובתי עזרו לתלמידי דאפא ורכב העסק של בעלי הוחרם ונלקח. בתי נאלצה להתפטר ממקום עבודתה; בשובה הביתה בכתה כל הדרך.

תחת לחץ עצום כזה, אנשים רגילים רבים היו מתלוננים. למרות זאת, בעלי ובתי, הורי ושש אחיותיי, כל משפחת בעלי, וכל שאר בני משפחתי תומכים בטיפוח שלי בלב שלם. בעלי אומר בגלוי שפאלון דאפא הוא נפלא ושלמתרגלים יש קנה מידה מוסרי גבוה. הוא אומר: "אם כולם היו כמו המתרגלים, החברה כולה הייתה נעשית יותר טובה".

בשנת 200 כשנסעתי לבייג'ינג כדי לעתור למען הזכות לתרגל פאלון דאפא, נשלחתי לתחנת המשטרה. נתליתי גבוה על ידי מנהל תחנת המשטרה כשאני כבולה באזיקים. הוא בעט בי וגדף אותי במילים גסות. כשבעלי וגיסי שמעו על המעצר שלי, הם הלכו לתחנת המשטרה כדי לדרוש צדק. הם אפילו הלכו לביתו של המנהל לדרוש את השחרור שלי. המנהל פחד מדי לפתוח את הדלת, אבל הבטיח לשחרר אותי לחופשי. באותו יום שוחררתי.

בשנים שלאחר מכן גם הוריי התחילו טיפוח בדאפא. שש האחיות שלי ובעליהן התחילו לקרוא ספרי דאפא. למרות שהם לא מתמידים, הם מאמינים מאוד במאסטר ובדאפא.

סביבת משפחתי נעשתה צודקת ונכונה, כמו שהמאסטר אמר,

"אורו של הבודהא זורח בכל מקום ומביא את ההגינות והצדק לשלמות ובהירות". ("ג'ואן פאלון" הרצאה שלישית, "שדה אנרגיה")

מתרגלי הדאפא יכולים להשפיע על אחרים באמצעות התנהגות ומילים נכונות ולבטל את האלמנטים השליליים בסביבתם.

השגת חיים חדשים באמצעות טיפוח

מאז שהייתי צעירה, הייתי חלשה מאוד וסבלתי ממחלות חמורות רבות. ביקרתי בכל בתי החולים המקומיים ובחלק מבתי החולים הגדולים באזורים אחרים. ניסיתי רפואה סינית ורפואה מערבית, עברתי ניתוח, בתקווה שיירפאו את מחלותיי לקחתי תרופות שונות ואפילו שתיתי דם נחש ואכלתי כיס מרה של נחש לא מבושלת. הוצאתי הרבה כסף, אבל מעט מאוד הושג. אחרי שילדתי את הבת שלי, הבריאות שלי התדרדרה עוד יותר. רגליי וכפות רגליי היו לעתים קרובות נפוחות מדי מכדי שאוכל ללכת ברגל, לעתים קרובות עיניי היו נפוחות מדי וכמעט עצומות. עם כל משב רוח קל הצטננתי. החיים שלי תוחזקו על-ידי זריקות ונטילת תרופות. לעתים קרובות מאוד התעלפתי. כאשר האמבולנס הובהל, השכנים שלי הבינו שיש לי התקפת לב נוספת.

לב זמן קצר לאחר שבתי נולדה לבעלי לשעבר הייתה תאונת דרכים. טיפלתי בו עד כמה שיכולתי עד שהוא נפטר. נטל החיים הכבד היה על כתפיי. נאבקת בכאב, בתקווה שהבודהא יגן עליי נהייתי בודהיסטית בשנת 1990. וכסגידה לבודהא הלכתי למקדש בכל שבוע כדי לתרום כסף ולקוד קידה עמוקה וגם העלאתי קטורת. מאחר ולא ידעתי איך לטפח את השין-שינג שלי לא חוויתי כל שינוי.

בשנים 1991 ו-1994 הייתי במצב קריטי ועל סף המוות. במשך זמן רב, שכבתי במיטה, נושפת יותר אוויר מאשר שואפת. הרגשתי שאני נמצאת בסוף חיי, שאלתי את השכנה שלי שוב ושוב, "אם אמות, מי ידאג לילדה הקטנה שלי?" כשהייתי חסרת הכרה חשתי בחשכה סביבי וידעתי שאני משוטטת לפני שער הגיהינום. "אני צריכה לחזור הביתה כדי לטפל בילדה שלי!" עם המחשבה הזאת, טיפסתי חזרה בכל כוחי ונמלטתי מהמוות שוב ושוב.

בשנת 1996 הזדמן לי לראות אנשים שתרגלו פאלון דאפא. החלטתי ללמוד את השיטה בתקווה לשפר את הבריאות שלי. זמן קצר לאחר שהתחלתי לתרגל, השתעלתי עם דם, האף שלי דימם, וכל העצמות והשרירים שלי כאבו. הבנתי מיד שהמאסטר עוזר לי לחסל את כל הדברים הרעים ואת הקארמה מגופי. התמדתי בכל יום בלימוד הפא וביצוע התרגילים. בהדרגה החלמתי. צבע פניי הפך מחיוור לוורדרד, המפרקים המעוותים שלי הפכו תקינים ויכולתי לעשות כמה מטלות בית.

שישה חודשים לאחר מכן, הלכתי לבית החולים לבדיקות. הרופא שלי היה בהלם כשראה כיצד מצבי השתפר כל כך. אמרתי לו שפאלון דאפא הציל אותי. הרופא אמר: "פאלון דאפא הוא באמת מדהים. אנא התמידי עם התרגילים שלך! "שנה מאוחר יותר כל מחלותיי נעלמו, והפכתי לאדם בריא שאינו מוטרד ממחלות.

פתרון בעיות משפחתיות קשות, תוך כדי שיפור האופי המוסרי

לאחר שבעלי לשעבר הלך לעולמו הכרתי את בעלי הנוכחי. הוא השאיר את כל רכושו לאשתו לשעבר ולבנו. הוא היה צריך לתת להם רק 120 יואן בכל חודש, כדי לסחוט ממנו יותר כסף אשתו לשעבר תמיד איימה עליו שהיא תפסיק לדאוג לבן שלהם. היא דרשה תמיכה חודשית של 300 יואן, ולאחר מכן 500 יואן, ולאחר מכן ביקשה כסף נוסף עבור שכר לימוד, אוכל ובגדים. תקציב המשפחה שלנו הפך להיות מאוד לחוץ.

בעלי די הוטרד מכך וחשש להדאיג אותי. עודדתי אותו ואמרתי שגידול ילד הוא באחריות של שני ההורים וזה לא קל לאשתו לשעבר לעשות זאת לבד. ביקשתי ממנו לא לדאוג לי, שכן כמתרגלת דאפא, אני צריכה לחשוב יותר על האחרים. אמרתי שהכסף יספיק לנו אם נהיה זהירים עם ההוצאות.

לאחר שנכנס לחטיבת הביניים, הבן שלו התמכר לאינטרנט. כדי למנוע בעדו מלהשתמש באינטרנט יותר מדי, בעלי שאל אותי אם אנחנו יכולים לתת לו לאכול ארוחת צהריים בבית שלנו. הסכמתי מיד. לילד היה פיגור שכלי, ולכן הוא התנהג כמו ילד קטן. לעתים קרובות אפו נזל, בגדיו היו מרושלים, והוא לא הוריד את המים לאחר השימוש בשירותים. לפעמים בעלי יצא מכליו וצעק עליו. למרות זאת לא הוטרדתי כלל. ניקיתי בשקט את הלכלוך שעשה והרגעתי את בעלי. ביקשתי ממנו לדבר יפה לילד שלו.

המאסטר אמר,

"עליך לחנך את הילדים עם היגיון כך שבאמת תוכל לחנך אותם היטב." ("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית "אנשים עם טבע מולד גדול")

אמרתי לבעלי: "ככל שתהיה יותר מודאג, כך ההשפעה תהיה גרועה יותר. הוא לא יקשיב והכעס שלך יפגע גם בך". לאחר שדאגתי שבעלי ירגע, דיברתי בסבלנות עם הבן שלו. למרות שהוא לא יכול היה לנהוג לפי כל ההוראות בצורה טובה, הוא תמיד היה מוכן להקשיב לי.

כתוצאה ממעשיי השכנים שלי שיבחו את מתרגלי הפאלון דאפא על שהם ממש נחמדים.

עיר הולדתו של בעלי היא בדרום סין. מאחר שגיסי הצעיר ירש את כל רכוש המשפחה בעיר מגוריהם, שלושת האחים הסכימו כי גיסי הצעיר ידאג להוריהם הקשישים. בעלי וגיסי האחר יתמכו בהוריהם עם קצת כסף.

עם חלוף הזמן גיסי הצעיר ביקש כסף לעתים קרובות, כשהוא משתמש בהוריו כתירוץ. חמותי סבלה ממחלת אלצהיימר וגיסי הצעיר ואשתו תמיד דחקו החוצה את חמי ואת חמותי מביתם. בעלי והאח האחר שלו די כעסו על זה. אמרתי להם שזה לא קל לאח הצעיר שלהם לטפל בהורים, ולכן אנחנו צריכים לנסות להבין אותו ולסלוח לו. ביקשתי מהם לאפשר להורי בעלי לגור איתנו כדי שאוכל לטפל בהם.

קראתי להורי בעלי מספרי הדאפא ואפשרתי להם להאזין להרצאותיו של המאסטר. חמותי גרמה תמיד לצרות בבית גיסי, אבל היא נהייתה שקטה מאוד לאחר שעברה לגור איתנו והקשיבה בתשומת לב לפא. ובכל אופן כשבעלי היה חוזר הביתה, היא הייתה אומרת לו באופן כוזב שלא נתתי לה כל מזון. לא ידענו אם עלינו לצחוק או לבכות.

פעם אחת, היא הלכה לשהות לילה אחד בבית גיסי האחר, אבל למחרת היא יצאה מביתו ונעלמה. לבסוף, היא נמצאה בתחנת המשטרה. חמותי ביקשה מהשוטר לקנות לה קצת אוכל כי אני לא האכלתי אותה. כששמעתי על זה, לא הוטרדתי. בעלי כעס, אבל הזכרתי לו שמעשיהם של אנשים נצפים בשמים (במקום בו שוהים המוארים). מאחר שהלב שלי היה בהיר וידעתי שלא עשיתי כל רע, החלטתי לא לדאוג יותר מדי למה שאנשים עלולים לומר. בעלי נאנח ואמר: "זה נהדר שאת יכולה להתמודד עם זה בצורה כזו! רק מתרגלי פאלון דאפא יכולים לעשות זאת; אנשים נורמאלים לא יהיו מסוגלים להשיג את הרמה הזאת".

כשחמי נפטר, ובהתאם למנהגים של עיר המגורים שלהם, ההלוויה הייתה אמורה להיות אירוע גדול. גיסי הצעיר ביקש מכל האחים לתרום כסף להלוויה. גיסתי, מסיבה כלשהי, כעסה עליו מאוד ואמרה שהמשפחה שלה לא תיתן שום כסף. כדי לוודא שהאירוע יעבור בצורה חלקה, אמרתי לה שבגלל שהתקציב שלה לחוץ, אנו נשלם את החלק שלה. היא התרגשה מאוד ושאלה: "האם כל מתרגל פאלון דאפא הוא כזה טוב?"

לפתור בעיות בטוב לב ובמחשבות נכונות

בעלי נאלץ להתמודד עם כל מיני סוגי אנשים בעבודה שלו. הסביבה החברתית הנוכחית אינה מוסרית, וזה מאוד קשה להישאר בה הגון וישר. יום אחד, אישה אחת התקשרה אליי והודיעה לי שבעלי מנהל רומן. הייתי בהלם והייתי מאוד נסערת.

היה לי ריב גדול עם בעלי והרגשתי שאני קרובה ללקות בהתקף לב. עם זאת, נזכרתי מייד בפא של המאסטר ונרגעתי במהירות. המאסטר אמר שאנחנו תמיד צריכים לחפש פנימה, אבל אני חיפשתי החוצה. הבנתי שבטח יש כאן כמה החזקות שעדיין לא שחררתי; אחרת, דבר כזה לא היה קורה.

בעלי לא היה מתרגל. מעקרונות הפא, ידעתי שהוא יוצר קארמה על ידי עשיית מעשים שלא כשורה. כדי להיות אחראית לבעלי, חשבתי שאני צריכה להסביר לו את העיקרון הזה היטב. הרגעתי את עצמי ואמרתי לו שהאלים קבעו את הכלל שלגבר אחד צריכה להיות אישה אחת, ועל ידי ניהול רומן הוא מבצע עוון בפני האלים.

בעלי ידע שאני באמת חושבת רק לטובתו והתחרט על מה שעשה. הוא החליט לשנות ולהפסיק כל קשר עם האישה ההיא. כאשר האישה לא הצליחה למצוא את בעלי, היא התקשרה אלי הביתה וצעקה עליי. הפעם, נשארתי רגועה והקשבתי לה. אמרתי לה ברצינות, אבל באדיבות: "את מורה. את צריכה להיות בעלת עקרונות גבוהים יותר. כמו כן יש לך גם בעל וילד, ואת צריכה להיות אחראית כלפיהם." אמרתי לה שהיא צריכה לחיות בכבוד, ושלנהל רומן עם בעלה של מישהי אחרת זה ביצוע עוון לאלים, ושזה לא נכון באופן מוסרי. ביקשתי ממנה להפסיק לעשות זאת.

כך נפתר משבר משפחתי רציני. מאוחר יותר בעלי אמר לחבריו: "אני פגעתי באשתי, אבל היא הייתה כל כך בעלת הבנה. חוץ ממתרגלי פאלון דאפא, אף אחד אחר לא יכול היה לעשות זאת. אני חושב שמתרגלי פאלון דאפא הם אכן בדרך לאלוהות; הם יכולים לעשות דברים שאנשים אחרים לא יכולים לעשות".

מאז בעלי שיבח את הדאפא בגלוי מול עמיתיו וחבריו ועזר לי להפיץ את העובדות על הדאפא ולהבהיר את האמת.

לשאת את הרדיפה

בתקופה שבו נרדפתי, בעלי, בתי, וכל בני המשפחה שלנו עמדו ביציבות איתי ועם הדאפא ואף פעם לא פחדו מהרוע.

בשנת 2008, נעצרתי ברחוב על ידי המשטרה. לא הודיעו לבני משפחתי. בעלי שמע מישהו פותח את הדלת עם מפתח וחשב שחזרתי הביתה. אבל, התברר שזו הייתה קבוצה שוטרים סמויים. מרגע שנכנסו הם התחילו בחיפוש. בעלי נשאר רגוע מאוד ועצר אותם מיידית. הוא אמר: "אתם ללא מדים וברור שאינכם בתפקיד. ידעתם שיש אנשים בפנים, ובכל זאת לא דפקתם בדלת. יתר על כן, אתם גנבתם את המפתחות שלי כדי לפתוח את הדלת. הפעם יש לכם מזל, יכולתי להתייחס אליכם כאל שודדים ולהרוג אתכם כהגנה עצמית. אני לא מתרגל פאלון דאפא, אבל אני מכיר את החוק. אם ברצונכם לחפש בבית שלי, הראו לי צו חיפוש".

השוטרים הסתכלו אחד על השני ולא העזו להמשיך. הם אמרו בכעס: "בסדר, חכה. אנחנו נחזור עם צו חיפוש, ואתה עוד תראה מה יקרה אם אנו נמצא משהו". בעלי לא פחד כלל. הוא דיבר איתם ובשקט הסתיר את חומרי הבהרת האמת שהיו על הספה.

אחר כך, במאמץ להציל אותי בעלי ובני המשפחה האחרים שלחו מכתבים לארגונים ולאנשים קשורים בזה. הם גם הלכו כל יום לתחנת המשטרה, למשרד הביטחון הציבורי ולמשרד לעניינים פוליטיים ומשפטיים המעורבים במקרה.

בעלי אמר למפקד תחנת המשטרה: "אני לא מתרגל פאלון דאפא, אבל אתה ואני, שנינו יודעים שפאלון דאפא הוא טוב. אני לא מתכוון להתווכח איתך. אני רק רוצה שתמצא לי פתרון: אם אשתך הייתה במצב כזה, מה היית עושה?" למפקד המשטרה לא היה מה לומר ובפעם הבאה שראה את בעלי התחבא.

בהתחלה כמה שוטרים היו די אגרסיביים, אבל בסופו של הדבר, הם התחילו להעריץ את בעלי. אחד מהם אמר: "אם היינו מחפשים חברים, היינו מתיידדים עם אנשים כמוך וכמו אשתך".

משפחתי הפיקה תועלת רבה מהדאפא, וכבר תוגמלה מתמיכתה האיתנה בדאפא. בעלי למד לדקלם "פאלון דאפא הוא טוב". הוא ובתי מצטננים לעתים נדירות. כשבעלי הלך לבדיקה הרפואית שלו, הרופא אמר בהפתעה: " רק לעתים נדירות אנשים בגילך ובתחום העבודה שלך חיים בכושר טוב כל כך. יש לך לב כאחד בן 30! איך אתה מטפל בעצמך?"