Minghui Fahui: תוך מרירות חוויתי את פלא האושר (חלק ראשון)

(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית התשיעית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון גונג, הזמנתי את הורי בעלי לגור אתנו. באותה תקופה, קרובי משפחתי וחברי יעצו לי שלא לעשות זאת. הם טענו שיהיה לי קשה מאוד להסתדר עם חמותי. אבל חשבתי שאם אני כבר לומדת את הדאפא -  כל עוד אני מבליגה, כמה קשה זה כבר יכול להיות? אבל הדברים לא היו פשוטים כמו שחשבתי. אחרי שחמי וחמותי עברו לגור אתנו, הצטרפו גם שלושת אחיותיו הגדולות של בעלי. לכל אחת מהן  הייתה דעה משלה. לעתים קרובות היו לבעלי חילוקי דעות עם אחיותיו, אבל שמרתי על שתיקה ולא התערבתי. אבל לא שחררתי מלבי את המחשבות השליליות כלפיהן. זכרתי את הפגמים שלהן וחשבתי מחשבות שליליות על משפחתו. מתרגלים עמיתים העירו לי שאני לא נוהגת נכון בהיבט של היחסים המשפחתיים וגם אני הרגשתי בכך. לא ידעתי כיצד להתגבר על המכשול הזה.

המחברת

ברכות למאסטר הרחום!

ברכות למתרגלים העמיתים!

מסוף שנת 1998 ועד עכשיו, תמיד הלכתי בעקבות התקדמות תיקון הפא של המאסטר. עם זאת, כתוצאה ממגוון סיבות, הנתיב שלי לא היה חלק. בשנת 2000 נסעתי לבייג'ינג כדי לעתור למען הפאלון גונג, נעצרתי ונקנסתי. ב-2002 נשלחתי למחנה עבודה בכפייה בגלל שנתפסתי כשהפצתי עלונים. מתרגל עמית הואשם בהפצת חומרי דאפא בשנת 2010 וגם אותי פנימה סיבכו בזאת, נעצרתי, נקנסתי וכיוצא בזה. חוויתי פחד, תרעומת, מרירות ועייפות. לעתים נדירות הרגשתי שמחה.

אולם בשנתיים האחרונות, תחת הדרכתו והגנתו הרחומה של המאסטר, כשהפכתי לבשלה יותר בטיפוח שלי, חוויתי תחושה נפלאה ושמחה בכול פעם שהשין-שינג והרמה שלי עלו, וכמו כן הרגשתי אושר ותחושה של חופש לאחר שוויתרתי על ההחזקות שלי.

אשתף על השיפורים שעברתי במהלך הטיפוח בשני תחומים עיקריים. נא הצביעו על כל מה שאינו הולם.

סיוע למתרגלים עמיתים היא גם דרך לטיפוח העצמי

לגב' לי ולי יש קשר גורלי חזק. גב' לי היא בת 62; היא נעימת הליכות, פשוטה וכנה; היא בעלת מזג מתון ואינה דעתנית במיוחד. נפגשנו ביוני 2009. גב' לי גרה באזור מיוער במרחק של כ-50 ק"מ ממקום מגורי. אין באזור ההוא בתי ספר ולכן היא מלווה את נכדתה לבית הספר שבעירנו. הכרנו זו את זו בעזרתו של מתרגל אחר.

גב' לי התחילה לתרגל פאלון גונג מוקדם מאוד; עם זאת, בגלל הסביבה שלה והלחצים שהופעלו עליה ממגוון מקורות, היא ויתרה בהדרגה על הטיפוח. כשפגשתי אותה, היא לא למדה את הפא ולא עשתה את התרגילים כבר במשך מספר שנים. אבל בלבה היא לא ויתרה על הדאפא. היא עדיין ידעה שהדאפא והמאסטר טובים.

אחרי שלמדתי על מצבה, הלכתי לבקר אותה ולמדתי איתה את הפא. גב' לי למדה בעבר רק שנה אחת בבית הספר, לפני ה-20 ביולי 1999 (כשהרדיפה החלה), כדי ללמוד את הפא היא הסתמכה על הרצאותיו המוקלטות של המאסטר. התחלנו בקריאת הספר "ג'ואן פאלון". קראנו הרצאה אחת ביום. לקח לנו יותר משלוש שעות לקרוא הרצאה אחת. היו מילים רבות שגב' לי לא הכירה. היא זיהתה רק מילה פה ומילה שם, ולא היתה מסוגלת אפילו לקרוא משפט שלם אחד. אני אדם קצר רוח. כשקראתי את הפא עם הגב' לי, השתמשתי בכל הסובלנות שלי כדי לשלוט בקוצר הרוח שלי. בכל פעם תיקנתי אותה מילה אחר מילה. בצורה זו סיימתי לקרוא איתה פעם אחת את הספר "ג'ואן פאלון" והפסקתי ללמוד איתה את הפא. אמרתי לה שתלמד בעצמה בבית. ביקרתי אותה לעתים קרובות ושלחתי לה מאמרים חדשים של המאסטר ועלוני חדשות של מינג-הווי. הזמנתי אותה לפעילויות הקבוצתיות שלנו. אף פעם לא השארתי אותה מאחור.

 בסוף 2010, גב' לי רכשה דירה בקהילה שלנו, אז גרנו קרוב מאוד זו לזו ונפגשו לעתים קרובות. מאז לא נפרדנו, עד שחזרה למקום מגוריה.

יש לנו קבוצת לימוד שנפגשת בביתי פעם בשבוע. גב' לי הגיעה כל שבוע, אבל פעמים רבות היא באה באיחור. מאחר ולא זיהתה סימניות רבות, היא בדרך כלל נאלצה לחזור על אותו המשפט מספר פעמים כדי לקרוא אותו נכון. לפעמים מתרגלים אחרים היו מאבדים את סבלנותם והיו אומרים לה דברים לא נעימים, אבל היא לא אִפשרה להערות האלו להפריע לה. גב' לי איטית מאוד בלימוד הפא – היא אפילו לא היתה מסוגלת לקרוא הרצאה שלמה בכוחות עצמה בביתה, ונאלצה להיעזר במילון לאורך כל הלימוד. הזמנתי אותה לביתי כדי שנקרא את הפא ביחד. לאט לאט, גב' לי הצליחה לקרוא משפטים שלמים בצורה הרבה יותר שוטפת.

פעם אחת, במהלך לימוד הפא, כשקראה:

"כשהטלפון מצלצל, או כשמישהו נוקש בדלת" ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "מאפייני הפאלון דאפא")

 היא קראה את את המילה "נוקש" כמו "מתופף" פרצתי בצחוק. אמרתי: "האחות לי, את מצחיקה אותי! כולנו יודעים שאת "להקיש בתוף" אנחנו קוראים כמו "להקיש בדלת", ולא כמו "לתופף בדלת!" גב' לי אמרה בכנות: "חשבתי שהמילה הזאת קוראים כמו "לתופף". דרך התקרית הזו התחלתי להרהר על עצמי: לו הייתי במקומה, גם אם לא הייתי מזהה את המילה הזו, עדיין הייתי מנחשת אותה נכון. עם זאת, לגב' לי לא היה אכפת, היא מעולם לא ניסתה להעמיד פנים. גיליתי את ההחזקה שלי ליהירות, ואת הגישה שלי להסתדר בחברה. הודות לגב' לי גיליתי את ההחסרות שלי.

גב' לי ואני למדנו את הפא ביחד בכל יום בשעות הבוקר, והיינו יוצאות לרחוב בשעות אחר הצהריים כדי להבהיר את האמת על הפאלון גונג לעוברים ושבים. לגב' לי היו מטלות רבות בבית וקצב עבודתה היה איטי מאוד. גם ה"שין-שינג" שלה לא השתפר מספיק, בשעות אחר הצהריים היא אף פעם לא הצליחה להגיע בזמן. תמיד הייתה מגיעה באיחור - של עשר דקות, 20 דקות, לפעמים אפילו חצי שעה. בהתחלה ריסנתי את עצמי ולא גערתי בה על האיחור. האמנתי שזה כדי לעזור לי לסלק את קוצר הרוח שלי. למעשה כך זה היה. באחד הימים חיכיתי לה זמן ממושך תחת שמש הצהריים הקופחת, אבל היא לא הגיעה. הפעם כעסתי והתקשרתי אליה פעמיים. בסופו של דבר היא הופיעה, מחייכת, ואמרה: "שוב איחרתי" מוטב היה אם לא הייתה מחייכת. כשראיתי את החיוך שלה התפוצצתי וצעקתי: "האם אי פעם הקדמת? את האיטית ביותר באזור שלנו. אוי, מדוע המורה שם אותנו ביחד?! אין צורך שתבואי מחר — אני לא עובדת איתך יותר, אני לא יכולה לסבול את זה יותר". אבל גב' לי לא כעסה עלי. היא אמרה באיטיות: "אני יודעת שאת לא יכולה לשלוט היום על מצב הרוח שלך". כעסתי, התמרמרתי ואמרתי: "אני לא רוצה לסבול אותך יותר, סבלתי אותך כבר שנה שלמה!" גב' לי חייכה שוב. בכיתי. כל כך כעסתי עליה וגערתי בה עוד.

מאוחר יותר באותו יום הלכנו לשכונת מגורים והשארנו לתושבים מספר תקליטוריSHEN YUN  ולאחר מכן חזרנו הביתה. בבית, לאחר שהרהרתי בנושא, הבנתי שזה לא בסדר שאיבדתי את עשתונותי כלפי הגב' לי, אבל עם זאת, אני לא יכולה לתת לה לאחר כל פעם. אני צריכה להצביע בפניה על ההחסרות שלה. למחרת, במהלך לימוד הפא שלנו, אמרתי ברוגע: "האחות לי, מתרגלי דאפא צריכים להתחשב באחרים כל הזמן. זה לא בסדר שאת ממשיכה לבזבז את זמנם של האחרים! קחי את הזמן שלך כדי לעשות את הדברים, אבל יש דברים מסוימים שמתנהלים אחרת! אם המאסטר אומר שהוא יקח אותנו הביתה מחר בשעה 8:00, ואת מגיעה ב-9.00, האם בכל זאת תצליחי?" מאותו יום ואילך, גב' לי לא איחרה אף פעם. גם אני נרגעתי במידה רבה.

גב' לי אמרה שהיא לא טובה בשיחה עם אנשים, לכן העדיפה לחלק חומרי הבהרת האמת. באותו זמן, הייתה לנו פריצת דרך טובה מאוד בהבהרת האמת פנים אל פנים בקהילה שלנו. כל אחד מאיתנו היה מסוגל לעשות זאת, ורק מעט מאוד עלונים חולקו. גב' לי מעולם לא הפסיקה לחלק עלונים, אפילו לא ביום השנה הסינית החדשה. לפני כן, מעולם לא חילקתי עלונים בציבור. בשנת 2002 לאחר שדווחו עלי שחילקתי חומרי דאפא בציבור נשפטתי ודנו אותי לעבודה במחנה העבודה בכפייה. הייתה ליאת החסימה הזאת בלב ולא השתחררתי ממנה. במשך היום, גב' לי ואני הלכנו להבהיר את האמת לאנשים. בשעות הלילה היא היתה הולכת לבדה להפיץ עלונים. כעבור זמן מה, גב' לי ואני החלטנו שלא נצא יותר בשעות הלילה מפני שאז קשה לנו למצוא את דרכנו. במקום זאת החלטנו שנפיץ ביחד עלונים במהלך היום.

על ידי כך שחזרנו לחלק חומרי דאפא בפומבי, התגברתי על הפחד שהיה טבוע בי בשבע השנים האחרונות. הייתי יותר ויותר אמיצה ונתיב הטיפוח הלך והתרחב. אפילו חילקתי ישירות חבילות של עלונים במספר אתרי בנייה. באחד המקרים, כשהגענו לאתר בנייה, היתה שם תעלה עמוקה וארוכה שחצצה בין השער לבין בית המלאכה. כדי להגיע לבית המלאכה נאלצנו ללכת כברת דרך מסביב לאתר הבנייה. פחדתי מעט ורציתי לחזור. שאלתי את גב' לי: "הנמשיך ללכת?" בלי לחשוב פעמיים, גב' לי שאלה: "בשביל מה הגענו לכאן?" והתחילה להיכנס פנימה. הלכתי בעקבותיה, הגענו לבית המלאכה בקלות והשארנו ערימה של חומרי הבהרת האמת.

לאחר שתקליטורי מופע ה-SHEN YUN של שנת 2012 יצאו לאור, אתר האינטרנט "מינג-הווי" פרסם הודעה שעודדה אותנו לחלק את התקליטורים לישויות החיות באופן אישי. גב' לי ואני התחלנו לחלק את תקליטורי ה-SHEN YUN. בהתחלה חששנו לחלק אותם למבוגרים. חיכינו בפינות רחוב בשעת סיום הלימודים בבתי הספר בשעות אחר הצהריים, ונתנו את התקליטורים לתלמידים. בהדרגה אזרנו אומץ לחלק אותם גם  לנשים, אך לא לגברים. בסופו של דבר, חילקנו את התקליטורים לכל מי שדיבר אתנו. אם גב' לי לא הייתה אתי, אני לא יודעת כמה זמן היה לוקח לי להגיע לשלב זה.

לאחר שפורסם מאמרו של המאסטר "יום השנה ה-20 להוראת הפא (13 במאי 2012, ניו יורק), גב' לי הבינה את המשימה המוטלת על כתפיה). היא רצתה לחזור לעיר מגוריה ולחפש מתרגלים עמיתים לשעבר. יום לאחר שנכדתה יצאה לחופשה מבית הספר, גב' לי חזרה למקום מגוריה. היא לקחה מעל  עשרה עותקים של הרצאת המאסטר "יום השנה ה-20  להוראת הפא", שני תיקים גדולים של חומרי הבהרת אמת, עותק של הספר "תשעה דיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" ותקליטורים של מופעי ה-SHEN YUN. הפעם, היא עזרה לתשעה מתרגלים לשוב לטפח. היא גם הציגה את הפא למתרגלת חדשה והקימה קבוצת לימוד בביתה. בשעות היום היא הובילה את הלימוד הקבוצתי ובערבים לקחה את עמיתיה המתרגלים להפיץ עלונים. גב' לי חזרה לאחר עשרים יום. היא הביאה אתה 4,500 יואן שמתרגלים עמיתים באזור שלה תרמו לצורך הדפסת חומרי דאפא, ורשימה של כמה עשרות אנשים שהצהירו על פרישתם מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) ומהארגונים המסונפים לה. כשראיתי את גב' לי מקדישה את כל כולה להצלת ישויות חיות, התרגשתי ואמרתי: "האחות לי, את נפלאה, את עושה עבודה אדירה!" הגב' לי ענתה שלא עשתה שום דבר מיוחד: "לא עשיתי הרבה. המאסטר תכנן זאת, אני רק דיברתי ועשיתי את עבודת השטח".

גב' לי לקחה את הנכדה שלה לאולם בית הספר וחזרה הביתה. היא אמרה שיש אנשים רבים שעדיין לא יודעים את האמת, לכן עליה לחזור, אחרת לא יישאר זמן רב.

לעת עתה גב' לי ואני מימשנו את היחסים הגורליים שלנו. כשאני נזכרת בימים שביליתי בחברתה, אני מבינה שהשגתי רבות. על פני השטח, עזרתי לגב' לי לחזור לטיפוח. אבל למעשה, המאסטר הציב לצידי את גב' לי כדי לעזור לי לטפח. אני רוצה להודות למאסטר על ההשגחה ועל החמלה. במקביל, אני גם מבינה לעומק את החשיבות של לעזור למתרגלים עמיתים לחזור לטיפוח.

המשך יבוא....