ויתור על ה"עצמי" שחרר אותי מחרדה

(Minghui.org)

כל מטפח קיבל יכולות אדירות מהמאסטר ומהדאפא. הן פשוט לא מתגלות בממד שלנו. כשאנחנו מתקרבים אל סופו של תיקון הפא, אנחנו צריכים לשים יותר לב לא להרשות לרוע להפריע למחשבותינו. המאסטר כבר סיפר לנו על זה בהרצאותיו. הבנתי האישית היא שמכיוון שהרוע לא יכול לנצח על ידי מאבק ישיר אתנו, הוא שם לו למטרה את מחשבותינו ומסיח את דעתנו מהתמקדות במשימה שלנו.

הקשיים באמת טובים בשביל טיפוח. כאשר אנחנו משחררים את ההחזקות שנחשפות דרך הקשיים, אנחנו רואים את עצמנו משתפרים צעד אחר צעד. בעבר תמיד הייתי חרד, דואג לשיפור העצמי שלי. אבל ברגע שנרגעתי ואמרתי לעצמי לא לדאוג כל כך, המאסטר תמיד יידע אותי מה לא בסדר וצריך לתקן.

המאסטר אמר:

"אם אתם נופלים ותמיד שוכבים שם, (הקהל צוחק) זה לא בסדר אם לא תקומו." ("הרצאת הפא בוועידת הפא במערב ארה"ב בחג הפנסים בשנת 2003")

המאסטר גם אמר:

"לקדמונים יש אמרה כזו: אם שומעים את הטאו בבוקר, אפשר למות בערב.” ("להתמוסס לתוך הפא" מ"יסודות להתקדמות במרץ")

נוסף על כך, אנחנו תלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא!

כשהמשכתי לחשוש "איני יכול לעשות זאת; איני יכול לזהות את ההחזקה", בתת המודע שלי עדיין ניסיתי לפתור את הבעיות שעל פני השטח, במקום לטפח באצילות כמתרגל פאלון דאפא. זו הייתה הבעיה הגדולה ביותר שלי בטיפוח. הגורם לזה היה פחד. לא יכולתי לוותר על ה"עצמי". רציתי לעשות את המינימום כדי לטפח, ללא שום סיכון. כיוון שלא יכולתי לוותר מהיסוד על ה"עצמי", לא יכולתי לטפח באצילות ולהיטמע בפא. הגורם הבסיסי לכל הקשיים שלי היה בעצם עניין של אמונה במאסטר ובפא.

תיקון הפא עדיין לא הסתיים. עדיין יש ישויות חיות יקרות ערך העומדות בפני תוצאות הרות אסון, רבות מהן היו בני משפחה שלנו בחיים קודמים. אין לנו שום תירוץ לא לטפח את עצמנו באופן יציב.

עלינו לזכור את הדרכת המאסטר:

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות." ("להסיר את ההפרעות", "יסודות להתקדמות במרץ "II)

בואו נטפח באמת ובאופן יציב בשלב הסופי של תיקון הפא, כך שהמאסטר יהיה מרוצה מאתנו. לא ניתן לרוע להרוס את ביליון השנים של ציפייה ועבודה קשה.