עדות אישית על ה-20 ביולי 1999 – היום בו המשטר החל לרדוף רשמית את הפאלון גונג

(Minghui.org)

ב-20 ביולי 1999 החלה רדיפה אכזרית בסין נגד מתרגלי פאלון דאפא שחיים על פי עקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". הרדיפה נמשכת עד עצם היום הזה.

על אף האכזריות חסרת התקדים, מתרגלי הפאלון דאפא אינם מתערערים. במקום זאת השיטה נפוצה ביותר מ-100 מדינות בכל העולם. היות שמתרגלים מבהירים את האמת במשך יותר מ-14 שנים, עוד ועוד אזרחים סינים מבינים שהרדיפה מרושעת ושהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) לעולם לא תשנה את טבעה.

בתחילת הרדיפה הוצבו מחסומי דרכים בכל סין כדי לנסות למנוע ממתרגלים להיכנס לבייג'ינג לעתור למען הדאפא. אין ספור מתרגלים התגברו על קשיים רבים כדי לנסוע לעתור בכיכר טיאננמן שבבייג'ינג. הם רצו לספר לעולם שפאלון דאפא הוא פא אמיתי ומה שעושה המק"ס הוא דבר רע.

כשאני נזכרת באירועים האלה זה מזכיר לי את הנפלאות והניסים של הדאפא, כמו גם את אמונתם הנחושה של המתרגלים בדאפא ואת הגנתו העדינה של המאסטר. הייתי רוצה לשתף את ההתנסויות שלי מהזמן ההיסטורי ההוא.

היום שלפני

בבוקר ה-19 ביולי 1999 נעצר אחד מסייעי הפאלון דאפא המקומיים (סייע הוא מתנדב המלמד ללא תשלום את תרגילי השיטה באתרי התרגול). כשמעתי על כך, הלכנו לרשות המקומית להסביר את הדברים. הבכירים ברשות המקומית אמרו שקיבלו הוראות מבייג'ינג, שהם אינם יכולים להתערב ושעלינו לנסוע לבייג'ינג לעתור. מתרגלי פאלון דאפא רבים נסעו מייד לבייג'ינג. באותו יום אחר-הצהריים הרשויות השביתו את כל הרכבות והאוטובוסים לבייג'ינג, ומעסיקים החלו לעקוב מקרוב אחר מתרגלי פאלון גונג שעבדו אצלם.

אחרי ששמעתי את החדשות כבר היה אחר ארוחת הצהריים וכל התנועה לכיוון בייג'ינג הופסקה. שמענו שמתרגלים רבים הלכו ברגל לבייג'ינג או ששכרו מכוניות. שמענו שכמה מוניות נעצרו על ידי הרשויות בדרך לשם. משפחתי ומתרגל נוסף החלטנו לנסוע על אופניים לבייג'ינג. בחרנו בדרכים צדדיות כדי להימנע ממחסומי דרכים. ראינו בדרך הרבה מתרגלים צועדים לכיוון בייג'ינג, מילדים ועד לאזרחים וותיקים, בקבוצות של עשר או עשרות. זה היה מראה מרהיב.

עקב החום ומחסומי הדרכים, נסענו רק כ-33 קילומטרים ביום. אך עדיין נתקלנו באחד הלילות במחסום דרכים. הם עצרו את האופניים שלנו, אבל אני וארוסי המשכנו ברגל. אבל הם עצרו מתרגל עמית והתיק שלו ובו 2,000 יואן במזומן נשאר אצל השוטרים. החל לרדת גשם אבל הייתה לנו רק מחשבה אחת: "להגיע לבייג'ינג מהר ככל האפשר, אנחנו לא נאפשר לשום דבר ללכת נגד נגד הדאפא". צעדנו דרך שדה תירס לכיוון בייג'ינג.

להתגבר על קשיים כדי להגיע לבייג'ינג

למחרת בבוקר הגענו לכביש ותהינו מה לעשות הלאה. אוטובוס עצר ממש לפנינו והכרטיסן אמר לנו לעלות: "אל תדאגו, אתמול הם ערכו חיפושים אינטנסיביים, אבל היום אף אחד לא עורך חיפוש, תעלו". כשהתקרבנו לעיר הבאה החלפנו אוטובוסים והלכנו למקום אחר במרחק כמאה קילומטר מבייג'ינג. מכוניות סיור חמושות הסתובבו בלילה בכל מקום.

כשנהגי מוניות שמעו שאנחנו רוצים להגיע לבייג'ינג, אף אחד מהם לא העז לקחת אותנו. הם אמרו שכמה מהמוניות שלהם נעצרו והושעו על ידי המשטרה בגלל שהם לקחו מתרגלי פאלון גונג לבייג'ינג. לא ידענו מה לעשות, אבל אז בחור צעיר אחד מצא לנו נהג מונית שלקח אותנו עוד 40 קילומטר והוריד אותנו. האזור היה קרוב מאוד לבייג'ינג, ומכוניות סיור של המשטרה עם תחמושת כבדה הסתובבו בלילות בכל מקום.

בחצות, כשלא היה כל כך חם, מיהרנו לאורך הכביש. מכונית סיור ראתה אותנו והסתובבה לרדוף אחרינו. נעמדנו מול בית חולים קטן. לפתע נפתחה הדלת וקבוצת אנשים יצאה החוצה. מכונית הסיור עצרה, הסתובבה ועזבה. זה היה ממש מדהים.

לאחר מכן נתקלנו בנהר, אבל הייתה שמירה על הגשר מעליו. יכולנו לשמוע את קולותיהם של השומרים בבירור כך שלא יכולנו לחצות על הגשר. סקרנו את הנהר ונראה שהוא לא היה עמוק מדי והשיפוע בצד השני היה סביר. הגענו בשלום לצד השני והחלטנו לנוח עד הבוקר. עם שחר נדהמנו לגלות שהשיפוע תלול מאוד ושאפילו באור יום קשה מאוד לטפס עליו. איך עשינו זאת? ממש לא ייאמן.

היינו נעולים בסנדלים, מה שהקשה מאוד את ההליכה בדרכים הכפריות הקטנות ולכולנו התפתחו שלפוחיות על הרגליים. רצינו לקנות אופניים וכשהגענו לכפר הבא, פגשנו מיד מישהו שמכר אופניים. איזו מקריות. הרגשנו את הגנתו של המאסטר ואת פלאי הדאפא.

הגענו לאזור ג'ואו-ג'ואו בסביבות הצהריים, כשלפנינו עוד נהר ומחסומים על הגשר. לא ידענו מה לעשות. היה חם מאוד וכמעט אף אחד לא נסע בדרך. רועה עיזים אחד ישב תחת עץ קטן עם עזיו. שמענו מישהו שואל את הרועה: "מדוע אינך הולך הביתה? כל כך חם ובדרך כלל אתה כבר בבית בשעה כזאת. מה קרה לך היום?" הרועה ענה שהוא עוד מעט ילך הביתה. התקרבנו אליו ושאלנו אותו לאיזה כיוון לפנות. הוא אמר לנו שוב ושוב ללכת לאורך הנהר, המים במקום אינם עמוקים ונוכל לחצות שם בקלות. אחרי זה הוא הלך הביתה.

הלכנו לנהר וצעדנו לאורכו. החלק העמוק ביותר הגיע לנו עד לחזה, אבל הזרם היה עוצמתי מאוד. ללא ההדרכה שלו, לא היינו יודעים מה לעשות. בעזרתו עברנו את המכשול הקשה האחרון. רכבנו על האופניים והגענו לפרברי בייג'ינג למחרת היום. עלינו על אוטובוס לכיכר טיאננמן ושהינו 20 יום בבייג'ינג, עד שהמשטרה עצרה אותנו והחזירה אותנו הביתה.

אתגרים בבייג'ינג

מתרגלים רבים לא התכוננו היטב עקב שינוי במצב העניינים והם מיהרו להגיע לבייג'ינג כדי למנוע מהדברים להתדרדר. לחלקם אזל הכסף, היו כאלה שנותרו ללא בגדים נקיים ורחצו את בגדיהם בפארק כדי ללבוש אותם למחרת. כמעט כול אלה שהגיעו לבייג'ינג נחו בפארקים, ברכבת התחתית, או במלונות זולים. גם האוכל שאכלנו היה פשוט ביותר.

באותו הזמן רוב הסייעים המתנדבים נעצרו ונכלאו. כלי התקשורת הרשמיים הכפישו והשמיצו את הפאלון דאפא בכל סין. רבים מאיתנו היו בבייג'ינג וכולם האמינו עדיין בצורה איתנה במאסטר ובדאפא. היינו נחושים לא לחזור הביתה עד שהפא יתקן את המצב. זו הייתה המחשבה שלנו באותו זמן. לא חשבנו על עצמנו. זה לבד מאמת כמה נהדר הוא הדאפא וכמה אדיר הוא המאסטר.

מטעי תפוחים משתרעים סביב בייג'ינג. ההרים והמלונות סביב העיר התמלאו במתרגלי פאלון גונג. יום אחד הלכנו לפארק באדא-צ'ו כדי לטפס על הר ופגשנו שם מתרגלים רבים. אחד מהם החל לומר בעל פה את השיר "לטפס על הר טאי" מהונג יין. הוא החל במשפט הראשון, זה שאחריו המשיך במשפט השני וכך הלאה. הבטנו זה בזה וחייכנו לכל המתרגלים העמיתים האלה.

לפגוש מתרגלים עמיתים מכל רחבי סין

פגשנו מתרגלי דאפא מכל רחבי סין במלון Apple Orchard. אף על-פי שלא נפגשנו מעולם הרגשנו כולנו קרובים כל כך. הייתה שם מתרגלת אחת שעבדה בממשל המקומי של העיר צ'ינג-דאו (מאוחר יותר קראתי התנסות שלה שפורסמה באתר מינג-הווי), כמו גם מנהלנים של מפעלים בצפון-מזרח, מורים מאוניברסיטאות וקולג'ים שונים, סטודנטים ועוד. אני זוכרת זוג מאזור באו-דינג שהבעל לא היה מתרגל, אבל ליווה את אשתו. הוא אמר שפאלון דאפא כל כך טוב איך זה ש[כלי התקשורת של המשטר] אומרים פשוט כך להפסיק לתרגל: "באתי עם אשתי לתמוך בה".

כשהמשטר הקומוניסטי המרושע פרסם בקשת הסגרה למאסטר המתרגלים היו חרדים במיוחד ולא ידעו מה לעשות. היו כל מיני שמועות. היו מתרגלים שרצו ללכת לשגרירות האמריקנית.

בניגוד להמלצות של מתרגלים רבים, שתי אחיות מדא-ליאן הלכו לשגרירות ארה"ב. הן לא חזרו מעולם. שמענו שלפני שהגיעו לשגרירות, הן נעצרו על ידי קבוצת אנשים שדחפו אותם לתוך מכונית שחורה ונסעו משם. היו שם אנשים, סמוך למקום התקרית, שניסו לעצור אותם, כשהם צועקים: "עוצרים אנשים טובים". אך המכונית המשיכה בדרכה. האווירה הייתה מדכאת ולעתים קרובות שמענו על מתרגלים שנעצרו, אבל המתרגלים שפגשנו היו איתנים מאוד ברוחם והיינו מסוגלים לדון במצב על בסיס הפא.

כשנחנו בחורשה סמוך לתחנת הרכבת של יונג-דינג-מן, אחד המתרגלים מצפון מזרח יינג-קואו סיפר כיצד הגיע עם קבוצה של שבעה מתרגלים באופניים. שישה ימים לקח להם להגיע לבייג'ינג. ברגע שהגיעו הגיחו לפתע שוטרים מקומיים. השוטרים שמעו שהם הגיעו מיינג-קואו והצליחו לעקוף מחסומי דרכים רבים עד שהגיעו לבייג'ינג. השוטרים התרגשו והם אמרו להם שזה נפלא שהם הגיעו לעתור למען הדאפא ולמען המאסטר. השוטרים אמרו: "כנראה הגעתם לשלמות ועכשיו אתם יכולים לחזור הביתה. נוחו הלילה ומחר תחזרו לבתיכם. לא משנה מה, עליכם לחזור מחר, אחרת יהיו צרות", ואז הלכו לדרכם.

בזמן שנחנו תחת העצים בסמוך למוזיאון כשאנו דנים באירועים עם שלושה או ארבעה מתרגלים, אכלנו ארטיקים והשלכנו את העטיפות על הרצפה. מישהו הרים את העטיפות ואמר לנו, שהוא בוחן אותנו כבר במשך כמה זמן וממה ששמע מאיתנו הבין שגם אנחנו מתרגלי פאלון גונג. "לא משנה היכן אנו ומה הנסיבות, עלינו לשים לב למעשים שלנו. איך אנחנו יכולים להשליך בצורה כזאת אשפה? במיוחד במצב הנוכחי עלינו לטפח את השין-שינג שלנו עוד יותר".

זוג צעיר משן-ג'ן חסך 100 אלף יואן בעבודות קטנות. הם לקחו עימם את כל הכסף ועזרו למתרגלים עמיתים כשהם משתמשים כמעט בכל כספם. שיתפנו איתם באותם זמנים והיינו עדים ליציבות ולנחישות שלהם ולעזרה שנתנו למתרגלים אחרים לשהות עוד קצת בזכות הסיוע שלהם.

היו שם גם מתרגלים שסירבו לקבל עזרה וניסו להתמודד בעצמם עם הנסיבות. ראינו שני צעירים ליד רוכל של מזון. נודע לנו שהם מפרובינציית שאן-דונג והיו סייעים מקומיים שם. הם השתמשו כבר בכל הכסף שהביאו והיה עליהם לחפש מה למכור. הם סיפרו לי שהחליטו לחפש עבודה בבייג'ינג ולא יחזרו הביתה עד שהפא יתקן את המצב. התרגשתי מאוד. הוצאתי 200 יואן והצעתי להם, אבל הם סירבו לקחת. אמרתי להם שהפגישה איתם נועדה מלמעלה והזמנתי אותם לאכול איתנו ולשתף התנסויות על בסיס הפא. הם הסכימו שנזמין אותם לארוחה.

ראינו גם שני אחים מג'ין-ג'ואו שהתפרנסו מעבודות זעירות שונות בערים אחרות. גם הם באו לבייג'ינג לעתור למען הדאפא. הם יצרו קשר עם מתרגלים מבייג'ינג והביאו מהם ספרי דאפא עבור מתרגלים אחרים כדי שיוכלו ללמוד. הם גם שיתפו לעתים קרובות בהתנסויות שלהם ועודדו זה את זה. מאוחר יותר קראנו באתר מינג-הווי שמתרגלים מנסים לאתר אותם. עברו יותר מתריסר שנים ואני תוהה מה קרה להם.

ראיתי בקניון שי-דאן מתרגל אחד מפרובינציית שאן-דונג שרק ברח מעיר הולדתו. הוא סיפר לנו שנעצר והוחזק במרכז המעצרים שון-יי בבייג'ינג שם הוכה בצורה חמורה. מאוחר יותר ליוו אותו חזרה למשטרה המקומית והרשויות המקומיות הזהירו את משפחתו לשמור עליו מקרוב, אבל הוא הצליח שוב לברוח ולהגיע לבייג'ינג. אף על פי שעברו שבועיים מאז עזב את מרכז המעצרים יכולתי להרגיש תפיחות גדולות על ראשו מהמכות שקיבל שם.

כששוחחנו עם מתרגלים בקשר להתנסויות שלנו ועל מה שראינו באותו הזמן, נודע לנו שמתרגלים רבים נעצרו בבייג'ינג והוחזקו שם באולם הספורט פנג-טאי. כמעט רובם ראו מחרוזות רבות של פאלונים בשמים. אף על-פי שהיה חם מאוד ואנשים רגילים אינם מסוגלים לסבול זאת אפילו בהימצאם בחדר עם מזוג אוויר, אין ספור מתרגלי פאלון גונג נאלצו לשבת על הבטון תחת השמש הקופחת ללא מים זמינים בידם, לא הפסקות הליכה לשירותים. זה כלל ילדים רבים כמו גם מתרגלים מבוגרים. אך אף אחד לא סבל ממכת שמש או משהו דומה. היו תופעות על טבעיות רבות כאלה.