(Minghui.org)

נעצרתי באופן בלתי חוקי כאשר נסעתי לבייג׳ינג כדי לעתור לצדק עבור הפאלון גונג באוקטובר 1999. המעצר נתן לי הזדמנות לדבר עם מספר קציני משטרה על הפאלון גונג. שיחתנו היתה ידידותית ודיברנו במשך כשעה. סיפרתי לקצינים שהיתה לי עבודה טובה, משפחה שמחה וסטטוס חברתי בקהילה המקומית. למרות זאת, ורק בגלל שתרגלתי פאלון גונג, נרדפתי ומצבי היה כרגע נורא. הקצינים היו אוהדים, והיו מודאגים לגבי מה שיקרה לי.

שבוע מאוחר יותר נשלחתי למרכז מעצר מקומי. לא היו לי חרטות מכיוון שהייתה לי הזדמנות ללכת בעקבותיו הוראותיו של המאסטר, לקדם את הדאפא ולהיות אדם טוב. היה אכפת לי מכל אלו שהיו במרכז המעצר. עשיתי כמיטב יכולתי לעזור להם כאשר הם נזקקו לעזרה וסייעתי להם לפתור את בעיותיהם. ניסיתי לעזור להם תוך שימוש בעקרונות הדאפא ולענות לכל שאלה שהיתה להם לגבי התרגול. התיידדתי עם העצירות האחרות והן בטחו בי.

כאשר הגיעו החגים, ראש התא ביקשה ממני לתת הרצאה לכל העצירות האחרות על איך להיות אדם טוב. עשיתי זאת מספר פעמים במשך תשעת החודשים בהם הייתי עצורה. אלו שקיללו הפסיקו לקלל, ואלו שהיו עוינות הפסיקו להילחם. אפילו אלו שבכו או חשבו על התאבדות נרגעו והיו מוכנות להקשיב.

הסוהרת האחראית על השמירה בתא שלי קיללה והיכתה אחרים לעתים קרובות. אחרי שהיא בילתה בקרבת מתרגלי דאפא, היא השתנתה. היא כבר לא קיללה, לא היכתה ולא נתנה אגרופים לאף אחת. כמה מהסוהרות אמרו שהן היו רוצות לתרגל פאלון גונג אתי כאשר אשוחרר.

קר מאד בדצמבר, ולא היו מספיק מצעים לכל העצירות. כשהגיע הזמן ללכת לישון, העצירות בתא הסמוך תמיד נלחמו בשיניים ובציפורניים על כל פיסת מצעים. אפילו השומרות לא הצליחו לעצור בעדן.

החלטתי לתרום את כספי כדי לקנות שמיכות לעצירות בתא הסמוך. קראתי לשומרת והושטתי לה את הכרטיס הבנקאי שלי. ביקשתי ממנה להשתמש בו כדי לקנות להן שמיכות.

השומרת הסתכלה עלי בהיסוס לרגע ואז הסתכלה בכרטיס. היא הסתובבה לאחור והלכה לחדר הסמוך. היא צעקה ״הי, כולם. בבקשה מספיק עם המלחמות על המצעים. הגברת כאן (היא נקבה בשמי), השכנה שלכן, היא מתרגלת פאלון גונג והיא רוצה לתת מכספה כדי לקנות לכן מצעים. זה היה נהדר אם כולכן הייתן מתרגלות פאלון גונג כמוה״. ההודעה שלה השתיקה מייד את כולן במרכז המעצר. אחרי כן, לא היו יותר מלחמות בתא הסמוך.