הסרט התיעודי "מעבר לפחד" מיידע מאות אנשים על הפרת זכויות אדם בסין

(Minghui.org)

סביב ה-10 בדצמבר, יום זכויות האדם, הוקרן במספר ערים בישראל הסרט התיעודי "מעבר לפחד – סיפורו של גאו ג'י-שנג".

עו"ד גאו מכונה בסין ובעולם ה"מצפון של המדינה" על פועלו היוצא דופן להגנת על זכויות אזרחי סין, בכללם על מתרגלי פאלון גונג (פאלון דאפא) הנרדפים על ידי המשטר.

מר גאו שילם מחיר אישי כבד על אומץ ליבו יוצא הדופן. הוא נמצא עד היום במאסר בית בתנאים קשים ומצבו הרפואי קשה. וזאת לאחר מאסרים ממושכים בבידוד בכלא הסיני. הוא היה מועמד פעמיים לפרס נובל לשלום.

ההקרנות התקיימו בחמישה סינמטקים: ירושלים, ת"א, חיפה, שדרות וכפר ורדים. בסיום כל הקרנה היה דיון על הנושא ושאלות מהקהל.

מתרגלי פאלון דאפא (פאלון גונג) מישראל ליוו את ההקרנות וחיכו לקהל היוצא מהאולם. חלק מהצופים ביקשו לדעת מה ניתן לעשות, והיו שחתמו בצאתם על העצומה נגד קצירת האיברים. להקרנה בירושלים הגיע חבר הכנסת נסים זאב, המרים את קולו בעקביות כנגד הרדיפה וקצירת האיברים.

בתום סדרת ההקרנות התקבלו ברשת הטלוויזיה הסינית החופשית ,NTD שהפיקה את הסרט, תגובות מצופים:

צופה אחת כתבה: "שלום, נכחתי בשבוע שעבר בהקרנת הסרט 'מעבר לפחד'. הוא הותיר בי רושם כבד ודאגתי להפיץ את הסיפור שסופר בו לסובבים אותי בכמה שיותר מעגלים". היא ציינה שמכריה מבקשים לראות את הסרט וביקשה ליידע אותה על מועדי הקרנה נוספים. היא גם הציעה מקום להקרנה נוספת של הסרט.

צופה אחרת אמרה שהסרט היה "מטלטל ומעורר השראה. תודה רבה!!! "

צופה הנמצא בקשר עם פועלים מסין כתב: "הסרט הותיר בי רושם עמוק להמשיך לפעול בכיוון של זכויות אדם והזדעזעתי מפעילות הממשל הסיני".

אחת הצופות כתבה את חוויותיה לאחר שצפתה עם בני משפחתה בסרט ״מעבר לפחד״ בסינמטק ירושלים:

כשהחלו התמונות לרוץ על המסך ונחשפו עוד ועוד עובדות מזוויעות על הנעשה בסין, הרגשתי איך האויר נעשה יותר ויותר מחניק. עם כל מסכת התעללות חדשה בגאו ג׳י-שנג הרגשתי שאני לא מסוגלת עוד לעמוד בכך. ״די, זה כבר יותר מדי, מספיק״, התחננתי בליבי, ועוד מכה ניחתה, ועוד אחת. מהקהל נשמעו קריאות ייאוש עם כל התעללות נוספת של הרוע בעורך הדין האמיץ והמרשים הזה, שהחיוך לא מש מפניו גם בשעה שהוא מספר על זוועות שהן מעבר לכל דמיון. מאחורי נאנחה אחת הצופות ״אוי, לעולם הזה כבר אין תקנה״.

מצידו האחד של המסך – אולם מלא באנשים חביבים, יושבים בכורסאות החמימות והרכות של הסינמטק, מזילים דמעות ויודעים שבסיום הסרט יחזרו לבית חם ונעים, ולבני משפחתם.

ובצידו השני של המסך – עולם קר, מנוכר, אכזרי וציני, מציאות בלתי ניתנת לתפיסה בזוועתיות שלה. עולם שבו נחטפים יום אחד ולא חוזרים, עולם שאין בו צדק ואין בו משפט, אין בו אמת ואין בו חמלה. עולם שבו אנשים נרדפים על כך שהם מאמינים באמת, חמלה וסובלנות, על כך שהם מגינים על החלשים ונאבקים למען הצדק. [...]

מי שציפה לסוף טוב התבדה. סופו של הסיפור עוד לא נכתב, אבל גם אם הוא יהיה טוב – את הצלקות, את הסבל, את השנים שירדו לטמיון, דבר לא יחזיר. דבר לא יחזיר גם את מיליוני הקורבנות של המשטר האכזרי הזה.

לאחר הסרט נערך דיון. נשאלו שאלות קשות: "למה זה קורה? איך זה יכול לקרות? איך זה קורה לנגד עינינו? איך זה שהעולם שותק? האם יש עוד סיכוי? האם זה אי פעם ישתנה? מה אנחנו יכולים לעשות?"

דבר אחד ברור – זה ישתנה רק אם אנחנו נשנה את זה. אם כל אחד ואחת מאיתנו לא יסכים לכך. אם כל אחד ואחת יעשה את הבחירה הנכונה, יחתום על עצומה, יפיץ את המידע, ידרוש מההנבחרים לפעול. כולנו חייבים להמשיך את דרכו של גאו ג׳י-שנג. לא ייתכן שהסבל שהוא נשא יהיה לשווא. עלינו לעשות כל מה שאפשר כדי להפסיק את הזוועה הזו, וכדי שהאנשים הטובים, האמיצים והנדיבים של סין יהיו חופשיים לחיות, להאמין, ליהנות ולהיאבק, וכדי שעו"ד גאו ג׳י-שנג ייזכה להתאחד עם משפחתו ולחיות את החיים שהוא ראוי להם ושנשללו ממנו.