חשיפה מרבית בסרביה במהלך פסגת סין-אירופה

(Minghui.org)

אני מתרגל פאלון דאפא יותר מעשר שנים. אף על פי שאני מנצל כל הזדמנות להפיץ את הפא בארצי, יש עדיין רק מעט מאוד מתרגלים כאן. זה מפריע ומעכב פעילויות בקנה מידה רחב, אבל עם זאת, זה פותח מרחב לשיתוף פעולה עם מתרגלים מחו"ל.

פעמים רבות מגיעים אלינו מתרגלים ממדינות שכנות כדי לעזור. אולם, לפני דצמבר האחרון, כשנערכה בבלגרד ועידת הפסגה בין סין ל-16 מדינות מרכז ומזרח אירופה, לא הייתה לנו מעולם הזדמנות להבהיר אמת בקנה מידה גדול כל כך.

הכנות

מאחר שלימוד הפא הוא הבסיס לטיפוח שלנו, התחלנו בפגישות קבועות באינטרנט כדי ליצור גוף אחד. היו מדינות שכבר קיימו אירועים כאלה, כך שהם שיתפו אותנו בהתנסויות שלהם ודנו בכך. אבל המצבים לא היו אוניברסאליים. כשנערכה הפסגה בפולין, המתרגלים קיבלו רשות מהמשטרה לעשות מה שהם רצו. לעומת זאת ברומניה, המשטרה אסרה על כל הפעילויות, כך שעל המתרגלים היה לחפש דרכים חלופיות.

על בסיס ניסיון קודם שלנו עם המשטרה, לא ציפינו שמשהו רע יקרה בסרביה. הגשנו בקשה לרישיון, קיימנו שיחה עם מפקד המשטרה והמתנו לתשובה חיובית.

בינתיים, כתבנו טיוטת מכתב ל-16 ראשי הממשלה המשתתפים בפסגה והזכרנו בו את ההחלטה של האיחוד האירופי נגד קצירת איברים ודחקנו במנהיגים האירופאים להעלות את הסוגיה עם המשלחת הסינית.

על המכתב חתמו במשותף 16 אגודות דאפא והוא נשלח ביום חמישי לפני שבוע הפסגה. בתחילה ניסיתי לשלוח את המכתב בפקס, אבל נאמר לי שמכשיר הפקס אינו פועל. אז ניסיתי לשלוח את המכתב באימייל, אבל מערכת המחשוב שלהם נפלה. לבסוף, הקבינט אישר את קבלת המכתב והודיע שהמכתב יישלח לחברי הפרלמנט.

ביום שישי ערכנו מסיבת עיתונאים, כדי להודיע על דרך הפעולה שלנו ולהציג את המכתב לציבור. כאילו המתינו רק לסיום מסיבת העיתונאים, שוטרים החלו מיד להקיף אותי. ראשית היה זה מפקד אחת מתחנות המשטרה שמסר לי באופן אישי שהבקשה שלנו לרישיון נשללה. הוא אמר שההחלטה הגיעה מדרג גבוה. לאחר מכן גם תחנת משטרה אחרת שהגשנו לה בקשה לעריכת אירוע נוסף, לא נתנה לנו רישיון. בסופו של דבר, משטרת הזרים ביקרה אותי בקבלה של המלונית בה עבדתי, כדי לבדוק מי יגיע בשבוע הבא. סיפרתי להם כל מה שידעתי, לא הסתרתי דבר.

אבל, הם לא השתכנעו. באותו לילה הלכתי לביתו של מתרגל עמית ללמוד את הפא והבחנתי שעוקבים אחריי. למתרגל נוסף מעיר אחרת הייתה התנסות דומה. אותו זימנו אפילו למשרדי המשטרה החשאית לחקירה.

הלחץ החל לעלות, אבל התקרית האמיתית קרתה בבוקר השבת הבאה. עיתון די מכובד פתח בקמפיין נגדנו, כשהוא משלב בכתבה תעמולה של המפלגה הקומוניסטית הסינית עם עיוות של מה שאמרתי במהלך הריאיון של המשטרה.

הודעתי לאגודת הדאפא האירופאית על שלילת הרישיון ועל הקמפיין של העיתון. העצה שקיבלתי הייתה ציטוט מדברי המאסטר שכל מה שהם יעשו נגדנו יתהפך בסופו של דבר כנגדם.

באותו ערב, הייתה לנו פגישה אחרונה באינטרנט לפני ההתכנסות בבלגרד ודיווחתי למתרגלים על ההתפתחות החדשה. אמרתי להם שכל מערכות המדינה והמדיה שבשליטת הממשלה הסרבית פועלים נגדנו, כך שלהגיע לבלגרד עלול להיות מסוכן. שאלתי: "האם אנו עדיין חושבים שעלינו להמשיך?"

התגובה שלהם נגעה עמוק בלבי. נכחו בפגישה כ-10 מתרגלים מ-7 או 8 מדינות וכולם הגיבו פה אחד: "אנו מתרגלי דאפא, אסור לנו לוותר". "אם איננו יכולים לקיים הפגנות, אפשר לנקוט בפעולות אחרות. אפילו אם רק נתרגל ונלמד ביחד זה מספיק טוב".

התקבלה ההחלטה להמשיך, אבל בגישה שונה. זה כלל מזעור של סיכונים ביטחוניים ומציאת דיור חלופי שאינו מוכר למשטרה.

רדיפה

השמים התעבו והייתה תחושה של מתח באוויר. הרגשתי איכשהו שהאווירה הייתה דומה לזו של יולי 1999, אף על פי שלא הייתי מתרגל באותו זמן. יום ראשון לא היה אמור להיות רב אירועים עבורנו בסרביה, אבל מתרגלים כבר היו בדרכם הנה.

שני מתרגלים מקרואטיה ואחד מסלובניה ניסו לחצות את הגבול ביום ראשון בערב וכשהתגלה שהם נמצאים ברשימה השחורה שללו את כניסתם. ההסבר היה שאסור לערוך הפגנות ושפאלון גונג נחשב כאיום לביטחון הלאומי.

השכם בבוקר יום שני גיליתי שתשעה מתרגלים בולגרים שעשו דרכם לבלגרד, נעצרו על ידי המשטרה במלונית בבלגרד ונלקחו למקום בלתי ידוע.

באותו בוקר, ביקרה משטרת הזרים בביתי כשהיא מחפשת אחר מתרגלים חבויים, אבל הם מצאו רק שלושה מהמתרגלים המקומיים שלנו. הם הודו שהבולגרים נעצרו על ידי המשרד שלהם, אבל סירבו לתת לנו פרטים נוספים.

כשהגיעה העת, שלושתנו יצאנו לבקר את מערכת העיתון. אחת המתרגלות חשה פתאום כאב ברגלה, כך שהתנהלנו לאט, אבל בסופו של דבר הצלחנו להגיע לכתב ולעורך המאמר המשמיץ. שניהם נראו מבוישים והתנצלו בפנינו, אבל לא הבטיחו לפרסם תגובה. גם אנחנו לא התעקשנו על כך.

לאחר מכן ביקרנו עיתונאי השייך לארגון זכויות הידוע כמגן על זכויות אדם. זו הייתה בחירה טובה, מפני שהם החלו מיד בפעולה דחופה שכללה יצירת קשר עם מוסדות שונים ודרגים שונים בממשלה, עם נציב תלונות הציבור ועם כלי תקשורת ידידותיים.

לכל המתרגלים המשתתפים בפרויקט יצאה הודעה על המעצרים. היו שביטלו את נסיעתם, אבל היו כאלה שלא. כך שעוד מעצרים אמורים היו להתרחש.

באותו יום, אחת המתרגלות מסלובקיה נעצרה במלונית שלה באותו אופן כמו הבולגרים.

שלושה מתרגלים מפינלנד נחתו בנמל התעופה של בלגרד, אבל שניים מהם נמצאו ברשימה השחורה של המשטרה ומנעו את כניסתם. היה עליהם לחזור בחזרה. מתרגלת שלישית עשתה דרכה למלון, אבל נעצרה שם.

לקראת סוף היום, 11 אזרחי האיחוד האירופי נעצרו ובכלל זה אחת שהיא במעמד פליט של האו"ם שסבלה רדיפה ועינויים בעודה בסין. מכל אחד ואחד שללו זכויות אדם בסיסיות ובכלל זה לא נתנו להם להתקשר בטלפון, לבקש עורך דין, או אפילו מתרגם. השגרירויות שלהם כבר היו מעורבות וכל זה הפך לבעיה גדולה.

המאסטר אמר:

"...כל הרדיפה הזאת מורכבת משקרים, השמצות והאמצעים השפלים הנבזיים ביותר, שלא יכולים להיחשף לאור יום." (מתוך "הרצאת הפא בוועידת הפא במרכז ארה"ב בשנת 2003" שיקאגו 22 ביוני 2003)

המשימה שלנו הייתה ברורה: לספר לעולם ולחשוף אותם לאור היום.

חשיפה

ביום שלישי ביתי הפך למרכז מדיה. כתבנו הודעות לעיתונים ומכתבים למוסדות של האיחוד האירופי. באותו זמן מתרגלים מארצות שונות החלו ליצור קשר עם כלי תקשורת ואנשים חשובים.

הגיעו חדשות בנוגע למתרגלים העצורים. כולם הוחזקו ביחד במרכז מעצרים לזרים, אבל לא התייחסו אליהם בצורה גרועה. הם הבהירו לסוהרים ולמפקד המרכז את האמת על הרדיפה נגד הפאלון דאפא וזכו לאהדתם.

אבל בכל זאת, ניתן להם מעין אולטימטום על ידי סמכות גבוהה יותר: אם יסכימו לחתום על הצהרה שהם הגיעו לבלגרד להצטרף להפגנה בלתי חוקית, הם ישוחררו. אם יסרבו לחתום, הם עלולים להיות כלואים עד 30 יום ולאחר מכן להיות מגורשים כפושעים, ללא הזכות לחזור הנה אי פעם.

כל אחד מהמתרגלים חש שזה דומה מאוד להצהרות עליהן נדרשו מתרגלים בסין לחתום. כל אחד סירב לשתף פעולה וזה אִפשר לנו מרווח זמן נוסף לעבוד על חשיפת הנושא.

הפרי הראשון לעבודת המדיה שלנו הגיע ביום שלישי. כתב NTDTV תפס במסיבת עיתונאים בבריסל את השרה הסרבית האחראית לשלוב סרביה עם האיחוד האירופי וחקר אותה לגבי המעצרים. כשהיא נראית נבוכה, הודתה השרה שהייתה בעיה עם אזרחי האיחוד האירופי שנעצרו והבטיחה שהיא תיפתר במהירות.

קודם לכן, מאחר שלא קיבלנו הודעה רשמית על המעצרים, כלי התקשורת המקומיים סירבו לדווח על העניין. להיפך, כמה מהם העתיקו את המאמר השלילי משבת וכמה כלי תקשורת בולגרים עשו כך גם כן. אולם אחרי הצהרת השר, החלו כלי תקשורת חופשיים להתקשר אלינו ללמוד מה באמת התרחש.

ביום שלישי רואיינתי על ידי תחנת טלוויזיה מרכזית, אבל מסיבה כלשהי הם נמנעו מלשדר משהו מכך. רק אחרי מאמצים נוספים של מתרגלת משוודיה שהתקשרה על דעת עצמה לכלי תקשורת שונים והגיעה לעורך רשת הטלוויזיה, הם החלו לסקר בסופו של דבר את המעצרים של מתרגלי הפאלון גונג.

אחד השכנים שלי שלא ידע דבר על פאלון גונג בעבר, ראה את הכתבה הראשונה בטלוויזיה ואמר לי: "עבודה טובה".

ביום רביעי התרחשו פריצות דרך חשובות. ראשית, פגשתי מתרגלים מישראל ומיוון שהיו בבלגרד בימים האחרונים, אבל לא יצרו איתנו קשר מסיבות ביטחוניות. החלטנו ביחד לא להתחבא יותר, ומאוחר יותר יצאנו אפילו לפארק לתרגל ביחד. מה שאפשר זאת היה שינוי ממשי באווירה.

באותו יום רביעי הגיעו אלינו הודעות תמיכה מהנציבות האירופית ומשגריר האיחוד האירופי לסרביה. גם אמנסטי אינטרנשיונל פרסמה הצהרה מחבר הפרלמנט של סלובקיה האחראי על היחסים בין סרביה לאיחוד האירופי. כולם דרשו את שחרורם לאלתר של מתרגלי הפאלון גונג. אלה היו חדשות ממש נהדרות וכלי תקשורת בסרביה ובבולגריה החלו לשאול מה זה פאלון גונג ומדוע המתרגלים היו עצורים בסרביה.

אחד מכלי התקשורת היה רשת חדשות בכבלים. בידיעה שמתרגלים ברומניה הקרינו בטלוויזיה את הסרט "לשחרר את סין" במהלך פסגת סין בבוקרשט, הצענו לרשת הזאת עסקה מיוחדת והם הסכימו.

שחרור

אולי לא נדע אף פעם מה התרחש מאחורי הקלעים, אבל יש סימנים לכך שאחמ"ים רבים בכל האיחוד האירופי ניצלו את ההזדמנות שלהם להגן על מתרגלי פאלון גונג ואולי בחרו את עתידם בדרך זאת. לבסוף, ביום חמישי לאחר שוועידת הפסגה הסתיימה, כל המתרגלים שוחררו אחרי 72 שעות מעצר. נראה שהמשטרה עדיין פוחדת מהם, כך שהשוטרים ליוו את המתרגלים לגבול שלהם ושם שחררו אותם.

במהלך השבועות הבאים, מתרגלים בולגרים הפכו ממש מפורסמים בארצם. היו סיקורים בכלי התקשורת וסדרות של ראיונות בטלוויזיה.

בסלובקיה, כמה עיתונים, הטלוויזיה המרכזית ותכניות לחג המולד סיקרו את הסיפור של הפאלון גונג ביחד עם הדגמה של התרגילים.

בסרביה שידרו פעמיים את הסרט "לשחרר את סין" בשעות צפיית השיא ובעקבות זאת נוצר שיתוף פעולה עם אותה רשת טלוויזיה שתוצאותיו היו שני שידורים של הסרט "מעבר לפחד", הסרט על גאו ג'י-שנג, עורך דין לזכויות אדם שעבר עינויים בידי המשטר הקומוניסטי בסין עקב עבודתו.

הדיווחים האחרונים של כלי התקשורת שפורסמו על ידי עיתונים שבתחילה החלו את הקמפיין נגדנו, כללו כתבות מצוינות על רציחת מתרגלים בסין בעבור איבריהם.

לפחות בשלוש ארצות היה לאירוע הזה השפעה משמעותית על חשיפת הרדיפה נגד הפאלון גונג.

מנקודת מבט של הטיפוח, היה עלינו להסיר מכשולים רבים במטרה להשיג את התוצאות האלה ובכלל זה לשחרר את ההחזקה לפחד ולמוניטין. אף אחד מהמתרגלים העצורים לא האשים אף פעם את המשטרה הסרבית בתקרית, כשהם מודעים לחלוטין מה עמד מאחורי זה. זה היה דומה למה שקרה לי בהתחלה אבל בשלבים מאוחרים יותר של האירוע הזה, כשלימוד הפא שלי התדרדר באיכותו, הבנתי שהתחלתי ליפול למלכודת הזאת להיות פוליטי ולמעשה להאשים את המשטרה והממשלה.

מאוחר יותר נזכרתי שמפקד המשטרה אמר ש"ההוראה הגיעה מגבוה" והגעתי להבנה שהוא לא התכוון לדרג משטרתי כלשהו. כתבתי מכתב לחבר הפרלמנט ובקשתי אותו באדיבות לארגן פגישה עם נציגים שותפים. לא זכיתי מעולם לקבל תשובה, אבל זו לא הנקודה העיקרית. הנקודה היא שפיתחתי חמלה כלפי האדם, שסביר מאוד להניח שהורה על הקמפיין האכזרי נגד מתרגלי פאלון דאפא ואני סלחתי לו למעשה.

אני רוצה לסיים את השיתוף הזה במסר ממתרגל סרבי מעיר אחרת שנשלח לרשימת התפוצה במייל: "אני מתרגל דאפא מאז 2010. אני גר בניס (עיר בסרביה). אני נוהג בפיאט 128. הם עקבו אחריי בטויוטה שחורה ובפולקסווגן כסופה במשך יומיים. הם המתינו לילה שלם במגרש החנייה שלי ועקבו אחריי גם לעבודה. הם אפילו עצרו אותי לחקירה. הם התעניינו מה זה פאלון גונג, האם הוא ארגון פוליטי? עניתי שאני מתרגל במשך 4 שנים אבל לא הייתי בטוח שהם הבינו אותי. איני יודע כיצד מצאו את מספר הטלפון שלי וכל שאר הפרטים. האם עליי לחפש עזרה משפטית? אני אמשיך לתרגל".

תודה רבה לך מאסטר על ההזדמנות היקרה הזאת. תודה לכל המתרגלים על תמיכתכם.