כשיש בי חמלה, התוצאה תמיד טובה

(Minghui.org)

כשקראתי לאחרונה את מה שהמאסטר מלמד על חמלה זה  נגע ללבי, כי זה הזכיר לי מקרה שקרה לפני 4 שנים כשדנו אותי שלא כחוק למאסר.

בעלי ואני נעצרנו והוחזקנו במרכז מעצר זמני בזמן המעצר ההמוני של מתרגלי פאלון דאפא בנובמבר 2011. בוקר אחד, שמעתי צעקות רבות וקללות מתא מאסר אחר והשומרים באו ויצאו שוב ושוב.

האסירה האחראית על התא שלנו סיפרה לנו שרוצחת חולת נפש תועבר לתא שלנו כי אצלנו יש מיטה עם קשירה. כששמעתי את זה פחדתי.

אישה צעירה הובאה לתא שלנו ונקשרה למיטה עם אזיקים על זרועותיה ועל רגליה. היא נאבקה וקיללה כל היום והלילה עד שנרדמה מרוב תשישות.

היא לא התעוררה עד למחרת בצהריים. דאגנו שאולי היא מתה ודיווחנו על זה לשומרת, והוציאו אותה מהתא.

באותו הזמן, מחשבה עברה בראשי, "תנו לחיים האלו למות". אך היא הוחזרה במהרה לתא שלנו.

את כל העצורות מכריחים לשבת בשקט בזמן מסוים בכל יום. האישה ישבה מולי. תמיד נהגתי לנצל את הזמן הזה לשלוח מחשבות נכונות. במשך כמה ימים, בכל פעם ששלחתי מחשבות נכונות והייתי כמעט שלווה, היא לפתע צעקה לעברי, "אני אהרוג אותך!" זה ממש הפחיד אותי.

למרות זאת, היא התנהגה באדיבות לאישה מבוגרת אחרת, מתרגלת דאפא מהעיר חארבין. כשהמתרגלת הזאת פתחה בשביתת רעב כדי למחות על מעצרה, האישה הזאת דאגה לה ושמרה עבורה את מנת האוכל שלה עצמה כדי להאכיל אותה. לא היה לי שום מושג מדוע היא התייחסה אליי ואל המתרגלת המבוגרת בצורה שונה כל כך.

יום אחד, המתרגלת המבוגרת שיתפה איתי את הבנותיה ושאלה מה חשבתי כשהאישה הצעירה כמעט מתה. סיפרתי לה שקיוויתי שהיא תמות.

"הו, אני מבינה", היא הסבירה. "הצד היודע שלה הוא ששונא אותך. אני חשבתי אז: 'בבקשה תנו לחיים האלו לחיות. תנו לה לזכור שפאלון דאפא הוא טוב'. אני חושבת שזה הצד היודע שלה שמוקיר אותי".

אחר כך נודע לי שהאישה נאנסה על ידי אביה, ואז היא הרגה אותו והשתגעה. ריחמתי עליה וגיליתי שהייתי אנוכית וחסרת חמלה. כשהתפתחה אצלי חמלה כלפיה, היא לא איימה יותר שתהרוג אותי.

שבוע אחר כך נחקרתי על ידי השומרות. לא משנה במה הן איימו עלי, כולל שיפטרו אותי מעבודתי, סירבתי לדבר איתן לכל אורך הדרך.

בערך בארבע אחר הצהריים, שומרת אחת אמרה לי שמתרגלת אחרת אמרה להן שבעלי ואני לימדנו מתרגלים אחרים איך לשלוח הודעות סמס כדי ליידע אנשים על פאלון דאפא ועל הרדיפה.

הרגשתי נבגדת שמתרגלת שהיא גם ידידה קרובה פנתה כנגדי. לא יכולתי למצוא שום חמלה בתוכי. השומרת התחילה לענות אותי. כאבתי והייתי מבולבלת וחתמתי את שמי על הניירות שלהם.

כשהחזירו אותי לתא בסביבות 8 בערב, המתרגלות האחרות והאסירות שבתא דאגו לי מאוד כשראו שעוניתי. אחת מהן עיסתה את ידי הימנית הרדומה, הן דיברו איתי ועזרו לי להשיג מחדש מחשבות נכונות וביטחון.

כששכבתי במיטה באותו הלילה חשבתי על כל תהליך החקירה והבנתי שלא ניהלתי היטב את המצב. שורות משיר של המאסטר הופיעו במחשבתי:

"תלמידי הדאפא נושאים מצוקה, אבל מי שנהרס הן הישויות החיות." (מתוך השיר "כל תקופות החיים היו למען תקופת החיים הזאת", הונג יין 3)

הבנתי שלמרות שהכוחות הישנים ניסו לשים אותי ואת בעלי בכלא, המטרה  האמיתית שלהם הייתה להרוס אותנו. חשבתי: "אני לא מקבלת את הרדיפה הזאת שנכפתה עלי על ידי הכוחות הישנים. אני הולכת רק עם התכנונים של המאסטר". התחלתי לשלוח מחשבות נכונות לנקות את המימד שלי מהיצורים הרקובים והרוחות המרושעות ששולטים על השומרות.

חקרו אותי עוד מספר פעמים. אמרתי לשומרות שהעינויים אינם חוקיים ושהן מפירות את החוק. סיפרתי להם גם על פאלון דאפא ועל הרדיפה ושלחתי מחשבות נכונות עם חמלה. היחס שלהם השתנה מלגונן על עצמן ולהתפלפל ליחס אדיב.

בזמן שהייתי עצורה, המשכתי להבהיר את העובדות לאסירות האחרות ודרבנתי אותן לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית וארגוניה השונים.

ההתנסות שתיארתי לעיל הראתה לי את הכוח של החמלה ולעתים קרובות מזכירה לי להיות חומלת לאנשים שסביבי, כולל השוטרים שאני פוגשת.