לסלק את הבדידות בעזרת טיפוח

(Minghui.org)

לאחרונה, מתרגלים בקבוצת הלימוד שלנו גילו החזקה חדשה – בדידות שקשה לסבול. בפרויקטים של הבהרת אמת אחרי שלומדים לשפר את הביצוע, ניתן לסיים את העבודה בפחות זמן, כך שנותר לנו קצת זמן פנוי, ואנחנו אז עלולים להרגיש בודדים. הבדידות מבטאה עצמה בכמה דרכים:

צפייה בטלוויזיה, קריאה בעיתונים ובכתבי עת

יש מתרגלים שיש להם המון זמן פנוי והם מרגישים בודדים, כך שהם צופים הרבה בסדרות טלוויזיה. למרות שהם יודעים שאלה הן שטויות, דברים של אנשים רגילים, הם לא יכולים להשתחרר מכך. כשהם לומדים את הפא, סצנות מסדרות תכניות הטלוויזיה צצות במחשבותיהם, מה שלא רק מפריע לנו, אלא גם מזהם אותנו.

יש מתרגלים שהבינו שזה לא טוב לצפות בסדרות טלוויזיה, כך שהם צופים בתכנית החדשות הארצית של CCTV או בתחזית מזג האוויר, בנימוק שהם יכולים ללמוד מה קורה במדינה ומחוצה לה. אפילו אנשים רגילים אומרים: "החדשות המזויפות של ה-CCTV גרועות אפילו מתרופה מזויפת. ה-CCTV טובה בפברוק ואמירת שקרים, כך ששום דבר אינו נכון מלבד ציון הזמן". כולנו יודעים שה-CCTV שידרה את תרמית ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן. אנו יודעים בבירור שאין שום אמת בתכניות שלה, אז מדוע אנחנו עדיין צופים בהן? האין זה מוסיף אנרגיה לרוע ומזהם את עצמנו באותו זמן?

זה נכון במיוחד לגבי מתרגלים מזדקנים. מאחר שהנכדים שלהם לא נמצאים בסביבה, הם אוהבים להיזכר בעבר. לעתים קרובות הם מביטים באלבומי תמונות של המשפחה, בוחנים את הפרסים והאותות שקיבלו. אלה הן רגשות בדידות של אדם רגיל, וזוהי החזקה אנושית שמתרגלים חייבים לשחרר. בכל משפחה גם מחזיקים אותות של מאו דזה-דונג, כמו גם תעודות פרס, תעודות בוגרים, אלבומי תמונות ולוחות שנה עם סמלי המק"ס, כך שעלינו להרוס את כולם. אסור לנו להותיר שום מרחב לידיים השחורות ולרוחות הרקובות.

כיום אפשר לשמוע מוסיקה המפארת את המק"ס בתחבורה הציבורית ובחנויות. כשאנו נתקלים במצבים כאלה, עלינו לשיר בשקט שירי דאפא, כך שנוכל לראות אבל לא להביט, לשמוע אבל לא להקשיב. זה כדי לוודא שלא נזדהם.

יש מתרגלים שלעולם אינם צופים ב-CCTV או בתחנות אחרות כלשהן הנשלטות על ידי המק"ס. התפקיד היחידי של מערכת הטלוויזיה שלהם היא להציג תקליטורי די.וי.די עם תוכן של פאלון גונג. לפעמים, כשאורחים וילדיהם רוצים לצפות בטלוויזיה, אני מציגה להם את השן-יון. כשאנו מבהירים אמת להורים, הילדים צופים בשקט בטלוויזיה.

גלישה לחדשות באינטרנט

יש מתרגלים שמשתמשים בתוכנה של עקיפת הצנזורה רק בשביל להוריד חומרי פאלון דאפא. לפני שהם יוצאים להבהיר את העובדות, אולי הם יגלשו לבדוק את תחזית מזג האוויר. אבל הם יבזבזו זמן רב בצפייה בחדשות אחרות. למעשה, לגלוש באינטרנט הוא גם כן ביטוי של בדידות.

יש מתרגלים צעירים שאינם מנצלים את הזמן להתקדם יותר במרץ, אלא מנצלים את החופשות הארוכות של החגים לנסוע לחו"ל.

יש מתרגלים שבמשך שנים יש להם הרגל לבחון את השינויים בזירה הבין-לאומית. הם מודאגים לגבי היכן יש מלחמה, מהומות, או אסון טבע גדול. כמתרגלים, עלינו להשתמש בחמלה כדי להסביר לאנשים רגילים ולהצילם באמצעות האמת של הפאלון דאפא.

אנשים רגילים שונאים את המק"ס המרושעת והדיקטטורה שלה. אבל אנחנו מתרגלים, כך שאין לנו אויבים ואין בלבנו שנאה.

המאסטר אמר:

"לסלק את הרוע, זה כמו להסיר אבק" ("לכל תלמידי הדאפא ברחבי העולם ותלמידי הדאפא בסין, חג אמצע-סתיו שמח!")

כשאנו מסירים את האבק, האם אנו שונאים את האבק? לא איננו שונאים אותו. להשמיד את המק"ס זה כמו להסיר את האבק החוצה משלושת העולמות. לשנוא את המק"ס לא יפורר אותה, אבל זה ימנע מאיתנו לטפח היטב.

כשאנו קוראים מה שהמאסטר אמר ב"בי-גוּ" (הרצאה שמינית) ב"ג'ואן פאלון", ייתכן שנשאל את עצמנו, "איך זה שאיננו יכולים לפעול באופן ישר כמו אבותינו הקדמונים? בסין העתיקה, כל המטפחים הסתתרו בהרים מרוחקים או במערות, רחוק מאוד ממושב אדם. הם חיו במערות על צוקים, ואם הם לא היו יכולים להצליח בטיפוח-תרגול ולהגיע לשלמות המלאה, הם היו בסופו של דבר מתים שם. הם היו מטפחים בדרכים קטנות ועדיין יכלו להתגבר על בדידות שקשה להעלות על הדעת. אולם אנחנו תלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא. איך איננו יכולים שלא לפעול היטב כפי שהם פעלו?

חיות מחמד וצמחים

מתרגלים בערים לא צריכים להחזיק בכלבים ובחתולים, משום שהם יפתחו החזקה לחיות מחמד. המאסטר סיפר לנו בהרצאותיו על טאואיסט [שלבו נקשר ל] אייל. עלינו ללמוד שיעור מכך. אפשר לשלוח את הכלבים והחתולים לאזור הכפר. לגבי צמחים, אנחנו יכולים להמשיך לגדל אותם על-פי התהליך הטבעי, אבל אנחנו לא צריכים לרכוש צמחים חדשים. על מתרגלים לנצל כל דקה לטובת הדאפא ולא צריכים לעשות שום דבר שאין לו קשר לטיפוח שלנו.

יש מתרגלים שאוהבים חיות וצמחים, כך שהם לוקחים את הילדים והנכדים שלהם לגני חיות או לגנים בוטניים. אנשים טובי לב מתרגזים כשהם רואים שציפורים שצריכות לעוף בשמים, דגים שצריכים לשחות בים, או בנהר ואריות ונמרים שצריכים לחיות בג'ונגלים, מוחזקים בכלובים או באקווריומים.

לגבי בני אדם, יש לנו אותו גורל. אנשים רגילים הכלואים ברשת של תהילה, רווח ורגשות ומתרגלים המנהלים מאבקים בתוך שלושת העולמות, אינם יכולים להשתחרר, ומרגישים גם כן תרעומת.

יש מתרגלים האוהבים לצאת ולראות נופים כשהאביב מגיע, אוהבים ליהנות מפריחת האפרסקים, מזרעים בשלים ומדובדבנים. כשהפרחים נובלים, הם מרחמים עליהם. עליהם להיות מוארים לעובדה שפרחים קמלים ואנשים מזדקנים. רק האמת של פא הבודהא היא נצחית. לגבי הפרחים הממלאים את העצים, כמה מהם יוכלו להשיג שלמות מלאה אחרי שהרוח והגשם מכים בהם, אחרי הקיץ הקופח והלוהט ועקיצות הקור של החורף? עלינו לסלק את התשוקה לצאת לטייל בנוף ובמקום זאת, ללכת על הנתיב בדרך לאלוהות.

להישען על מתרגלים עמיתים

יש מתרגלים שיש להם החזקה לניסים של מתרגלים אחרים. אחרי לימוד הפא בקבוצת הלימוד, הם לא נטמעים בפא ולעתים קרובות מתמכרים לרכילות נלהבת. אנחנו חושבים שגם זה ביטוי של בדידות, כך שצריך לסלק זאת.

הניסים שקורים למתרגלם עמיתים יגבירו את הביטחון שלנו בטיפוח שלנו. ב"סיפורים הדמיוניים של אנשי העתיד" היה קטע שבו כתוב: "אם מתרגל פאלון דאפא הופך יציב בטיפוח הדאפא רק בעטיים של סיפורי טיפוח של מתרגלים אחרים אבל לא באמת מבין את הפא בצורה רציונלית להשיג את האמונה הישרה שאינה ניתנת להריסה וחזקה כמו יהלום – אז בוודאי יש פרצות".

כשכמה מתרגלים קוראים את Minghui Weekly או את אתר Pure Insight, הם אוהבים לקרוא מאמרים על מתרגלים שעינם השלישית פתוחה, או שיש להם יכולת של ראייה על-טבעית, או סיפורים על נבואה, במטרה לעודד את הטיפוח שלהם. בטיפוח איננו לומדים מבני אדם, גם לא מישויות שמימיות, אלא מלימוד הפא. מאחר שסטטוס הפרי שכל מתרגל רוצה להשיג שונה, נתיב הטיפוח שונה, כך שאין כל דוגמה לפעול על פיה.

בדידות היא תוצאה של רגשנות, לא של ריקנות במחשבה. כשיש לנו מחשבה רגועה, אנו מסוגלים לראות ניסים. כשאנו לומדים את הפא עם מחשבה רגועה וטהורה, יתגלו בפנינו אין ספור בודהות, טאואים ואלוהויות והעקרונות החדשים של הפא גם הם יתגלו בפנינו. בזמן כזה נרגיש מרוצים, כך שלא נרגיש בודדים כלל. אם אנו קוראים את הפא אבל איננו מפנימים את מה שאנו קוראים, אף אחד מעקרונות הפא לא יתגלה בפנינו, לא משנה כמה שנקרא. בזמן כזה, כמובן, נשתעמם ונרגיש בודדים.

כשאנו נתקלים בקונפליקטים, אם איננו מסתכלים פנימה, אלא מותחים ביקורת על החסרות של אנשים אחרים, השין-שינג שלנו לא יתרומם, החומר הרע לא יסולק ונחוש בחוסר נוחות, משועממים ובודדים. זהו הביטוי של לא לדעת איך לטפח. אם המצב הזה נמשך במשך זמן ארוך, אז בעיות עלולות לצוץ.

בדידות היא מבחן. אסור לנו לאבד את העשתונות בבדידות שלנו ולחפש דברים אחרים מחוץ לפא. להסתכל פנימה זהו טיפוח בודהא, להסתכל החוצה זה לטפח טבע דמוני. כשאנו במצב של בדידות נרצה להשלים את הטיפוח שלנו במהרה. אולם, סירת הפא עדיין לא התמלאה בכל האנשים שצריך להצילם ועדיין לא הגיעה לגדה השנייה של הנירוונה.

משום שהרמה שלי מוגבלת, ייתכן שתמַצֶאנה כמה שגיאות. אנא הרגישו חופשי להעיר ולתקן.