טיפוח אישי ועבודה בפרויקט

שיתוף התנסות מוועידת פאלון דאפא השלוש עשרה לשיתוף התנסויות בישראל

שלום למורה הכביר! שלום לעמיתיי היקרים!

כשהתחלתי לעבוד במשרה מלאה במכירת מנויים למגזין, הייתי מלאה ברצון עז שהמגזין יצליח ונוכל להביא אותו להמוני אנשים. ראיתי בזה הזדמנות יקרה להקדיש את רוב זמני להצלת יצורים חיים והייתי מלאה במרץ ולהט לקראת העשייה. אם להוסיף גם את זה שהגעתי מתפקיד ניהולי שבו היה לי הרבה מקום להחליט ולהוביל, ואת זה שהייתי מלאה בשאיפות גבוהות ובטח גם באוסף לא מבוטל של מגוון החזקות אנושיות, מקבלים תערובת דליקה ונפיצה מאוד. ועם התערובת הזאת בלב מה שהיה נדרש ממני זה לשבת כל יום וכל היום, עם שפורפרת ביד, לעבוד קשה ולהשלים אחרים בשקט. וזה היה לי לא קל, ובייחוד החלק של "בשקט".

באותו הזמן הצטרפתי לצוות חדש שהרגע הוקם. בפועל לממונים עליי לא היה ניסיון או מושג על איך נכון לנהל צוות מכירת מנויים ואיך להוביל אותו להצלחה מהירה. בעצם כולנו למדנו תוך כדי העשייה, ולכן מכולנו נדרשה הרבה עבודה קשה וסבלנות. אבל לא הייתה לי סבלנות לתהליך איטי, רציתי כבר לראות את הפרויקט מצליח וממריא ולראות את פריצת הדרך האמיתית והמרשימה במכירת מנויים. אבל זה לא הגיע ולא הגיע ולא הגיע.. והעסק עדיין היה במצב הישרדותי.

זה היה מבחן לכולנו, כל המעורבים בעשייה הזאת. ואצלי עלו הלבבות של ביקורת, התפארות, החזקה לתוצאה והצלחה אישית, והרבה צ'ינג בצורות שונות. וכמובן שזה רק מה שיכולתי לראות. בדרך הזאת ראיתי איך תוכננו עבורי מבחני שין-שינג שעזרו לי לגלות ולסלק את ההחזקות הבסיסיות ביותר שייתכן ולא הייתי רואה אחרת.

מתוך ההרצאה בניו יורק 2015:

"כמובן, היות שאתה מטפח, כל דבר שאתה עושה, כל עוד אתה מטפח, קשור ישירות לטיפוח שלך, ולמעשה הדברים האלה מרכיבים את נתיב הטיפוח שלך. כל דבר שאתה עושה משולב במסע הטיפוח שלך. הטיפוח שלך משובץ בכל דבר שאתה עושה, בין אם זה לעבוד בעולם הארצי, לעשות פרויקטים של דאפא, או ההתנהלות בחיי היום יום שלכם, זה בטוח."

אנחנו צוות יחסית קטן וחלקנו עובדים זה לצד זה כל הזמן והרבה תלוי בשיתוף הפעולה שלנו. אני רואה איך שמו אותנו יחד, אנשים שונים מאוד, דווקא כדי שנוכל להשלים זה את זה, ולעזור זה לזה לטפח.

ציטוט – "לב בהיר ונקי", הרצאה תשיעית, "ג'ואן פאלון":

"הסביבה המורכבת, לדעתי, היא דווקא דבר טוב. ככל שהיא מורכבת, כך תיצור אנשים גבוהים יותר. אם אדם יכול להתעלות מעבר לזה, הטיפוח שלו יהיה היציב ביותר. לגבי מטפח שבאמת יכול להיות נחוש לטפח ולתרגל, אני אומר שזה דווקא דבר טוב. בלי קונפליקטים שמתעוררים, או הזדמנויות לשפר את השין–שינג שלך, אתה גם לא יכול להתקדם. אם כולם נחמדים זה אל זה איך אפשר לטפח?"

כך, היו וישנם מטפחים עמיתים שיותר קשה לי לתקשר או לעבוד איתם (ואני משערת שגם לחלקם קשה איתי), אבל עם ההתקדמות בטיפוח אני יותר ויותר מצליחה לראות בזה את ההזדמנויות לטיפוח, מפסיקה להתמרמר ומתייחסת לזה יותר בקלילות. אך הדרך לשם לא כל כך קלה.

דוגמה אחת הייתה בתקשורת עם שותף לעשייה שעבדתי איתו די צמוד. כשהתחלנו לעבוד יחד מאוד בלט לי כמה אנחנו שונים, עד כדי כך שהיה לנו אפילו מעט קשה לתקשר ולהבין אחד את השני. הרגשתי שהוא לרוב לא מקשיב לי וכשהוא כן מקשיב, הוא לא באמת יורד לסוף דעתי, אלא מבין משהו אחר. הרגשתי שהוא לא רואה אותי, לא מעריך ופשוט מזלזל. אני בטוחה שהוא עצמו לא ממש היה מודע לכך שזה מה שהוא גורם לי להרגיש, ומצדו זה בטוח לא היה בכוונה. מאוד הערכתי אותו ולמדתי ממנו הרבה, כיבדתי אותו וידעתי בביטחון שהלב שלו, כמו שלי, מלא ברצון להציל יצורים חיים ולשתף פעולה היטב, אבל לא יעזור כלום, כלפיי באופן אישי המשכתי להרגיש את היחס של זלזול והתנשאות. ואני מזכירה לכם שהגעתי לפרויקט עם המון שאיפות, להט להצליח, ולאורך הדרך תמיד גם היה לי מה לומר... וכשהייתי מביעה את הרעיונות שלי, הצעות או לעתים גם ביקורת, בציפייה שלכל הפחות זה יישמע ויתקבל, הייתי מקבלת בתשובה משהו כמו "את צריכה להניח את מה שאת יודעת או חושבת ופשוט להשלים אחרים בשקט". נשמתי עמוק, אבל זה לא עזר. הלב שלי היה מלא תרעומת, המשכתי לעבוד קשה ולעשות את מה שאומרים לי, אבל היה בי מרמור וכעס על אחרים. ולצערי, יותר מדי זמן התמקדתי בסביבה, בלי לקלוט שכל המצב הזה קיים ונוצר נטו בשבילי, כדי שאוכל להיפטר משכבות של בוץ. יום אחד זה הגיע לקיצוניות ובאחת השיחות שלי עם אותו מטפח, הוא הביא לי סוג של סתירה מילולית ועוד בפומבי. זהו. זה היה קצה הסיבולת שלי והתפרצתי בבכי מר מרוב עלבון, כעס ותסכול.

אז נפל האסימון – זה לא יכול להימשך כך, עליי להסתכל פנימה. ובום! כמו רעם ביום בהיר. נעמדה מולי החזקה שמנה וכבדה – ההחזקה לכבוד. פתאום בלי שחשבתי או הבחנתי בה בעבר, הבנתי שיש לי החזקה חזקה לכבוד, שאני לא סובלת מצב שבו לא מכבדים אותי ולא נותנים לי את ההערכה הראויה. הבנתי שתמיד דרשתי מסביבתי לכבד אותי ולא סבלתי מצבים בהם זה לא קרה. אבל עכשיו כנראה הגיע הזמן להשתחרר מהעול הזה ולהתרומם מעט יותר למעלה.

ציטוט – "אנשים עם טבע מולד גדול", הרצאה תשיעית, "ג'ואן פאלון":

"האן שין אכן זחל בין שתי רגליו. זה הראה שלהאן שין היה לב של סבלנות גדולה יוצאת מן הכלל. משום שהוא היה שונה מאנשים רגילים הוא יכול היה להגיע להישגים הגדולים האלה. אדם חי בשביל הכבוד שלו — זה המוטו של אדם רגיל. חישבו על זה כולכם: חיים בשביל הכבוד, האין זה מעייף? האין זה כואב? האם זה שווה? האן שין היה אדם רגיל ככלות הכול. אנחנו מטפחים, עלינו להיות טובים בהרבה ממנו. המטרה שלנו היא להתרומם מעל ומעבר לרמה של אנשים רגילים ולחתור לעבר רמות גבוהות יותר. אנחנו לא ניתקל במצבים כאלה, אבל כשמטפחים סובלים השפלות ומבוכות בין אנשים רגילים זה לא בהכרח קל מזה. הייתי אומר שחיכוכים של שין–שינג בין אחד לשני אינם קלים מזה ויהיו אפילו גרועים יותר, הם גם כן קשים ביותר."

ציטוט – "הפיכה של הקארמה", הרצאה רביעית, "ג'ואן פאלון":

"כל דבר יקרה בצורה של מצבים של האנשים הרגילים כמו שמישהו הרגיז אותך היום, מישהו הכעיס אותך, מישהו התנהג אליך לא יפה או שמישהו לפתע מדבר אליך בלי כבוד. זה כדי לראות איך תתייחס לדברים האלה.

מדוע נתקלים בבעיות כאלה? הן נובעות מהקארמה שלך שאתה חייב. כבר סילקנו עבורך מנות רבות לאין–ספור. נשאר רק המעט שמחולק לרמות שונות כקשיים המתוכננים לשייף את הלב האנושי ולסלק כל מיני החזקות כדי לשפר את השין– שינג שלך."

היום אני נזכרת בזה עם חיוך ויכולה להתייחס הרבה יותר בקלילות למצבים כאלה. אני מרגישה שיש לי הרבה פחות צורך בהערכה או קבלה מצד אחרים. נעשיתי יותר סבלנית, שקטה וצלולת מחשבה. עוד שכבה של בוץ ירדה ממני. ואגב גם הקשר עם אותו המטפח שונה מאוד כעת. אין לי יותר את אותן התחושות שהיו אז, נראה שדווקא די קל לנו לתקשר ולהבין זה את זו, ושיתוף הפעולה בינינו נעשה טוב יותר מבעבר. במבחן הזה ועוד רבים אחרים למדתי שאם משהו מזיז לי את הלב, עליי לחפש פנימה את הסיבה. ויפה שעה אחת קודם.

ציטוט מ- "הונג יין III"

"אם נתקלים בוויכוח – אל תתווכחו לחפש פנימה את הסיבה - זה טיפוח ככל שרוצים להסביר - ההחזקה מתחזקת יותר עם רוחב לב וללא החזקה, תובנה בהירה תגיע"

לאחרונה נתקלתי בכמה מצבים שבהם היה לי קשה באינטרקציה בינאישית עם כמה אנשים שונים, ולמרות שחיפשתי בפנים ברצון כנה לטפח את עצמי, לא ראיתי משהו ברור שעליי לסלק. אלה היו בעיקר מקרים בהם האדם השני שונה ממני, או שלאדם השני היה הרבה צ'ינג בצורת ביקורת, כעס או ביטויים של חוסר סבלנות. כך לפחות זה התבטא על פני השטח. לי באופן אישי היה קשה להכיל ולשאת את זה. אך למרות הניסיונות הכנים, לא ממש ראיתי למה אני סובלת מזה ומה זה בא להראות לי, וכשהמשכתי לבחון את עצמי, ראיתי שלפני הכול עליי ללמוד לשאת. עליי ללמוד לקבל ולעבוד עם אחרים גם אם אני נדרשת לסבול בשביל זה. הרי אנחנו מטפחים ג'ן, שן, רן.

ציטוט – "אנשים עם טבע מולד גדול", הרצאה תשיעית, "ג'ואן פאלון":

מהו "לב עם סבלנות גדולה"? כמתרגל, הדבר הראשון שעליך לעשות הוא להיות מסוגל לא להשיב מכה כשמכים אותך ולא להחזיר כשמקללים אותך — עליך ליישם "רן". אחרת איזה סוג של מטפח תהיה?"

ציטוט מ- "יסודות להתקדמות במרץ":

"מהי סובלנות (רן)?"

"סובלנות היא המפתח לשיפור השין-שינג. לסבול עם כעס, התמרמרות או עם דמעות זוהי סובלנות של אדם רגיל שיש לו החזקה לגבי הדאגה שלו. לסבול בלי כעס בכלל ובלי שום הרגשה של התמרמרות זוהי סובלנות של מטפח."

העבודה בפרויקט משולבת בתוך הטיפוח ואני מרגישה איך אני נעשית מודעת ונחושה יותר עם ההתקדמות בטיפוח. ככל שאני נפתרת מהחזקות, המחשבה הנכונה מתחזקת, הנחישות גוברת ואני יכולה ללכת עוד יותר צמוד למורה. אני מרגישה באופן מוחשי מאוד כמה ההתקדמות בטיפוח האישי גורמת לי לנהוג טוב יותר גם בעבודה וגם בחיי היומיום. עם זאת לצערי בעשייה היומיומית האינטנסיבית בפרויקט ברוב המקרים אני יותר מדי שקועה ברמת פני השטח ומתאמצת להצליח בידיים ורגליים, ושוכחת שעליי לחשוב ולנהוג כמו תלמידה של המאסטר, עם מחשבה נכונה חזקה ותוך הסתכלות פנימה.

ציטוט – "הרצאה בניו יורק 2015":

"הבחנתי שבפרויקטים מסוימים רבים מכם פועלים באופן שהוא פשוט רגיל מדי. חברת תקשורת… בואו נדבר על העבודה בתקשורת כדוגמה. חברת תקשורת צריכה להתנהל היטב. אבל מה שיש לנו זה דווקא שהחשיבה של אנשים נעשתה עם הזמן יותר ויותר רגילה, ואנשים כבר לא מסתכלים על דברים כפי שמטפח היה עושה זאת, אלא בדרכים רגילות. זה בכלל לא להיות כמו תלמיד דאפא. אחרי הכול, מדוע תלמידי הדאפא מנהלים חברת תקשורת? כדי להציל אנשים."

ציטוט – "הרצאה בניו יורק 2015":

"כמובן, עליכם לעשות היטב את הטיפוח האישי כדי שתוכלו לעשות היטב את הדברים האלה. אז זה אומר שהטיפוח הוא דבר בסיסי עבור כל אחד ואחד מכם. בכל פרויקט שמיועד להציל אנשים, אם אתה סוטה מהטיפוח אז תגלה שאתה נעשה יותר ויותר כמו לא-מטפח, ואתה נוטה לחשוב על עניינים ולעשות דברים בצורה שהיא יותר ויותר רגילה. אבל אם תוכל להישאר בפא לכל אורך הדרך, ולא להרפות בטיפוח האישי שלך באף נקודה, אז תגלה שכל מה שאתה עושה באמת הולם מטפח. זה פשוט חיוני כדי שתלמיד דאפא ישלים את המשימה שלו, וזה מה שמבטיח את זה ברמה יסודית."

מה שאני הכי רוצה בחיי זה לעזור למאסטר להציל כמה שיותר יצורים חיים, אך כשקראתי את המילים האלה של המורה הרגשתי שהוא מדבר עליי. לעיתים רחוקות מדיי בעשייה בפרויקט אני זוכרת להסתכל פנימה ולטפח את עצמי. וכעת, כשאני שומעת את המילים של המורה, אני מלאה ברצון ובנחישות בכל דקה ודקה בחיי להישאר בתוך הפא עם מחשבה נכונה חזקה, ולא להרפות בטיפוח באף נקודה.

אני מקווה שכולנו נוכל להתקדם במהירות בטיפוח, לקיים שגרת טיפוח-תרגול יציבה וקבועה ולעשות את שלושת הדברים בנחישות שנוכל בזמן שנותר לעזור למורה להציל כמה שיותר ישויות חיות.

תודה למאסטר! תודה לעמיתיי לדרך!