ללמוד לשחרר את דפוס החשיבה האנושית

(Minghui.org)

ברכות למאסטר! ברכות למתרגלים העמיתים!

הייתי רוצה לשתף בהבנות שהיו לי לגבי מחשבות נכונות ולגבי מה שלמדתי מכך שחשבתי עם יותר מדי מחשבה אנושית.

קיבלתי את הפא בלונדון ב-2008 כשהייתי בן 22. לפני שהתחלתי לתרגל בדאפא, תרגלתי מדיטציה במשך כ-4 שנים בהן בחנתי דתות שונות, ביניהן נצרות ובודהיזם.

התחלתי לתרגל מדיטציה כשהייתי בן 18 וחוויתי כמה התנסויות עם העין השלישית שלי ועם שדות אנרגטיים. זו הייתה הפעם הראשונה שקראתי את המונח "מטפח". רק אחרי שהתחלתי לתרגל פאלון גונג הבנתי את המשמעות האמיתית של מה שחוויתי.

באותה תקופה בערך, כשהייתי בן 19, קודמתי למשרת הניהול הראשונה שלי. עבדתי בקמעונות כעוזר מנהל. למרות שלא תמיד נהניתי מהעבודה הזאת, התפקיד עזר לי ברכישת ביטחון עצמי ופיתוח נטיות ומיומנויות שהייתי זקוק להם פעמים רבות מאז שקיבלתי את הפא.

התחלתי לעבוד ב"אפוק טיימס" בבריטניה ב-2011 והיו לי הזדמנויות רבות ללמוד, להסתכל פנימה, ולעזור לקדם את האפוק טיימס בשפה האנגלית לקראת יציבות כלכלית טובה יותר וכמו כן להגדיל השפעתו ברחבי בריטניה. כשאני מביט לאחור, אני נזכר שדברים רבים זרמו היטב, בשעה שדברים רבים הפכו מאתגרים יותר.

אחד האתגרים הגדולים ביותר שעמדו בפניי היה להיות המתרגל המערבי היחיד בבריטניה המנסה לעבוד במשרה מלאה בא"ט בשפה האנגלית (EET). כמובן שלא הייתי לבד. עבדתי די צמוד לצוות המכירות של הא"ט בשפה הסינית.

בהתחלה הדברים הסתדרו בצורה סבירה, ובחודש השלישי שלי שם הייתה ל-EET פריצת דרך שהסתכמה בצמיחה כספית משמעותית.

אולם, גם האתגרים גדלו מיד. כשהתחלתי לעבוד במשרד דמיינתי לעצמי סביבה ממש הרמונית, אבל המציאות הייתה שונה בהרבה. האווירה הייתה לפעמים מתוחה מאוד והציבה אתגרים ייחודיים, בחלקם עקב גורמים של תרבות המפלגה שפעלו עדיין אצל כמה מהמתרגלים העמיתים.

באותו זמן ניסיתי כמיטב יכולתי לעזור לסביבת המשרד ולמתרגלים וגיליתי כמה מצוקות ישנות אצל המתרגלים במשרד שהיו קיימות כבר כמעט 10 שנים. בהיותי המערבי היחיד במשרד, שיתפתי גם די בהרחבה עם מתרגלים מערביים בבריטניה, לגבי הבנות איך לעזור לנסות לשנות את המצב.

לאט לאט אפשרתי לעצמי להימשך יותר ויותר למצבים של הסחות דעת, שגרמו לי לחוסר ריכוז הולך וגובר בעשייה המעשית שלי במכירות.

לעתים קרובות חשתי כמתווך בין מערביים וסינים ולא יכולתי להבין מדוע יש כל כך הרבה קונפליקטים. כמה מהמצבים האלה הובילו אותי לתחושה של המצאות באמצע מאבק קוסמי אדיר, שאינני יכול לעשות דבר לגביו.

הבנתי שמאחורי התרחישים והמצבים הרבים יש סיבות מוחשיות, והן החזירו למחשבה שלי דברים אחרי שמחשבתי כבר עברה שינוי מהותי . בסופו של דבר, לא טיפלתי בדברים עם מחשבות נכונות טהורות מספיק. הרשיתי לעצמי לחשוב יותר מדי עם דפוס מחשבה אנושית, והסתבכתי במה שחשבתי שהוא טוב ורע על פני השטח.

הייתי רוצה לשתף ציטוט מהספר "ג'ואן פאלון":

"כמתרגל, אם תמיד תחשוב שזו מחלה, אתה למעשה מבקש את זה. אם אתה מבקש מחלה, היא תוכל להידחק לתוך גופך. כמתרגל, רמת השין-שינג שלך צריכה להיות גבוהה. אין עליך לפחד תמיד שזו מחלה, כי הפחד הזה ממחלות גם הוא החזקה, והוא יכול להביא לך בעיות באותה מידה. במהלך הטיפוח-תרגול צריך לסלק קארמה וזה כואב. איך זה יכול להיות שהגונג יגדל בנוחיות! אחרת איך עליך לסלק את ההחזקות שלך?" (הרצאה שישית)

גיליתי שהמצב שלי די דומה למצב הזה, ומאחר שלא ניסיתי ברצינות לשחרר את ההחזקות שלי ולהתייחס לדברים בקלילות, יצרתי פרצה אליה זימנתי למעשה את המצוקות.

היות שחשבתי יותר מדי עם מחשבה אנושית, חיפשתי בלבי נוחות ופשטות, וכך הפכה הסביבה מתוחה וקשה.

התהליך חשף גם החזקות ל"עצמי" ולאגו שלי וגם חשף כיצד ההחזקות אלה יכולות להתבטא כשאני שם את עצמי לפני האחריות שלי להצלת ישויות חיות.

כתיבת השיתוף הזה נתנה לי הזדמנות להביט פנימה ולהבין שרבות מההחזקות הבסיסיות שלי נובעות מה"עצמי".

ההחזקה הזאת לאני שלי ולכיצד אני אוהב לעשות דברים מושרשת עמוק. בגלל שעבדתי בניהול מגיל צעיר, התרגלתי לעשות דברים בדרכי.

יש לכך יתרונות ובזמנים קשים זה אפשר לי לעזור באופן פעיל בתיאום תפקידים בפרויקטים של הפצת הפא ופרויקטים אחרים.

החיסרון היה שלעתים קרובות לא קלטתי שנהגתי להתחשב קודם כל בדברים שלי לפני של האחרים. גיליתי שההחזקה לעשיית דברים בדרך שלי היא למעשה השתקפות של חוסר אמון אמיתי בפא. הבנתי שזהו ביטוי של התמקדות בטיפוח אישי במקום בטיפוח תיקון הפא, ששם המפתח הוא הצלת ישויות חיות.

אחרי שעזבתי את האפוק טיימס ב-2012, כעבור שנה אחת בלבד, הרגשתי כאילו נכשלתי. על פני השטח נראיתי מלא שבחים כלפי המצב וכלפי המתרגלים, אולם בתוכי החזקתי בהחזקות עקשניות וברגשות של תרעומת.

עברתי תקופת זמן שבה לא הלכתי ללימוד פא כפי שנהגתי קודם לכן, וירדתי מכמה פרויקטים. במהלך הזמן הזה נאבקתי באמת להביט פנימה ולשחרר את ההחזקות האלה וזה גרם לי לבעיות שין-שינג רבות.

כשהתחלנו שוב בקידום מופעי השן יון בסוף אותה שנה, הרגשתי שעלי ליישר קו, לזכור את המחויבויות שלי ולהתחיל שוב להיות פעיל יותר. אולם המחשבה שלי לא הייתה טהורה ולא למדתי למעשה את הלקחים האחרונים שהייתי צריך ללמוד.

כשהחל קידום השן יון, הפכתי בשלב מסוים מתאם ישירות ולא ישירות של שבעה או שמונה צוותים שונים.

באותו זמן עבדתי במשרה מלאה. היו לי פגישות און-ליין כמעט כל לילה, כשאני מנסה גם להצטרף בבוקר ללימוד הפא בסוננט עד כמה שרק אוכל. הרגשתי כאילו אין לי אף פעם די זמן, ובמשך זמן מה נהגתי לישון בדרך כלל כ-4 שעות בלילה.

לדעתי, היה ניתן להשתלט על המצב, אבל היות שלא הרגשתי אף פעם שיש לי מספיק זמן, נכנסתי לשגרה של עשיית תרגיל או שניים בלבד ביום וגם לא למדתי מספיק את הפא.

משום שהשגרה שלי לא הייתה יציבה מספיק ומשום שלא סילקתי חלק מהמושגים שלי, יצרתי פרצה וחשתי איך היא מנוצלת. במהלך שתי פעילויות לקידום, הבחנתי בקונפליקטים בקרב מתרגלים ולפרקים הייתה תחושה שהסביבה לא נכונה. הרגשתי לחץ רב יותר משנים קודמות והתחלתי לפקפק ביכולות שלי כמתאם.

קרתה גם תקרית שהכבידה מאוד על לבי. לא עדכנתי נכון גיליון אלקטרוני לאירוע בן יום אחד שעזרתי לארגן בתערוכה מסחרית. כתוצאה מכך, ארגנתי צוות קטן שילך לאירוע ביום הלא נכון. הטעות התגלתה בערב האירוע כשאירגנו את כל החומר.

בדרך כלל התפארתי שאני מאורגן מאוד, וזה דבר שמעולם לא קרה לי בעבר כשעזרתי לתאם פרויקטים. הייתי ממש מזועזע שזה יכול לקרות, והבנתי מיד שזו הטעות שלי. לא ידעתי מה לעשות. התקשרתי למחרת למארגני האירוע להתנצל, אבל חשתי ממש לא נוח לגבי המצב.

במשך שבוע או שניים לאחר מכן, חשבתי רבות על המצב הזה והבנתי שזוהי הפרצה וזאת ההחסרה שלי. האשמתי את עצמי ואת מצב הטיפוח שלי. זו הייתה שוב התבטאות של חשיבה אנושית. לא הייתי מסוגל לראות זאת כהזדמנות להעצים את המחשבות הנכונות שלי ולעשות פריצת דרך.

הגעתי למצב בו פקפקתי בטיפוח שלי וביכולות שלי כמתאם. בתחילת 2013, כתבתי אימייל למתאמים הראשיים וביקשתי לרדת מתפקידי.

על פני השטח זה נראה כדבר הטוב לעשות, אבל אחר כך הבנתי שזוהי התבטאות של דפוס החשיבה שלי וחוסר הנכונות שלי לעמוד לנוכח המצב עם מחשבות נכונות.

ההחלטה הזאת הובילה אותי לנתיב בו איבדתי את הביטחון העצמי שלי, מלא רגשות של ייאוש ותחושה של חוסר ערך. הרגשות האלה הובילו אותי להפסיק לרצות להיות בסביבת מתרגלים, ובמשך כמה חודשים הפסקתי לתרגל לגמרי.

זו הייתה התקופה הקשה ביותר במסע הטיפוח שלי עד כה, תקופה שבה הרגשתי לעתים בקרקעית ממש. הרפיתי בהתנהגות ובהתנהלות שלי, לפעמים בצורה ממש דרסטית.

מעולם לא הרגשתי רצון לעזוב, אבל לא הרגשתי שיש לי הכוח, האומץ או ההכרה להמשיך הלאה. היו זמנים במשך השנים האחרונות שכמה מהתהליכים שעברתי היו ממש לא נחוצים ופשוט דרכתי הרבה במקום.

הייתי רוצה להתנצל בפני המאסטר על שלא ניצלתי את ההזדמנויות שהוענקו לי כתלמיד דאפא.

ב"הוראת הפא ביום הפאלון דאפא העולמי" המאסטר אמר:

"מה שהמאסטר הכי מודאג בגינו הוא שבעת הנוכחית מספר מסוים מכם הפסיקו להתקדם במרץ. כשהרדיפה החלה הייתם מלאי מרץ וחיוניות, והפכתם על פיו את כל המצב. אבל כאשר הנסיבות נעשו קלות יותר, אתם הרפיתם. טיפוח… יש אמרה, ואני כבר שיתפתי אתכם בה קודם לכן: "טפח עם הלב שפעם היה לך, וההצלחה מובטחת "(מחיאות כפיים נלהבות) הסיבה שהרבה אנשים לא הצליחו בטיפוח שלהם היא משום שהם לא היו מסוגלים לצלוח את כברת הדרך הארוכה. הם אולי הרגישו בודדים או משועממים, או שמשהו נעשה כל כך מוכר להם, או שהם נעשו כה מורגלים במשהו שהם לא רצו לעשות אותו יותר. כל דבר יכול לגרום לאדם להיות נרפה. אז עליכם להמשיך להתקדם במרץ. בעבר, היו מבחני פתע למתרגלים אפילו בצעד האחרון. אם נעשית יותר ויותר נרפה, אז בטוח שלא היית מסוגל לעבור את המבחן הזה".

מאסטר המשיך לעודד אותי לטפח עם הלב שהיה לי פעם והבנתי שעלי להשתפר יותר בזיהוי השינויים האלה. בשנה שעברה אחרי שחזרתי לעצמי וחזרתי לסביבת הקבוצה בבריטניה, הזדמן לי לנסוע לעבוד במשך כמה חודשים במשרד EET בניו יורק. זו הייתה התנסות אדירה בסביבת טיפוח פנטסטית שאפשרה לי לייצב שגרה טובה ולהתמקד שוב על הצלת ישויות חיות מכל הלב.

בעודי בניו יורק, בפעם הראשונה שהצטרפתי לקבוצת לימוד פא במשרד, הרגשתי שוב את החמלה האדירה של המאסטר ואת העידוד והחסד כלפיי כששלחתי מחשבות נכונות.

לקראת סוף שליחת המחשבות הנכונות, ראיתי קבוצה גדולה של מתרגלים בממד אחר. כולם ישבו על פרחי לוטוס כשכף ידם במאונך. אחרי שראיתי זאת במשך זמן קצר, ראיתי סצנה נוספת בעננים. ראיתי צבא שמימי מצויד בשריון מוזהב, עומד הכן בתוך העננים מול שדה אנרגיה אפל.

התייחסתי לכך כרמז מהמאסטר, להמשיך הלאה ולעמוד בקצב עם טיפוח תיקון הפא. אני יודע שעלי להשתפר יותר ולהתמקד בעשיית שלושת הדברים עם מצב טהור יותר של קיום.

כתיבת השיתוף הזה עזרה לי מאוד והייתה הזדמנות אדירה לחפש פנימה. ההבנות שלי לעומת זאת מוגבלות ברמת ההבנה שלי. אם הבחנתם במשהו לא ראוי, אנא ציינו זאת בחמלה.