(Minghui.org)
התנסות מהוועידה האינטרנטית האחת-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין
ברכות למאסטר הנכבד!
ברכות למתרגלים העמיתים!
אני כאן כדי לספר סיפור-טיפוח למאסטר הנכבד ולחלוק עם מתרגלים עמיתים.
הישאר יציב ובלתי מושפע לנוכח מבחנים קשים
זאת הייתה שעת צהריים בפסטיבל "חג הפנסים" האחרון, 15 יום אחרי ראש השנה הסינית.
אני ובני – שגם הוא מתרגל – נסענו להשתתף באירוע קידום עסקים רחב היקף בחסות התושבים באזור הכפרי של העיר שלנו.
הטלפון צלצל. מעברו השני של הקו היה בעלה של MC, מתאמת שגרה בכפר הסמוך. בעלה התנגד בתקיפות למעורבותה בפעילות דאפא. כדי שהקשר עם MC יהיה חלק, יצרתי במכוון יחסים עסקיים עם בעלה. כתוצאה מכך, הוא מתייחס אליי בכבוד רב בדרך כלל ותמיד מנומס מאוד כלפיי.
בדרך כלל שיחות הטלפון בינינו לבביות ועוסקות בנושאי עסקים. לכן הייתי מופתעת כששמעתי אותו שואל בצורה בוטה, ממש לא אופיינית: "האם חרוזי השירה שלך מחולקים רק בכפר שלנו או גם במקומות אחרים?" (לעתים הבהרת העובדות על הפאלון דאפא נעשית באמצעות קישוט של חרוזי שירה)
ניסיתי להרגיע אותו ובו זמנית שלחתי מיד מחשבות נכונות חזקות וביקשתי מהמאסטר לאבטח את הטלפון מכל ציתות של הרוע ואמרתי לבעלה של MC: "אל תתרגז, דבר לאט. מה לגבי חרוזי השירה האלה?"
הוא סיפר שכמה אנשים הגיעו לכפר שלהם כדי לחקור מי תלה קישוט של חרוזי שירה הנוגע לפאלון דאפא: "הם לקחו תמונות רבות וכעת הם בבית שלי הופכים הכול וכרגע עצרו גם את MC. אתם אף פעם לא מקשיבים לי. כל העסק הזה יצא מכלל שליטה".
בטון הדיבור הנרגש שלו זיהיתי פחד, חרדה ותרעומת.
הקשבתי לדבריו באוזניי, אבל מחשבותיי התערבלו. חשתי בלבי משקל כבד בלתי נראה שלוחץ עליי.
כל חומרי הדאפא ל- MC מסופקים על ידי. חרוזי השירה שחולקו באזורנו נכתבו כמעט כולן על ידי, ואני הפצתי אותם למתרגלים אחרים. האם הכוחות המרושעים שמו אותי כמטרה? אני גם אחראית לתיאום כל המשימות המקומיות. הבית שלי הוא מרכז לייצור חומרים ויש בו כמות עצומה של חומרי דאפא, ציוד ומלאי. האם עליי לחזור הביתה ולהעביר משם הכול מיד כדי להגן על הדאפא ומשאביו מפני פגיעה?
קול בלבי התריע: "לכי הביתה לארוז את הדברים. את צריכה להגיע לשם לפני הכוחות המרושעים".
קול אחר הזכיר לי "חשבי מחשבות נכונות וישרות וחדלי לפחד."
קול שלישי דרש בתוקף "זהו אמצעי אבטחה".
קול נוסף נשמע בתוכי ואמר: "הבהרת האמת שלנו שנועדה להציל ישויות חיות היא תכנון של המאסטר. כשמחפשים אצלנו ובוזזים את ביתנו זוהי רדיפה שתכננו הכוחות המרושעים. איננו יכולים להכיר בהם".
ועוד קול בקע : "זוהי התראה ברורה מהמאסטר כדי להבהיר לך להגן על משאבי הדאפא ולהזיז אותם כדי שהכוחות המרושעים לא יוכלו להשתמש בהם כראיות להמשיך את הרדיפה שלהם. נצלי את ההזדמנות הקצרה הזאת".
קול אחר ציטט את דברי המאסטר ב-"יסודות להתקדמות במרץ II":
"עם לב אחד יציב, ניתן לדחות עשרת אלפים הפרעות"
("לסלק את ההחזקה האחרונה")
יש! זהו זה! זוהי המחשבה הנכונה שצריכה להיות לתלמידי דאפא! לבי נרגע לפתע. יש לי את המאסטר ואת הדאפא לצדי. ממה אני פוחדת?
אמרתי לבעלה של MC: "אל תפחד. אנחנו מבהירים את האמת ומחלקים חומרים כדי להציל אנשים. חרוזי השירה שלנו גם הם כדי להציל אנשים. יש בהם מסרים שמגנים את מעשי הרוע ומהללים את הטוב והמוסריות. לא הפרנו אף חוק. השוטרים הם אלה המפרים את החוק. הדבר הטוב ביותר שעליך לעשות הוא ללכת ולדרוש שישחררו את אשתך. לפחות תברר לאן לקחו אותה".
בו בזמן בני ואני ביקשנו את עזרתו ותמיכתו של המאסטר. המשכנו לשלוח מחשבות נכונות חזקות כדי לפורר את כל הרוע והגורמים המרושעים בממדים אחרים, כדי שהמזימות שלהם, הקנוניות וכל הניסיונות לרדיפה יושמדו.
התבוננו פנימה בעתות מצוקה
הקדשנו את זמן ארוחת הצהריים ליידע את כל המתרגלים באזור העירוני ולתאם סידורים לשלוח מחשבות נכונות חזקות כולנו ביחד.
באותו ערב ורוב שעות הלילה, ערכנו פגישה דחופה עם כל המתרגלים שיכלו להגיע כדי להחליף דעות ולשתף רעיונות.
חיפשתי פנימה וגיליתי שבתקופת ראש השנה, בעקבות מעורבותי ביצירת חרוזי שירה על הדאפא, התקבעה אצלי החזקה לעבוד עם מנטליות של אדם רגיל וכך הזנחתי את לימוד הפא ושליחת מחשבות נכונות במרץ. ואז לאחר שחרוזי השירה נתלו וקיבלתי על כך שבחים, המשכתי להתבוסס בהחזקות של קורת רוח וחנופה, כך שבמהלך החג נהניתי ממחשבה רגילה של הישג והצלחה עד כדי כך שלא הבחנתי אפילו שהפכתי יהירה ומתנשאת. המצב הנפשי השגוי שלי תרם להשפעות הלוואי על הגוף האחד.
כשהייתי מסוגלת לגלות את כל החזקות השליליות שלי, גם מתרגלים אחרים נוכחו שאכן הגישה של כל הגוף האחד נעשתה נינוחה מדי, כך שהמצב הפגיע הניכר שלנו איפשר לרוע לנצל את הפרצות שלנו.
עם זאת, עלינו לזכור שלמרות שלמתרגלים יש פערים בטיפוח-תרגול שלנו, מתרגלי דאפא שיש להם החסרות יתוקנו בתוך הפא בבוא הזמן, ושום דבר לא יכול להוות תירוץ או אמצעי לכוחות המרושעים לרדוף אותנו.
העובדה ש-MC נרדפת פירושה באמת שכל הגוף האחד שלנו נרדף. זה גם אומר שזוהי רדיפה של כל הישויות החיות וזה ביסודו פשע נגד הדאפא.
נוכחנו לדעת גם ש:
"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם— טוב או רע— הוא טוב, ..."
("לוועידת הפא של שיקאגו")
אלה לא בדיוק האנשים הרעים והשוטרים שמעוררים צרות על פני השטח. אלה הם הגורמים המרושעים בממדים אחרים המנצלים במלוא הכוח את הפרצות שלנו. מאחר שהרוע התדפק על דלתותינו, עלינו להכות אותו במשחק שלו עצמו באמצעות העצמת המחשבות הנכונות שלנו ושימוש בכוחות העל-טבעיים שלנו כדי לפורר אותו לחלוטין, להכחיד אותו ולהתייחס לכך כהזדמנות שלנו לסלק כל חומר רע ולקדם את כלל סביבת הטיפוח שלנו.
באותו הלילה ניגשתי לביתה שלMC לנחם ולחזק את המשפחה כשאני עושה כמיטב יכולתי להחליק כל תרעומת שעלולה להיות כלפי הדאפא מצד בני משפחתה. הצלחתי להשיג את הבנתם ואת שיתוף הפעולה שלהם לקחת חלק במבצע ההצלה שלנו.
מאחר שהעיר שלנו היא עיר קטנה ושייכת לרמת מחוז, לקחתי בחשבון שתלמידי דאפא העצורים באופן בלתי חוקי יישלחו למתקני משטרה ברמה של תת-פרובינצייה. לכן, בבוקר המחרת בני ואני נסענו לעיר A לחפש את המתרגלת המתאמת שם וביחד הנענו את כל המתרגלים בסביבה לשלוח מחשבות נכונות חזקות לסלק את כל השדים השולטים ברדיפה.
בבת אחת, יכולנו להרגיש בממדים אחרים רשת דאפא עם כוח עצום הודפת ולוכדת במהירות את השדים המרושעים, את הרוחות הרקובות, את רוח הרפאים המרושעת של המפלגה הקומוניסטית ואת הידיים השחורות והישויות הבוחשות בעניינים של הכוחות הישנים.
הכפר בו גרה MC ממוקם בין ביתי לעיר A. החלטתי לעצור בביתה בדרכי הביתה ולבדוק כיצד העניינים מתקדמים. לשמחתי ולהפתעתי הרבה MC כבר שוחררה.
"הם חייבים היו להיכתב על ידי בני אלמוות"
מפאת חגיגות השנה החדשה הרפיתי מהטיפוח, כשאני מחפשת נחמה ורגשות אנושיים מצד בני משפחה וכך למעשה הלכתי לאיבוד בחיפוש אחרי חיים קלים. כל זה עורר בלבי פחד לא ברור. כשהבנתי שהמצב הנפשי הזה די מסוכן והתחלתי לשלוח מחשבות נכונות חזקות, זרועות הרוע כבר לפתו אותי.
אתמול בבוקר, מפקד וסגן מפקד משרד ביטחון הפנים המוניציפאלי הביאו עימם שני שוטרים אליהם הצטרפו אנשי סגל הכפר, כדי להיכנס בכוח לביתי בתואנה שחילקתי חרוזי שירה על דאפא במהלך ראש השנה. הם ערכו חיפוש לא חוקי בביתי והחרימו ספרי דאפא, את ה"מינג-הווי השבועי" ויותר מ-80 עותקים של חומרי הבהרת העובדות על הרדיפה. לאחר מכן לקחו אותי למשרד ביטחון הפנים.
בדרך לשם, הסתכלתי ברצינות פנימה כדי לחשוף את הפרצות שלי וגיליתי את כל אלה שזה עתה מניתי. מיד שלחתי מחשבות נכונות חזקות וביקשתי את הגנתו של המאסטר.
כמו כן שיננתי שוב ושוב בלבי את השיר של המאסטר מ-"הונג יין II" "אל תהיה עצוב" (תרגום זמני לא רשמי):
"אל תהיה עצוב"
"גם אם כלוא הנך אל תהיה נוגה או עצוב המשך במחשבות נכונות ופעולות נכונות והפא אתך הוא. בלב שקט הרהר בהחזקות שיש לך סלק את מחשבותיך האנושיות והרוע ידעך מאליו."
13 בינואר 2004
הפחד שלי נעלם. לבי התמלא בחמלה כלפי האנשים הנבערים האלה שאינם יודעים את העובדות או מבינים את האמת ונעשו מעורבים ברדיפה. הזכרתי לעצמי שכתלמידי דאפא, הבהרת האמת והצלת ישויות חיות הן בראש רשימת האחריויות שלנו, לא משנה הסביבה או הנסיבות. השוטרים הם הראויים ביותר לרחמים בחברה של היום. עלי להציל אותם.
כשהסברתי לחוטפים שלי ולשוטרים החוקרים אותי שהם מבצעים פשעים נגד חוקים שהם מודעים אליהם היטב ושמה שהם עושים יתוגמל בגמול של אלוהויות בשמים, הם התעקשו שהפצה ותלייה של חרוזי שירה על דאפא הן פעולות חתרניות עם כוונה ריאקציונרית להפיל את המשטר.
אמרתי להם: "חרוזי השירה שלנו מבטאים מעשים טובים וחשיבה של מחשבות טובות. הן משקפים את המהות של אלפי שנות התרבות הסינית המסורתית. אני יכולה לשאול איזו מילה בהן משקפת ריאקציה?"
כתגובה, הם למעשה הראו לי כראייה דף עם תמונה בה נראה שלט עליו כתוב: "אמת-חמלה-סובלנות הוא טוב".
לא התאפקתי, צחקתי בקול ואמרתי: "אז בסופו של דבר מה אתם אומרים: האם אמת-חמלה-סובלנות טוב, או שקרים-רוע-אלימות של המפלגה הקומוניסטית זה טוב?"
הם בהו אחד בשני ולרגע נאלמו דום. לאחר מכן שינו את הנושא ושאלו מי כתב את חרוזי השירה?
עניתי להם: "מאחר שאתם אומרים שאני חילקתי אותם, אז בואו נגיד שאני כתבתי אותם".
הם המשיכו להתעקש ואמרו: " השירים כתובים ממש היטב. אין סיכוי שאת יכולת לכתוב אותם. אם את מתרגלת אמת, עלייך לומר את האמת".
הגבתי: "אם אתם אומרים שאנשים אינם יכולים לכתוב כל כך טוב, אז חייב להיות שהם נכתבו על ידי בני אלמוות".
הם נראו משועשעים והאווירה השתנתה. המתח החל להתפוגג.
אבל הם עדיין לא וויתרו העמידו פני קשוחים ושאלו: "בחייך, מהיכן הגיעו כל החומרים וחרוזי השירה האלה?"
השבתי להם בקול רגוע: "מאחר שבני אלמוות כתבו אותן, אז חייב להיות שהן נפלו מהשמים".
כל הנוכחים בחדר לא יכלו שלא לפרוץ בצחוק לבבי. הרוע ששלט בהם נמס בהדרגה והתפורר לחלוטין.
בעת סכנה שכח את עצמך אבל אל תשכח להציל אנשים
בזמן ההוא הייתי בטוחה שהפא שן של המורה והמחשבות הנכונות של מתרגלים עמיתים כנראה עוטפים אותי. הפא של המסטר מתוך "הונג יין II" צץ במוחי (תרגום זמני, לא רשמי):
"הפא מתקן את היקום"
"חמלה יכולה להביא להרמוניה של שמים וארץ, לזמן את האביב מחשבות נכונות יכולות להציל את אנשי העולם."
6 באפריל 2002
שכחתי את המשמעות של להיות שרויה בפחד ונשכח ממני העיסוק בחיים ומוות. שכחתי את התחושה של צמא או רעב, לא הקדשתי כל מחשבה למה שהם עלולים לעשות לי. בלבי לא הייתה תרעומת או שנאה. פשוט הבטתי בהם כעל נשמות עלובות רדומות הנוחרות תחת בניין מסוכן העומד להתמוטט.
מה שארע לאחר מכן היה שהמצב הרע התהפך לחלוטין. הם החלו לתור אחר האמת ועניתי לשאלותיהם בזו אחר זו.
כל אחר הצהריים אנשים נכנסו ויצאו. בכל פעם שהייתה לי הזדמנות, הייתי מבהירה את האמת. בשאר הזמן ישבתי ברגליים משוכלות ושלחתי מחשבות נכונות חזקות לנקות את הגורמים המרושעים בממדים אחרים.
באותו הלילה הם נעלו אותי בבניין גדול ללא חימום. סגן המפקד בעצמו הביא פנימה את הסוהרים לוודא שאני בסדר. הוא היה בר מזל משום שיכול היה לשמוע את האמת בצורה מקיפה יותר מהאחרים והוא גם האזין לדברי בתשומת לב מרובה.
באותו לילה במהלך חג הפנסים הובאו על ידי השוטרים יותר מעשרה זוגות של גברים ונשים שנתפסו במלונות בבדיקות פתע במעשי ניאוף.
התייחסתי אל כולם כאל אנשים עם קשר גורלי אתי. התחלתי לשוחח איתם על היתרונות הפיזים והרוחנים של הפאלון גונג, מהניסיון האישי שלי בתרגול בדאפא. דיברתי על התופעה העולמית של הפצת הפאלון דאפא וקבלתה בעולם ועל תרגול השיטה במדינות בכל העולם.
הזכרתי את התקרית של ה-25 באפריל והעת בה החלה רדיפת הפאלון גונג ב-20 ביולי 1999 ועד למזימה המפוברקת של ההצתה העצמית בכיכר טיאננמן. דנתי בדרכה הלא מכבדת של המפלגה הקומוניסטית, מדיניות ההטעיה שלה, טקטיקות שטיפת המוח שלה וטבעה המרושע. כמו כן הזכרתי כיצד השתמש ג'יאנג דזה-מין בתרבות הרודנית והאכזרית של המפלגה כדי לפתוח ברדיפה נגד הפאלון גונג ואיך הוא יזם מזימה להרוויח כסף רב מקצירת איברים של מתרגלי פאלון גונג חיים, פשע מרושע שלא היה כמותו מעולם על פני כוכב הלכת הזה.
עזרתי להם להבין כיצד גרם ג'יאנג דזה-מין להרס פנימי של המפלגה הקומוניסטית והדרך היחידה להבטיח את הביטחון האישי היא רק בפרישה מהמפלגה ומארגוניה.
הכוח המופלא חסר הגבולות של הפאלון דאפא המס את לבו של סגן המפקד. הוא ישב והקשיב לי בשקט. השוטרים שנכנסו ויצאו לא הפריעו לי גם כן. כתוצאה מכך רוב האנשים הבינו את העובדות לגבי הפאלון גונג. שלושה אנשים אפילו פרשו מהמפלגה וארגוניה.
היה קר מאוד בבניין הגדול ללא כל חימום. לכן, לימדתי את כולם לשנן: "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות הוא טוב". האנשים עם הקשר הגורלי נהנו כולם תחת החום של הדאפא. אף אחד לא ישן באותו לילה. הם הקשיבו למה שאמרתי. הם צפו בי מתרגלת את חמשת התרגילים ושולחת מחשבות נכונות חזקות.
למעשה, תלמידי דאפא הם הדמויות המרכזיות בכל מקום ובכל העולמות.
"למאסטר שלנו המילה האחרונה"
למחרת בבוקר לפני ארוחת הבוקר, המפקד שחטף אותי מביתי חייך אלי ואמר: "אחות גדולה (כינוי כבוד לאישה מבוגרת בסין), בילית את כל הלילה כשאת מבקרת ומקללת את המפלגה הקומוניסטית ואת ג'יאנג דזה-מין. את בטח רעבה מאוד. בואי לאכול".
אמרתי לו שהמפלגה הקומוניסטית וג'יאנג דזה-מין לא ראויים שאנזוף בהם. "אני דוברת אמת. עובדות אמיתיות מצילות אנשים, בו בזמן ששקרים מטעים מזיקים לאנשים. אני לא אוכל כאן את האוכל. אני הולכת הביתה לאכול את האוכל שלי".
המפקד אמר לי בחשאי שייקח אותי הביתה כשיסיים לאכול את ארוחת הבוקר.
כפי שהבטיח, אחרי ארוחת הבוקר, ליוו אותי המפקד וסגנו למכונית. בדרך, באזור הדאון טאון, הבחנתי שהנהג נוסע בדיוק בכיוון ההפוך לביתי.
אמרתי להם: "שיקרתם. אנו נוסעים לכיוון העיר A"
סגן המפקד ענה "כן, אחות גדולה. אנחנו באמת מצטערים. בבקשה סלחי לאחייך, אנו צריכים לשרוד בעולם המלוכלך הזה ואין לנו כל יכולת שליטה על מעשינו. לומר לך בכנות, איכשהו, את העלבת מישהו בכפר. אותו אדם התלונן ישירות במחלקת המשטרה ומפקד המשטרה הטיל על שנינו לטפל במקרה שלך. אנחנו נקל עלייך. את הולכת להיעצר רק ל-15 יום. עכשיו את יכולה להתקשר למשפחה שלך לבוא לאסוף אותך בתום מעצרך. חבל, אנחנו לא יכולים לעשות דבר. ידי 'אחייך הקטנים' באמת כבולות".
אני יודעת שסגן המפקד הזה אמר את האמת. בלילה הקודם הוא אמר לי אישית ובשקט: "אחות גדולה, הבחנתי שאת עוטפת את ספר הדאפא הזה בזהירות רבה. אני יכול לראות שהוא יקר ערך עבורך. אשמור לך עליו היטב ואחזיר לך אותו מאוחר יותר".
אמרתי לו: "תודה רבה. יש לך הבנה טובה. אנא הקפד לקרוא את הספר כולו בזמן שאתה שומר עליו. תוכל להפיק מכך תועלת רבה". הוא הבטיח: "היי בטוחה שכך אעשה, היי בטוחה שכך אעשה".
בכל מקרה הבנתי שבשום אופן לא אוכל לקבל את התכנונים האלה. כך שהודעתי בקול נחוש ואיתן: "לא, מה שמפקד המשטרה אומר אינו נחשב".
הוא לא האמין למשמע אוזניו ואמר: "מה שמפקד המשטרה אומר אינו נחשב? אם כך האם מה שהמאסטר שלך אומר אי שם רחוק בארה"ב נחשב?"
עניתי לו: "אמרת זאת נכון. למאסטר שלנו המילה האחרונה".
הרגשתי בטוחה שהמפקד גם הוא החל להבין במידה מסוימת את העובדות לגבי האמת של הדאפא, משום שאמר לי בכנות: "אחות גדולה, אני ממש מעריץ אותך. אבל הקשיבי לאח הקטן שלך. אם את מרגישה שהדאפא הוא טוב, כשתחזרי הביתה המשיכי לתרגל. רק אל תצאי להפיץ את הדברים האלה".
הייתי אסירת תודה על נדיבותו ואמרתי: "אין כל רע בחומרים האלה ואין כל רע בכך שאני מחלקת אותם כדי להציל אנשים. אבל אם לא אאפשר לאנשים לדעת את העובדות, או לא אתן להם את החומרים בזמן הנכון, אני זו שאהיה בצד הלא נכון. אולם מאחר והחומרים אצלך, וודא בבקשה שתסתכל בהם היטב, וודא לחלוק אותם עם עמיתיך גם כן. בדרך זו תכפר על מה שהורו לך לעשות כנגד המצפון שלך".
המפקד וסגנו נותרו ללא מילים. ניצלתי את ההזדמנות לשכנע אותם לפרוש מהמפלגה ומארגוניה. המפקד נותר בשקט, אבל סגנו הניד בהסכמה בראשו.
המשכתי לשלוח מחשבות נכונות חזקות למנוע המשך רדיפה.
כשהגענו לעיר A בדק המפקד בכמה סוכנויות משטרתיות, אבל לא מצא אף אחת שתוכל לקחת את טביעות אצבעותיי. הייתה פעם שסירבתי לשתף פעולה. הנהג אמר בקול רם שצריך להשתמש בכוח לאלץ אותי, אבל סגן המפקד עצר אותו בתקיפות ואמר: "אכיפה באלימות אינה מותרת".
במרכז המעצרים בעיר A התעורר ויכוח על הליך ההעברה. מרכז המעצרים סירב לקבל אותי מפני שלא התקבל דו"ח מעבדה עם תוצאות בדיקת דם שנעשתה לי.
"בדיקות דם נועדו כדי לוודא שאין סימן להריון" אמר המפקד. "הסתכלו עליה. פניה חלקים והיא נראית צעירה, אך למעשה היא כמעט בת 60. אין צורך בבדיקת דם כלשהי עבורה".
שני הצדדים נכנסו למצב קיפאון. המלווים שלי החליטו לעזוב ולהשאיר אותי שם. ביקשתי ללכת בעקבותם כך שיוכלו לקחת אותי הביתה, אבל הם הדפו אותי לתוך הבניין והסתלקו מהר.
אחת הסוהרות במרכז המעצרים החלה לצעוק עלי: "מדוע את כאן, אנחנו לא רוצים אותך".
אמרתי לה בטון כמעט מצווה: "אם כך, פתחי את הדלת".
הסוהרת עשתה כדבריי ואני יצאתי וחיכיתי מעט ליד הדלת. עיניי עקבו אחר המכונית שהביאה אותי לכאן, כשהיא נוסעת מחוץ לשער הראשי של המתחם. מיהרתי לכיוון השער הראשי, תפסתי מונית ונסעתי הביתה.
המאסטר הוא שהציל אותי. מה שעזר לי גם היה שילוב של מחשבות נכונות ששלחו עמיתיי המתרגלים. תודה לך המאסטר, תודה לכם עמיתיי המתרגלים.
הארה הדדית
רדיפה מרושעת זדונית התפוררה לחלוטין אחרי יום אחד ולילה. למרות שלא יכולנו לראות את המאבק האדיר בין הטוב והרוע בממדים אחרים, יכולנו עדיין להרגיש ברמות השונות שלנו את החמלה הכבירה של המאסטר ואת הכוח חסר הגבולות של הדאפא. בכולנו האירה ההבנה שעם אמון שלא ניתן לערעור במאסטר ובדאפא, אין הר בוער שלא נוכל לטפס עליו ביחד, היינו עדים לדבריו של המאסטר ב-"הונג יין II" (תרגום לא רשמי):
"הקשר בין המורה לתלמיד"
"כשלתלמידים ישנן מחשבות נכונות בשפע, למורה יש את הכוח להחזיר את הגאות."
בנתיב הטיפוח שלנו ישנם עדיין דברים רבים שעלינו לעבוד עליהם, אבל אנו נקשיב לדבריו של המאסטר, נקל על דאגתו של המאסטר באמצעות טיפוח "כמו בהתחלה", כדי שכולנו נוכל ללכת הביתה ביחד עם המאסטר.
תודה רבה לך מאסטר!
תודה רבה לכם, עמיתיי המתרגלים!
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
