מתרגלי פאלון דאפא בעיני ישות מוארת (חלק ראשון)

(Minghui.org)

הקדמה: המאמר הזה נועד אך ורק כנקודת התייחסות עבור מתרגלים. להתייחס לפא כאל המאסטר זהו דבר בסיסי עבור מטפחים. כשאחרים מציינים היכן מתרגלי פאלון דאפא אינם עומדים בדרישות, יש להשוות את ההתנהגות שלנו לפא, להסתכל פנימה, לתקן את עצמנו ולמצוא את שורש הבעיה מדוע איננו מאמינים לחלוטין במאסטר ובפא.

****************

המאסטר כתב ב-"ג'ואן פאלון":

"דיברתי על הנושא של הבודהות הארציים והטאואים הארציים. יש עוד מצב: בסין העתיקה רבים טיפחו בהרים רחוקים וביערות עד. מדוע אין כאלה היום? למעשה הם לא נעלמו. הם רק לא מאפשרים לאנשים רגילים לדעת ואף אחד מהם לא חסר. לכל אלו יש יכולות על-טבעיות. זה לא שהם כבר אינם כאן בשנים האלה, הם כולם נמצאים. יש עדיין כמה אלפים מהם בעולם היום. יש יחסית יותר מהם בארצנו, במיוחד בהרים המפורסמים האלו ולאורך הנהרות הגדולים. הם נמצאים גם על כמה הרים גבוהים, אבל הם אוטמים את המערות שלהם בכוחות על-טבעיים כך שאתם לא יכולים לראות את קיומם. הטיפוח-תרגול שלהם איטי יחסית והשיטות שלהם די מגושמות, כי הם לא תפסו את מהות הטיפוח-תרגול. אנחנו, לעומת זאת, מתכוונים ישירות אל לב האדם ומטפחים בהתאם לתכונה הגבוהה ביותר של היקום ובהתאם לצורת היקום, ומובן שהגונג גדל במהירות". (הרצאה חמישית)

לפני זמן לא רב פגשתי בישות מוארת, כמו שהמאסטר תיאר בציטוט למעלה. זה לא שראיתי אותו בזמן מדיטציה, אלא כאן בממד הזה. אני חושב שהשיחה שלנו התקיימה כדרך להעיר אותנו לגבי ההחסרות שלנו ושבאמצעות דבריה של אותה ישות שמימית המאסטר נתן לנו רמזים. כתבתי את המאמר הזה כדי לשתף את עמיתיי המתרגלים בהתנסות שלי.

הישות המוארת נראתה כמו אדם רגיל בגיל העמידה בלי שום ייחודיות בהופעתו. כמעט ולא הבחנתי בו, אבל המאסטר אפשר לי לבדוק את עברו. הופתעתי לדעת שהוא היה דמות ידועה מאוד בהיסטוריה. הישות השמימית שהופיעה לפניי לא הייתה גלגול נשמה. הוא חי בעולם במשך די הרבה זמן. הוא היה בן יותר מ-1800 שנים.

המאסטר אמר לנו ב-"הוראת הפא בוועידה ביוסטון" :

"בקרב אלה שנתקלתי בהם, יש כאלה שטיפחו במשך יותר מארבעת אלפים שנה. מדוע הם מטפחים במשך זמן כה ארוך? אין זה כך שהרמות שלהם לא מספיק גבוהות ולכן הם אינם יכולים לעלות לשמים, כיוון שחלק מהם עברו בהרבה את שלושת העולמות; אלא, הם אינם יכולים לעלות למעלה. לא מרשים להם לעלות למעלה, כי אף עולם לא יקבל אותם. מדוע הם מסוגלים להגדיל את הגונג? זה גם נקבע על ידי אמיתות הפא של הרמה הזאת. אבל הדרכים הארציות והקטנות האלה הן שונות; חלק מהן נוצרו על ידי בני אדם. בהתחלה אדם כזה פשוט טיפח בדרך טיפוח אחת, או שטיפח באסכולת הטאו או שטיפח באסכולת הבודהא. אחרי שהוא טיפח במשך זמן מה הוא הרגיש שזה טוב למדי, אבל מישהו אחר הגיע למצוא אותו [ואמר]: בוא תטפח את זה. אז הוא הלך ללמוד את זה. אז הגונג שלו נעשה מעורבב. בהתחלה היה מאסטר למעלה שטיפל בו, אבל כשהמאסטר למעלה ראה שהוא הפך להיות כך, אז המאסטר כבר לא רצה אותו. כאשר אלה שלמעלה כבר לא קיבלו אותו, אז הוא כבר לא יכול היה לעזוב את שלושת העולמות. אלה הנמצאים מחוץ לשלושת העולמות לא מורשים להיכנס אליהם, וגם אלה שבתוך שלושת העולמות לא מורשים לעזוב אותם. לא משנה כמה גבוה אתה מטפח, אם אף אחד למעלה לא קולט אותך, אז אינך יכול לעזוב – אדם זה ערבב דברים בטיפוח והגונג שלו התבלגן, אז הוא נשאר בתוך שלושת העולמות".

הוא הבחין שהסתכלתי על עברו, אז הוא ניגש אלי. לא פחדתי, גם לא הערצתי אותו במיוחד, מפני שאת אסכולת הטיפוח שלו אי אפשר להשוות לפאלון דאפא. אין כל סיכוי שהוא יהווה הפרעה כלשהי לגביי, מפני שהעיקרון של "ללא דרך טיפוח שנייה" ברור במחשבתי. אולי משום כך, המאסטר איפשר לי לראותו. חשבתי להציג בפניו את הפאלון דאפא, אבל הוא כבר קרא את הכתבים של המאסטר.

הוא שאל אותי אם אני מאמין במאסטר ובדאפא. השבתי שאמונתי איתנה. אבל הוא המשיך לשאול אותי: "נאמר ב'הונג יין'":

"אל תהיה עצוב"

"אל תהיה עגום או עצוב

עם מחשבות נכונות ופעולות נכונות

הפא איתך.

הרהר ברוגע על ההחזקות שיש לך". ("הונג יין 2")

 בנוגע ל: "הרהר ברוגע על ההחזקות שיש לך",  הוא שאל אותי כמה חזק אני מאמין בזאת. לא ידעתי מה לומר.

שוחחנו על ההחסרות שבהן הוא הבחין בקרב מתרגלי דאפא. הוא שיתף אותי בדעותיו והבנתי כמה רציניות הן. ההתנסות עזרה לי להשיג הבנה עמוקה יותר של הפא, לכן סיכמתי להלן את מה שהוא שיתף אתי.

הישות המוארת אמרה שאנשים רגילים אינם יכולים לראות את הכוח של הדאפא. אם מישהו יכול להאמין במאת האחוזים במאסטר ובדאפא, שום דבר לא יהווה מכשול עבורו. במידה מסוימת, לכל אלה שמעדו היו בעיות עם האמונה שלהם. היו מתרגלים שנראו מאמינים באמת במאסטר ובדאפא, אבל הנחישות שלהם הייתה רק למראית עין. את המחשבות האמיתיות שלהם ואת התנהגותם אי אפשר להסתיר מהאלוהויות.

כשחשבתי על עצמי ועל עמיתיי המתרגלים, גיליתי שזה נכון. כאשר היה קשה לעבור את המבחנים, הצגנו אמונה חזקה יותר כדי לכסות על הכישלון שלנו לשנות את עצמנו.

המאסטר אמר לנו ב-"התקדמו יותר במרץ" (24 ביולי 2010):

"אתם יודעים, מה שאנחנו עושים לא נעשה בשביל שבני האדם יראו, וגם לא בשביל שמתאם של פרויקט יראה אותו, או מתאם של אגודת דאפא, נכון? אם אתה אומר שזה עבור המאסטר שיראה את זה, הגוף העיקרי שלו לא מולך, אז למי להראות את זה? אתה עושה את זה מול אין-ספור האלוהויות. והפא-שנים של המאסטר מתבוננים גם כן, ואין-ספור היצורים החיים של היקום מיקדו את מבטם בתשומת לב על כל מחשבה ופעילות מנטלית שלך. אז, למי אתה רוצה להראות? כל הדברים הרבים היוצאים מן הכלל שאתם עושים במהלך אימות הפא נרשמים בפרק הזה של ההיסטוריה של היקום, ואף לא דבר אחד שקשור לכל תלמיד ותלמיד של הדאפא אינו מושמט. אבל, אם אתם ממוקדים על הדברים של פני השטח, של האנשים הרגילים, אז יש לכם החזקה ואתם משתמשים בחשיבה אנושית".

הישות המוארת אמרה גם שרוב מתרגלי הדאפא מטפחים עצמם ממש טוב. אולם, יש יותר מדי אשליות כשמטפחים בקרב בני אדם. לא משנה כמה גבוהה רמת הטיפוח שלנו, או כמה גבוה ההישג הסופי שלנו, כל התנהגות או מחשבה לא ראויות יביאו צרות, משום שאנו נמצאים בעולם החילוני הזה הנמוך ביותר. גם אם אלוהויות בשלושת העולמות יכולות לראות כל דבר בבירור, הן אינן יכולות להצביע על זה עבורנו. ועוד פחות מכך המאסטר. זה תלוי בנו להשיג את ההבנה בעצמנו.

אין בכך שום דבר חדש. רוב המתרגלים יודעים שהמאסטר אינו יכול לומר לנו דברים ספציפיים. זה נאמר פעמים רבות בכתביו של המאסטר.

המאסטר אמר ב-"מדריך להפלגה"("הרצאת פא בוועידת הפא באזור "האגמים הגדולים" בצפון אמריקה"):

"בתהליך הזה התלמידים נתקלו בהרבה בעיות וקשיים ספציפיים. בהתחלה לא ידעתם איך להתמודד איתם. אחר-כך הבנתם בהדרגה, למדתם מהניסיון והבנתם מה לעשות. אני לא אמרתי דבר, במיוחד בתקופה ההיא, כי המבחן לא היה נחשב אם הייתי מדבר. ואם המבחן לא היה נחשב היו מתעוררות שתי בעיות: הכוחות הישנים היו עושים כמיטב יכולתם כדי להרוס. הם היו מתייחסים לזה כאל פא רע. זה היה גורם לצרות גדולות לתיקון הפא הזה שלי והיה גורם לכאוס גדול בכל היקום – אי אפשר היה להרשות את זה".

הישות המוארת הצביעה לאחר מכן על עוד בעיה רצינית: שאנשים רבים לא השתפרו בטיפוח, ואינם יכולים לעבור את המבחנים במשך שנים. הם איבדו בהדרגה את אמונתם. היו שהשיגו יכולות על טבעיות ואז פיתחו דעות מוגזמות על היכולות שלהם, מפני שנהנו מהחנופה של מתרגלים עמיתים. כמה מתרגלים בעלי הבנה מועטה בפא הולכו שולל על ידי סוכנים חשאיים ללכת בעקבות מתרגלים בעלי יכולות על טבעיות. הם אפילו חשבו שהיכולות שלהם אינן פחותות מאלה של המאסטר.

בסופו של דבר הם התייחסו לדאפא כמשהו יותר מדי בלתי מתקבל על הדעת וחשבו שלמאסטר יש כוח מוגבל. תלמידים כאלה היו מגורשים אם זה היה קורה באסכולת הטיפוח שלי, אמרה הישות, אבל הדאפא העניק להם שוב ושוב הזדמנויות לתקן את עצמם. ככל שהמאסטר נמנע מלומר משהו, כך גברה ההערכה שלהם לגבי עצמם וכך פחתה אמונתם בדאפא ובמאסטר.

זה מזכיר לי מתרגל אחד שאני מכיר. ברגע שהייתה לו בעיה עם האמונה במאסטר ובדאפא, הוא לא יכול היה להשיג עוד דבר מלימוד הפא. דרך המוצא היחידה עבורו הייתה "פטיש על הראש" שגרם לו לקלוט את שורש הבעיה שלו.

המאסטר אמר ב-"יום השנה ה-20 להוראת הפא":

"הצורה של המאסטר שאתם רואים היא כזו של בן אדם. היא לגמרי דמות של בן אדם, עם כל הרכיבים האנושיים – בדיוק כמו בן אדם. אבל בכל רמה של הקוסמוס הגוף של המאסטר מתאים במדויק, מבחינת הצורה, לישויות של הרמה ההיא של הקוסמוס. זה נכון גם כאן. כפי שאמרתי לכם, אף על פי שזה מקום שמיועד לבני אדם, היות שהחלק העיקרי של המאסטר הוא כאן, המקום הזה הפך ללב של כל תיקון הפא של הקוסמוס. בין אם אלו הכוחות הישנים או הישויות שאנחנו רוצים להציל, כל הגופים הקוסמיים העצומים שבקוסמוס שרוצים להינצל, רוצים להיכנס לכאן. מטעמים של בטיחות, החיים האמיתיים של כל הישויות שעדיין לא תוקנו על ידי הפא, כולם מאוחסנים כאן אצלי; החיים של כולם סגורים וחתומים אצלי, כל הדרך מהשכבות על גבי שכבות של החלקיקים שלי עד לתאים הכי שטחיים שלי. למרות זאת, אומר לכם, המאסטר לא ייראה שונה כלל מבן אדם. אני לא איראה לאף אחד כמו אלוהות, אלא אם כן זה יהיה בדיוק לפני שתיקון הפא יושלם".

הישות המוארת הצביעה גם על כך שכמה מהמתרגלים שנפטרו לקחו בחשאי כדורים נגד כאבים, ביקרו אצל רופאים ואושפזו בבתי חולים במסווה של בדיקות פיזיות. די הרבה מהם עברו ניתוחים או טיפולים אחרים בבתי חולים ובכלל זה מתרגלים וותיקים.

כשלמתרגל חדש יש ספקות לגבי הדאפא, ייתכן שמחלותיו יתרפאו עדיין, כל עוד אמונתו חזקה יותר מהספק והוא מתרגל היטב. אולם הדרך היחידה בה מתרגלים וותיקים יעברו מבחנים היא להאמין בנחישות במאסטר ובדאפא. לתת מחסה לספק יגרום ל'מחלה' שלו להימשך ולאמונה שלו להתנדנד. בסופו של דבר ייתכן שהם יחשבו ש'מחלות' של מתרגלים אחרים נעלמו במקרה או באופן טבעי. זוהי אי הבנה טיפוסית.

טיפוח של תלמידים כאלה היה נהרס לחלוטין אם זה היה קורה באסכולת הטיפוח שלי. ואילו הדאפא התייחס שוב ושוב בחמלה כלפי המתרגלים האלה. אבל הם עדיין חשבו שיש להם הבנה מעמיקה וטובה יותר מזו של אחרים.

מתרגלים מעט טובים יותר איבדו את הביטחון בעצמם, אף על-פי שהם לא פקפקו בדאפא. אבל הם עדיין חשבו שהמאסטר אינו דואג להם. זוהי צורה נוספת של חוסר אמונה במאסטר ובדאפא.

לדאפא אין דרישות גבוהות ממתרגלים חדשים. המאסטר אמר פעם ב-"לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס":

"לעומת זאת, כשמישהו שהוא מתרגל חדש או שהוא בעצמו מבין שהוא לא היה מספיק נחוש, נעשה חולה והולך לבית חולים, אז ניחא – [אני מניח] שפשוט נתייחס לזה כחלק מתהליך הטיפוח שלו. בהמשך, אחרי שהוא יטפח טוב יותר, הוא יבין בהדרגה מה עליו לעשות. טיפוח אכן כרוך בתהליך, ואחרי הכול אנחנו צריכים לתת לאנשים הזדמנויות. כמובן, אין צורך לדבר כאן על אלו שהם נחושים. לגבי אלו שאינם בטוחים בלבם: אם אתה הולך [לבית חולים] המאסטר לא יכול לומר שום דבר".

הישות המוארת ראתה שעקרונות הדאפא מייצגים כמות של אנרגיה ויכולת עצומה וחסרת גבולות. מתרגלים רבים אינם מאמינים בזה באמת. היו מתרגלים שנפגעו עקב עינויים בכלא. אם הם היו יכולים באמת להאמין בדאפא, באמת לטפח את עצמם ולשנות את המנטליות שלהם, הם היו מתאוששים במהירות. אבל מחשבותיהם הנכונות של מתרגלים רבים נפגעו עקב העינויים. הם פקפקו בדאפא עקב הפגיעות החמורות שלהם. היו כאלה שהמשיכו ללמוד את הפא רק כדי להראות שהם עדיין מתקדמים במרץ.

כשהם רק התחילו בטיפוח, הם הצליחו לתרגל חרף מחלותיהם החמורות. אולם אחרי ששוחררו מהכלא הם איבדו את המוטיבציה לתרגל, אף על-פי שהיו מסוגלים לנוע. הם התלוננו על חוסר נוחות ומצאו כל מיני תירוצים לא לתרגל. מדוע? זה מפני שהיו להם ספקות לגבי הדאפא במחשבותיהם. את הספקות האלה ניתן להסתיר מבני אדם, אבל לא מפני אלוהויות. אי אפשר לעבור את המבחן של חיים ומוות אפילו עם הספק הקטן ביותר, לא כל שכן עם רמת ספק כשלהם. ההבנה שלהם את הפא ירדה מטה לרמה של אנשים רגילים. לא הייתה כל דרך לעבור את המבחן. אם הם לא הצליחו להשתפר במשך זמן ארוך, אי אפשר היה להאריך את חייהם עוד. אבל אם המחשבות הנכונות שלהם התעוררו והם התקדמו במרץ כמו בזמן שהתחילו לטפח לראשונה, הם הבריאו לחלוטין. למעשה, מתרגלים רבים שהיו נכים או עונו עד סף מוות, החלימו במהירות. נסים אכן קרו, אבל רק לאלה שלא היו להם ספקות כלשהם בדאפא. הם באמת ראויים להערצה.

על בסיס ההתנסות שלי, רבים מעמיתיי המתרגלים טיפלו במתרגלים הפצועים כאילו היו אנשים חולים רגילים, אבל הם לא ניצלו את הזמן באמת ללמוד איתם את הפא ולתרגל איתם. המתרגלים הפגועים לא ניצלו את היוזמה כדי לתרגל ולא יכלו להתרכז כשהקשיבו להרצאות של המאסטר. בסופו של דבר הם נפטרו. הסיבה לכך יכולה להיות כפי שתיארה הישות המוארת. אחד המתרגלים הפגועים אמר למשפחתו לאחר שהשתחרר מהכלא, שאינו מאמין עוד בדאפא. עמיתיו המתרגלים לא ידעו זאת והמשיכו לשלוח עבורו מחשבות נכונות כקבוצה. בסופו של דבר הוא מת. אני מכיר כמה מקרים כמוהו. אם היינו מתקשרים איתם היטב ועוזרים להם לשקם את המחשבות הנכונות שלהם, היינו יכולים להציל את חייהם.

הישות המוארת העירה שאת אסכולת הטיפוח שלה אי אפשר להשוות לדאפא, אבל שהיא עצמה התייצבה מול מצוקות בתוך שלושת העולמות עם אמונה חזקה לחלוטין. אם תלמיד של אסכולה קטנה יכול לעשות זאת, מדוע חלק ממתרגלי דאפא אינם יכולים? חוסר האמונה שלהם חסמה אותם מהכוח של הפא.

השגתי הבנה עמוקה יותר ממה שהמאסטר כתב ב-"גו'אן פאלון":

"כשאתה מטפח ומתרגל ללא הרף היא מאריכה את החיים שלך. כשאתה ממשיך לתרגל, ההארכה ממשיכה. לאנשים מבוגרים עם איכות מולדת טובה, זמן התרגול שלהם יספיק. אבל יש קריטריון אחד – שזמן החיים שהוארך מעבר לתוחלת החיים שהוקצבה מיועד אך ורק למטרת הטיפוח. ברגע שהמחשבה שלך סוטה אפילו מעט זה יביא לסכנת חיים, כי אורך החיים שלך כבר נגמר מזמן. רק אחרי שתגיע מעבר לטיפוח בשְה-גְ'יֶאן-פָא, אז לא תהיה ההגבלה הזאת ויהיה מצב אחר". (הרצאה ראשונה)

הישות המוארת דיברה גם על כמה בעיות אחרות המושרשות באמונה הבלתי שלמה במאסטר ובדאפא. הוא דיבר על כך באופן ענייני ולא רגשי. לא שאלתי אותו יותר מדי, פשוט השוויתי את דבריו לפא והבנתי היכן כמה מתרגלים לא עומדים בסטנדרט בהבנה שלהם את הפא.

אני מרגיש שמתרגלי דאפא רבים מבודדים עצמם ומסתירים את בעיותיהם, גם אם לאחרים נראה אולי שהם מתקדמים במרץ בטיפוח. אם נוכל כולנו לפתוח את לבנו, לתקשר זה עם זה ולהשיג הבנות עמוקות יותר של הפא, נוכל למנוע הפסד רב.

מה שכתבתי זו ההבנה המוגבלת שלי. אנא ציינו בחמלה כל דבר שאינו הולם.

המשך יבוא....