China Fahui: לאזן היטב בין עבודה וטיפוח

(Minghui.org)

התנסות מהוועידה האינטרנטית האחת-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

הצטרפתי לעסק פרטי חדש. בעל העסק שכר מנהלת משאבי אנוש, אבל פיטר אותה לאחר מספר ימים. כך נשארנו שלושה לנהל את החברה: הבעלים היה המנהל הכללי והממונה על מכירות ושיווק, אשתו הייתה העוזרת התפעולית ואחראית על תכנון ורכש, ואני הייתי הסגן - אחראי על מחקר ופיתוח, ייצור, בקרת איכות ומשאבי אנוש.

המנכ״ל אמר לי שאחת העובדות חשודה בלקיחת שוחד ובריגול תעשייתי. הוא ביקש ממני לסיים את החוזה שלה בסוף החודש. כבר קודם לכן חשבתי לעזור לה לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק״ס), אבל לא הייתה לי הזדמנות לגשת אליה.

איך עוזרים למישהו לפרוש מהמפלגה כשצריך לדבר איתו על סיום העסקתו? לא הייתי בטוח שזה יעבוד. חשבתי על כך עוד, והחלטתי שזה יעבוד, כל עוד אני בקו אחד עם הפא.

קראתי לה למשרדי בסוף החודש ואמרתי לה באופן רגוע, ״החברה עומדת לפטר אותך. מה דעתך?״ היא שאלה אותי מדוע מפטרים אותה. אמרתי לה שאני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל שעלו חששות בנוגע לעבודתה.

דיברתי איתה על מוסר עבודה. הסברתי לה שאנשים צריכים לדבוק בעקרונות של אמת-חמלה-סובלנות. במיוחד אלה שעוסקים ברכש צריכים לשמור על התנהלות נקייה. הם יכולים לבנות קריירה מוצלחת אם הם מצליחים לעמוד בפיתוי לקחת שוחד ולא מעבירים מידע עסקי מסווג.

אמרתי לה, "בסין אנשים סומכים על 'הכנסה אפורה' (ממקורות לא חוקיים). למה החברה שלנו כל כך כאוטית? בגלל שהמק״ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) חיבלה בערכים ובתרבות המסורתיים שלנו. איבדנו את המושגים הבסיסיים של נכון ומוטעה. ראית את המילים שהודפסו על שטרות כסף? 'השמים הכריזו על סופה של המק״ס. פרשו מארגוני המק״ס למען בטחונכם".

האישה השיבה: ״כן, ראיתי את המילים האלה. האם הן נכונות?״ אמרתי לה שאכן, והצעתי לה לפרוש מכל ארגוני המק״ס שאליהם הצטרפה. היא הסכימה. אמרתי לה: ״לא משנה איפה תעבדי בעתיד, זכרי שאמת-חמלה-סובלנות הם העקרונות שצריכים להנחות אותך. אני מאחל לך כל טוב.״

היא הודתה לי.

הבוס שלי לא היה במשרד באותו יום. הוא התקשר אלי בצהריים ושאל אותי אם העובדת פוטרה. אמרתי לו שאנחנו עובדים על הניירת, והיא תושלם אחר הצהריים.

הוא אמר לי להפסיק את תהליך הפיטורין. ״זו הייתה אי הבנה״, הוא אמר. הוא ביקש ממני למצוא דרך להשאיר אותה בחברה.

הייתי המום. הבנתי בהתאם לעקרונות הפא שהמאסטר לימד אותנו:

"זה משום שכל דבר בחברה האנושית קיים בשביל הדאפא ובשביל הטיפוח של תלמידי הדאפא." ("יסודות להתקדמות במרץ 3", "הערת המאסטר למאמר של מתרגל 19/9/2004")

זה היה כל כך נכון!

מאותו יום ואילך, כל פעם בסיום ריאיון פיטורין, הייתי מדבר עם העובדים על פרישה מהמק״ס. בדרך כלל כבר יצרנו קשר אישי במהלך הריאיון, מכיון שהקשבתי להם ודיברתי איתם ברצינות ובאמפתיה. רבים בחרו לוותר על חברותם באירגונים הקומוניסטים.

הבוס שלי פיתה מהנדס מחקר ופיתוח לעבוד איתנו בכך שהציע לו משכורת גבוהה במיוחד. הפרוייקט שעבד עליו נמשך 8 חודשים ועמד להסתיים. הבוס שלי חיפש תירוץ לסיים את החוזה שלו.

בערך באותו הזמן, לקוח התלונן שהאבטיפוס שלנו לא עובד. אבל לאחר שהחזרנו אותו למפעל ובדקנו אותו, הכול נמצא בסדר. הבוס שלי ביקש מהמהנדס לדבר עם הלקוח, אבל לא הצלחנו לאתר את הבעיה.

המהנדס קיווה לבקר אצל הלקוח בשטח כדי לפתור את הבעיה, אבל הבוס שלי רצה לשמור את פרטי הלקוח בסוד, ולא הסכים לביקור בשטח.

שבועיים מאוחר יותר הבוס שלי החליט לסיים את העסקתו של המהנדס בגלל ליקויים משמעותיים בעיצוב. הוא ביקש ממני לבצע את סיום ההעסקה, אבל אני לא חשבתי שזה הוגן. לא רציתי לעשות זאת ולקחתי יום חופש.

הבוס כעס והוריד תשלום של יום מהמשכורת שלי. הוא דרש מכל צוות המחקר והפיתוח לעבוד יום נוסף ללא תמורה. בסופו של דבר נרגעתי, אחרי שבוע של לימוד הפא. הבנתי שהייתי רגשני מדי. לא הצלחתי להבחין בין העבודה לטיפוח.

אנשים צריכים לשלם את החובות הקרמתיים שלהם ואני צריך לבחון את הדברים מנקודת המבט של עקרונות הפא. אין עלינו להיות מושפעים מרגשות אנושיים. החלטתי לציית להוראות הבוס שלי ולסיים את העסקתו של המהנדס.

קראתי למהנדס למשרדי ואמרתי לו שהחברה החליטה לשחרר אותו בגלל ליקויים בעיצוב. הוא לא לקח את זה כל כך טוב ושאל ״אתה חושב שזו בעיה של עיצוב?״

ניתחתי את המצב עבורו ואמרתי: ״עשינו מבחנים לזה פה ולא מצאנו שום בעיה. עם זאת, הלקוח אמר שזה היה פגום. אם נצליח למצוא את הלקוח ולבצע בדיקה בשטח, נוכל אולי להסיק מסקנה סופית״.

מילותיי היו יחסית אובייקטיביות. המהנדס נרגע. ניצלתי את ההזדמנות כדי לעזור לו לפרוש מארגוני המק״ס.

תנאי חוזה העבודה

היו הרבה תלונות על תנאי חוזה העבודה הבלתי הוגנים, והיה עלי להתמודד עמן. ניסיתי לדבר ברצינות עם האנשים שהתלוננו, במקום להוליך אותם שולל כמו שרצה הבעלים של החברה. ניצלתי גם את ההזדמנות כדי לספר להם את האמת על פאלון גונג.

החברה שכרה בית חרושת כדי לפתוח קו ייצור חדש. אני הייתי אמור לראיין את המועמדים ולחתום איתם על חוזי ההעסקה. אשתו של הבוס כתבה את החוזה בקווים כלליים, והיו שם חלקים שלא תאמו את חוקי התעסוקה. לדוגמה, בחוזים לא היו כל הטבות של ביטוח סוציאלי. בנוסף, השכר על השעות הנוספות בסוף השבוע לא היה פי 1.5 או 2 מהשכר הרגיל כפי שדורש החוק.

חשבתי שזה קרה כי היא לא הכירה את החוק. דיברתי אתה על שינוי החוזה. היא אמרה ״איך נוכל להרוויח כסף אם נציית לחוק?״

הבנתי את האתגר. נזכרתי ששמעתי אותה אומרת למנהלי החשבונות: ״בשביל מה אנחנו צריכים מנהלי חשבונות אם אתם לא מזייפים את החשבונות? ניהול חשבונות הוא כל כך פשוט, אפילו ילד בן-3 יכול לעשות את זה!"

זכרתי שאני תלמיד דאפא הדבק באמת-חמלה-סובלנות. הייתי מבולבל. האם המאסטר רוצה שאעזוב את עבודתי? הייתי מובטל במשך 3 שנים לפני העבודה הזו. הייתי זקוק לעבודה.

נזכרתי בפא של המאסטר ב״הרצאת הפא בועידת הפא בפלורידה, ארה”ב״, מתוך ״הוראת הפא בוועידה-2״:

״בזמן הנוכחי יש הרבה תופעות רעות בחברה האנושית, אנשים לא טובים, התנהגות לא טובה, שהם לגמרי מתרחקים מלהיות אנושיים. אצל חלק מהאנשים אפילו לא רק שיש להם מנטליות מעוותת, אלא שיש להם טבע דמוני חזק. אז מה עלינו לעשות במצב כזה? אני אומר לכם: לא נתערב. מדוע לא נתערב? גדולת תלמידי הדאפא קשורה לתיקון הפא של היקום. היעד הגדול ביותר שלכם הוא להגן על הפא. באשר לדברים שלא מזיקים לדאפא, אין עליך להתערב. אם מישהו מזיק לדאפא, עליך להסביר לו את המצב האמיתי, לרסן את הרוע, לסלק את הרוע ולהציל את אנשי העולם.״

המתח שלי הוקל במקצת. חשבתי: ״חייבת להיות דרך״. בנוסף, יכולתי עדיין להשתמש בריאיונות כדי להציל אנשים. החוכמה שלי צמחה.

ראיינתי בוגרת קולג׳. היא הייתה די מאוכזבת כאשר הצגתי לה את התנאים בחוזה. היא לא רצתה לומר זאת, אבל היא חיפשה תירוץ לסיים את הראיון ולעזוב.

״בלי לחץ, בואי נדבר על משהו אחר. האם למדת איך ״לטפס מעל החומה״ (לעקוף את מחסום האינטרנט) כאשר גלשת באינטרנט בקולג'?" שאלתי.

היא ענתה, ״לטפס מעל לחומה? אני לא יודעת איך.״

״לטפס מעל לחומה יכול לאפשר לך גישה למידע לא מצונזר. האם את יודעת על האפשרות לפרוש מהמק״ס?״

היא אמרה שהיא לא שמעה על לפרוש מהמק״ס. בסוף הריאיון היא פרשה. היא נראתה שמחה. ״תודה לך״, היא אמרה. ״היה לי יום מעניין!״

מועמד אחר ציין בחדות את הליקויים בחוזה ההעסקה. ״למה אתם לא מספקים שום ביטוח סוציאלי? וגם השכר עבור שעות נוספות אינו חוקי.״ הוא הוציא את זעמו עלי כי חשב שאני מייצג את החברה.

נשארתי רגוע ואמרתי, ״אני יודע שהחוזה אינו חוקי, עם זאת, עסקים רבים, כולל עסק מאד מפורסם בבעלות הממשלה, נוקטים בגישות הלא חוקיות הללו. החוק בסין הוא רק פיסת נייר. עם זאת, אני מעודד את החברה שלי לנהל את כל ההיבטים של העסק באופן חוקי.״

״בקשר לביטוח הסוציאלי, שמעת על הביטוח הסוציאלי בשנגחאי? כספי הביטוח נלקחו על ידי פקידי המק״ס המושחתים. ביטוח סוציאלי לא בהכרח מספק הגנה או ביטוח עבור אזרחים מן השורה. המק״ס היא שורש כל הבעיות בחברה הסינית. אתה נסעת להרבה מקומות. שמעת על הפרישה מהמק״ס?"

הוא חדל להיות עוין ומיד הסכים לפרוש מהמק״ס.

בסוף אמרתי, ״העסק הזה שייך לבוס שלי. אני לא יכול לשנות את החוזה. אבל יש לך חופש בחירה. הכאוס בחברה הסינית לא יימשך עוד הרבה.״

הוא הודה לי על כך שאמרתי לו את האמת.

פגשתי כל מיני סוגים של מועמדים: מנהלי עסקים, אנשי צבא בדימוס, איכרים, מפוטרים מעסקים ממשלתיים, ואפילו פעילים של זכויות אדם. כמעט לכולם עזרתי לפרוש מהמק״ס.

שעות נוספות

מנהל הייצור שלנו התפטר כי הוא חשב שהדרישות למכסות הייצור גבוהות מדי. כדי לחסוך כסף, הבוס שלי החליט להשאיר את המשרה ריקה וביקש ממני לקחת על עצמי גם את הייצור.

היה עלי לעבוד בסופי השבוע ולא יכולתי להבטיח מספיק זמן ללימוד את הפא. היה קשה לשמור על מצב של מטפח, שלא לדבר על הצלת אנשים. כאשר הצטרפתי לחברה הצבתי את התנאים שלי, וסופי שבוע חופשיים היו אחד מהתנאים שהוסכם עליהם. הייתי היחיד בחברה שהיה חופשי גם בשבת וגם בראשון.

הייתי מתוסכל. חוויתי את קשיי הטיפוח. אחרי שנרגעתי נזכרתי במילותיו של המאסטר ב״לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008״:

״האם יש דבר שמתרחש רק במקרה בטיפוח בדאפא, בתיקון הפא, או באימות הפא?״

כיצד עלי ללכת היטב את הנתיב שלי? החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי לעזור לעובדי הייצור לפרוש מהמפלגה.

לאחר שחילקתי את משימות הייצור בפגישת הבוקר היומית, התייחסתי לעצמי כאחד מאנשי הצוות. עבדתי לצד העובדים והבהרתי את האמת בזמן שעבדנו יחד. העליתי חומרי הסברה לדיסק עבור אחרים. לאלו שלא היה מחשב הורדתי עותק של החומר לטלפונים הסלולרים שלהם.

כאשר היו הרבה הזמנות, היינו מאד עסוקים. התקנתי תוכנה לחיוג אוטומטי כדי לחייג לאנשים ולהשמיע להם הקלטות של הבהרת אמת. התוכנה רצה במשרד שלי. הצלת אנשים היא המשימה שלי. כתלמיד דאפא, הצלת אנשים אינו דבר שאני יכול להתעלם ממנו. חודשיים מאוחר יותר העליתי את הנושא של העסקת מנהל ייצור חדש. הבוס שלי הסכים, ומצאנו מנהל חדש.

להתמודד עם בעיות בעת הגשת תביעה

החברה שלי קיבלה הזמנה די גדולה, אבל פיספסנו את תאריך היעד למשלוח מכיון שלא קנינו את חומרי הגלם הנחוצים בזמן. היה עלינו לשלם קנס של עשרות אלפי יואנים על האיחור במשלוח.

באותו זמן צוות בקרת האיכות של החברה הוציא דיווח. הם מצאו שמוצר של אחד הספקים היה באיכות ירודה. בהזמנה הגדולה השתמשנו בחלק מהחומרים. הבוס שלי רצה להשתמש בכך כתירוץ כדי להוציא כסף מהספק ולכסות חלק מההפסדים שנגרמו מתשלום הקנס.

מי שבדרך כלל ניהל עניינים כאלה היה אשת הבוס. אבל הפעם הבוס רצה שאני אעשה זאת. הוא אמר, ״אתה האדם המתאים ביותר לעשות זאת.״

איך יכולתי להיות האדם המתאים ביותר? אני מטפח אמת-חמלה-סובלנות! הרגשתי מאד לחוץ ולא הצלחתי לישון כמה לילות. רציתי להתפטר, אבל לא הרגשתי שזה נכון.

בעבודה הקודמת שלי, לאחר שלמדתי את העקרונות שהמטפחים חייבים ללכת בהם, הבוס שלי מעולם לא ביקש ממני לעשות דבר שהוא נגד העקרונות שלי. חברי ההנהלה אפילו הסתירו את ההתנהגות הרעה שלהם ממני. הבוס הזה למד את האמת ופרש מהמק״ס, אבל הוא ביקש ממני באופן מיוחד לבצע את ההתנהלות הלא מוסרית הזו!

ידעתי שרק הדאפא יוכל לעזור לי. הקדשתי יותר זמן ללימוד הפא.

ב״תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא, הוראת הפא בוועידת הפא בוושינגטון DC בשנת 2011״ המאסטר אמר:

״אם לדבר על זה מהכיוון ההפוך, האם העובדה שאנשי העולם התדרדרו מטה רחוק כל כך, והקושי העצום שזה מביא לכם, לא מספקים לכם הזדמנויות לטפח?״

אמרתי לעצמי להתייחס לדבר הזה כהזדמנות לטפח. עלי לחפש בפנים אחר הבעיות שלי. מצאתי די הרבה:

ראשית, היו לי רגשות. שנאתי את מה שראיתי כרע. פעם, כשחשבתי על הבוס שלי שרצה להפעיל סחיטה על אחרים, כעסתי ואיבדתי את ההגיון.

שנית, לא הייתה בי חמלה. כאשר ראיתי אחרים מתכננים לעשות מעשים רעים, לא חשבתי איך לעזור להם, והסתכלתי עליהם בהתנשאות. אפילו בזתי להם. האגו שלי, אמנם במסווה, היה בפעולה.

גמרתי בלבי לעשות היטב את המשימה הזו. השלמתי חקירה מעמיקה של תהליך הרכש והייצור. לא מצאתי מספיק ראיות כדי להוכיח איזו שהיא בעיה עם איכות המוצר של הספק. התאונה קרתה אולי בגלל טעות בשימוש מצידנו. איכות המוצר של הספק היוותה אולי רק חלק קטן מהבעייה הגדולה.

חישבתי את סכום התביעה. היה זה 10 אחוזים ממה שהבוס רצה.

הבוס שלי כעס. הוא דרש שאגדיל את סכום התביעה וש״אסתכל על כך מנקודת המבט של החברה.״

אמרתי לעצמי, ״אני תלמיד דאפא. אני יכול להסתכל על כך רק מנקודת המבט של מה שנכון.״

אמרתי לו, ״אני יכול לפעול רק בהסתמך על עובדות. אני לא יכול לפברק מספרים וחשבונות.״

הבוס שלי רתח. יכולתי לראות שהוא חושב להעיף אותי מהחברה. חיזקתי את מחשבותיי, ״תלמידי דאפא הם מטפחים אמיתיים. אני לא יכול לשלם רק מס שפתיים לאמת-חמלה-סובלנות. עלי ליישם זאת בפעולותיי. הבוס שלי שלי גם בוחן אותי כדי לראות אם התרגול שלי בפאלון גונג הוא אמיתי.״

חלף חודש. הספק הודיע לנו שעלינו לספק ראיות ושעורך הדין שלהם יעבור עליהן. הבוס שלי פחד. אם העסק ילך למשפט, אנחנו עלולים לא לקבל כסף כלל. אולי אפילו ניאלץ לשלם הוצאות משפט אם נפסיד.

הוא נטש את התכנית שלו ואמר לי ״בוא נלך על הגישה שלך.״

ניהלנו את העניין היטב. הבוס השאיר לי מאז את כל העניינים הדומים, וסמך על עבודתי.

ב״הרצאת פא בוועידת הפא הבין-לאומית בוושינגטון די.סי״ מתוך ״מדריך להפלגה״ המאסטר אמר:

״המצבים אותם מבטאים תלמידי הדאפא, החמלה, הנדיבות, הטוהר והסובלנות האדירה, משפיעים על החברה של העתיד.״

סיכום

נכנסתי לתחום הניהול לאחר שהתמקדתי במחקר במשך יותר מעשור. רבים מחברי ועמיתי הם אינטלקטואלים. הם שמעו את האמת. רבים פרשו מאירגוני המק״ס.

כמה פרשו מהמפלגה בפעם הראשונה שבה הם שמעו את האמת על הרדיפה. כמה סירבו לעשות זאת, לא משנה כמה ניסיתי לספר להם.

אני רואה שני מכשולים עיקריים. אחד מהם הוא אתיאיזם. הם לא יודעים על המעגל של ״היווצרות-התייצבות-התנוונות-הרס״ שביקום, ולכן לא מרגישים את הסכנה. השני הוא הנזק שנגרם להם משטיפת המוח של תרבות המפלגה. הם אומדים את הכול מול הרווחים האישיים הצפויים להם. הם לא שופטים על בסיס מה טוב או רע - הם סבורים שזה לא חשוב. זה הניתוח שלי לגבי הקשיים שעומדים בפני אנשים רגילים המנסים להבין את האמת.

מנקודת המבט של מטפח, אני רואה מקום רב לשיפור. ההחזקות האנושיות השונות שלי משפיעות על התוצאה של הצלת אנשים. לדוגמה – פחד, לצאת ידי חובה לעומת עשיית דברים בלב טהור.

ב״לימוד הפא בועידת הפא באטלנטה 2003״ מתוך הוראת הפא בוועידה-4״ המאסטר אמר:

״כמו כן, עם האנשים האלה שאתם נתקלים בהם במקרה, שאתם נתקלים בהם בחיי היום-יום, והאנשים שאתם נתקלים בהם בעבודה, אתם צריכים כולכם להבהיר להם את האמת. אפילו כאשר בחיי היום-יום שלכם אתם עוברים על-פני אנשים במהירות רבה שאין לכם הזדמנות לדבר איתם, אתם צריכים עדיין להשאיר אותם עם החמלה וטוב הלב שלכם. אל תאבדו את אלה שצריכים להינצל, בייחוד אלה עם קשרים גורליים. למעשה, תלמידי דאפא רבים אומרים כאשר הם מבהירים את האמת: "אני הולך להבהיר את האמת עכשיו", כאילו שברגע זה הם הולכים להבהיר את האמת, אבל הם לא מבהירים את האמת בדרך כלל. הצלת יצורים צריכה לחדור לכל היבט והיבט בחייכם היומיומיים בזמן זה. אם אתם יכולים כולכם להבין ובאמת לראות את החשיבות של זה, אני חושב שאתם כנראה תצילו יותר יצורים חיים.״

אני לא מעז להתרשל כי הזמן אוזל. עליי להיות נחוש יותר בטיפוח כדי למלא את המשימה כתלמיד דאפא בתקופת תיקון הפא.

תודה, מאסטר! תודה, מתרגלים עמיתים!