(Minghui.org)
התנסות מהוועידה האינטרנטית האחת-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין
ברכות למאסטר! ברכות למתרגלים העמיתים!
על הפאלון דאפא (פאלון גונג) נודע לי כשחיפשתי אחר דרך לרפא את מחלותיי. אחרי שלמדתי את הפא הבנתי שהפאלון דאפא מלמד את העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות. זוהי שיטה כבירה ברמה גבוהה של אסכולת הבודהא. וויתרתי על הרדיפה אחרי ריפוי מחלות, רציתי להפוך למטפחת נחושה.
המחלות שעינו אותי במשך שנים רבות נעלמו תוך שבוע מרגע שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא.
ככל שלמדתי יותר, למדתי להסתכל פנימה ולהתחשב קודם כל באחרים. עבדתי על שחרור ההחזקות שלי, כמו מנטליות להתפארות, קנאה, מנטליות לתחרותיות ותלונות על חוסר הגינות. אחרי זמן קצר גם המתח ביני לבין בעלי נעלם.
כשבעלי ראה את השינויים הפיזיים והנפשיים בי, הוא גם כן התחיל לתרגל. ביחד עם מיליוני מתרגלים הלכנו על פי עקרונות השיטה: אמת-חמלה-סובלנות כדי לטהר את המחשבות שלנו, וכדי להביא מוסריות גדולה יותר לחברה שלנו.
ב-20 ביולי 1999 יו"ר המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) דאז, ג'יאנג דזה-מין, החל בדיכוי הפאלון גונג. מתרגלי דאפא הפכו לנרדפים.
הלכתי לבית קרוביי לספר להם את העובדות הנכונות לגבי הפאלון גונג, כדי שיוכלו להבין את המופלאות של הדאפא, את החסד של המאסטר, את נדיבות הלב של תלמידי הדאפא ואת הטבע האמיתי של המק"ס.
בדרכי הביתה עצרה אותי המשטרה באחד המחסומים. הם חיפשו בתיקי וגילו ספרי פאלון דאפא. נעצרתי ונשלחתי למרכז מעצרים, שם כפו עלי הליך של "שינוי" אינטנסיבי במשך שלושה חודשים.
בעלי ביקר אותי במרכז המעצרים. הוא הביא לי עותק ממאמרו החדש של המאסטר. הסוהרים גילו זאת ועצרו אותו. בשל זאת גזרו עליו שנתיים במחנה עבודה בכפייה.
בננו בן התשע נותר לבדו בבית. השכנים טיפלו בו עד שבני משפחתי לקחו אותו לביתם.
לאחר 90 יום שוחררתי. איבדתי את מקום עבודתי מפני שהייתי מתרגלת פאלון דאפא. כדי להתפרנס למחייתנו היה עליי לעבוד זמנית בעבודת כפיים. נטעתי עצים, העמסתי משאיות, שברתי סלעים, אספתי פירות עוזרד וקטפתי קלחי תירס בשדות. לקחתי כל עבודה זמינה.
פעם אחת נשאלתי: "היית רגילה ללבוש בגדים לבנים ולעבוד במשרד, לא קשה וכואב לך לעבוד בעבודת כפיים?"
ידעתי שאין זה יד המקרה ששמעתי שאלה כזאת. כשהסתכלתי פנימה גיליתי כמה החזקות כמו לחשוש מאיבוד המוניטין האישי, לפחוד מנשיאת קשיים ולהתלונן על חוסר הגינות. עניתי בחיוך: "נוח לי להרוויח כסף במו ידיי. זה לא כואב כלל". אחרי כן שחררתי את ההחזקות האלה.
לעתים קרובות שיננתי בעל-פה את שירו של המאסטר "לחשל את הלב ואת הרצון"
מ"הונג יין". מתוך השיר (תרגום זמני, לא רשמי):
"כאבי הגוף אינם נחשבים כסבל, טיפוח הלב הוא הקשה ביותר."
בהליכה על-פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות, המחשבה שלי הייתה על אחרים. בדרך כלל הייתה לנו הפסקת צהריים בת שעה. אנשים אחרים היו נחים בעודם ממתינים לארוחת הצהריים. אני עזרתי לבוס להתארגן לפני ארוחת הצהריים.
המשכתי לספר לאנשים כמה נפלא הדאפא ועל התועלת שקיבלתי מהתרגול. כמו כן יעצתי להם להיזהר מהשקרים של המק"ס לגבי הדאפא ומהנזק שהאתיאיזם גורם לאנשים. הם הבינו והיו פתוחים למה שאמרתי.
כיוון שאנשים העריכו את האופי שלי והיחס הטוב שלי כלפי העבודה, מצאתי תמיד עבודה נוספת כשעבודה מסוימת הסתיימה.
פעם קיבלתי עבודה בקטיף תירס אצל זוג שהכיר אותי. הם למדו בעבר עם אחי. האישה שאלה אם אוכל לעבוד עבודה קשה: "אני זוכרת שהיה לך התקף לב לפני כמה שנים. זה היה מפחיד", אמרה. אכן, זה קרה לפני כמה שנים. היא ביקרה אחד מקרובי משפחתי וגם אני הייתי שם. לפתע קיבלתי התקף לב. היא ראתה אותי שוכבת במיטה, פניי חיוורות ושפתיי סגולות וזמן קצר לאחר מכן נשאו אותי משם.
שאלתי אותה בחיוך אם אני נראית אחת שהולכת למות והיא ענתה: "בכלל לא, את נראית בריאה מאוד. איך הצלחת לחזור לבריאות תקינה?"
סיפרתי לזוג שאני מתרגלת פאלון דאפא. עבדתי במהירות בקטיף התירס. עבודתי הייתה נקייה ומסודרת ושניהם היו מרוצים ואמרו: "זה אכן טוב לתרגל פאלון דאפא".
בפעם אחרת קטפתי תירס אצל אחד מבעלי האדמות. בזמן שעבדתי שיננתי לעצמי מתוך כתבי המאסטר (מתוך "ג'ואן פאלון"-הרצאה תשיעית):
"זו אינה ההארה שאנחנו מדברים עליה. דווקא מה שהאדם הזה מכנה "טיפשי" במובנים של אינטרסים אישיים – זו ההארה שאנחנו מדברים עליה. מובן שאדם כזה אינו באמת טיפש. אנחנו פשוט מתייחסים לנושא של אינטרס אישי בקלילות ואילו בתחומים אחרים אנחנו נבונים מאוד. במובנים של ניהול פרויקטים של מחקר מדעי, או ביצוע משימות שקיבלנו מהאחראים עלינו, או ביצוע עבודות אחרות, יש לנו ראש בהיר וצלול מאוד ואנחנו מבצעים אותם היטב. אבל דווקא במובן של הרווח האישי שלנו או הקונפליקטים הבין אישיים יהיה לנו אכפת פחות. מי יגיד שאתה טיפש? אף אחד לא יגיד שאתה טיפש. זה בטוח יהיה כך."
לאחר מכן הסתכלתי על העובדים האחרים. הייתי ארבעה מטרים לפניהם.
בעבודה אחרת הלכתי לבעל הבית במהלך הפסקת הצהריים. לפתע הרגשתי עייפה מאוד והיו לי התכווצויות בחזה. הצלחתי להיכנס פנימה וישבתי על מיטת לבנים שניתנת לחימום. נשכבתי עליה והרגשתי כאילו אני בתוך בור. הייתי מסוחררת וחסרת נשימה. לא שלטתי על גופי. הרגשתי שאני הולכת למות.
בראשי ניקרה לה מחשבה: "אני מתרגלת, יש לי את המאסטר שלי". ואז יכולתי לחשוב בבירור ואמרתי לעצמי: "אני מתרגלת ואני בעלת כוחות על טבעיים". המשכתי לדבר אל עצמי ואמרתי: "האם אני חולה? לא, אז מדוע אני שוכבת?" קמתי מיד, שמתי קערה של טופו על השולחן וקערה של לחמניות. רגליי היו כל כך חלשות שהרגשתי כאילו אני צועדת על צמר גפן. ידעתי שהמאסטר מחזק אותי מרגע שהייתה לי המחשבה שאני אדם בעל כוחות על טבעיים.
ישבתי על שרפרף ורציתי לאכול, אבל לא היה לי כוח אפילו להחזיק בלחמנייה. אשתו של בעל הבית שאלה אותי מדוע אני חיוורת והאם יש לי כאבים.
אמרתי לעצמי שאסור לי לשבת כאן ולתת לאנשים לראות שאני לא מרגישה טוב. זה עלול להזיק לדאפא. אמרתי לה שאני בסדר ונכנסתי לחדר האמבטיה. לא יכולתי לעמוד גם שם.
נשענתי על הקיר והתחלתי להסתכל פנימה וחשבתי: "מה גרם לכך? עבדתי טוב בבוקר, סיפרתי לאנשים על הדאפא והם נהנו להקשיב. אבל אז פיתחתי יחס של קנאה והכוחות הישנים נצלו זאת כדי לגרום לי צרות. זהו מצב של רדיפה ולא מצב של סילוק הקארמה שלי. הכוחות הישנים לא רצו שאספר לאנשים את העובדות לגבי הדאפא".
שלחתי מחשבות נכונות חזקות כדי לסלק את הרדיפה של הרוע מגופי ולסלק את ניסיונם של הכוחות הישנים המרושעים למנוע מאנשים לשמוע את האמת על הדאפא. ההפרעות היו חזקות. לא יכולתי להתרכז. אמרתי את הנוסחה של תיקון הפא בקול רם. עשרים דקות לאחר מכן התבהרה לי המחשבה, אבל עדיין לא היה לי כוח וגם לא רציתי לאכול.
אשת בעל הבית חזרה ושאלה אותי שוב איך אני מרגישה. עניתי שאני בסדר. הלכתי בעקבות השאר לשדה התירס.
היה לי קשה ללכת וכל הזמן שיננתי במוחי מתוך "ג'ואן פאלון":
"כשלא ניתן לסבול את זה, תנסו לסבול; כשזה נראה בלתי אפשרי ואומרים שזה קשה לעשייה, תנסו ותראו אם בסופו של דבר זה אפשרי או לא." (הרצאה תשיעית)
הצלחתי להגיע לשדה התירס, אבל לא היה לי כוח לקטוף. השתמשתי בציפורן כדי לחתוך חור בקנה. נשענתי בכל משקל גופי ועשיתי חור אחר חור עד שהיה קל יותר לקטוף את קלח התירס מהקנה. לאחר מכן פתחתי תוך מאמץ את הקלח.
אבל כל ההליך הזה לקח זמן רב מדי.
ביקשתי מהמאסטר שיחזק את המחשבות הנכונות שלי. שיננתי מהזיכרון את שירו של המאסטר "מחשבות נכונות ופעולות נכונות" מ-"הונג יין 2":
"המואר הגדול אינו פוחד מסבל רצונו מחושל מוצק כיהלום ללא החזקה לחיים או למוות הולך בדרך תיקון הפא בגלוי ובאצילות" (תרגום זמני)
כוחי החל לחזור אליי. חזרתי לקצב העבודה הרגיל שלי וקצרתי אותה כמות תירס כמו האחרים.
כשסיימנו את העבודה בערב, לא הרגשתי כאבים כלל. גופי היה קל ורכבתי על האופניים כשאני "מעופפת" הבייתה כמו ציפור.
ידעתי היטב שזה המאסטר שחיזק אותי. בעזרת המחשבות הנכונות הצלחתי להתגבר על הרדיפה של הכוחות הישנים נגד גופי. אחרת ההשלכות היו עלולות להיות גרועות מאוד.
תודה לך מאסטר! תודה לדאפא!
אינני יכולה לתאר את החמלה וההדר של המאסטר במילים אנושיות כלשהן. הדבר היחיד שאני מסוגלת לעשות הוא להתקדם במרץ ועוד יותר במרץ.
תודה לך מאסטר! הא-שי.
(כל הזכויות שמורות לאתר Minghui.org) Copyright © 2024 Minghui.org. All rights reserved
