בעשיית עבודת דאפא הטיפוח הוא ראשון במעלה

(Minghui.org)

ברכות, מאסטר! ברכות, מתרגלים עמיתים!

לחפש פנימה זה המפתח לטיפוח

מתרגל מקומי אמר לי לאחרונה שאני מאוד מכוון-משימות. כשהוא עצמו עבד על משימות שנתתי לו, הוא לא הרגיש התרוממות בטיפוח שלו. מה שהוא התכוון היה שמה שמעניין אותי הוא רק להשלים משימות, ואינני מתעניין בטיפוח של המתרגלים העמיתים.

הייתי הלום הפתעה ומבוכה וחשבתי שמה שהוא אמר הוא חסר כבוד ומעליב, משום שתמיד הייתי אחראי מאוד כלפי הדאפא, וכל זמני הפנוי הוקדש לפרויקטים של דאפא המיועדים להצלת ישויות חיות.

אבל כשהתחלתי לחפש פנימה, מצאתי שהיו אצלי הרבה תחומים שהייתי צריך להשתפר בהם.

כמתאם, אני תמיד מטפל במשימות. במיוחד בעיר קטנה כמו שלי, ששם רק מספר מתרגלים הם דוברי אנגלית. נראה שאני מפקח על רוב הפרויקטים של הדאפא, אז אני נושא על כתפיי משימות רבות.

כאשר המשרה שבה אני עובד למחייתי נעשתה עמוסה בזמן מסוים השנה, הרגשתי שאני עמוס מעבר ליכולתי. הרגשתי שאני רודף אחרי השעון כל הזמן. הייתי ממש כמו "הדוב העיוור שאוסף תירס" שהמאסטר תיאר ב"לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק". היו לי כל כך הרבה משימות שכאשר נטלתי על עצמי עוד אחת, נאלצתי לנטוש משימה אחרת לפני שהושלמה.

חרף הרגשת העומס הכבד, היססתי האם לשתף במצבי את המתרגלים העמיתים, משום שידעתי שכולם היו עסוקים בעבודתם ובחייהם וניצלו את הזמן המוגבל שלהם לאמת את הפא.

אבל התחלתי להרגיש תרעומת כשלא הצלחתי למלא את המטלות הבסיסיות של היום-יום בשל העומס העצום של עבודת הדאפא שלי. התרעמתי על מתרגלים אחרים בעלי יכולות על כך שלא השקיעו קצת יותר זמן על עבודת הדאפא כדי להקל על העומס שעליי. בשעה שהמחשבה שלי נכנעה לרגש (צ'ינג) הזה, התקשורת ביני לבין מתרגלים עמיתים נעשתה גרועה עוד יותר.

כשמספר פעילויות הדאפא המקומיות גדל, ביקשתי בקביעות ממתרגלים עמיתים לעשות דברים. נעשיתי מרוכז בעצמי ושכחתי שהמאסטר לימד אותנו שתלמיד דאפא צריך לחשוב קודם כל על אחרים.

הבנתי כמה מכוון-משימות הייתי כאשר הרהרתי במה שהמתרגל ההוא אמר לי. אני רק ציפיתי מאנשים לקחת על עצמם משימות. רוב הזמן אפילו לא טרחתי להסביר בסבלנות את מטרת הפעילויות, או פרטים חיוניים אחרים. זה היה נחוץ במיוחד עם מתרגלים חדשים שהיו צריכים קצת יותר הדרכה ואימון בהתחלה.

כשהצלחתי להסתכל פנימה, הבנתי שעשיתי רק התקדמות מועטה בלימוד הפא. אף על פי שלמדתי את הפא כל בוקר, הלב והמחשבה לא היו רגועים. היה לי קשה להתרכז. הייתי לחוץ לגבי זמן, ומחשבות מסיחות דעת קפצו בראשי בזו אחר זו. ראיתי שבמשך זמן די רב לא למדתי שום דבר חדש מקריאת ה"ג'ואן פאלון". לימוד הפא שלי הפך לפורמליות ולטקסיות, ולא קראתי עם לבי. מבלי משים ערנותי פחתה ואפשרה ללימוד הפא להתדרדר. לא שמתי את לבי בטיפוח.

ב"לימוד הפא בועידת הפא בבירת ארצות הברית" (2006) המאסטר מלמד:

"אז כמטפח, [אתה עשוי לחשוב]: "מה נחשב כטיפוח?" ובכן, לעשות את הדברים שתלמידי הדאפא אמורים לעשות, כמו דברים שמאמתים את הפא, ודברים שמצילים יצורים חיים, בין השאר, זוהי האחריות [שלכם] בגדר מחויבות וזה חלק מהקמת המוסריות האדירה. אך היכולת לשפר את עצמכם היא הדבר הקריטי ביותר. זה כיוון שאם אתם לא מטפחים את עצמכם, לא תוכלו לעשות אף אחד מהדברים האלה היטב."

הבנתי שלא שמתי לבי לחלק השני של הפא הזה: שעליי לשפר את עצמי תוך כדי עשיית עבודת הדאפא.

הבנתי את מה שהזנחתי בטיפוח, ועתה אני מנסה להשתפר. הודות למתרגל עמית שלקח את היוזמה להקים אתר תרגול, כמה מאיתנו התחילו לבצע את התרגילים יחד כל בוקר. לאחר מכן אנחנו קוראים פרק מתוך הרצאה ב"ג'ואן פאלון".

אף על פי שלפעמים אני מרגיש אי רצון ללכת, ובמיוחד כשיש לי הרבה משימות, הצלחתי בכל זאת להגיע כל בוקר לתרגל וללמוד שם. לאחר מספר שבועות המחשבות הנכונות שלי התייצבו ויכולתי לעבוד ביתר יעילות.

עקב ההתרכזות בטיפוח ועקב לימוד ה"ג'ואן פאלון" במחשבה ממוקדת, ראיתי פעם ראשונה אור זהוב מאחורי המילים. זה עודד אותי מאוד.

ככל שהטיפוח שלי יציב ומושרש בפא, אני מוצא שאני סבלני יותר למתרגלים. היות שאני פחות ממוקד בעצמי, אני יכול לראות שמתרגלים עמיתים, כולל מתרגלים חדשים, מנסים לעשות את מיטבם למען הדאפא. כשאני פחות קשור לנושא של זמן, המאסטר מתכנן את כל המשימות כך שאצליח לעמוד בעומס העבודה.

לאחרונה, במעבר בין משימה אחת לזאת שאחריה, המאסטר נתן לי מצוקה כדי לעזור לי בשיפור השין-שינג. אני בטוח שאם זה היה קורה שבוע קודם לכן, אולי לא הייתי מצליח לעמוד במכה הפתאומית הזו. אני מודה לך, מאסטר, על שאתה מדריך אותי להבין את הפא צעד אחר צעד.

סיוע לסינים לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית

מספר מתרגלים באזור שלנו החלו להשתתף לאחרונה בפרויקט להבהיר את העובדות האמיתיות לאנשים מסין באמצעות הטלפון. אני אישית עודדתי מתרגלים סינים שלא ידעו אנגלית להצטרף לפרויקט החשוב הזה, אבל לא ראיתי את זה כמשהו שעליי לקחת על עצמי משום שכבר הייתי מעורב בפרויקטים אחרים.

כל שנה כמה מאיתנו הסבירו את העובדות על הרדיפה לסטודנטים סינים באוניברסיטה שלנו, אבל לא חשבתי שסיוע לסינים לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) הוא בעדיפות עליונה עבורי.

אחרי ההרצאה של המאסטר "הוראת הפא בוועידת הפא של 2013 במערב ארה"ב" שבה מודגש הצורך להבהיר את האמת באתרי תיירות, שאלתי את עצמי איפה אתרי התיירות של העיר שלי, משום שאין בעיר שלי הרבה מדי אתרי תיירות.

תמיד קיימנו פעילויות כמו "יום הפאלון דאפא העולמי" באתרי התיירות הידועים ביותר בעיר, אבל לא ראינו אוטובוסים של תיירים סינים מגיעים לשם. אבל אני רואה קבוצות של סטודנטים סינים בכל רחבי הקמפוס של האוניברסיטה. אז כיוון שכל שנה מגיעים הרבה סטודנטים לקמפוס שלנו, האם במקרה זה הקמפוס איננו "אתר תיירות" בשבילנו? האם המאסטר לא אמר שהם באים לכאן כדי לשמוע את האמת?

יום אחד נהגתי לבית הספר ביום שקט ושטוף שמש, ורק אנשים מועטים הלכו ברחוב. פתאום ראיתי שהמדרכה שוקעת לפני ילדה סינית שהלכה עליה, ושהיא עומדת ליפול לתוכה. החזקתי חזק בהגה ומצמצתי כדי לבדוק אם הדבר הזה מתרחש באמת או לא. הבנתי שזהו רמז בשבילי שאני צריך לעשות משהו עבור הסינים, כי הם בסכנה.

החלטתי שלא משנה כמה אני עסוק בפרויקטים אחרים, אני צריך לעשות משהו עבור האנשים הסינים. עכשיו אני כבר לא סוחב רק עלונים באנגלית בתיק, אלא גם עלונים בסינית לגבי פרישה מהמק"ס.

כשהמחשבות הנכונות שלי נכונות, אני יכול פשוט לפנות לסיני שעובר, ולהציע לו לפרוש מהמק"ס. בדרך כלל הם מסכימים מיד כשהם שומעים כמה משפטים.

חוויות חיוביות כאלה עודדו אותי לעשות יותר. למדתי גם ממתרגלים סינים שהם יותר מנוסים איך לפנות לסיני בעניין הפרישה מהמק"ס וארגוניה.

אחרי מספר תגובות שליליות שקיבלתי, ומשום שאני עסוק בפרויקטים אחרים, ההתלהבות שלי דעכה. כשהלב שלי כבר לא היה בזה, היה לי פחות אומץ ופחות מחשבות נכונות לפנות לסינים לפרוש מהמק"ס. לפעמים, אף על פי שניסיתי, הם הגיבו במבט מנוכר. התחלתי להרגיש שאני לא כל כך רוצה לפנות לסינים.

המאסטר אמר במאמר מ-2011 "תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא" שהיו מתרגלים שהיו מהוססים כאשר הפיצו עלוני שן יון בשכונות יוקרה.

מעולם לא חשבתי שהוא דיבר עליי, משום שכאשר הבהרתי את האמת באמצעות חלוקת עלונים, תמיד הייתי עם מחשבה ישרה. לא היה לי היסוס בשעה שהבהרתי את העובדות לתלמידים שלי, לעמיתים שלי בעבודה וכו'.

אז ממש הייתי בהלם להבין שכאשר הייתי צריך לפנות לסיני, הייתי בעצם ממש כמו שהמאסטר תיאר, ובמיוחד בבית הספר שעבדתי בו. אפילו מצאתי לעצמי באופן תת-הכרתי תירוצים להימנע מלצאת החוצה מהבניין שלי, או להימנע מלהיכנס לחנויות מכולת סיניות, בשל הרגשת אשמה על שלא יכולתי לסייע להם לפרוש מהמק"ס והארגונים הקומוניסטיים.

יום אחד שיתפנו בינינו בקבוצה, ומתרגלת אחת שיתפה על איסוף חתימות להפסקת קצירת האיברים בכפייה ממתרגלים בסין. היא לא מדברת אנגלית, אבל הולכת לקניון סמוך לבדה בשעות אחר הצהריים ומבקשת מהעוברים ושבים לחתום על העצומה. לפעמים היא לא מבינה מה אנשים עונים לה, אז היא פשוט מודה להם באנגלית המוגבלת שלה.

יום אחד אישה חתמה על העצומה ושאלה אותה משהו. בשעה שהמתרגלת הזאת התאמצה לענות משהו, אדם נעצר שם והסביר לאותה גברת את נושא קצירת האיברים.

אותה מתרגלת איבדה את דרכה יום אחד ושאלה מישהו להנחות אותה. כשהודתה לו, סיפר לה האדם הזה שגם הוא סיני. היא שמחה מאוד והסבירה לו על הפרישה מהמק"ס.

החוויות שלה היו מעודדות מאוד עבורי. אני יודע היטב להתמצא בעיר שלי. אני יודע גם אנגלית וגם סינית, גם עם הניב המנדריני שלי אינו שוטף. זה לא רמת המיומנויות שיש לנו, אלא כמה מחשבות נכונות יש לנו. כשאנחנו מאמינים במאסטר ובפא בלבנו, אלוהויות וכוחות חיוביים יסייעו לנו.

הסתכלתי פנימה לעצמי לחפש מה עיכב אותי מלסייע לסינים לפרוש. מדוע זה ייאש אותי כשאנשים ענו לי "לא"? מצאתי שזה היה החשש לאבד מיוקרתי, וחשש מדחייה. האם זה לא החזקה למוניטין ורצון שיקבלו אותי? איך הלב שלי הוזז בקלות שכזו? הבנתי שניסיתי לאמת את עצמי ולא הייתה לי חמלה אמיתית באימות הפא.

שיקמתי את האומץ שלי והלכתי לחנות מכולת סינית. כשעמדתי בקופה המאסטר ארגן שאף אחד לא יעמוד מאחוריי, כך שיכולתי לסייע לקופאית לפרוש מהמק"ס וארגוניה. לפני שיצאתי מהחנות ראיתי נערה מסתכלת על מדף שהייתה בו ספרות בודהיסטית. שוחחתי איתה, והיא פרשה בשמחה מהמק"ס.

לפני כמה ימים ראיתי קבוצה של סטודנטים סינים בקמפוס ושוחחתי איתם כשהמחשבות שלי נכונות. חמישה מהם פרשו מהמק"ס וארגוניה. הם הודו לי בשמחה.

תודה לך, מאסטר!

לעשות היטב מה שעלינו לעשות

האזור שלנו לא אירח את השן יון בשנתיים האחרונות. התמקדנו בהעלאת מודעות של קצירת האיברים בכפייה שנעשית בסין על ידי המדינה עצמה. אחרי שהבהרתי את העובדות האמיתיות לתלמידים שלי, הם עבדו אתי ליידע אנשים מתחומי שירותי הרפואה והרווחה, ארגנו סמינרים ומצעדים, ונכחו בפורומים ובכנסים.

התלמידים שלי הציעו, ואחר כך אף ביצעו זאת, להקים ארגון בשם "סטודנטים נגד קצירת איברים בכפייה" ולהופיע בכנס לאומי בקיץ. בסיוע מהמתרגלים של האזור שלנו, הבהרנו את האמת ליותר מאלף אנשים שהגיעו לכנס. למדתי שכאשר יש לי אמונה במאסטר ואני עושה משהו בלב טהור להציל ישויות חיות, החוכמה נובעת מעצמה מתוך המחשבות הנכונות.

המאסטר אמר ב"תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא":

"לגביכם, התלמידים של הדאפא, ככל שמתקרבים יותר לסוף כך עליכם ללכת טוב יותר את הנתיבים שלכם, כשאתם מנצלים את הרגע לטפח את עצמכם היטב. אחרי שאתם עושים המון דברים, יכול להיות שכשתסתכלו עליהם אחורה תגלו שהכול נעשה עם חשיבה אנושית. כאשר זה בן אדם שעושה דברים אנושיים וכאשר דברים לא נעשים באמצעות מחשבות נכונות, לא תהיה בדברים האלו כל מוסריות אדירה של תלמיד דאפא."

עליי לשים את הטיפוח בעדיפות הראשונה בעשותי עבודת דאפא. תודה לך, מאסטר, שנתת לי את ההזדמנות לטפח, ותודה לכם, מתרגלים עמיתים, על כך שאת מזכירים לי לשפר את עצמי. אני נודר להתנהל היטב בחלק האחרון של תיקון הא כך שלא יהיו לי חרטות כלשהן.

אנא תקנו כל אי הבנה אם יש כזאת. תודה לך, מאסטר. תודה לכם מתרגלים עמיתים!

(ההתנסות הוקראה ב"וועידת הטיפוח בפאלון דאפא" שהתקיימה בטורונטו, קנדה, ב-23 באוגוסט 2014)