לקבל החלטות בהתבסס על חמלה, לא על רגשנות

(Minghui.org)

בשבוע שעבר הוזמנתי להקריא מאמר שלי ולהשתתף בוועידה לשיתוף התנסויות בארץ שכנה. עם זאת, מכיון שהיינו די עסוקים בתקופה האחרונה באיסוף חתימות מכל רחבי המדינה לתמוך בתביעות נגד המנהיג לשעבר של סין, ג׳יאנג זמין, הרגשתי שעליי להתחשב באשתי, שאינה מתרגלת פאלון גונג, ולא להשאיר אותה לבד בבית.

אבל אז היא הצהירה באופן בלתי צפוי שיש לה תוכנית נסיעה משל עצמה לסוף השבוע: היא תיסע לוועידה של עורכי דין. זה נשמע מושלם: ״אם היא נוסעת, אני יכול לנסוע!״ כרטיסי טיסה היו מאד זולים, הלינה בחינם, ולוח הזמנים של הטיסות היה מושלם – לא אצטרך להיעדר מעבודתי הרגילה.

יתר על כך, שעת התרגול הקבועה שלי עם מתרגלים חדשים בימי שבת בעירי בוטלה מסיבה כלשהי. הכל נראה כאילו המאסטר מתכנן בשבילי ללכת לוועידה.

אבל בסוף, התכניות של אישתי לא יצאו לפועל ולכן החלטתי להישאר בבית. הרגשתי עצוב.

ביום שישי שלפני היום בו הייתי אמור לצאת, שיתפתי בקבוצת לימוד פא מקומית על כך שאני עומד להחמיץ את הפעילויות בסוף השבוע. מתרגל אחר הזכיר לי את שעת התרגול הקבועה שלנו ביום שבת בפארק. ניסיתי להתרכז בכך. תחזית מזג האויר היתה למזג אויר בהיר, לכן ניצלתי את ההזדמנות כדי להזמין מתרגלים חדשים להצטרף אלינו בפארק.

אבל ערפל כבד כיסה את העיר ביום שבת, באופן לגמרי לא צפוי, ואיש לא הגיע.

התלוננתי בפני אשתי על סוף השבוע חסר המשמעות בבית, ואמרתי לה: ״למה לא נסעת לוועידת עורכי הדין כך שאוכל לנסוע לוועידת הפא?״ היא ישר ענתה: ״למה לא נסעת לוועידת הפא כך שאני אוכל ללכת לוועידת עורכי הדין?״

אז הבנתי שזו היתה שגיאה להשאיר בידי אחרים את ההחלטה לגבי מעורבותי בפעילות דאפא, במקום לעשות מה שחשבתי לנכון ולתת לפא שן של המאסטר לארגן את כל השאר.

למעשה, הבחנתי שלעתים קרובות תכניות הדאפא שלי היו תלויות מדי בצרכיה של אשתי (או במושגים שלי על הצרכים שלה), או בצרכים של אחרים הקרובים אליי, כל פעם בתירוץ ש״אני חושב על אחרים״.

עכשיו ברור לי שהמנטליות הזו היא למעשה אנוכית. אנחנו לא מעורבים בפעילויות דאפא למען עצמנו, אלא למען ישויות חיות. אם אנחנו מחמיצים פעילות בגלל שאנחנו חוששים מקונפליקטים בין אישיים, האין זו בעיית שין-שינג וחוסר אמונה במאסטר?

״עם החזקה לחיבה משפחתית, האדם בטוח יתעייף, יסתבך ויתענה בגללה. הוא אוחז בחבלי החיבה ומוטרד בגללם בכל חייו. אחרי שהשנים יחלפו, יהיה מאוחר מדי להתחרט״. כפי שאמר המאסטר ב״יסודות להתקדמות במרץ״, ״הימנעויות של מטפחים״.

אין עלינו למצוא תירוצים ולהתחבא מאחורי עקרונות פא. על תלמידי דאפא של תיקון הפא להתחשב בכל האנשים, ולא רק בבני משפחתנו. אני מאמין שאם נעשה את הדבר הנכון עם חמלה אמיתית לבני משפחתנו ולאחרים, בני המשפחה שלנו יבינו ויתמכו במאמצינו. זוהי הבנתי הנוכחית.