להחזיר מטפח עמית מסף מוות

(Minghui.org)

פגשתי את מטפח א' באפריל 2004 באתר הפקת חומרי מידע. פניו היו חיוורים ועיניו פעורות לרווחה. כשהוא דיבר, היה לו קשה לנשום והוא כל הזמן השתעל והוציא ליחה. הוא היה כולו עור ועצמות, יושב שם ובוהה ברגליו הנפוחות. כפות רגליו היו נפוחות כל כך שלא יכול היה לנעול נעליים. הוא היה בשלב האחרון של סרטן הריאות.

מתרגל ב' סיפר לי על מתרגל א' הוא הצביע על רגליו של א' ואמר, "האין אלו הידיים השחורות שרודפות אותך? עליך לסלק אותן". בכל פעם שא' הסתכל על רגליו, עיניו היו נפערות והוא התנשף, חוזר על מה שב' אמר לו. הוא המשיך לומר "לסלק, לסלק..." לרגליו. שאלתי את ב' למה א' חולה כל כך. ב' אמר לי ששני הוריו של א' נפטרו ושכנראה יש לו אח אחד ושתי אחיות. ושאין לו איפה לשהות.

חשבתי על ההשפעה הרעה על המוניטין של הפאלון דאפא והמתרגלים המקומיים אם א' ימות בתחומי אתר הפקת החומרים. אמרתי לב' שיעזור לא' לאסוף את חפציו כדי שיוכל לבוא איתי לביתי. ב' שאל אותי לגבי הילד שלי, ועניתי שאשלח את הילד לבית סבו וסבתו. לא הייתי מוכנה לתת לרשע לקחת את א' מבלי לעשות דבר.

ב' גרם לי לחשוב שנית ותהה, "אם הוא יבריא, אף אחד לא יגיד דבר, אך אם הוא... מה יחשבו עליך המתרגלים האחרים? שאלתי את ב' אם יש לו רעיון טוב יותר - והוא השתתק. חיכיתי לא' למטה במדרגות זמן רב. כשראיתי אותו נועל נעליים שאינן מתאימות לרגליו, נאבק על כל צעד בירידה במדרגות, בכיתי.

באתי לדירתי השכורה ונתתי לו לישון על מיטה שאור השמש הגיע אליה. הוא היה חולה כל כך ולא הפסיק להשתעל. הכנתי לו מרק, שלחתי מחשבות נכונות כל הזמן וביקשתי מהמורה שיעזור לו.

בלילה היה לו חום גבוה. עיניו התגלגלו והוא מלמל. הערתי אותו כדי שלא ייאבד הכרה. אמרתי לו שהוא חייב לזכור שהוא תלמיד של המורה, שום דבר יכול לפגוע בו, ואם משהו מנסה לפגוע בו אז האשם במשהו הזה. בהדרגה הוא אסף את עצמו. ראיתי איך הוא חוזר להכרה וכורע על ברכיו לפני תמונת המורה, מבקש מהמורה להציל את חייו. אמרתי למורה שלא אתן לאף רוע לקחת את חייו של א' כי יש עדיין יצורים חיים רבים המחכים לא' להצילם. עזרתי לא' להסתכל על תמונת המורה ולחזור על "לון יו" מהזיכרון יחד איתי. רציתי שהוא ידע שהמורה לצידנו. שיננו את "לון יו" עד מאוחר בלילה.

ראיתי שהוא מזיע מאוד ושמצבו משתפר, אז עודדתי אותו. אמרתי לו שהוא פעל היטב ושהוא מתרגל אמיתי. חיוך מריר עלה על פניו והוא שאל אותי אם התכוונתי לזה. אמרתי לו שכן ושהוא פעל מצוין. הוא אמר שהוא רעב, אז הכנתי לו מרק. הוא נראה אנרגטי יותר לאחר ששתה את המרק. ואז יעצתי לו לבקש מהמורה להציל אותו ושלחתי מחשבות נכונות לידו לסלק את כל הרשע שרודף מתרגלים. ישות שקיבלה את הפא שייכת לפאלון דאפא, וכל מה שפוגע בה אשם. בשעה ששלחתי מחשבות נכונות, ראיתי ממד אפור, מעין בית אפל וריק. היה שם שלט שאת מילותיו לא יכולתי לזהות. שללתי את הסידורים של הכוחות הישנים ואמרתי: "המקום הזה הוכן בשביל הרשע, לא בשביל מתרגלי דאפא". הבית האפל נעלם בשעה ששלחתי מחשבות נכונות חזקות. ראיתי גם חפצים דמויי צלחות מעופפות שניסו לקחת את א'.

כשראיתי שא' מרגיש יותר טוב נרדמתי. לאחר זמן קצר א' זעק אליי, "אחות, אני מפוחד כשאת ישנה". אמרתי לו שלא אישן. הוא אמר, "אני מפחד לשכב על המיטה לבד. אני מפחד, אחות". אמרתי לו שאצמיד את מיטתי למיטתו, כך שמתרגל עמית והמורה הם ממש לצידו. "שום דבר לא יפגע בך", הבטחתי לו. "בוא נחזור שוב על ה"לון יו". חזרנו על ה-"לון יו" כל הלילה.

למחרת הלכתי לשוק לקנות דברים שהוא יוכל לאכול. לאחר ששבתי הביתה, חיממתי מים לרחוץ את פניו, ראשו, רגליו וצחצחתי את שיניו. בזמן שנעדרתי הליחה כיסתה את פניו, פיו והכרית שלו. עור רגליו בהק מהנפיחות. כרעתי על ברכיי לרחוץ ולעסות את רגליו. כשהמים התקררו, הוספתי עוד מים חמים. הוא חייך ואמר שזה ממש נעים. פניו המחייכות נראו גרוע יותר מפנים בוכיות. הן היו כה חיוורות, ועיניו נראו גדולות מעבר לפרופורציה. אמרתי לו, "עליך להודות למאסטר. זה המאסטר שנתן לנו להיות מתרגלים של תקופת תיקון הפא. העזרה שלנו זה לזה אינה דבר פשוט".

לאחר שעיסיתי את רגליו מעל לחצי שעה, הנפיחות ירדה בצורה משמעותית. השמעתי לו הרצאה של המאסטר והגשתי לו ארוחה. לאחר שסיים לאכול הוא אמר לי שהוא צריך ללכת לשירותים. הוא בקושי נשם. תמכתי בו בדרך לחדר האמבטיה. כשהלילה הגיע, עיניו התגלגלו, והוא שוב החל למלמל. חומו עלה גבוה והוא הוריד את מכנסיו. ריחמתי עליו כל כך, ועזרתי לו ללבוש חזרה את מכנסיו. המשכתי לצעוק אליו, מבקשת ממנו לא לאבד הכרה. ידעתי שאני ברגע קריטי בקרב על חייו ובלקיחתם חזרה מהרוע. ניגבתי את דמעותיי, אך לפתע נעשיתי שלווה מאוד. הרצון שלי להציל מתרגל היה מוצק כיהלום. הייתי חייבת להחזירו מהמתים.

לפתע הביא משב רוח רע חול ופסולת, דופק בחוזקה על חלונות הזכוכית שוב ושוב. חתול צץ מחוץ לחלון ועיניו נצצו באור מעורר חרדה. החתול יילל ברוח המנשבת. נראה היה שהאוויר קפא מגניחותיו של א' בתוך הבית, ממשב הרוח המוזר ומהחתול המיילל. הבטתי בתמונת המאסטר וידעתי שהרשע הגיע. מעומק ליבי באה אז מחשבה נכונה שהצליחה לעורר ברשע יראה ולגרום לו לפחד:

"אלוהות, אדם, רוח, חיה, הכחדה כל אחד קובע את מיקומו."

("ללא כותרת", מתוך "הונג יין II") (תרגום לא רשמי)

אנחנו תלמידיו של מר לי הונג ג'י, ומי שמנסה לגעת בנו מבצע פשע. אמרתי את הנוסחה של שליחת המחשבות הנכונות לסילוק הרוע.

בעזרתו של המורה, הרוח פסקה תוך פחות משעה. הסתכלתי על א' שנרדם. לא רציתי להרפות את ערנותי. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות ובקשתי את עזרתו של המורה.

במשך יומיים לא ישנתי. כשא' התעורר, הבטתי אל התמונה של המורה והזלתי דמעות. הרגשתי הרבה מעבר לאסירות תודה.

בעזרת שני מתרגלים אחרים, א' תרגל את חמשת התרגילים. מתרגל הביא לנו את ההרצאה האחרונה של המורה, "הרצאת פא בחג הפסחא שנת 2004 בוועידת הפא בניו יורק". ארבעתנו התיישבנו לקרוא את ההרצאה. הייתה לנו תחושה מיוחדת לגבי המילה "פסחא".

לאחיו ואחיותיו של א' נודע שמתרגלי דאפא עבדו קשה מאוד כדי להציל את אחיהם, שהיה בשלב האחרון של סרטן. הם היו עדים לנס של הפאלון דאפא והיו אסירי תודה עד מאד לדאפא ולמתרגלים.

באמצעות לימוד הפא הבנתי מדוע הצלחנו להציל את חייו של א' במצוקה הזאת על ידי שינון ה"לון יו". זה היה בגלל שלא ניסינו לאמת את עצמנו, ושום דבר לא יכול היה לגעת בנו. המורה ראה את הלב שלנו. זה היה באמת ההתגשמות של:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר." ("ג'ואן פאלון").

אני מודה למורה על הצלתנו!