להוקיר את הטיפוח ואת הסביבה שנוצרת על ידי תלמידי הדאפא

התנסות מוועידת פאלון דאפא ה-14 לשיתוף התנסויות בישראל בשנת 2016

שלום, למורה הנכבד! שלום למטפחים העמיתים!

בקרוב ימלאו שבע עשרה שנים לטיפוח שלי בדאפא. המורה הרחום נתן לי הזדמנות להכיר את חוכמת היקום דרך הספר "ג'ואן פאלון", ומאז הרבה השתנה בי. היום רציתי לספר על התנסות קטנה שלי, השתתפות ביצירת סביבה טובה של מטפחים מנקודת המבט של סילוק החזקות.

המורה מדבר על החשיבות של לימוד הפא בקבוצת המטפחים מאותה עיר. זו צורה שכבר הועברה לנו על ידי המורה והיא לא תשתנה. אצלנו בקייב, אוקראינה, היו מספר קבוצות מבודדות בהן למטפחים היה נוח ללמוד את ה"ג'ואן פאלון". היה ברור שהיה טוב יותר להתאסף כולנו יחד, וביחד לדון אחרי הלימוד בנושאים של אימות והפצת הפא, של הצלת ישויות חיות. כך זה היה בהתחלה, אבל בכמה השנים האחרונות זה לא מצליח לנו. הסיבה הייתה תמיד שבשביל לעשות זאת, כל אחד מאיתנו היה צריך לסלק הרבה דברים רעים, כלומר החזקות, שהפריעו לקהילה הזאת של הקבוצות הקטנות שנוצרו בקייב.

באותה תקופה לא עבדנו מספיק חזק על השין-שינג. זכרתי את המילים של המורה בווידיאו של ההרצאה למטפחים האוסטרליים ב-2008: המאסטר דיבר על מצב שאם במשך זמן רב לא מצליחים לפתור בעייה, זה יכול לייצר באזור הרבה מצבים לא נכונים. הבנתי מדברי המאסטר שכל אחד נושא באחריות לעשות את הסביבה לטובה, לתקן את המצבים הלא נכונים האלה. חוץ מזה נזכרתי לעיתים קרובות גם במילים האלו של המורה,

מתוך הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. 2002 (22 ביולי 2002):

"עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו."

ובנוסף, המאסטר לימד ב"לימוד הפא בפגישת האפוק טיימס" ב-2009:

"תלמידי דאפא הם כולם יוצאים מן הכלל ובהיסטוריה כולכם מלאתם תפקידי מלכים (צוחקים), אבל ישנה בסין אמרה: "הר אחד אינו גדול דיו לשני נמרים". (כולם צוחקים) כשמדובר רק במלך אחד הדברים קלים – מה שהוא אומר קובע. אבל וואו, כאן יש לכם כל כך הרבה מלכים ביחד, הם מלאי רעיונות וגישות, ולכל אחד מהם יש נטייה חזקה של רצון לקבוע את ההחלטה ושאחרים ימלאו אותה. זהו האתגר הגדול ביותר שעומד בפני תלמידי דאפא כשהם משתפים פעולה ביחד, וזהו מכשול הנובע ממי שאתם מטבעכם. כל אדם כאן הוא בעל יכולת, כשחלק הם בעלי יכולת רבה ביותר, ואחד מכם בלבד יכול להשתוות לכוחם של בני אדם רגילים רבים. אבל עם זאת משמעו בעיה כשזה מגיע לעבודה ביחד. הבעיה הזאת קיימת במשך זמן רב כיום. אם תוכלו למצוא דרך לשתף פעולה היטב, להיות בדעה אחת וליישם את כל כוחכם ביחד בכיוון אחד, אז עם הכישורים שיש לכם אתם תהיו באמת כוח שלא ניתן לעצור אותו. לכן מה שאני תוהה הוא האם עלינו לחכות עד שתטפחו טוב יותר לפני שתתקרבו למצב הזה ותגבירו את הכוח [הקולקטיבי] שלכם? (צוחק) רק אם תצליחו לעשות זאת בזמן שהדברים הם הקשים ביותר, המצב שלכם ישתנה במהירות ואתם תעשו עבודה טובה עם מה שאתם אמורים לעשות."

הציטוט עזר לי להבין את הסיבות לחילוקי הדעות בקרב התלמידים, וכך גם את הסיבות לכך שלא הצלחנו לסלק עד הסוף את הפערים בינינו.

הבנתי שללא סילוק הרצונות האנוכיים שלי עצמי (כלומר הרצונות הקשורים אלי אישית) – כמו המשיכה לנוחות – לא נצליח לייצר גוף אחד חזק של המטפחים העמיתים של קייב, או לייצר סביבה טובה להצלה מוצלחת של ישויות חיות בסביבה שלנו.

התחלתי עם עצמי. חשבתי לעומק על היחס שלי לנושא הזה, ואז ראיתי בתוכי ואת הרוגז שלי כלפי מטפחים מסויימים והתחלתי לסלק אותו בהתמדה. התחלתי להשתתף באופן פעיל ביוזמות של מטפחים ותיקים, ובהכנות למעבר ללימוד הפא המשותף של כל המטפחים בעיר.

הבנתי שכל הבעיות נובעות מכך שאנחנו מפורדים, לא יודעים לוותר אחד לשני, וחסרה לנו תחושה של אהדה אחד כלפי השני, לא מוקירים זה את זה, ולא מוקירים את מה שכבר השגנו ומה שכבר יש לנו. מצאתי בתוכי את הדברים האלו, והתחלתי לעבוד עליהם בהחלטיות ולסלק אותם.

עם הזמן, האופן שבו ארגַנו את הבהרת האמת, והסביבה [החדשה] שנוצרה בינינו, אפשרו לנו לבצע כמה משימות של הצלת ישויות חיות באופן מוצלח. ההבנה שלי רמזה לי שאם המטפחים כולם, ללא יוצא מן הכלל, יוכלו להוקיר את הסביבה הזאת, אז האפקט יהיה אפילו יותר גדול. כל השנים האלה השתדלתי כמיטב יכולתי לתרום באופן אקטיבי ליצירת הגוף האחד בעיר שלנו.

חוץ מזה, המתרגלים שעסקו בתערוכת "אמת-חמלה-סובלנות" הרבה שנים לא השתתפו בלימוד הפא הקבוצתי, לא שיתפו איתנו בתהליך ההתפתחות של הפרויקט הזה, וכך קרה שהתלמידים האלה התרחקו מהגוף האחד והיו מבודדים. הבנתי שזה לא נכון, והשתדלתי לעשות הכול כדי שכולנו ביחד נלמד את הפא ונשתף על כל הפרויקטים שאנחנו עושים, כולל התערוכה. ואכן הם הצטרפו ללימוד הקבוצתי.

בציטוט מלימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס" שהקראתי מקודם בדיוק צויין שהמטפחים צריכים:

"להיות בדעה אחת וליישם את כל כוחכם ביחד בכיוון אחד, אז עם הכישורים שיש לכם אתם תהיו באמת כוח שלא ניתן לעצור אותו."

הבנתי שהיכולת לבצע משימה בהצלת ישויות חיות ואימות הפא כקבוצה ¬– זהו הרצון של המורה, יש בו כוח חסר גבולות, וזה אומר שגם האחריות גדולה. הרבה יותר קל לקחת ולעשות משהו לבד, בלי להתייעץ עם אף אחד, בלי לצפות לאישור של מישהו אחר או לאישור האגודה המקומית בדברים מסוימים או הסכמה של האחראי על פרוייקט נתון. כן, הצורך לקחת החלטות לבד מפתח באופן חלקי עצמאות ויכולת קבלת החלטות, אבל לא מבטיח לפתח בתוך עצמך את המצב הזה של המואר, שבו אתה כבר יודע להקשיב, יכול להבין, רוצה לעזור, בשעה שאתה מציג סובלנות אדירה ויחס סובלני כלפי שותפיך לעבודה. הבנתי שזהו חומר מרמה גבוהה, חומר של רמה אחרת, גבוהה יותר.

הבנתי לעומק שלטפח את עצמי ולא מישהו אחר בכל נושא ¬– זוהי המהות של הטיפוח תרגול בתקופת תיקון הפא. וכמו כן זה מובן מאליו שכשאתה מטיף לאדם אחר אינך רואה את הקשרים הגורליים של העניין הנתון, אנחנו יכולים לאבד דה בשל הפרת העקרון של וו-ווי, אי עשייה.

כמו כן ראיתי לעתים קרובות שאנחנו לא מצליחים להיות רחומים בתקשורת האישית. זה משתקף למשל בהתכתבות בין המטפחים מאוקראינה, שמתבטאים בה שבעת הרגשות ושש התשוקות של אנשים רגילים. הרבה פעמים הסיבה לכך היא הגאווה והרצון לאמת את עצמך, הרצון לעשות הכל לבד בכוחות עצמך, השאיפה לתקן את האחרים, ולהסתכל על הטעויות של האחרים ולא של עצמך.

מההרצאות של המורה הבנתי שצריך לפעול כמו שפועלים המוארים בזמן דיונים: להשלים איפה שנדרש. אני משתדלת לפעול כך.

בהרצאה לוועידת הפא האירופית (22 בנובמבר, 2009) נאמר:

"למתרגלי דאפא יש אחריות, והם חייבים, ולא משנה מה, להשלים את הנדרים שהביאו אותם לעולם הזה. משום שזה מה שהתחייבתם בנפשכם כאלוהות בעבר ולכן התאפשר לכם להפוך היום לסוג המפואר ביותר של ישות ביקום – תלמיד של דאפא. מספר מתרגלים, בכל מהלך הטיפוח שלהם, תמיד חיפשו החוצה, תמיד חיפשו פתרונות חיצוניים, ותמיד הסתכלו החוצה, [מתמקדים בדברים כמו למשל איך] אחרים אינם מתייחסים אליהם כראוי, אומרים להם דברים בלתי נעימים, פועלים יותר מדי כמו אנשים רגילים, תמיד מקשים עליהם, או לא מקבלים אף פעם את דעותיהם. כתוצאה מכך, אתם מפסיקים לבצע כל דבר שמתרגלי דאפא עושים כדי לאמת את הפא, ואפילו, בהתקף של זעם, מפסיקים לטפח. האם אינכם מבינים באמת עבור מי אתם מטפחים? האם אינכם מבינים באמת שדברים לא נעימים אלה מסייעים לכם לטפח, לסלק את הלב האנושי שלכם ולהיפטר מההחזקות שלכם? האם מסלול חייכם לא השתנה לזה של מטפח ביום שהתחלתם לעסוק בטיפוח? האין זה ששום דבר שנקרה בדרככם אינו במקרה? האם אינכם הולכים בנתיב לקראת אלוהות? האם אתם מאמינים באמת שרק כאשר מה שמגיע לאוזניכם זה דברים נעימים ורק כאשר מתרגלי דאפא אומרים דברים שמתאימים לכם רק אז רוצים לטפח ולתרגל, רק אז יכולים להשתפר? כשאתם מפסיקים ללמוד את הפא, או לבצע את התרגילים בהתקף של זעם, מיהו זה שאתם נאבקים אתו? אלוהויות? המורה? או האם זה, למעשה, אתם עצמכם? לא להיות מסוגלים להתגבר על משהו למשך זמן קצר זה מובן. אבל להיות כזה למשך זמן ארוך זוהי הפרה חמורה של הנדר שלכם, ושאתם לא מצליחים לשאת את חלקכם בתיקון הפא, מה שמשפיע על ההתקדמות הכוללת של הגוף כולו. כפי שאלוהויות רואות זאת, אין דבר חמור מזה. היצורים הרעים הרודפים את מתרגלי הדאפא תוכננו בצורה כזאת על ידי הכוחות הישנים והם נשלטים; לא משנה איזו מין מהומה הם עושים, או איזה רוע הם מבצעים, הם רק מבצעים את מה שאחרים אומרים להם. אולם אם מתרגל פועל בצורה עלובה, אז לא רק הכוחות הישנים, אלא כל האלוהויות ביקום לא יסלחו לו. הזמן דוחק עבורכם, כמו גם עבור אין ספור הישויות החיות ביקום הזה. אולי המאסטר משתמש במילים כבדות, אבל עלי לשאול אותם תלמידים הנמצאים כבר זמן רב במצב של בלבול: האם באמת חשבתם בכובד ראש באיזה מסלול לבחור? אני מקווה רק שהמכה הזאת עם פטיש כבד תעורר אתכם. אני עושה זאת עבורכם, לא עבורי – המורה שלכם – ובוודאי לא עבור אותם מטפחים עמיתים שגרמו לכם לתרעומת. התקדמו במרץ! זהו הנדר שלכם. זוהי האחריות שלכם. וזוהי הדרך שלכם לשלמות המלאה!"

עכשיו המצב השתנה: לרובנו הופיע רצון אמיתי להיפגש בשביל ללמוד יחד את הפא שלוש פעמים בשבוע, לשלוח מחשבות נכונות, ולשתף התנסויות. מטפחים רבים, ואני ביניהם, כבר הצליחו להתגבר על הקנאה, והפחד, אני בהדרגה סילקתי מעצמי את השאיפה להיאבק באחרים, למדתי לוותר, אני יכולה לשפוט את המצב בהתאם לפא. המטפחים של הדאפא כבר מצפים לפגישת הלימוד משותפת, משתפים התנסויות אחרי לימוד הפא, מקבלים עוד ועוד הבנות חדשות, מחזקים את הסביבה באמצעות המעשים וההתנהגות שלהם, ומוקירים אותה. אנחנו מדברים על הכל, לא רק על החיובי.

שיתוף הפעולה שלנו השתפר בהרבה, אבל הוא עדיין לא מושלם. הקבוצה נמצאת בתהליך פעיל של טיפוח. הרי כולנו תלמידים של אותו מאסטר, והפא הוא אחד לכולם.

ההבנה שלי היא שבמוקדם או במאוחר, אם כל אחד מאיתנו לא יסלק מתוך עצמו את הדברים שמעכבים אותו בטיפוח האישי, אז תהיה לנו פחות יכולת לבצע היטב את המשימות של תקופת תיקון הפא, ואז הפא יתבטא, יחשוף את הכול. את כל ההחזקות הלא מסולקות שלנו אפשר לראות, הרי הדאפא הוא כמו מסננת. הוא באמת יסנן אותנו, ואז נראה כמה השגנו או איבדנו. זה תלוי בכמה הייתי נחושה בסילוק ההחזקות שלי או בהפך מזה.

תיאום טוב יוצר סביבה טובה לטיפוח. ולהפך. זו ההבנה שלי. לעתים קרובות הסיבות לאי הרצון לשתף פעולה עם אחרים ולאי שביעות הרצון ממש קטנות ומצחיקות כשמסתכלים עליהן מהצד, אבל למטפח עצמו ההחזקות האלו נראות כהר בלתי עביר, ואם הן לא מסולקות הרבה שנים, אז הן הופכות למסלול המתרחק מהדאפא, לכיוון הארצי. לכן אני ממהרת לסלק את ההחסרות שלי.

המורה מלמד אותנו בהרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי" (2003):

"וברגע שתגיעו לשלמות ותחזרו, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי שתראו אחד את השני, לכן עליכם להעריך את הקטע הזה של הקשר הקארמתי שלכם. חוץ מזה, הקשרים האלה מצטלבים אחד עם השני ובכל גלגול קשרתם קשרים שונים. זה לא היה קל. לכן יש לתאם היטב כשעושים דברים, העניין של כל תלמיד דאפא הוא העניין של כולם. אין על אף אחד ליצור מחסומים גדולים בין אחד לשני בגלל עניין זעיר, זה לא ילך. צריך להעריך את זה. ובנוסף צריך לשתף פעולה בעשיית דברים של דאפא וצריך לשתף פעולה היטב."

על ידי סילוק של הרבה דברים רעים אצלי, הצלחתי להיות בין התלמידים הפעילים הרבה שנים. מאז 2006 התחלנו מחאות שקטות מול השגרירות הסינית באוקראינה: הבהרה אמת כל יום, שליחת מחשבות נכונות כדי לסלק את הרוע מול השגרירות. פרויקט זה נמשך על ידי מתרגלים עמיתים כל יום במשך 10 שנים, עד עצם היום הזה.

ארגנו בקייב פעילויות שהתחילו תלמידים בעולם, כמו להזמין אח"מים להיפגש עם קילגור ומטאס וכמו איסוף חתימות לאו"ם כדי לתמוך ביוזמות DAFOH . לאחרונה קיימנו בקייב את התערוכה, ואנו מחתימים על העצומה להביא ג'יאנג זמין לדין.

אנו משתתפים בירידי בריאות, פסטיבלים, כנסים, תערוכות ציורים בערים שונות של אוקראינה

ייסדנו מסורת קבועה לא רק לתרגל באתרי תרגול, אלא תרגול עם הבהרת אמת ואיסוף חתימות.

שיתוף פעולה טוב אפשרה להבין את העובדה שבעבר לא הצלחנו בנסיון להביא את ה"שן יון" כיוון שלא שיתפנו פעולה היטב. ועכשיו, על ידי סילוק הרבה דברים רעים, אנחנו מוכנים לעבוד שוב יחד על הפרויקט, להכין את התנאים לבואו של המופע באוקראינה. יש לנו קבוצה חזקה של תלמידים מערים שונות של המדינה, וזו תקופה פעילה מאוד של עבודה עבור הבהרת אמת לממשלה ואח"מים.

מתוך "הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק 2016":

"תלמידי הדאפא הם אלוהויות שירדו לעולם האנושי עם האחריות לסייע למאסטר בהצלת הישויות החיות, הם נושאים את האחריות להצלת ישויות חיות שלמטה בעולם האנושי. אתה עשוי לחשוב שזה לא משנה אם באופן אישי אינך מטפח היטב, כמו בצורות הטיפוח של העבר. לכן יש אנשים שלא מתקדמים כל כך במרץ, מטפחים אבל לא באמת מטפחים. אבל האם חשבת על זה? פעם חתמת אתי חוזה כשבאת לעולם הזה, ונדרת להציל את הישויות החיות האלה. רק כך יכולת להפוך לתלמיד דאפא, ולעשות את הדבר הזה. אבל אתה לא הגשמת אותו. לא הגשמת באופן מלא את הנדר שלך, ואתה אפילו לא יכול להציל את הישויות שהקצו לך, את אלה שלקחת על עצמך להציל, ושמאחוריהן יש אין-ספור ישויות חיות ואין-ספור קבוצות ענקיות של ישויות. מה זה?! האם זה פשוט עניין של לא להתקדם במרץ בטיפוח? זה פשע חמור ביותר! פשע כה גדול שאין דומה לו! אתה אומר שאתה פשוט תקרא למאסטר בבוא הזמן ותגיד: "מאסטר, לא טיפחתי היטב". האם זה ייגמר בזה? מי יוכל לוותר לך? האם הכוחות הישנים יוותרו לך? איזה עניין רציני זה!"

כתיבת ההתנסות הייתה בשבילי הזדמנות טובה לחשוב לעומק על העקרון של לשמור על הסביבה שנוצרה על ידי המטפחים, להוקיר את מה שכבר השגת בטיפוח שלך. זה מה שהמאסטר מלמד. אני מבינה איך נבנית האחריות הגדולה של תלמיד הדאפא מול הישויות החיות, מול המטפחים העמיתים ומול המאסטר, וזה משמש לי כתזכורת תמידית להיות אחראית לטיפוח שלי ובהצלת ישויות חיות.

גם התעוררתי לכך שככל שאשתחרר מהר יותר מהאנוכיות, מהרצון להיאבק, מהגאווה, מהקנאה ומפגמים אחרים, כך ההכרה שלי תהיה צלולה וחומלת ונכונה. יופיע יחס חומל-סלחני, ואחריות הנובעת מהפא, וכתוצאה מכך תיעלם העשייה הפורמלית לצורך עשייה ובמקומה יופיע רצון אחראי להציל עוד יותר ישויות חיות.

זוהי ההתנסות שלי נכון לרגע זה של הטיפוח שלי, אם אתם רואים בה תועלת לעצמכם או מענה לשאלות בטיפוח שלכם, סימן שלא בזבזתי את זמני לשווא בכתיבה. זו בדיוק הייתה כוונתי.

אני מקווה שתצביעו בחמלה על מה שלא תואם בהבנות שלי לעקרונות של הפא.

תודה למורה הנכבד על ההזדמנות לטפח בדאפא! תודה למטפחים העמיתים על שהתכנסנו יחד היום!