תרעומת חוסמת את החמלה

(Minghui.org)

אמי שגרה בסין, התקשרה אליי כדי לשוחח איתי על כמה בעיות שיש לה תוך כדי מגוריה עם אחי ואשתו. היא התלוננה שהם מתנהגים אליה בצורה לא הוגנת. הייתי אוהדת, ואחרי שהקשבתי לה התמרמרתי וחשבתי להתקשר אליו ולגעור בו. אך מה שמאסטר לי מלמד אותנו הופיע במוחי.

המאסטר אמר,

"לפי אסכולת הבּוּדְהָא, בין כל העניינים של האנשים הרגילים יש יחסים קארמתיים של סיבה ותוצאה." ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "באמת להביא אנשים לרמות גבוהות"(

נרגעתי. אמי התקשרה שוב וביקשה ממני שלא אומר לאחי את מה שהיא סיפרה לי. היא דאגה שהוא יכעס ושייגרמו צרות נוספות. התרגזתי, כי נראה כאילו אמי לא סומכת עליי. אמרתי לה: "אל תספרי לי דברים כאלו יותר", וניתקתי.

אחר כך התחרטתי על זה כי גישתי אולי פגעה בה. במוחי הופיעו המילים "איך תוכל להיות לך חמלה?".

המאסטר אמר,

"כל דבר בחברה האנושית כולה בא מהצ'ינג הזה. אם לא מוותרים על הצ'ינג הזה אי אפשר לטפח ולתרגל. אם אתה יוצא מהצ'ינג הזה אף אחד לא יכול להשפיע עליך. לב של אדם רגיל לא יוכל להשפיע עליך. מה שמחליף את הצ'ינג הוא חמלה – שהיא משהו אצילי יותר." ("ג'ואן פאלון" הרצאה רביעית, "שיפור השין-שינג")

אצל מתרגל אין מקריות

אצל מתרגל אין מקריות. לכן הסתכלתי פנימה ונזכרתי בכמה דברים שקרו לאחרונה. היה לי ויכוח עם מתרגל עמית בזמן הוועידה לשיתוף התנסויות בטייוואן. הרגשתי שלא הובנתי כראוי ושהתנהגו כלפיי באופן לא הוגן. כל מה שרציתי לעשות נבע מכוונות טובות ובמטרה להביא לתוצאה הטובה ביותר. לא הבנתי מדוע המתרגל העמית לא קיבל את הצעתי. הייתי מלאה בתלונות.

ואז שמתי לב שאני עדיין רוצה להתחרות, להדוף ביקורת, לקבל הכרה ולשנות אחרים. חשבתי שאני יכולה לטפל היטב בדברים והייתה לי המנטליות של להצטיין.

זה היה טוב שהסתכלתי פנימה על ההחזקות שלי. הייתי ממש אסירת תודה למתרגל העמית ולמאסטר. אמי התקשרה שוב ואמרה שאשתו של אחי שמעה אותה מדברת עם אחרים. לבסוף שתיהן שוחחו יחד על הדברים וחזרו להיות ביחסים טובים.

זה עזר לי להבין שרק כשמסלקים את התרעומת אפשר להרגיש טוּב לב וחמלה.

המאסטר אמר,

"חמלה זה דבר שנובע מטיפוח ולא ביטוי חיצוני. זה בא מתוך הלב ולא דבר שעושים כדי להראות לאנשים. זה דבר שקיים תמיד ולא משהו שמשתנה בעקבות הזמן או הסביבה." (הרצאת הפא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. בשנת 2003)

מושגים יכולים להשתלט

תרעומת חווים בחיי היום יום. לדוגמה, תלמידים בכיתה מתנהגים לתלמיד מסוים באופן לא הוגן, הדודה של השכן התלוננה לאמי שכלתה לא מכבדת אותה, והרגשתי שהממונה עליי לא היה הוגן. המושגים נוצרים לאחר חוויות כאלו.

המאסטר אמר (מתוך "טבע בודהא", ג'ואן פאלון כרך 2, תרגום זמני לא רשמי):

"מושג, ברגע שהוא נוצר, ישלוט עליך למשך כל ימי חייך, ישפיע על חשיבתך ואפילו על כל קשת הרגשות שלך, כמו האושר, הכעס, הצער והשמחה שלך. הוא נוצר אחרי הלידה. אם הדבר הזה יתמיד לזמן מסוים, הוא יהפוך לחלק מחשיבת האדם, כשהוא מתמזג לתוך המוח של האני האמיתי של אותו אדם, ובאותה נקודה הוא יעצב את המזג שלו."

תרעומת היא מחסום החוסם מתרגלים מלהיות חומלים. אלו שמתלוננים מסתכלים רק מזווית הראייה שלהם ומאמינים שלא התנהגו אליהם טוב. זה אנוכי במהותו, כי הם מנסים להשיג הכרה, לאמת את האגו שלהם, או מקווים לאהדה מאחרים. בעלי תרעומת בדרך כלל מסתכלים על דברים בצורה שלילית.