על רגשות אשם והמעטה בערך העצמי

(Minghui.org)

ברכות, מאסטר נכבד. ברכות, מתרגלים עמיתים.

טיפחתי ותרגלתי בפאלון דאפא במשך שש שנים. בתקופה הזו נחשפתי לשיתופי התנסויות רבים של מתרגלים עמיתים. ברצוני לשתף כמה מההבנות שלי הקשורות לרגשות אשם, פחד, והמעטה בערך העצמי, שהשפיעו על מטפחים רבים בשלב זה של תיקון הפא.

כמטפחים של הדאפא, אנו מודעים לחסד האדיר שהוענק לנו. המתנה הזו צריכה למלא את הלב שלנו בתקווה, אושר ושלווה. המתנה הזו כולל, ללא ספק, הן אחריות והן חגיגיות. אך בנקודה זו שמתי לב שלבם של מתרגלים עמיתים רבים אינו מאוזן, והם נכנעים לחרדה, פחד, אשמה והמעטה בערך העצמי שלהם.

כשהחמלה שלנו לעצמנו מושפעת, רגשות שליליים יכולים לעלות ולזהם את שדה האנרגיה שלנו ואת איך שאנחנו תופשים את האנשים שמסביבנו, כולל את המצבים של המתרגלים העמיתים שלנו. כפי שהמאסטר הסביר ב"ג'ואן פאלון", אני מבין שאנו לא רואים דרך עיניי הבשר ודם שלנו שהן רק כלים. ה"יואן שן" שלנו (הנפש האמיתית שלנו) הוא מה שלמעשה רואה, אך פענוח התופעות מתנהל לפי המחשבות והמושגים שלנו, ואף יכול להשתנות לפי כוונת המחשבה. לכן העולם אינו בהכרח כמו איך שאנחנו רואים ואומדים אותו.

כמה מאמרים של שיתופי התנסויות מלאים ברגשות אשם, וחלקם דנים במעורבות בפרויקטים כאילו שזה קנה מדידה לטיפוח טוב. טיפוח שם דגש על פנימיות, אך הוא מתבטא באופן חיצוני בהתנהגות שלנו. מצבנו המנטלי משפיע ישירות על איכות העשייה שלנו. איך אנו יכולים לדבר על הצלת אנשים עם לב של חרדה, פחד או אשמה? אנו לא אלו שמצילים אנשים. המאסטר הוא זה שמציל אנשים! אנחנו רק מבהירים את האמת, מאפשרים לדעת על הרדיפה ועל מהו פאלון גונג. לאלו המתעניינים ללמוד את הדאפא, אנו מלמדים את התרגילים ומספקים להם גישה לכתבי המאסטר. להציל חיים, בהבנה שלי, זה לעזור למישהו לשנות את מחשבתו כדי להכיר באמת. אם אנו להוטים אחרי מספרים, בין אם מדובר בכמות הצופים בתוכניות הטלוויזיה שלנו או במספר העלונים שאנו מחלקים, המנטליות הזו לא תביא לתוצאה טובה.

לפעמים מתרגלים חושפים רגשות אשם המתבססים על החלומות והחזיונות שלהם, אך לא נראה שהם אומדים אותם מנקודת המבט של הפא. חלק אומרים שמטפחים שלא עומדים בסטנדרט יסולקו לחלוטין. אני מאמין שכל מתרגל או אדם רגיל יקבל את מה שמגיע לו, וילך למקום שבו הוא ייטמע. לא צריך להחליף את זה בהחזקה, פחד, קורת רוח או תשוקה.

האם פא כה גדול ורחום יהרוס מטפח שלא עומד בדרישות? אם אדם רגיל יכול להינצל על ידי שיחה פשוטה או כתבה, מדוע שמטפח יושמד אם הוא מקדיש את חייו לטיפוח אך אינו מצליח להגיע לרמה שהוא צריך להגיע אליה? האם המחשבה הזאת היא בדיוק איך שהכוחות הישנים אומדים דברים?

ב"הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015" המאסטר אמר שאם יש לנו פרצות בטיפוח, אנו יכולים להירדף על ידי הכוחות הישנים, ושהם יכולים לחסל את המטפחים האלו. אני מרגיש שמתרגלים צריכים לנסות לא להתמקד או להכיר בכוחות הישנים, אלא פשוט לשאוף לפעול היטב ולהישאר נחושים, וכך לא להזמין צרות או לעכב את ההתקדמות שלהם בטיפוח.

המאסטר לימד: "אם כולכם תצליחו לעשות את שלושת הדברים היטב, אז אלוהויות ישגיחו עליכם אפילו אם אתם בפינה מרוחקת של העולם, וכך יעשו גם הפא-שנים של המאסטר. כל אחת מהמחשבות האנושיות או ההחזקות שיש לך תקשה עליך להשתפר ולהתרומם, ובה בעת, בטוח שהכוחות הישנים והגורמים המרושעים ינצלו אותה. מנקודת המבט של רמה גבוהה, הכוחות הישנים רוצים רק שהדברים יתבצעו בהתאם לתכנונים שלהם לעניין הזה. לא אכפת להם אם אתם מתקדמים במרץ, איזה הפרעות גורמים שדים, או אם ההשפעה של הצרה שזה מביא על אנשי העולם היא הולמת. ויש גם הישויות האלה של הרמה הבינונית המבצעות את הפרטים הספציפיים [של תכנוני הכוחות הישנים], הן פשוט משלימות את המשימות שלהן באופן מכני, מקיימות את האיזון בין הרוע לבין תלמידי הדאפא. אלו המעורבות ישירות וממלאות תפקיד שלילי לא מתכוונות שתטפח. כל מקרה של חשיבה אנושית במהלך מבחן, כל מקרה של מחשבות נכונות הלוקות בחסר, וכל החזקה שיש למטפח – ינוצלו על ידן כתירוץ לגרור אותך מטה ולהוציא אותך משורות תלמידי הדאפא המטפחים. זה גורם לכך שנתיבי הטיפוח שלנו יהיו מלאים בקשיים וגם בסכנה.

כל אחת מההחזקות שלכם יכולה לגרום לטיפוח שלכם להיכשל. כל אחת מההחזקות שלכם יכולה לגרום לבעיות גופניות, ולהוביל לכך שהאמונה שלכם בדאפא, שפעם הייתה מוצקה, תתנדנד. במילים אחרות, אם לומר לכם את האמת, לאף אחד [מהם] אין כוונה שהטיפוח שלך יצליח, ואף אחד לא מקדיש מחשבה איך הטיפוח שלך מתקדם. הכוחות הישנים רוצים רק להשלים מה שהם רוצים שיושלם, וזה הכול." (הוראת הפא בוועידת הפא של החוף המערבי ב-2015)

בכמה מאמרים לשיתוף התנסויות, מתרגלים העירו על מטפחי דאפא שנכשלו במבחנים של קארמת מחלה, תשוקה, נחישות בטיפוח; הם מדברים על מתרגלים שמתו כאילו הם מבינים את האמת המוחלטת לגבי העובדות שהובילו לכך, ואינם מבינים שהם שופטים אחרים לפי ההבנות שלהם, שיכולות להיות רחוקות מהאמת.

הלבבות שלנו צריכים להכיל אמת-חמלה-סובלנות; אין עלינו לשפוט מתרגלים אחרים, כי אנו רואים רק את הביטויים החיצוניים. אנו לא יודעים את מחשבותיהם ואת המצב האמיתי שלהם גם אם ראינו מראות בממדים אחרים, בחלומות או בחזיונות.

מתרגלים עמיתים, עלינו להיות חומלים לעצמנו, לעמיתנו ולכל היצורים החיים. אנו יכולים לתת לאחרים רק את מה שיש לנו עצמנו. אם אנו רוצים להציל אנשים, עלינו להיות במצב של שלווה וביטחון כמו בשעה שאנחנו שולחים מחשבות נכונות.

אני מקווה שהלבבות שלנו יקרינו את אור הפא ויתקנו את כל מה שבתחום שדות האנרגיה שלנו.

אני מקווה שנוכל להשתפר בכל יום, שנטפח בנחישות, לא בצורניות או בגלל לחץ חיצוני או בגלל כל מושג המבוסס על ההחזקות שלנו, אלא למען השמחה הפשוטה של טיפוח תרגול, ההרגשה ההתחלתית ההיא שהייתה לנו כשלמדנו את התרגול לראשונה.

אלו רק ההבנות האישיות שלי. בבקשה הצביעו על כל מחשבה שאיננה בקו אחד עם הפא.