הסכנה בהחזקה לעצמי

(Minghui.org)

לאחרונה, נפטר מתרגל בשנות ה-50 לחייו באזור שלנו. היה זה אובדן ענק לדאפא ולהצלת ישויות חיות. זה גם גרם לכמה אי הבנות לגבי הדאפא אצל בני משפחתו של המתרגל.

המתרגל שנפטר היה יציב מאוד באמונתו. הוא הוחזק במשך 3 שנים במחנה עבודה בכפייה ותקופת מאסרו הוארכה לעוד 6 חודשים בשל סירובו לוותר על אמונתו. כשפתח בשביתת רעב, פתחו את פיו בכלי מיוחד והאכילו אותו בכפייה ובכוח עד שרוב שיניו יצאו ממקומן. היה קשה להבחין שיש לו בכלל שיניים. אפילו הסוהרים הזדוניים במיוחד העריצו את יציבות אמונתו.

כיצד יכול היה מטפח יציב כל כך לאבד את חייו לכוחות הישנים? השאלה ניקרה במוחם של מתרגלים עמיתים רבים.

נפגשתי עם המתרגל הזה 3 פעמים. בפעם הראשונה ראיתי אותו כשיצא לאסוף חומרי מידע לגבי הפאלון גונג אצל מתרגל אחר בדיוק כשהייתי שם. הזמנתי אותו לשהות איתנו זמן מה כדי לשתף התנסויות, אבל הוא סירב. המארח, סיפר לי שהמתרגל הזה מעולם לא שיתף לגבי הטיפוח שלו ואף פעם לא קרא את "שבועון מינג-הווי".. חשבתי שעלינו לשוחח עמו על כך, אבל המארח אמר שהוא לא יקשיב.

כשהגשנו תביעות משפטיות נגד ג'יאנג דזה-מין, הייתה לי פעמיים הזדמנות לשוחח איתו. במהלך השיחה האחרונה שלנו הוא אמר שהוא מודאג מפני שלא הצליח להגן על אנשים שהציל. שאלתי אותו מה גרם לו לחשוב כך והוא ענה לי שחבר כיתה שלו האמין ותמך בפאלון גונג ועזב את המק"ס וארגוניה, אבל בשנה שעברה הוא מת. אמרתי למתרגל שהוא מוגן על ידי המאסטר ושהוא צריך לסמוך על המחשבות הנכונות שלו.

להציל אנשים כפי שאמר לנו המאסטר, פירושו שנשמתם תוצל ולא גופם. כל אחד שיש לו הבנה חיובית של הדאפא יבורך ואולי אף חייו יוארכו, אבל אין פירושו של דבר שהאדם הזה לא ימות לעולם.

למתרגל לא הייתה תשובה למה שאמרתי. כשאמרתי לו שהוא צריך לקרוא את "שבועון מינג-הווי", הוא אמר ששום דבר בעיתון אינו שווה קריאה עבורו, מפני שרוב המאמרים נכתבו על ידי מטפחים ולימוד הפא הוא די והותר עבורו.

על בסיס התייחסותו, נראה שהוא זילזל באחרים ולא הצליח לשחרר את ההחזקה שלו ל"אני". הוא עשה כל דבר בעצמו ואף פעם לא עבד ביחד עם מתרגלים אחרים. במילים אחרות, נראה שהסטנדרטים של עצמו סגרו עליו.

לדעתי הסיבה שהמאסטר אומר לנו לשתף פעולה זה עם זה היא, שאף ישות חיה ביקום אינה מבודדת לעצמה, ועל כל הישויות החיות לסמוך ולהשלים זה את זה. ההבנה שלי היא שאיננו יכולים לחיות ללא הגוף האחד של המתרגלים. זה יותיר פרצות שינצלו הכוחות הישנים.

המאסטר אמר:

"אבל היקום העצום הזה שלנו, לא משנה כמה הוא גדול, אינו קיים באופן מבודד בתוך היקום." (הרצאת פא בחג הפסחא שנת 2004 בוועידת הפא בניו יורק)

כשכמה מתרגלים הצביעו על בעיות וציטטו מתוך מאמר טוב לשיתוף התנסויות, מתרגלים אחרים טענו שהמאמר נכתב על ידי מטפח וזה אינו הפא. זה נכון שמטפחים כתבו אותם, אבל המאסטר אמר לנו:

"זה נחוץ מאוד שתלמידים ידברו ביניהם על ההתנסויות שלהם ועל מה שהם למדו במהלך הטיפוח-תרגול. כל עוד לא מתפארים בכוונה," ("יסודות להתקדמות במרץ", "ועידת הפא")

כמו כן לימד אותנו המאסטר ("הונג יין I", "טיפוח בפועל"):

"למד את הפא, השג את הפא, השווה איך אתה לומד, השווה איך אתה מטפח;"

אם אתה חושב שמאמר כלשהו לשיתוף התנסויות אינו בהתאם לפא, או אם יש לך הבנה ברמה גבוהה יותר, אין רע בכך שתשתף את ההבנה שלך עצמך. אבל אם אתה פוטר זאת כמשהו שמטפח אחר כתב, האין אתה מתנשא מעל אחרים? זוהי למעשה החזקה לאני שלך.

על בסיס ההבנה המוגבלת שלי את הפא, כאשר אנו מבחינים בבעיות של אנשים אחרים המפתח הוא להסתכל פנימה ולגלות את ההחסרות שלנו עצמנו, ולשפר את השין-שינג שלנו.