מתרגלים לא משיבים מלחמה

(Minghui.org)

התחלתי לתרגל פאלון דאפא (פאלון גונג) לאחר ששמעתי שלושה סיפורים: שניים על סטירות בפנים, ואחד על הרכבת דלת.

במפעל שלנו עבד בן-בליעל אחד שזרה סכסוכים. ב-2002 שמעתי את העובדים מדברים עליו, ומישהו אמר, "אף אחד לא מעז להעליב אותו, אבל הוא מפחד ממר ג'אנג. פעם הנבל הזה ראה עובד מבוגר שלא מצא חן בעיניו, אז הוא פשוט ניגש אליו ובעט בו. העובד המבוגר לא העז להגיד דבר, אבל מר ג'אנג ראה זאת. הוא ניגש לנבל, סטר לו בפניו וגער בו. הנבל לא העז לומר מילה".

כשפגשתי את מר ג'אנג ציינתי את המקרה. הוא חייך ואמר, "זה קרה לפני שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא. מתרגלים באסכולת הטיפוח הזו לא משיבים מלחמה כשמכים או מקללים אותם. כבר אינני מתנהג כפי שהתנהגתי אז".

הוא סיפר לי סיפור על אחת העובדות שלנו, אישה מבוגרת שהכרתי, שהתנהגה בדרך כלל בחוסר הגיון. היא לא הייתה מרוצה מהעלאת השכר, אז היא רצה למשרדו, סטרה לו והתפרצה עליו. כשהיא הבינה שהיא טעתה וחזרה כדי להתנצל, הוא אמר לה לא לדאוג, כי הוא מתרגל פאלון דאפא.

מתרגלי פאלון דאפא הם אנשים טובים

ראיתי תמונה על שולחנו של מר ג'אנג ושאלתי אותו עליה. הוא ענה, "הוא היה מתרגל פאלון דאפא מהאזור שלנו שנרדף למוות".

נבהלתי ודאגתי למר ג'אנג. ואז הוא סיפר לי סיפור נוסף. הוא אמר שהוא ועוד מתרגלים נהגו ללמוד את הכתבים של פאלון דאפא ולתרגל את התרגילים בחדר הכושר. אנשים רבים באו לתרגל, אך היה רק תא שירותים אחד. הוא היה מטונף וכולם לא התלהבו להשתמש בו. מתרגלי הפאלון דאפא ניקו את הרצפה ואת קירות השירותים. הייתה חסרה דלת לשירותים אז מר ג'אנג מצא דלת והתקין אותה.

זה נגע מאוד ללבי. חשבתי, "פאלון דאפא מלמד אנשים להיות טובים. זה מה שאני מחפשת". נלהבת ללמוד את הדאפא, בקשתי ממר ג'אנג עותק של "ג'ואן פאלון" ולקחתי אותו הביתה.

"לא משנה כמה זה קשה, עלי לעבור את המבחן הזה"

נפשי התנקתה לאחר שקראתי את "ג'ואן פאלון" בפעם הראשונה, והבנתי שהדאפא הוא ממש טוב. למדתי את הפא בבית בכל רגע שהיה לי זמן, אך בעלי התחיל לדאוג.

"את עושה משהו מסוכן", הוא אמר. "מישהו בעבודה שתרגל פאלון דאפא והדפיס חומרי מידע איבד את עבודתו, אשתו התגרשה ממנו והוא נשלח לכלא. אם תתרגלי, את תהרסי לא רק את עצמך אלא גם את משפחתנו. בבקשה אל תקראי את הספר".

הוא דיבר אתי במשך כל הערב. בגלל שהוא התחנן כל כך ברצינות, הבטחתי לו שלא אקרא שוב את הספר. אטמתי אותו בסרט הדבקה ושמתי אותו בקופסה.

המאסטר אמר בהרצאה ביוסטון ב-1999 (תרגום זמני, לא רשמי):

"... אולי כבר לא תוכל להיפרד מהספר הזה, וגם לא תוכל להיפרד ממנו כל חייך".

חשבתי על הספר כל הזמן, עד שלבסוף החלטתי שהפא הזה הוא כל כך טוב שעליי לקרוא אותו. הסרתי את סרט ההדבקה והמשפט הראשון שקפץ מול עיניי היה:

"בדרך כלל כשאדם נכנס בשער הטיפוח-תרגול הוא ירצה להמשיך לתרגל." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שישית, "שיגעון-טיפוח")

דמעות זלגו על פניי. הרגשתי שהמאסטר ידע את לבי והודיתי לו.

כשבעלי שם לב שאני קוראת שוב את "ג'ואן פאלון", הוא ביקש ממני לא ללמוד אותו. הייתי נחושה ללמוד את הפא, אז הוא שינה את התנהגותו. הוא הגיע הביתה לארוחות ואז יצא לבר אינטרנט. לאחר העבודה, עשיתי את כל עבודות הבית, השכבתי את הילד לישון, ואז העתקתי את הפא עד ששמעתי שבעלי פותח את הדלת.

למרות שהתקדמתי בהבנתי את הפא, לעיתים קרובות חשבתי על התנהגותו של בעלי ותהיתי, "אם ישות שמיימית הייתה מגיעה למצב כזה, מה היא הייתה עושה?"

התרעומת שלי כלפי בעלי התפרצה לבסוף בדבר שולי. במשך הוויכוח בעלי אמר לאביו שאני מתרגלת פאלון דאפא ואביו סיפר לאבי. אבי התרגז וצעק עליי בטלפון.

הוא הגיע לביתנו וניסה לשכנע אותי לוותר על הדאפא, אך אני שתקתי. הוא החל לקלל אותי אך נשארתי שלווה. הוא התעצב מאוד ירד על ברכיו והתחנן: "אני יורד על ברכיי ומתחנן בפניך לא לתרגל פאלון דאפא. אם תיעצרי, תאבדי את עבודתך ואת משפחתך ותהרסי את חייך".

לא ידעתי מה לעשות, אז ירדתי גם על ברכיי מולו. לא משנה מה הוא אמר, לא עניתי. ואז הוא הכה אותי. נשארתי שלווה. הוא התרגז יותר והכה אותי יותר בחוזקה. בעלי עצר אותו, ואני ברחתי מהבית למתרגלת עמיתה. בעלי חשש שמשהו יקרה לי ועקב אחרי. כשהגעתי לבית המתרגלת, התחלתי לבכות מרה. המתרגלת אמרה לי, "קודם כל את צריכה להיכנע". זה לא מה שרציתי לשמוע.

בעלי ואני לא דיברנו בדרך חזרה הביתה. חשבתי, "אולי תהיה עוד התפרצות כשאגיע הביתה. אם איני יכולה להתגבר על האתגר הראשון הזה, השני יהיה קשה יותר. לא משנה כמה קשה זה יהיה, עליי לעבור את המבחן הזה". אולי המחשבה הזו הייתה בהתאם לעיקרון פא ברמה שבה הייתי באותו הזמן. כשהגענו הביתה, אבי בירך לשלום ואז עזב כאילו דבר לא קרה.

ספרי הפאלון דאפא שלי נעלמו. אבי אמר לי שהוא זרק אותם לפח, אך הם לא היו בפח. לאחר לילה ללא שינה הלכתי לביתו של אבי ומצאתי את הספרים במרפסת ולקחתי אותם הביתה.

בעלי ביקש להתגרש בנוכחות הוריי.

"אני מתרגלת של פאלון דאפא ואין לי החזקה לכסף," אמרתי. "אני יכולה לתת לך את הכול חוץ מהילד". הוא לא ציפה שאסכים להתגרש והיה נבוך ומרוגז.

כשהוא ביקש ממני שוב להתגרש, חשבתי, "הדאפא מבקש ממני להיות אדם טוב ולא עשיתי שום דבר לא טוב. מתרגל דאפא זכאי לזכויות כמו כל אחד אחר".

"זה בסדר מצדי להתגרש אבל חצי מרכוש הבית הזה צריך להיות שלי", אמרתי. "אם זו הטלוויזיה או מדיח הכלים, אם אתה רוצה את זה, עליך לחתוך כל חפץ לשניים, ולהשאיר חצי אחד כאן".

הוא לא יכול היה להתאפק ופרץ בצחוק. הסערה עברה, והקשיים שלנו גם.

הזדמנויות לדבר על פאלון דאפא

ריהוט מחדש של הבית היה הזדמנות מצוינת לספר לאנשים על הפאלון דאפא ולבקש מהם לפרוש מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה. הלכתי לבדוק מחירים ותוך כדי כך דיברתי עם האנשים בחנויות על הפאלון דאפא. לפעמים כחמישה אנשים הקשיבו לי בו זמנית ופרשו מהמק"ס.

בכל פעם שביקרתי בשוק, הבאתי הביתה רשימת שמות של אנשים שפרשו מהמק"ס. גם הבהרתי אמת על הפאלון דאפא בכל מקום, כמו לדוגמה כשחיכיתי לאוטובוס, באוטובוס, במוניות ובכל מקום שעברתי בו.

לא פספסתי אף הזדמנות כדי לנסות לשכנע את העובדים שבאו לעצב את הבית לפרוש מהמק"ס. לפעמים בעלי קרא לי אל מחוץ לחדר כדי לעצור אותי מלדבר על הפאלון דאפא. הוא פחד שידווחו עליי למשטרה. אך אני חייכתי ואמרתי לו לא לדאוג. החלטתי לא לדבר עם אנשים בנוכחותו.

יום אחד ארבע נשים באו לנקות את החלונות אך בעלי לא עזב את הבית כל היום. דאגתי, כי לא הייתה לי הזדמנות להבהיר להן אמת. ביקשתי מבעלי לטפל בהתקנת הדלתות, וזה היה תירוץ הגיוני להוציא אותו מהבית. לאחר שעזב, שכנעתי בהצלחה את ארבע הנשים לפרוש מהמק"ס.

העתקת ספרי פאלון דאפא עוזרת לטיפוח

היות שהתחלתי לטפח לפני 12 שנים, הפקתי תועלת רבה מהעתקת הפא. העתקתי את כל כתבי המאסטר שלוש פעמים. ככל שהעתקתי יותר את הפא, יותר האמנתי במאסטר ובפא. להעתיק את הפא סילק רבות מההחזקות שלי וגם גורמים מרושעים מתרבות המפלגה.

כשהתחלתי להעתיק את הפא, הכתיבה שלי הייתה מרושלת. מתרגלת הזכירה לי שעליי להעתיק את הפא עם כבוד, ולכתוב כל מילה בצורה מסודרת. עכשיו כשאני מעתיקה את הפא, אני משתמשת רק בכתב לא מחובר, ויושבת זקוף.

המאסטר אמר בהרצאה בשיקאגו ב-1999 (תרגום זמני, לא רשמי):

"באשר לדברים של אנשים רגילים, אין שום דבר שיכול לגרום לי להיות שמח ביותר, אבל כשאני שומע או רואה מתרגלים משתפים בהתנסויות שלהם, זה הרגע בו אני מרגיש הכי מרוצה."

דמעות זולגות מעיניי כשאני מעתיקה מילים אלו. אני רוצה לעשות משהו כדי שהמאסטר ירגיש הכי מרוצה. זו הפעם הראשונה שכתבתי התנסות.

תודה לך, מאסטר! תודה לכם, עמיתיי המתרגלים!