לחיות לפי עקרונות הדאפא בכל היבט של חיי

(Minghui.org)

לפני שהחלה הרדיפה ב-20 ביולי 1999, הייתי עוד ילדה. כמה מבני המשפחה שלי אמרו שפאלון דאפא הוא טוב, ולכן למדתי את התרגילים בעקבותיהם.

התחלתי גם לקרוא את "ג׳ואן פאלון", הספר העיקרי של הפאלון דאפא, אבל לפני שסיימתי אותו החלה הרדיפה. לא סיימתי לקרוא את הספר, והפסקתי לעשות את התרגילים. כאשר הייתי בגיל ההתבגרות, מתרגל דאפא עודד אותי לחזור לתרגול.

אבל רק ב-2011 התחלתי באמת להבין את הפא, ומדוע הטיפוח הוא כה יקר. אז נעשיתי לתלמידת דאפא רצינית.

סילוק העוינות כלפי אבי

כשגדלתי משפחתי היתה ענייה, ולכן לרוב לא היה בשר בתפריט. כתוצאה מכך לא הייתי ילדה בריאה, וזה השפיע על יכולתי להתקדם כבני גילי.

אבי, וגם בני משפחה אחרים, התייחסו אליי לרוב בצורה גרועה. ציפו ממני לעשות הרבה עבודות בית ולעבוד בחווה, אפילו בגיל צעיר. אם לא עשיתי מספיק, או שהעבודה לא נעשתה היטב, אבי לפעמים היה מכה אותי ומקלל אותי.

לאבי לא היה עניין לתמוך בחינוך שלי ולעיתים קרובות ביקש ממני לעזוב את בית הספר כדי לעבוד בבית. עבדתי קשה כדי לסיים את הלימודים ומצאתי עבודה. אבל אבי לא היה גאה בי ולעיתים רחוקות הכיר בהישגיי.

בשל האופן בו גידל אותי, הפכתי לעויינת לאבי, ולא הוקרתי את העובדה שהוא נתן לי את חיי. אפילו לא רציתי לבקר אותו. עצם המחשבה על היחסים בינינו יכלה לאמלל אותי!

לפני מספר חודשים, הבנתי מלימוד הפא ששגיתי. אולי התייחסתי גרוע לאבי בתקופת חיים אחרת. עכשיו, בחיים האלו, לא רציתי לשלם את החוב ואפילו הרגשתי עוינות! העיקרון שהבנתי היה שעליי להיות סבלנית כלפי התנהגותו כך שאוכל לשלם את החוב, לסלק קארמה, ולחזור למקומי האמיתי בשמים.

אחרי שהבנתי את העיקרון הזה, חשתי הקלה. רציתי לשחרר את כל תחושות העוינות.

המאסטר מלמד אותנו ("ג׳ואן פאלון"):

״כיוון שהחיים האמיתיים של האדם הם יואן-שן, זו שמעניקה חיים ליואן-שן שלך רק היא אמך האמיתית. במהלך הסמסארה היו לך אמהות אנושיות ולא אנושיות לאין ספור. גם לא ניתן לספור כמה בנים ובנות היו לך במהלך גלגולי החיים השונים שלך. מי היא אמך? מיהם בנך או בתך? אחרי שהאדם מת אף אחד לא מכיר אף אחד. אתה עדיין חייב לשלם את הקארמה שאתה חייב. בני האדם חיים באשליה ופשוט לא יכולים לוותר על הדברים האלה.״

מאז שהשגתי את הפא חיי המשפחה שלי השתפרו, והחובות הקארמתיים שלי שולמו. המאסטר עוזר להביא הרמוניה למשפחתי, ואני מאמינה שאוכל לעבור כל מצוקה ולעזור להציע הצלה להוריי.

לאמת את הפא בעבודה

כשהתחלתי לעבוד בשנחאי עבור חברת מסחר באימייל אמרתי לבוס שלי, שהיה מכר של אחד מחבריי, שאני מתרגלת פאלון דאפא. עבדתי קשה מאד, ובהדרגה הוא התחיל לבטוח בי. במהלך השנים קודמתי למחלקת שירות לקוחות, לשיווק ובסופו של דבר להנהלת חשבונות, משרה משמעותית במשרד.

כתלמידת דאפא למדתי היטב את עבודתי וניסיתי להציג גישה חיובית. כמו כן טיפחתי יחסי עבודה טובים עם רוב חברי לעבודה.

בעבודה של הנהלת חשבונות, זיוף של מסמכים הוא תופעה רווחת בסין. יום אחד, התבקשתי על ידי מנהל אחד, שאיתו לא הסתדרתי היטב, לזייף כמה מסמכים. רציתי לשמור על יחסים טובים איתו, ולכן עשיתי מה שביקש.

לאחר מכן החלה אחת מזרועותיי לכאוב, ולא יכולתי אפילו להרים אותה. הבנתי מיד שכתלמידת דאפא, עשיתי מעשה שגוי, ותהיתי כיצד אוכל לתקן את המצב.

ידעתי שהיה עליי להיות ישרה והחלטתי לדבר עם המנהל. הופתעתי לטובה כאשר המנהל קיבל את מה שאמרתי. ידעתי שהיה זה הכוח של הפא שייצר את התוצאה הטובה הזו!

עם זאת, הכאב בזרועי נמשך. בסוף היום גיליתי שעל פי המאזן חסר כסף, שלא יכולתי למצוא לאן הלך. כאילו הרישום נעלם. שוב היה עליי ללכת למנהל. להפתעתי, במקום להאשים אותי, הוא ניסה לפתור את הבעיה יחד איתי.

חיפשנו הרבה, אבל לא הצלחנו למצוא את הכסף החסר. כמעט התייאשנו, ואני החלטתי להשלים את הסכום מכיסי הפרטי. אבל כשעברנו עוד פעם אחת על רשימת החיובים בחשבון הבנק של החברה שלנו, הסכום לפתע הופיע מחדש.

מה שקורה בחיי היום יום לא חשוב לי. כמתרגלת פאלון דאפא, הדבר המכריע עבורי הוא כיצד אני ניגשת לבעיות כשהן צצות.

הגעתי להחלטה שעליי להיות ישרה לא משנה מה הנסיבות, ולעשות את עבודתי היטב.

בנוסף, כאשר יש לי אי-הסכמה עם מישהו, אני מבינה שזו חייב להיות באשמתי. מה שעליי לעשות הוא להתנצל ולא לשפוט את האדם האחר. כולם פה בשביל הדאפא! כל עוד אני שומרת על מחשבות נכונות ומתנהגת בהתאם לעקרונות הפא, הבעיה שלי תיפתר בעצמה!

כעת חבריי לעבודה מציינים לעתים קרובות שאני מאד הגונה, וכמה מהם אפילו מגדירים אותי כ"גברת מכובדת".

למרות שעוד יש לי הרבה מושגים אנושיים, אני אעשה כמיטב יכולתי לאמת את הפא בכל הזדמנות אפשרית. כשהבהרתי את האמת לחבריי לעבודה, כמה מהם החליטו לפרוש מחברותם במפלגה הקומוניסטית הסינית (מק״ס) ומהארגונים המסונפים לה. זוהי תקוותי היקרה ביותר – שבעתיד אוכל להגיע ליותר אנשים ולעזור להם להשיג הצלה!