להשתחרר מאחיזה של פחד ודאגה

(Minghui.org)

בעבר, לא ידעתי שיש לי החזקה לפחד ולדאגת יתר. זה הפך לחלק ממני וקשה היה לזהות זאת.

את קיומן של ההחזקות האלה ניתן היה לראות בכל היבט בחיי. בבית הספר הייתי מודאג לגבי הציונים שלי. אף על פי שלמדתי כל יום את הפא, היו לי רק מעט פריצות דרך לגבי המושגים האנושיים שלי. בעבודה ובחיי היום יום שלי טיפלתי בדברים כמו אדם רגיל, ולעתים נדירות חשבתי על עקרונות הפא.

במבט לאחור, היה לי קשה לשחרר מושגים אנושיים ולפעול על פי עקרונות הפא. לפעמים, סילוק המחשבות האנושיות שלי, נתן לי תחושה שיהיה עליי לוותר על חיי. זה גרם לי להבין שטיפוח-תרגול הוא באמת רציני.

לסבול בצורה פסיבית

המאסטר אמר:

"סובלנות היא המפתח לשיפור השין-שינג. לסבול עם כעס, התמרמרות או עם דמעות זוהי סובלנות של אדם רגיל שיש לו החזקה לגבי הדאגה שלו. לסבול בלי כעס בכלל ובלי שום הרגשה של התמרמרות זוהי סובלנות של מטפח." ("יסודות להתקדמות במרץ", "מהי סובלנות (רן)?")

מהפסקה הזאת למדתי רבות.

לדוגמה, כשמישהו קילל אותי הייתי לעתים קרובות נושא זאת כדי להימנע מעלבונות נוספים. כשמישהו הכה אותי, תמיד נשאתי זאת כדי למנוע תוצאות קשות יותר. כשמורה השפיל אותי בבית הספר, נשאתי זאת בצורה פסיבית, משום שחשבתי שתגובה כלשהי מצדי תוביל לתגמול קשה יותר.

דברים דומים קרו כשהייתי כלוא בשל תרגול בפאלון גונג. נשאתי כל מיני סוגים של התעללות ועינויים מפני שלא רציתי לעמוד לנוכח אמצעים אכזריים יותר. אפילו כשהעינוי היה קשה מדי לסבול, קיוויתי שאוכל לעבור זאת ולא חשבתי על הפא. אפילו התחרטתי שטרם מעצרי לא תרגלתי יותר פעמים את התרגיל החמישי, משום שזה יכול היה להגביר את היכולת שלי לסבול.

אני יודע שהרדיפה היא רעה וידעתי שהייתי מטרה לעינויים בלתי חוקיים. כשלא יכולתי להכיר את הנקודות החלשות שלי, לא היה לי האומץ או המחשבות הנכונות להתנגד לרדיפה.

לחפור עמוק פנימה

מאז ילדותי הייתי כנוע, ותמיד פחדתי שאחרים יציקו לי. אם בריון היה מבקש ממני לזחול בין רגליו, כנראה שהייתי זוחל משום שפחדתי כל כך שיכו אותי ולא רציתי למות. זו אינה הסובלנות שהמאסטר הזכיר בהרצאותיו. זוהי למעשה השתקפות של פחד ושל הערכה עצמית נמוכה.

אחרי שהתחלתי לטפח, הרגשתי קצת שאנן כי חשתי שאני כבר טוב בנשיאת סבל. חשבתי שהטיפוח-תרגול שלי יהיה מעט קל יותר. אבל בעצם, לפני הטיפוח לא פעלתי בהתאם לעקרונות הדאפא של אמת-חמלה-סובלנות.

כשהכרתי בהחזקה שלי לפחד ורציתי לשחרר אותה, זה היה תהליך קשה מאוד, כאילו אני עלול לאבד את חיי. אני יודע ששני הרגשות האלה: פחד ודאגת יתר – אינם אני, אלא משהו נפרד מהקיום שלי.

לעתים קרובות פחד ודאגה מתערבבים ביחד עם מושגים אנושיים אחרים. מאחר שהם כולם מחשבות רעות, עלינו לסלק אותן כולן. זה דורש מאיתנו לזהות אותן, להמשיך להתקדם במרץ ולהיות בעלי אמונה נחושה ואיתנה בדאפא.

פירוש הדבר גם שאנחנו צריכים לשמור על מחשבות נכונות בכל הנסיבות, אחרת ייתכן שלא נוכל להבחין בהחזקות שלנו עד שהן ייחשפו.

ההחזקות האלה ליוו אותי במשך זמן ארוך. כשנוכל באמת לחשוב על דברים בהתאם לפא, ייתכן שהמחשבות הלא טהורות האלה תפחדנה או שתגרומנה לנו להיות מפוחדים. זה אומר שנצטרך להקדיש מאמץ נוסף לזהות אותן ולחפור אותן החוצה.