להבהיר את האמת דרך הפעולות וההתנהגות

(Minghui.org)

אני כפרייה בשנות ה-50 שלי, והתחלתי לתרגל פאלון דאפא בסתיו של שנת 1998.

כשרדיפת הפאלון גונג החלה ב-1999, הרשויות פרסמו רשימה של מתרגלי פאלון דאפא [כמטרות לרשימה], ובכפר שלי הוכרז שאני ברשימה. הייתי גאה מאוד שאף על פי שתרגלתי פאלון דאפא רק ימים אחדים, המאסטר כבר מכיר בי כתלמידת דאפא. עמיתיי המתרגלים שיבחו אותי על שיש לי תכונת הארה טובה.

כשבעלי שמע על זה, הוא התחיל לריב איתי ואסר עליי לתרגל פאלון דאפא. במשך התקופה ההיא הייתי תחת לחץ רב מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) וממשפחתי. התייחסו אליי כמו אל פושעת. תחת הדרכתו של המאסטר הצלחתי לעבור את התקופה הזו עם מחשבות נכונות, והצלחתי להתמיד בתרגול שלי.

אני מנהלת את עצמי בהתאם לדרישות קפדניות ואני טובה לאנשים שמסביבי. אני כל הזמן מוודאת שאני דבקה בעקרונות של אמת-חמלה-סובלנות, כי אני יודעת שכל דבר שאגיד או אעשה משקף את אופי מתרגלי הדאפא.

מאז שהמאסטר ביקש ממתרגלים לעשות היטב את שלושת הדברים, שלחתי מחשבות נכונות להבטיח שאפגוש את היצורים החיים שיש להם קשר גורלי אתי. אני תמיד מוודאת שאני מתייחסת בטוב לב ובחמלה לאלו שמסביבי כך שאוכל לבסס איתם יחסים טובים כדי להבהיר להם את האמת ביעילות.

אנא הרשו לי לשתף את התנסויות שלי בכמה השנים שעברו.

לאמת את הפא באמצעות פעולותיי

לאחר נישואיי גרנו אצל הורי בעלי. חמי היה בעל מזג רע, וחמותי הייתה תמיד נרגזת ומקטרת על משהו. היה לי אגו חזק יחסית ונטרתי טינה על מצבי. אך עכשיו אני תלמידת דאפא, עליי תמיד לחשוב על טובתם של אחרים לפני טובתי שלי.

חמי נפטר בגיל 99. בסוף חייו היה עליי לטפל בו בכל יום, כולל להחליף חיתולים ולרחוץ אותו עם מגבת.

נכון לעכשיו, חמותי גם במצב תמידי של צמח, וצריך להאכילה דרך צינור האכלה. היא במצב של חוסר שליטה ואינה מודעת לקורה סביבה.

הרופאים וקרובינו חשבו שכדאי לשחרר אותה מבית החולים ולשלוח אותה הביתה לזמן שנותר לה לחיות, אך בעלי לא יכול היה לשאת זאת. אז עשיתי את מיטבי לדאוג לה. כל יום, גשם או שלג, רכבתי על אופנועי 15 קילומטר לבית החולים כדי לטפל בה. ילדיי החליפו אותי זאת בסופי השבוע ובחגים. מילים לא יכולות לתאר את סבלי. יתרה מזאת, לעתים קרובות היה עליי לשאת את כובד מזגו הרע של בעלי.

בכל פעם שהתרגזתי, חשבתי על מה שהמאסטר אמר פעם,

"אם אתם יכולים להצליח לנהל דברים בשלווה לא משנה כמה אתם מרגישים שנגרם לכם עוול, אם אתם יכולים שהלב לא יזוז ולא לנסות להעלות איזה סוג של תירוץ לעצמכם, אז לגבי הרבה עניינים אפילו לא תצטרכו להתווכח. זה משום שבמסלול הטיפוח שלכם אין שום דבר שהוא מקרי. אז כשאתם נקלעים לחילופי דברים סוערים וזה מתסיס בכם דברים, או כשאתם נקלעים לקונפליקט על משהו שנוגע לאינטרסים החיוניים שלכם, אולי הגורמים מאחורי זה הונחו על ידי המאסטר. אולי אתה מתרגז רק כאשר מישהו אומר משהו שבאמת מרגיז אותך או שפוגע בנקודה רגישה אצלך. אולי הוא באמת התייחס אליך באופן לא הוגן, אבל המילים האלה לא בהכרח נאמרו על ידי האדם ההוא. אולי הן נאמרו על ידי." ("הרצאת הפא במנהטן" בשנת 2006)

האחיות בבית החולים אמרו לי בהשתאות, "למרות מצבה הגרוע, היא עדיין מקבלת טיפול רפואי זמן ארוך והתשלום אינו זול. ואת תמיד כל כך עליזה בכל יום, מחליפה את חיתוליה וקשובה מיידית לכל צרכיה הגברת הזקנה הזו כל כך בת מזל; ללא כל זה, היא בטח הייתה מתה מזמן".

מתוך סקרנות, בני המשפחה של חולים אחרים במחלקה היו באים לפעמים לחדר שלנו, ותכופות היו אומרים לי שאני אדם טוב מאוד. בתשובה, הייתי מספרת להם שאני מתרגלת של פאלון דאפא ושלפי מה שהמאסטר מלמד אותנו, אני פשוט משלמת חוב קארמתי. לא רק שזהו חוק ביקום, זו גם פעולה מצפונית בסיסית. לא הייתי מסוגלת לעשות זאת אם לא הייתי מתרגלת של דאפא.

בני המשפחה הסכימו אתי גם הם שפאלון דאפא באמת מלמד אנשים להיות טובים, ושעקרונות היקום שהמאסטר שלי לימד הם טובים. אחרת לא יכלה להיות לי גישה נפלאה שכזאת. הרופאים והאחיות אמרו לי שאין עוד אדם כמוני בכל העיר.

אחד החולים במחלקה היה מנהל בית ספר לשעבר, ובנו עבד במערכת המשפט. הבן אמר לי פעם שקשה יהיה למצוא היום כלה כמוני. הוא הוסיף שצריך לשדר בטלוויזיה שאלו המתרגלים פאלון גונג הם בעלי חמלה, ושהמפלגה הקומוניסטית היא זו המושחתת והמרושעת.

בזמן ביקוריי בבית החולים, יצא לי להכיר חולים רבים ואת בני משפחותיהם. אני יודעת שזה הוא הסידור של המאסטר לאפשר לי להציל אותם. חשבתי על דרכים להכיר אותם, ומכיוון שהפא-שנים של המורה היו לצדי, המחשבות הנכונות היו חזקות מאוד. לעתים קרובות הם התפעלו ממני, ולאחר שהקשיבו להבהרת האמת שלי, יותר מ-90% מהם התנערו מהמפלגה הקומוניסטית, מ"ליגת הנוער" ומ"החלוצים הצעירים". שמחתי מאוד על היצורים החיים שניצלו.

לשאוף להחזיר מתרגלים לשעבר חזרה לטיפוח

במהלך הבהרת האמת שלי בבית החולים, פגשתי אישה המבוגרת ממני במספר שנים שסבלה מדימום מוחי. כשרק התאשפזה, היא הייתה חסרת הכרה למשך 8 ימים, ולא אכלה במשך יותר מ-20 יום.

כשרק נפגשנו, שתינו חשנו כאילו אנו מכירות זו את זו היטב. אחרי כן הבהרתי לה את אמת ודיברתי איתה על פרישה מהמפלגה. ואז היא סיפרה לי שהיא הייתה מתרגלת דאפא לפני 1999. אך אחרי שהרשויות עצרו אותה בניגוד לחוק ולקחו אותה לשטיפות מוח ורדפו אותה, היא הפסיקה לתרגל בדאפא. היא עכשיו מתרגלת בודהיזם.

כששמעתי את זה, חרדתי מאוד ואמרתי, "את באמת אכזבת את המאסטר. בכל מהלך גלגולי חייך הרבים המאסטר תמיד דאג לך. אם המאסטר היה באמת מוותר עליך, היית מתה מהדימום המוחי לפני הרבה זמן. המאסטר משתמש בשיטה זו בתקווה שאני אוכל לעזור לך להתעורר. תקופת תיקון הפא כבר מסתיימת, ולא הגשמת את השליחות שלך להציל ישויות חיות. בבקשה תחזרי לדאפא מהר".

מאז ואילך, בכל יום הבאתי לה כתבים של המאסטר לקריאה. היא אמרה, "בכל פעם שאני רואה אותך, הנשמה שלי מתרוממת. תודה לך שאת מחזירה אותי לטיפוח בדאפא". עניתי לה שהיא בעצם צריכה להודות למאסטר.

קודם לכן היא לא יכלה ללכת בכוחות עצמה, וכל הזמן הזדקקה לתמיכת בעלה כדי להסתדר. אך עכשיו היא יכולה ללכת בעצמה בעזרת מקל הליכה. ביום ששוחררה מבית החולים, אמרתי לה שארגנתי שורה של מתרגלים כדי לעזור ולתמוך בה, וגם הכנתי סדרה של כתבי המאסטר בשבילה.

מאוחר יותר התקשרתי אליה כדי לדעת איך היא מסתדרת. היא אמרה שבריאותה השתפרה מאוד ושאינה נזקקת יותר למקל ההליכה. היא הייתה אסירת תודה למתרגלים שבאו ללמוד את הפא יחד איתה בכל ערב, והיא נמרצת להיות נחושה בטיפוח שלה.

המתרגלת שהציגה לי את הדאפא הפסיקה לתרגל גם היא לאחר שהרדיפה החלה, עקב לחץ ממשפחתה ומהמפלגה. בכל פעם שראיתי אותה, אמרתי, "כשהייתי במצב אומלל, את היא שבאמצעות המאסטר הציל אותי. עכשיו שאת נפלת למצב אומלל, המאסטר שלח אותי לכאן לעזור להציל אותך. אבל למה את לא מאפשרת לעצמך להיות מוצלת? האם את יודעת שאת מפספסת הזדמנות נדירה ביותר ויקרת ערך?"

בשנה שעברה היא ביקרה אותי וסיפרה לי על מקרה בו היא ובעלה נסעו על אופנוע לסידורים. האופנוע התנגש בסלע גדול שבצד הדרך, והיא ובעלה הוטחו בסלע. היא איבדה את הכרתה מיד. כשהתעוררה, היא ראתה שבעלה עדיין שוכב חסר הכרה על הכביש. היא זוכרת שכשראשה הוטח בסלע, היא הרגישה כאילו מישהו ריפד וריכך את המכה.

אמרתי, "עדיין לא הוארת כיאות. רק המאסטר יכול היה לרפד את המכה. זה המאסטר שנתן לך ולבעלך הזדמנות חדשה לחיים".

ואז היא פרצה בבכי ואמרה שהיא אכזבה את המאסטר. מאוחר יותר, בעזרת מתרגלים, ועם הדרכתו וחיזוקו של המאסטר, היא התגברה על קשיים ומכשולים רבים וחזרה לטיפוח בדאפא. היא הפכה לנחושה מאוד בתרגול שלה.

בעלה של המתרגלת יודע גם הוא שהדאפא הוא טוב ושהמאסטר הוא טוב. הוא כבר אינו גורם לה צרות. היא אמרה שהנפילה גרמה לה סוף סוף להתעורר.