מטפחים צריכים לקבל ביקורת באופן חיובי

(Minghui.org)

ערב אחד גלשתי באתר מינג-הווי וכותרת של מאמר אחד גרמה לי להרגיש אי נוחות. הרגשתי שהמאמר מפנה אצבע מאשימה כלפיי. כשקראתי את המאמר זה הזכיר לי מה שהרגשתי בכמה מקרים כשמתרגלים עמיתים העבירו עלי ביקורת במהלך עבודה משותפת בפרויקט דאפא. בזמן שקראתי את המאמר הרגשתי עצבני ולחוץ, ואפילו מעט שונא. חשדתי שכותב המאמר הוא מתרגל מהאזור שלי.

לא ידעתי מה לעשות עם המחשבות השליליות שגרמו לי לרצות לפרוש מהפרויקט. היה לי רגע שקט, ואחריו הרגשת ייאוש. כשהבנתי שזה לא מצב טיפוח נכון למתרגל פאלון דאפא נעשיתי ערני. מחסור במחשבות נכונות וברציונליות נראה כמסמן התחלה של דיכאון וחוסר נחישות. הזכרתי לעצמי שהכוחות הישנים יכולים לרדוף מתרגלי דאפא באמצעות התשת נחישותם. המאסטר אמר לנו:

"לחצים המגיעים שלא מקרב תלמידי הדאפא הם מבחנים, והם הזדמנות להתקדם במרץ; קונפליקטים ולחצים המגיעים מקרב תלמידי הדאפא הם גם, באותו אופן, מבחנים והזדמנות להתקדם במרץ." ("ברכות לוועידת הפא האירופית" נובמבר 2016)

ההכרה העיקרית שלי החלה לתפקד כראוי, ומחשבות נכונות עלו. בהדרגה הפרדתי את עצמי מהמחשבות השליליות, והצלחתי לראות שרגש השנאה הוא לא האני האמיתי שלי.

שאלתי את עצמי: "למה כשאנשים אחרים חושבים עליך דברים שליליים זה מפריע לך כל כך?" האין אתה מטפח? האם מטרתו של מטפח אינה לסלק החזקות והחסרות? האין זו הזדמנות נפלאה להשתפר ולעלות ברמה? מדוע לא הצלחת לקבל האשמות וביקורת בברכה?" כששאלתי את עצמי את השאלות האלה המחשבה שלי נרגעה ונעשיתי שליו. המחשבות שלי נכנסו לשדה של חומר מרוחק ומרווח, אבל לא יכולתי לראות מהו פשר החומר ההוא.

החלטתי לסלק את הבעיות שלי על ידי שליחת מחשבות נכונות. יכולתי לראות את התנהגותי בעבר ואיך היא משקפת את ההחזקות שלי: התפארות, חנפנות, ללכת לקיצוניות, קנאה, פחד, קורת רוח, כוונה לאמת את עצמי, התנשאות, תרעומת, תאווה, מוניטין, החזקות לאינטרסים אישיים, רגשנות, נוחות, חמדנות, וכחנות וקארמה.

אחרי שהבנתי את הבעיות שלי, כשהאשימו אותי שוב או העבירו עלי ביקורת זה לא הטריד אותי. הבנתי שהמאסטר השתמש במחלוקת הזאת כדי לגרום לי להשתפר ולהיטהר. הרגשתי תחושה של בטחון עצמי שנבעה מעומק לבי. הרגשות של חוסר שקט ואי יכולת להירגע נעלמו לחלוטין. זמן רב הרגשתי כאילו אני עטוף בתוך משהו, ושהיכולת שלי להכיל גדלה ללא הרף.

כשלמדתי את הפא המאסטר חשף בפני עוד עקרונות, והעלה אותי לרמה חדשה של טיפוח. קריאת אותו מאמר התנסות שוב לא גרמה לי כלל לאי נוחות. לחליפין הרגשתי את החמלה של כותב המאמר. יכולתי להבין שהבעיות שהוזכרו במאמר היו שם כדי להזכיר לי באדיבות את הבעיות שלי. הבנתי את מה שהמאסטר תיאר:

"הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה" ("לימוד הפא בפגישת "האפוק טיימס")

למדתי מההתנסות הזאת שהשלב האחרון של הטיפוח דורש מאיתנו להסתכל פנימה יותר, להישאר חרוצים עם מחשבות נכונות, לפורר את תכנוני הכוחות הישנים, ולהציל ישויות חיות. ראיתי את המגבלות של המושגים האנושיים שלי ושל ההבנה שלי את הפא.

תודה לך, המאסטר! תודה לכם, מתרגלים עמיתים!