(Minghui.org) נולדתי בינואר 1998 ואני מתרגלת פאלון דאפא בת 20. הדודים והדודות שלי היו מתרגלי פאלון דאפא. אמי לא הייתה מתרגלת, אך היא תמכה והאמינה בטוּב של הדאפא. כשהייתי בת שנתיים או שלוש ביקרתי בבית דודי לעתים תכופות. דודי שאל אותי הרבה פעמים: "איפה המאסטר?" ובכל פעם הצבעתי על תמונת המאסטר התלויה על הקיר ועניתי: "המאסטר כאן!" החשבתי עצמי כבת-מזל להיוולד למשפחה של מטפחי דאפא.

כשהייתי בבית ספר יסודי הוריי נפרדו ונשארתי בהשגחת סבי וסבתי, שלא היו מתרגלי דאפא. מכיתה ד' לכיתה ה' נכנסתי לחברה רעה והתחלתי להשתתף בקרבות כנופייה. למדתי לאיים על החלשים וגם הציקו לי בחזרה. בו בזמן המשכתי לקבל תוצאות יוצאות מהכלל בלימודיי וזה משך קנאה ולעג מצד חברותיי לכיתה. בתקופה זו חייתי רוב הזמן בפחד ובדיכאון עד שחברה לכיתה ואמה הכירו לי ולאמי שוב את הדאפא. לבסוף אמי ואני החלטנו להיות מתרגלות דאפא וארבעתנו בילינו שעות של אחר הצהריים בלימוד הפא וביצוע התרגילים.

ההחלטה הזאת הפכה לנקודת מפנה בחיי. אחרי שהתחלתי לטפח בפאלון דאפא, התרחקתי בהדרגה מחברותיי העברייניות והפסקתי להשתתף בפעילויות הכנופייה. אף שציוניי נשארו אותו הדבר, המורים והתלמידים החלו להבחין שהתנהגותי שלווה ומתונה יותר. בת כיתה לשעבר, שהפכה אחר כך למתרגלת דאפא עמיתה, אמרה לי שבתחילה כולם הטילו ספק: "העמדת הפנים הזאת לא תחזיק מעמד יותר מכמה ימים". אך החזקתי מעמד תחת השפעת היושר והמוסר של פאלון דאפא.

לאחר שסיימתי את בית הספר היסודי, הצלחתי להתקבל לבית ספר תיכון ידוע. בנסיבות רגילות, תוצאות בחינות הכניסה לתיכון הממוצעות שלי היו מדרגות אותי בכיתה ממוצעת או אף נמוכה מהממוצע. אך עקב נסיבות מיוחדות, בית הספר קיים בחינת דירוג נוספת מיד לאחר ההרשמה שלנו. חילקו אותנו לכיתות לפי ביצוע גבוה או נמוך בהתבסס על תוצאות אלו. בערב לפני הבחינה החשובה הזו תרגלתי כמה בעיות במתמטיקה לפני שלמדתי את ההרצאה הרביעית מ"ג'ואן פאלון". לאחר שהתוצאות פורסמו, גיליתי שדורגתי בכיתת-צמרת של אמנויות חופשיות, שהיו בה רק 40 מקומות. עם הדרישות הגבוהות ומשאבי הלימוד המצוינים שלה, כבר היה לי סיכוי גבוה יותר להיכנס לאוניברסיטה טובה. כשאני נזכרת בזה עכשיו אני יודעת שכל זה סודר על ידי מאסטר.

בתיכון שלי התלמידים נוהלו בקפדנות והיו נתונים לסביבת למידה אינטנסיבית מאוד. במשך השנים הקשות האלו, הדאפא הפך למקור התמיכה והחוזק העיקרי שלי. זה היה כך במיוחד בשנה הראשונה של התיכון.

אף שציפו ממני להיות מדורגת בין 40 התלמידים המובילים בבית הספר, הציונים היום-יומיים שלי מיקמו אותי קרוב לעשירון החמישי. במקצוע הגרוע ביותר שלי – מתמטיקה – הצלחתי לקבל רק 60 מתוך ניקוד מלא של 150. המאמץ הקשה שעשיתי בקורס, לוח הזמנים הנוקשה של בית הספר והסביבה הלא מוכרת כמעט שהוציאו אותי מדעתי. למרבה המזל הדוד שלי ביקר אותי לעתים קרובות כדי לספק לי תמיכה שהייתה ממש חיונית עבורי. הוא נסע לבית ספרי הרחוק להביא לי אוכל מבושל ולהתלוות אליי בהפסקות הצהריים. אני זוכרת שיום אחד פרקתי את כל המתח והקושי במכוניתו. הוא הציע לי ללמוד את הפאבכל פעם שאחוש מצוקה.

המאסטר לימד אותנו:

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות." ("להסיר את ההפרעות", "יסודות להתקדמות במרץ II")

המשפט הזה הפך למנטרה שלי, חיזק את אמונתי בדאפא ותמך בי בזמנים הקשים ההם.

יש לי מחשב לימודי קטן שנקנה למטרת לימוד הפא. במשך שנתי הראשונה בתיכון, הקציתי 20 דקות מהפסקת הצהריים שלי כדי ללמוד את הפא. בלילה למדתי את הפא במשך 20 דקות אחרי כיבוי האורות. הצלחתי לשמור על השגרה הזאת בשלוש השנים שלי בתיכון. הדאפא פתח את החוכמה שלי כשדבקתי בדרישות הפא והשקעתי בלימודיי. בסוף השנה הראשונה שלי בתיכון, דורגתי בין האחוזון העליון. בבחינות הסיום (עם ספר פתוח) של שנת הלימודים קיבלתי את המקום השני או השלישי בכל המחזור, להפתעת מוריי וחבריי לכיתה. כשכולי שקועה בדאפא, עברתי בקלות לשנה האחרונה ולתכנית הלימודים המתקדמת יותר, בניגוד לחבריי ללימודים.

רמות הטיפוח שלי גם השתפרו באופן משמעותי. בכל פעם שנתקלתי בקונפליקט עם חבריי לכיתה, חיפשתי פנימה, טיפחתי את דיבורי ונמנעתי לקחת חלק ברכילות. חברה התוודתה בפניי אחר כך שהתנהגותי השפיעה עליה כל כך שהיא הפסיקה לבזבז את זמנה ברכילות וחשיבתה הפכה להגונה יותר. היות שנתיב הטיפוח שלי סודר על ידי המאסטר הייתי צריכה להתמקד רק בלטפח היטב ולמלא את האחריויות שלי בלימודים. ככזאת, הצלחתי לשמור על גישה אופטימית ורגועה גם בשנתי האחרונה בתיכון. זה תפש את תשומת ליבה של חברה נוספת שתיארה כמה שאננה נראיתי למרות כל המתח שהיינו נתונות לו.

חברתי לכיתה מחטיבת הביניים ומתרגלת דאפא עמיתה התקבלה גם לאותו בית ספר כמוני. לפי הסידור של המאסטר היא פגשה בבית הספר במורה שהייתה מתרגלת פאלון דאפא גם כן. המורה השאילה לנו מפתח למשרד בית הספר וכך מצאנו מקום ראוי ללימוד פא קבוצתי ולתרגול. תרגלנו ולמדנו את הפא יחד מוקדם בכל בוקר ואחר הצהריים לאחר שהשיעורים הסתיימו, ואפילו בזמן תקופות הלימוד האישי בערב. ההתקדמות המהירה שלי בטיפוח הובילה לשיפורים מקבילים בלימודיי האקדמיים.

את שותפתי לחדר הכרתי מאז בית הספר היסודי. סקרנותה גדלה כשהיא נכחה בהשתפרות הדרמטית שלי, עד שלבסוף היא אזרה אומץ לשאול אותי על כך. היא נדהמה כשזקפתי את השינוי שחל בי לזכות פאלון דאפא. פעם, בשנה הראשונה בתיכון, סיפרתי לה את האמת על רדיפת הדאפא אך באותו זמן היא לא השתכנעה. הפעם, המשכתי להבהיר לה את האמת על הדאפא ועל הרדיפה, וראיתי את אור ההבנה מתחיל לזרוח בעיניה. היא החלה להתעניין בתרגול השיטה. כך שלושתנו יצרנו קבוצת לימוד פא קטנה וטיפחנו בנחישות במשך שנותינו בתיכון. שיתפנו התנסויות ולמדנו אחת מהשנייה, והעלינו את הרמות שלנו במשך התהליך. בבחינות הכניסה שלנו לקולג' קיבלנו יותר מ-600 נקודות והתקבלנו לאוניברסיטות יוקרתיות.

אני קצת מתביישת לדווח שבסביבה הנינוחה יחסית של האוניברסיטה נחישותי פחתה. כשפחות זמן הוקדש ללימוד הפא, ההחזקות שלי לתשוקות של אנשים רגילים גדלו. אך אני בטוחה שמטרתי בחיים היא להיות מתרגלת פאלון דאפא. אני נחרצת לחזור ולהשיג מצב טיפוח טהור, לאמת את הפא וללכת בנתיב שהמאסטר סידר.