[Minghui Fa Conference] התעוררות להבנות תוך כדי עבודתי עבור אתר מינג-הווי

ההתנסות נערכה, נבחרה והוצגה בוועידת הפא ליום השנה ה-20 של אתר מינג-הווי

(Minghui.com) כל מתרגלי פאלון דאפא יודעים שהפרויקטים של אימות הפא שאנו מעורבים בהם הם חלק מדרך הטיפוח שלנו. זה כבוד גדול להיות מסוגלת להיות חלק מצוות התרגום של אתר מינג-הווי. כמו כל המתרגלים האחרים שעוזרים למינג-הווי, ההשתתפות בפרויקט זה הוא למעשה תהליך בו אנו מטפחים את עצמנו ומשפרים את עצמנו על בסיס הפא.

תרגום התנסות על "מסע ונפילה" והמסע והנפילה שלי

שום דבר אינו מקרי בטיפוח, כך שאין גם צירופי מקרים בעניין מאמרי שיתוף ההתנסויות שאנו מתבקשים לתרגם. מתרגם קורא בדרך כלל את המאמרים בזהירות כדי לנסות להבין מה הכותב מנסה לשתף, ולכן אני מרגישה שתהליך התרגום הוא גם תהליך שבו המתרגם והמחבר היוצרים יחדיו שדה אנרגטי. כמובן, כמתרגמת, הדרך בה אני מסתכלת על השיתוף ואיך שאני מבינה את מה שעבר הכותב משקפים גם את מצב הטיפוח שלי.

לא מזמן תרגמתי מאמר שבאופן כללי דיבר על מתרגל דאפא שמעד ונפל כשיצא להבהיר את האמת על הדאפא. הנפילה הייתה די רצינית ואלמנטים ישנים במחשבתו ניסו לשכנע אותו שהוא שבר את מרפקו. אבל המתרגל שלח מיד מחשבות נכונות, נשאר איתן באמונתו במאסטר ובפא, וחיסל את כל ההפרעות. לאחר מכן הוא גילה שאין שום דבר שאינו בסדר במרפקו.

כשקראתי את המאמר הרגשתי שההבנה של המתרגל הזה את הפא היא טובה מאוד. שאלתי את עצמי אם גם אני הייתי מיטיבה לעשות אם הייתי במצב דומה. כמה ימים אחר כך יצאתי לחלק עלונים לפעילות בהבהרת אמת. בדיוק כשיצאתי מהרכב ועליתי מספר מדרגות, מעדתי ונפלתי על כמה מדרגות קפואות. קול חזק נשמע באותו הרגע מכף רגלי השמאלית. כשנחתתי על הקרקע, כף רגלי השמאלית התקפלה כלפי פנים, והמשטח העליון של כף רגלי השמאלית פנה כלפי מטה ונגעה בקרקע.

נזכרתי מיד באותו המאמר, שלחתי מחשבות נכונות וקמתי. בזכות כותב המאמר וההבנה האישית שלי את הפא, היו לי את המחשבות הבאות: "עלי לדחות לחלוטין את כל הסידורים של הכוחות הישנים!" וגם: "פשוט נפלתי אז אני צריכה לנוח במכונית. אם אני באמת לא יכולה להמשיך, אני יכולה לבוא מחר שוב". מיד הבנתי שהמחשבה השנייה הזו אינה נכונה. אם הייתי נחה או חוזרת משם, האם לא הייתי מכירה בכך שנפלתי נפילה קשה שמשפיעה על הצלת ישויות חיות?

האם זה לא היה הסידור של הכוחות הישנים? כיצד אוכל לדחות את הסידור של הכוחות הישנים מצד אחד וללכת עם הסידור שלהם מצד שני? המשכתי אפוא ללכת לאזור אליו תכננתי לנסוע לחלק את העלונים. בזמן שהלכתי יכולתי לחוש תחושה חמה בקרסול השמאלי אך לא כאב לי.

אחרי שחזרתי הביתה, אכלתי ארוחת ערב וישבתי על הספה כשרגל שמאל התחילה לכאוב למדיי. אבל לא סיפרתי לבני משפחתי על העניין הזה כיוון שהרגשתי שגם למחשבות של ישויות חיות יש השפעה אנרגטית מסוימת. ה"דאגות" וה"פחד" שלהם הם הדרכים שלהם להביע את הדאגה אלי. כמטפחת אסור לי לתת למחשבות ולאנרגיות שליליות כאלו להיווצר.

בדיוק כשעמדתי לשבת במנוחה למשך זמן מה, בעלי שאל אותי "את רוצה לנקות את המטבח?" בהתאם לתוכנית ניקיון הבית של משפחתנו, אנו מנקים את המטבח יחד כל יום שלישי בערב. אני אחראית על ניקוי כל הארונות ומשטחי העבודה, ובעלי מנקה את הרצפה. כדי להגיע לארונות המטבח הגבוהים יותר, אני צריכה להשתמש בשרפרף. חשבתי: "המטבח לא מלוכלך וזה לא משנה אם נדלג עליו השבוע. בנוסף, כף הרגל שלי סובלת מכאבים וזה לא קשור להצלת ישויות חיות. לכן עליי להשתחרר מהעניין הקטן הזה". הבנתי פתאום שזה לא נכון לחשוב כך ושני משפטים עלו במוחי: "לדחות לחלוטין את כל הסידורים של הכוחות הישנים! אין דבר קטן בטיפוח"! הבנתי שיצירת הפרעה בחיי היומיום שלי בגלל הנפילה היא הכרה בסידורי הכוחות הישנים. קמתי אפוא מיד והתחלתי לנקות את המטבח.

למחרת בבוקר קצת דאגתי כשהתעוררתי, מכיוון שלא ידעתי איך ארגיש כשרגליי יצעדו על הקרקע. אך נזכרתי במאמר בו המתרגל הדגיש כל הזמן "להאמין במאסטר ובפא". במוחי עדיין היו כמה ספקות. כשחזרתי שוב ושוב על "להאמין במאסטר ובפא", חשבתי במקביל גם על האמירה האנושית הרווחת: "לוקח מאה יום עד שפציעה בגידים או בעצמות מתרפאת". באותו הרגע הבנתי שמחשבות אנושיות עדיין משפיעות עלי, אז התחלתי להעלות מחשבות נכונות. לפתע נזכרתי בשתי מילים: "תוצאות מדהימות."

המאסטר אמר ב- “Teaching the Fa in Beijing at the Zhuan Falun Publication Ceremony” (Zhuan Falun Fajie-The Law of Zhuan Falun Explained) (תרגום זמני, לא רשמי):

"היות שזו שיטת טיפוח, זה לא פשוט עניין של סילוק מחלות ושיפור הבריאות, משום שהיא מכוונת להגיע לרמה גבוהה ועמוקה מאוד. חִשבו על כך, אם ישתמשו בה לסילוק מחלות ושיפור בריאות עבור אנשים, כמובן שייראו תוצאות מדהימות".

ההבנה שלי על שתי המילים היא שאין צורך לדבר על טיפולים והליכים רפואיים. לאנשים בחברה הרגילה יש כל מיני הבנות לגבי הזמן הנדרש לפציעה לטיפול ולריפוי, לסוג התרופות ולדרישות כאלה ואחרות. ההבנה שלי היא ש"תוצאות מדהימות" הוא הפא הנוגע לשחרור מכל ההבנות שנקבעו מראש.

אני מתרגלת דאפא, והמצב שאין לי בעיות בכף הרגל אמור להיות המצב הנכון, אז ממה אני חוששת? קמתי אפוא ולא כאב לי ברגל שמאל. עם זאת, לא הרגשתי שיש משהו לשמוח בו מכיוון שכבר הבנתי שהדברים צריכים להיות כאלה לפני שקמתי. בדיוק כמו עליית השמש ושקיעתה, זו תופעה רגילה. למתרגלים של דאפא אין מחלות וזה אמור להיות המצב הרגיל.

באותו הרגע נזכרתי בסיפור ב"ג'ואן פאלון" על האדם שרצה לטפח כדי להגיע למצב ארהאט. הוא לא הצליח בטיפוחו בפעם הראשונה בגלל שהוא שמח, והוא גם נכשל בפעם השנייה בגלל שהוא חשש לשמוח. ההבנה שלי היא שאולי הסיבה שהוא נכשל בטיפוח שלו היא שהוא לא התייחס לעצמו כמטפח אמתי כבר מההתחלה. כשאדם דואג לרווחים או להפסדים, זה בדרך כלל בגלל שהוא אינו בטוח בדברים שהוא רוצה להשיג, ולכן הוא מפקפק.

כל מחשבה של מתרגל היא חשובה

אם המטפחים אמורים להשיג "סטטוס פרי", נהיה מסוגלים להשיג זאת באופן טבעי, ממש כמו הבשלה ונפילה של הפירות, הכל קורה באופן טבעי. אם מטפח ישמח או יפחד מהשגת סטטוס פרי כלשהו, פירוש הדבר שהוא מתייחס להשגת הסטטוס פרי כאל משהו לא טבעי. במקרה זה, האם הוא אינו מפקפק בעצמו כמטפח? באופן דומה, למתרגלים של דאפא אין מחלות. לכן, אין צורך שאשמח או אדאג לגבי "נפילה בלי פציעות". לא משנה אם האירוע הזה קרה לי או למטפחים אחרים, עליי להתייחס לזה כתופעה רגילה שלא אמורה להיות לי התקשרות אליה.

אחרי המקרה הזה הסתכלתי פנימה והבנתי גם משהו אחר. כשתרגמתי את המאמר הזה, חשבתי: "מתרגל זה הבין היטב את הפא. הוא נפל כל כך חזק, אבל הצליח לעבור את המהמורה הזו עם מחשבותיו הנכונות ... "

בזמן שחשבתי כך, לא דחיתי את ההפרעה מהכוחות הישנים, שהיא שמתרגלים מלכתחילה לא צריכים ליפול כשהם מבהירים את האמת ומצילים יצורים חיים. המאסטר לחלוטין "לא מכיר" בכל מה שהכוחות הישנים טוענים שהם "מבחנים". שאלתי את עצמי מהי ההגדרה של "לא להכיר."

בהתבסס על ההבנה הנוכחית שלי, מנקודת מבט מסוימת זה אומר שההפרעה לא הייתה צריכה אפילו להופיע מלכתחילה. לא הבנתי מספיק את הנקודה הזו כשקראתי את המאמר הזה, לקחתי את הניסיון של אותו מתרגל עמית כדוגמה שיש לחקות, אבל הכרתי במצוקה עצמה, וחשבתי שכאשר עוברים מצוקה כזאת אפשר לשפר את השין-שינג. אבל אם אני עדיין חושבת על-פי ההיגיון של הכוחות הישנים [שעושים לנו "מבחנים" באמצעות מצוקות כדי "לשפר את השין-שינג"] – ההיגיון של הכוחות הישנים ישפיע עליי. זו פרצה שיכולה לגרום לי למצוקות. לכן כל מחשבה של מתרגל חשובה מאוד.

מציאת תירוצים

ברצוני גם לדבר על עניין אחר. פעם יצאתי לסידורים לקראת פעילות, וכשהגעתי הביתה וסיימתי ארוחת ערב השעה הייתה כמעט 22.00. באותה תקופה, תרגמתי מאמר מסוים במשך מספר ימים. חשבתי: "אקח היום הפסקה מכיוון שאני די עייפה וזה כבר מאוחר. אני רק אלמד את הפא לזמן מה, אשלח מחשבות נכונות ואלך למיטה. היות שאין זמן להמשיך בתרגום היום, אתן לו תשומת לב מחר". באותו היום קראתי במקרה את "הוראת הפא בוועידת הפא לציון 10 שנים לייסוד אתר מינג-הווי."

המאסטר אמר:

"המשימה לנהל היטב את מינג-הוויי היא עבודה בעלת חשיבות אדירה וכזו המצילה אנשים."
("הוראת הפא בוועידת הפא לציון 10 שנים לייסוד אתר מינג-הוויי")

כשקראתי את המשפט לעיל, תהיתי פתאום מדוע המאסטר אמר:

"עבודה בעלת חשיבות אדירה וכזו המצילה אנשים."
("הוראת הפא בוועידת הפא לציון 10 שנים לייסוד אתר מינג-הוויי")

ברמת ההבנה הנוכחית שלי, יש כנראה משמעות גדולה יותר לאתר מינג-הווי ממה שהבנתי קודם לכן, וייתכנו גורמים חשובים שעוד לא הבנתי. אז מה שאני צריכה לעשות זה לנסות כמיטב יכולתי כדי שמינג-הווי יתוחזק כראוי.

כיוון שכך, המשכתי באותו הלילה להשלים את התרגום. לא ציפיתי להצליח לסיים את התרגום הזה תוך זמן קצר מאוד. אך נזכרתי במה שאמר המאסטר:

"כשמתרגל עושה משהו ספציפי, אלו היכולות העל-טבעיות שלו שמתפקדות."
("ג'ואן פאלון")

"כיוון שהחומר בעל האנרגיה הגבוהה הזה קיים בממדים אחרים ולא מטייל בממד שלנו, הזמן שלו יותר מהיר משלנו."
("ג'ואן פאלון")

ההבנה האישית שלי היא שכאשר אנו עובדים על פרויקטים של הבהרת אמת, הכוחות הרוחניים שלנו נכנסים לתוקף ומתפקדים בממד אחר. אם יש לי מחשבה כמו כמה זמן אצטרך לסיים תרגום, היא תיצור דעה שתגרום להתבטאות מזויפת. אנשים מהחברה הרגילה יכולים לחשב כמה זמן משימה מסוימת דורשת ולהפוך את זה לגורם קבוע בתכנון שלהם, וזה לא ישפיע עליהם לרעה. אבל כמטפחת, מחשבה כזו יכולה להשפיע על עבודתי בפעילות הבהרת האמת.

בזמן שלמדתי את הפא למחרת, קראתי את החלק הזה ב"ג'ואן פאלון":

"יש אנשים שחושבים: "אסור להרוג חיים, אבל אני המבשל בבית. מה בני המשפחה שלי יאכלו אם אני לא אהרוג?" אני לא אטפל בנושא המסוים הזה, כי אני מורה את הפא למתרגלים ולא מסביר סתם כך לאנשים רגילים איך לחיות."
("ג'ואן פאלון")

כאשר קראתי לראשונה את החלק הזה היו לי כמה שאלות, למשל כאשר אותו אדם אומר שאם הוא או היא לא יהרגו, למשפחתו או משפחתה לא יהיה מה לאכול. אכן זו בעיה. אבל כשקראתי לאחרונה את החלק הזה, הייתה לי הבנה קצת חדשה. יש הרבה אנשים שהם צמחונים ויש הרבה אנשים שקונים אוכל בסופרמרקטים. "אם אני לא אהרוג" ו"מה בני המשפחה שלי יאכלו" לא חייבים להיות קשורים זה לזה באופן לוגי. אדם זה פשוט לא רצה לסטות מאורח חייו המקורי ומשתמש בהישרדות משפחתו כתירוץ לכך. במקרה כזה, איך יכול אדם כזה, שנרתע לשנות את עצמו, להיות מטפח טוב?!

בהתייחס לזה, כיצד הייתה התנהגותי בלילה הקודם? עבור מתרגלת דאפא, "להיות עייפה" ו"אין עכשיו זמן" הם למעשה רק תירוצים.

יש עוד חוויות טיפוח שעברתי במהלך עבודתי במינג-הווי, אבל בהתנסות זאת רציתי לשתף את שני הדברים הקטנים האלה עם מתרגלים עמיתים. עבורי זה כמו סוג של עידוד, ואני מקווה שהם יעזרו גם למתרגלים עמיתים. אנא תקנו אותי אם יש מקום לשיפור.