(Minghui.com)

המאסטר אמר:

"מטפחים בדאפא בנחישות עם לב בלתי מעורער
ההתעלות ברמה היא הדבר המהותי
הטבע האמיתי מתגלה מול המבחנים
בהצלחת הטיפוח מגיעים לשלמות והופכים לבודהות, לטאואים ולאלוהויות."

("הונג יין 2" "גילוי הטבע האמיתי")

פואמה זו של המאסטר השפיעה על נפשי בעוצמה רבה והיא משקפת את מסלול הטיפוח שעברתי במשך יותר מעשרים שנה.

כניעה: חתימה על "שלוש הצהרות הוויתור"

נעצרתי ב- 19 באוגוסט 2011. לאחר שביתת רעב של ארבעה ימים, שוחררתי ב -30 באוגוסט. היות שהוחזקתי רק כעשרה ימים במאורת הרוע, האמנתי שזו תוצאה של מחשבותיי הנכונות החזקות ועזרתו של מאסטר לי. חלק מהמתרגלים הכירו גם כן בדבקות ובביטחון העצמי שלי. כל זה גרם לי לחשוב שטיפחתי טוב למדי. הייתי גאה בעצמי הרבה זמן ומעולם לא חשבתי מדוע מלכתחילה נעצרתי. למרות שטענתי שאני מסתכלת ברצינות פנימה, מעולם לא עשיתי זאת.

הכוחות הישנים התבוננו בי וחיכו להזדמנות לנקוט בפעולה. כעבור תשעה חודשים, במאי 2012, נעצרתי שוב. פתחתי בשביתת רעב של 37 יום. לא הרגשתי כלום אפילו כשצפיתי באחרים שאכלו, ועבור רבים נחשבתי כמתרגלת איתנה. אבל הואשמתי רשמית והורשעתי.

נלקחתי לכלא הנשים המחוזי. כששומרים ניסו לעשות לי שטיפת מוח, פשוט התעלמתי מהם ולא הכרתי בכלום. בקושי החזקתי יותר מחודשיים. במהלך אותה תקופה לא הרשו לי ללכת לשירותים במשך ארבעה ימים. למרות שניסיתי להתאפק, הרטבתי את מכנסיי. הרצון שלי נשבר וכתבתי את "שלוש הצהרות הוויתור" על הפאלון גונג. כבר לא זכרתי את הפא, והדאפא היה רק מושג מעורפל בראשי.

הסיבה שהגעתי למצב זה הייתה שהשין-שינג שלי לא הגיע לסטנדרט הנדרש. פשוט נאבקתי קשות וחרקתי שיניים. בסופו של דבר לא הצלחתי להתמיד, והמושגים הרעים בתוכי נחשפו. מה שהניע אותי לא היו מחשבות נכונות ואמונה ישרה שטיפחתי מתוך עקרונות הפא, אלא התנהגות שאינה מוצקה, ולכן שבירה, המונעת על ידי אנוכיות ועל ידי תפיסות אנושיות אחרות.

כתיבת "שלוש ההצהרות" הייתה רק תחילת ההתעללות. התעללות מתמשכת נועדה להרוס את נפשו של האדם. כל יום חייתי בסביבה משפילה שיצרו עבורי השומרים הסוטים.

אמרו לי לכתוב "דו"ח על מחשבותיי", שפירושו לרשום את מחשבותיי מדי יום. למרות שהרגשתי גועל עמוק במוחי, השתמשתי במשחקי מילים, כתבתי חריזות מהסוף להתחלה וכו'. ל"עוזרת החינוך" שמונתה לפקח עליי היה רקע די טוב בספרות. היא ידעה שנפשי סובלת עד כאב. בהתחלה היא פשוט חייכה על מה שכתבתי ולא אמרה דבר. מאוחר יותר, לאחר שהכרנו זו את זו, היא התרגשה מהפתיחות ומהטבע האדיב שלי. היא ציינה: "אני מבינה, כל מה שכתבת זה על כמה המאסטר שלך טוב וכמה הדאפא הוא טוב. אני יכולה לראות שאת במצב אומלל. אולי את פשוט יכולה לחזור אחורנית ממה שקרה ולשלול את מה שקרה כתוצאה משטיפת המוח שעברת".

התרגשתי מדבריה הישרות של אישה שכירה בכלא. שלחתי כל יום מחשבות נכונות כדי להרוס כל דבר שיכול לגרום לה לרדוף אחר מתרגלים. כמתרגלים, ההתנהגות והדיבור שלנו משפיעים גם על האנשים מסביבנו. הסתכלתי עליה בהתרגשות להראות לה את הסכמתי ואת תודתי.

הצהרות הוויתור בטלות ומבוטלות

החמלה של המאסטר באה לידי ביטוי בכל פרט ופרט ומקיפה את הכל. יום לפני ש"עוזרת החינוך" אמרה את הדברים האלו, כבר הייתי נחושה לשלול את הרדיפה ולהצהיר כי "שלוש ההצהרות" שכתבתי בטלות ומבוטלות. המשכתי לטפח ולהיות מתרגלת דאפא ישרה.

בדיוק אחרי שקיבלתי את ההחלטה ועמדתי לעבור את מבחן החיים והמוות, המורה עודד אותי באמצעות ההערה של "עוזרת החינוך". אני מודה למאסטר מתוך עומק לבי, אני אפעל היטב עם מחשבות ומעשים נכונים, ואנקה את הבושה שהבאתי על עצמי.

כמובן שהמחשבות שלי נצפו בבירור על-ידי הכוחות הישנים. הם נקטו בטקטיקה של לאיים עליי ולהזהיר אותי: כעשר שעות לפני שהתכוונתי להודיע שאני עדיין מתרגלת איתנה, מתרגלת אחרת הודיעה כי שלוש ההצהרות שלה בטלות ומבוטלות. הסוהרים עינו אותה כשהם קושרים אותה למיטה עם חבל עבה. למרות שכיסו את פניה בשכבות של סרטים כדי שלא תישמע, ניתן היה עדיין לשמוע את צעקותיה קורעות הלב.

סצנת העינויים הצפויה שדמיינתי השתקפה במוחי כל הזמן. המשכתי לשלוח מחשבות נכונות במשך כל הלילה. יכולתי להרגיש שזה עזר בהגנה על המתרגלת. אבל הפחד שלי לא סולק.

למחרת בבוקר מתרגלת אחרת סיפרה לי על חלום שחלמה בלילה הקודם. היא חלמה על מים, מים רדודים מאוד. מיד הבנתי שזה רמז מהמאסטר. במים רדודים קל לעבור. המאסטר יעזור לי לעבור את המבחן הזה. נרגעתי.

"רצונו מחושל מוצק כיהלום" ("הונג יין 2" "מחשבות נכונות ופעולות נכונות")

ב 9 בבוקר קרעתי לפני כולם את שלושת ההצהרות שכתבתי והשלכתי את פיסות הנייר לאוויר. באותו הרגע, הרגשתי זרם של חום מראשי אל אצבעות רגליי. הרגשתי שהמאסטר לידי.

הייתי קשורה ותלויה עם שתי ידיי מאחורי הגב. קראתי: "פאלון דאפא הוא טוב!". לא ניסיתי חזק מדי והקול שלי נשמע חלש, אבל הוא חדר למחלקה כולה. כולם שמעו את זה בבירור.

איכשהו הקריאה של "פאלון דאפא הוא טוב", הצחיקה את השומרים והם הניחו לי. התיישבתי מיד ושיכלתי את רגליי כדי לשלוח מחשבות נכונות. אחר הצהריים הוכנסתי לתא בודד, ומוחי היה שקט.

בתא הבודד הפשיטו אותי בתירוץ לבדוק אותי. הייתי בהלם כשראיתי שהעור שלי התכהה. ידעתי שזו תוצאה מרה מההתנהלות הקודמת שלי כשהייתי בניגוד לעקרונות הדאפא. עם זאת, באותו רגע מר ביותר, הרגשתי תחושה מתוקה. המאסטר נתן לי רמז כדי לעודד אותי.

הם אזקו את ידי והאזיק היה כבול לטבעת על האדמה. הייתי צריכה לכופף את גופי ולהתיישב על רצפת הבטון. פתחתי בשביתת רעב וכמה ימים אחר כך החל עינוי "האכלה בכפייה". צינור ההאכלה הוכנס דרך הנחיר שלי לקיבה. הייתי קשורה ומספר אנשים אחזו בידיי, ברגליי ובבטני. הם הכניסו שום, פלפל ומלח לאוכל הנוזלי. המלח היה בכמות כה גבוהה שסבלתי מכאב בטן עז והקאתי. אז הם היכו אותי.

הייתי עצורה בתא בודד במשך 15 יום. הם "האכילו" אותי והכו אותי פעמיים ביום. בכל זאת, 15 הימים הרגישו כמו שלושה או ארבעה ימים.

השומרת וואנג אמרה לי ביום ה-15 לשביתת הרעב שלי: "נוותר על ה'טרנספורמציה'. את יכולה להפסיק את שביתת הרעב"? סירבתי ואמרתי לה שלא אפסיק עד שלא תיפסק הרדיפה של כל המתרגלים בכלא. היא נזפה בי, האשימה אותי שאני עושה בעיות ושללה ממני שינה. אמרתי לה: "מה שאנחנו עושים זה בשבילך. אם את נופלת למים, את צריכה חבל או מקל שיצילו אותך". היא לא אמרה דבר וויתרה על הניסיון להעביר לי שטיפת מוח. נלקחתי לתא ששם הוחזקו מתרגלות שלא עוברות שטיפות מוח.

עינויים

לבסוף יכלתי להתרחץ במים קרים, ועורי שוב נהיה לבן וחלק. העין השלישית שלי הראתה לי שכששלחתי מחשבות נכונות שהעור שלי פולט אור סגול שקוף.

אילצו אותי לשבת על "שרפרף קטן" במשך שעות ארוכות. המחשבות הנכונות שלי היו חזקות ולא רציתי להכיר ברדיפה הזו. התיישבתי לעשות את המדיטציה. ואז תלו אותי. שלחתי מחשבות נכונות לחסל את החומרים הרעים בממדים האחרים. עד מהרה הניחו אותי. התחלתי לעשות מדיטציה, אז הם תלו אותי שוב. הם המשיכו לעשות זאת כמה פעמים.

לבסוף הגיעה ראש האגף ושאלה: "מדוע את עדיין עושה את התרגילים?" ניצלתי את ההזדמנות והבהרתי לה את האמת של הדאפא. אמרתי לה שדאפא זה דבר טוב ונכון, כיצד אני מפיקה מזה תועלת, ושהמתרגלים הם האנשים הכי טובים בסין. היא חייכה וסימנה למי שעינה אותי. הורידו אותי למטה והיא עזבה בחיוך. כמובן שהמשכתי לעשות את המדיטציה. איש לא הפריע לי שוב. מאז הפך ביצוע התרגילים לפעילות היומיומית שלי.

באגף זה לא רק שמתרגלים כבר לא עברו שטיפות מוח, אלא שטיפלו בהם כמו שטיפלו באחרים, ואפילו באופן מרוסן יותר. כולם נאלצו ללבוש את מדי הכלא ולהתפקד בשמם. יותר ממאה איש נדרשו לשבת בשפיפה. אני לא עניתי לקריאת שמי ולא השתופפתי. שומר זכר עמד לצדי עם אלה חשמלית בידו. לא אמרתי דבר. הוא לא עשה כלום. כעבור חצי חודש הועברתי למחלקה אחרת.

פנייה למתרגלים עמיתים באמצעות שביתת רעב

לא המשכתי את שביתת הרעב לאחר שהועברתי, אלא חידשתי אותה רק לתקופות קצרות בהן היה צורך למחות על רדיפת מתרגלים אחרים. שלושה חודשים לאחר שהפסקתי את שביתת הרעב, הגיעה מתרגלת למחלקה. ראיתי שרגליה שחורות. היא נתלתה למשך חודש וחצי במרכז לשטיפת המוח. החלטתי למחות על רדיפה כזו בשביתת רעב. האמנתי באמת כי מתרגלים הם גוף אחד, ושמה שקורה למתרגל אחר קורה גם לי. רציתי לעצור את החומרים הרעים המפעילים אנשים רגילים לבצע פשעים.

באותה תקופה, מצב הטיפוח שלי היה בתקופה הטובה ביותר מזה של כל 19 שנות הטיפוח שלי. ההכרה שלי הייתה מלאה במחשבות נכונות. הייתי מסוגלת לעשות את המדיטציה בישיבה ולשלוח מחשבות נכונות במשך שלוש וחצי שעות. במהלך שביתת הרעב הזו נגד הרדיפות, שנמשכה שבעה חודשים, ידעתי שהתוצאה נראתה לא רק בממד הזה, אלא שממדים אחרים גם התנקו.

דיברתי אז עם ראש האגף. אנשים רבים פחדו ממנה, אבל אני לא פחדתי, והייתה לי חמלה רבה בלבי. כל עוד היא הייתה במשמרת הלילה, היא הייתה מגיעה לתא כדי למנוע מהמתרגלות לבצע את התרגילים או לשלוח מחשבות נכונות.

דיברתי אתה שלוש פעמים, בכל פעם באמצע הלילה בערך. היא הכירה היטב את הפאלון גונג, אז ניגשתי ישר לנושא. "את טועה ברדיפת מתרגלי פאלון גונג. זהו עיקרון שמימי שטוב מתוגמל בטוב, ועשיית דברים רעים מביאה לעונש. ההגנה על מתרגל צוברת סגולות טובות. המשפחה שלך ואת תפיקו מכך תועלת".

היא הקשיבה וקיבלה את דבריי. היא הבהירה: "אתם מנסים להיות אנשים טובים. לא משנה איך המפלגה הקומוניסטית הסינית (CCP) רודפת אותך – אני לא אעשה זאת". אמרתי לה: "הגישה שלך טובה וראויה להערכה, אך את ממשיכה להגיע לתא בחצות. זה משפיע על שליחת המחשבות הנכונות שלנו. זה טאבו גדול". היא אמרה: "יש לנהל את הכלא בסגנון צבאי". השבתי לה: "מה זה בסגנון צבאי? רק טופס! האם ראית שהמוח של האנשים משתנה? את מפרה באופן רציני זכויות אדם". היא צחקה. מאז היא הפסיקה להפריע לנו ולא רדפה עוד מתרגלים.

פרישה מהמק"ס ומארגוני הנוער המסונפים לה

היו ארבעה צוותים במחלקה בה נאסרתי, וכ-30 אסירות בכל צוות. בעבר היו ללא סוף ויכוחים ומלחמות על זוטות במהלך היום והלילה. במשך תקופה ארוכה כאשר מתרגלי הדאפא שימשו דוגמא לאדיבות ולחביבות, ההשפעות העדינות והחיוביות שינו את האנשים. הם כבר לא דיברו בקול רם ונוצרה סביבה הרמונית.

כל המתרגלות ניסו להבהיר את האמת לאסירות, לספר להן כמה יקר הוא הדאפא ועל החשיבות של להיות אדם טוב ולצבור סגולה, יעצו להן להיות רק טובות, לא לאבד את המידות הנעלות ולפרוש מהמק”ס ומארגוני הנוער המסונפים לה. מרבית האסירות בתא עזבו את המפלגה. בדרך כלל הן היו חברות עיקשות במפלגה. דיברתי איתן בזה אחר זה כדי לחפש איפה הן תקועות. לאחר שנודע להן על הפשעים שביצעה המפלגה, גם כל האחרות פרשו, ואפילו תחת שמן האמיתי.

כשאסירות חדשות הגיעו לתא, דיברתי איתן ברגע שהם הגיעו והן פרשו מהמפלגה. לאחר מכן, מסרתי להם חומרי מידע על דאפא והפידבק שלהן היה חיובי.

לתבוע את ג'יאנג דזה-מין

ידעתי שסביבת הטיפוח בכלא שונה מאוד ממה שיש בחוץ. כדי לצמצם את הפער ולהדביק את תיקון הפא, הייתי נחושה להישאר במצב הטיפוח מהבוקר עד הלילה. אני שולחת מחשבות נכונות כל שעה; לומדת שלוש הרצאות מהספר "ג'ואן פאלון" בכל יום. עד ששוחררתי למדתי 105 פעמים את הספר "ג'ואן פאלון."
מתרגלת אחרת סיפרה לי שבנה ביקר וסיפר לה על התלונות המשפטיות בקיץ 2015 נגד ג'יאנג דזה-מין, הדיקטטור לשעבר של סין. לא ידעתי בדיוק איך להסתדר עם זה אבל הרגשתי שזה אירוע גדול בתיקון הפא, וכל מתרגל צריך להשתתף בזה.

כתבתי את תלונתי נגד ג'יאנג דזה-מין על שתי חתיכות בד לבן תחת שמי האמיתי. כתבתי שני מכתבים לפקידים במחלקת המשטרה העירונית על שני חלקים אחרים של בד לבן, בהם הצעתי לפקידים להגיע לכלא כדי ללמוד את האמת של הפאלון גונג. ביקשתי ממתרגלת שעתידה להשתחרר לקחת אותם אתה. מאוחר יותר נודע לי, שארבעת חתיכות הבד צולמו ופורסמו באתר מינג-הווי.

התלונות נכתבו מחדש והוגשו לרשות התובעת העליונה ולבית הדין העממי העליון, והן פורסמו גם באתר מינג-הווי.

יצאתי מבית הסוהר המחוזי של הנשים זקופה ואצילית וללא חרטות.