איך התגברתי על קארמת מחלת עם עזרה מהמאסטר

(Minghui.org) כשהבטן שלי התחילה לכאוב לראשונה בחורף 2017, לא חשבתי על זה הרבה והאמנתי שאני רק מסלק קארמת מחלה. ואז הכאב החמיר עד שהיה בלתי נסבל.

בהפצרת משפחתי נכנעתי והלכתי לבית החולים. לאחר בדיקות כואבות וטיפולים, אובחנתי כחולה במחלה סופנית. אבל בעזרת המאסטר שלחתי מחשבות נכונות חזקות וחיזקתי את לימודי הפא. באורח פלא, לבסוף התאוששתי.

תסמיני מחלה הם צרה גדולה

הכאבים הקשים בבטן נמשכו כחודש לפני שהבנתי שהגיע הזמן שעליי לשפר את השין-שינג שלי. תמיד הייתי קצר רוח ולא תמיד התייחסתי לאחרים באדיבות. ברגע שהבנתי מה באמת הגורם לכאב, הוא נעלם.

למרות שידעתי את סיבת הבעיה, לא החמרתי עם עצמי. לא שיניתי את דרכי מיד על מנת לעמוד בסטנדרט של הפא. כאבי הבטן חזרו בחודש מאי האחרון והבחנתי בגוש גדול בבטן. הגוש כל כך גדל שלא יכולתי להרים את רגל ימין או לעמוד ישר.

החתונה של בתי הבכורה הייתה מתוכננת לעוד חודש, ולכן כל בני המשפחה דחקו בי לפנות לרופא. אמרתי להם שלא אלך והייתי די איתן בנושא, אז איש לא דחק בי יותר.

התחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 2006 והמאסטר (לי הונג-ג'י) טיהר את גופי. לא לקחתי כל תרופה במשך 12 השנים האחרונות. ידעתי שהגידול הזה הוא רק אשליה ומבחן כדי לעזור לי לשפר את השין-שינג.

כניעה ללחץ משפחתי

אולם כאשר הגוש המשיך לגדול הנחישות שלי החלה להתערער. לבסוף, בנותיי וחתני לקחו אותי לבית החולים בעיר לסקירת CT ולבדיקות דם. אבל הרופאים לא הצליחו להבין מה לא בסדר.

למחרת לקחו אותי לבית החולים מס' 301 בבייג'ינג. הרופא לא המליץ על ניתוח ואמר שהדבר היחיד שהם יכולים לעשות בשבילי זה להפחית את הדלקת. זה נשמע רציני למדי והבת שלי התחילה לבכות.

אמו של חתני הציעה לי ללכת לרופא לרפואה סינית. הוא הכניס אותי למינון גבוה של 4 טיפולים. לקחתי כל יום תרופות דרך הפה ודרך העור.

בסופו של דבר נקוותה מוגלה בתוך הגוש. הרופא הכניס לתוכו מזרק גדול כדי לשלוף את המוגלה החוצה. התהליך חזר על עצמו תריסר פעמים ביום, כל יומיים. הכאב היה קשה מנשוא. רגליי וכפות רגליי היו נפוחות. אחרי חודש כזה הגוש התכווץ והנפיחות ירדה.

טיפולים כואבים

כדי לברר את הגורם לגוש, הרופא רצה לעשות לי קולונוסקופיה. בפעם הראשונה ההליך לא היה מוצלח במיוחד והתוצאות היו מוטלות בספק.

למרות שידעתי היטב שהכל זה אשליה ומבחנים, לא יכולתי לסבול את הכאב ולכן הסכמתי לכל הבדיקות והטיפולים.

בתי קבעה פגישה לקולונוסקופיה נוספת. הרופא הורה לי לשתות נוזלים נוספים לפני ההליך לניקוי המערכת. חיכינו חצי יום, אך לא הצלחתי לבצע תנועת מעיים והיה צריך לקבוע תור חדש.

הרגשתי נפוח ואי נוחות עם כל הנוזלים שהיו בתוכי. הצוות הרפואי החליט לשאוב את הנוזלים עם צינור שהוכנס לבטני.

סירבתי, "לא. אני הולך הביתה. ואני איפטר מזה".

חשבתי רק מחשבה אחת בנסיעה לביתי: "תשכחו מזה! אפילו עם נשימה אחת בלבד, אני עדיין יכול לדבר עם אנשים על הדאפא ולעשות ככל יכולתי כדי להציל אותם".

ברגע שהגענו לבניין הדירות של בתי, הקאתי את כל הנוזלים שלקחתי לקראת הבדיקה. אני מאמין שהמאסטר עזר לי ולבסוף הייתי מסוגל לחזור הביתה.

שיתפתי עם מתרגלים מקומיים, וכולנו הסכמנו שמכיוון שעדיין הייתה לי המחשבה להציל אנשים, המאסטר היה מסוגל לעזור לי.

מאובחן כחולה סופני

הבת שלי התקשרה מספר ימים לאחר מכן ואמרה שהרופא רוצה לעקוב אחריי ומקווה לעשות את בדיקת הקולונוסקופיה. לא רציתי, אבל הלכתי בכל זאת כדי לתת לה שקט נפשי. הם אמרו שיש לי סרטן מעיים בשלב מתקדם ושזה מאוחר מדי לניתוח.

ידעתי בלבי כל הזמן שאין לי שום מחלה. כל זה הוא רק אשליה וסירבתי להכיר בכך. אבל המשכתי עם מה שבתי תכננה וחזרתי לבית החולים.

לאחר שהוצאנו כמעט 60,000 יואן על אינספור בדיקות וטיפולים כואבים, הרפואה המודרנית הוכיחה כי היא אינה מועילה כלל. הרופאים ויתרו!

חוזרים הביתה לדאפא

הגוש חזר. ידעתי שהרפואה לא יכולה לרפא את זה מכיוון שזו לא "מחלה". זרקתי את כל התרופות וחשבתי על הדילמה הארוכה והקשה שלי.

סבלתי ואיבדתי כל כך הרבה משקל בתהליך זה שהגעתי ל-50 ק"ג למרות שגובהי היה מטר ושמונים. החלטתי שאשאיר הכל בידי המאסטר. התחלתי להקדיש זמן רב ללימוד הפא ולשליחת מחשבות נכונות. רציתי לשפר ולתקן את עצמי על סמך הפא.

נס

הגוש הלך וגדל והיה לי מאוד לא נוח. לא יכולתי לשבת או לשכב. המשכתי לבקש מהמאסטר עזרה, ובמהרה התרחש נס.

הייתה לי צלקת בגודל אגודל על הבטן עוד מילדותי. הגוש מתח את העור והצלקת הישנה הפכה לכמעט שקופה. ואז היא נפרצה, וכל המוגלה שהצטברה בתוך הגוש נשפכה החוצה כשהיא מכתימה את רגליי ואת המיטה.

קראתי לאשתי שהיא גם מתרגלת שתבוא לעזור. בתי הצעירה חזרה בדיוק הביתה ועזרה לנקות את הבלגן. שמנו גזה מעל הפצע הפתוח והחלפנו את החבישה באופן קבוע. מספר ימים לאחר מכן הפסיקה המוגלה להתנקז החוצה והצלקת נרפאה מעצמה. ידעתי שהמאסטר טיהר את גופי.

כשעשיתי את התרגילים למחרת בבוקר, גופי הרגיש קל במיוחד. מיד זלגו מעיניי דמעות של הכרת תודה!

אמונה מוחלטת במאסטר ובפא

הגעתי להבנה שאם יש לנו אמונה מוחלטת במאסטר ובפא בכל זמן נתון, נוכל להתגבר על כל דבר. המאסטר אמר לנו:

"כשלתלמידים יש מחשבות נכונות בשפע,

למאסטר יש הכוח להפוך את המצב." ("הונג יין II", "החסד בין המאסטר לתלמיד")

אני יכול רק להחזיר על חמלתו של המאסטר על ידי כך שמעכשיו אטפח בחריצות ובאיתנות ואעשה היטב את שלושת הדברים שאנו מתבקשים לעשות.

תודה מיוחדת למתרגלים עמיתים

אני רוצה לנצל הזדמנות זו להודות בכנות לכל המתרגלים העמיתים שעזרו לי לעבור את הצרה הזו.

יש לנו שדה ירקות שהיה צריך לטפל בו כמעט כל יומיים. מתרגלים מהכפר שלנו ומהכפר השכן באו לעזור לי לקטוף את הירקות, בגשם או בברק. יותר מ-30 מתרגלים מקומיים עזרו למשפחתי לקצור את התירס בסתיו. הם עזרו לנו כאילו היינו קרובי משפחתם.

התושבים בכפר שלי ראו את מה שהמתרגלים עשו והעירו: "תראו את מתרגלי הפאלון גונג האלה. הם עוזרים זה לזה בעת הצורך!"

מתרגלים רבים באו גם ללמוד אתי את הפא ושלחו מחשבות נכונות. הם עזרו להעלות את הבנותיי בפא ולהתגבר על קארמת המחלה שלי.

אני מוסר את תודתי הכנה למאסטר ואת תודתי הכנה למתרגלים עמיתים!