לראות מבעד למסך ההטעיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית

(Minghui.org) יש אנשים בחברה המערבית שיש להם הבנה מוטעית לגבי האידיאולוגיה של הקומוניזם של ביטול הרכוש הפרטי והשגת שוויוניות. אחרי הכול מה רע בכך שתהיינה הזדמנויות שוות לכל אחד?

אבל אם בוחנים את ההיסטוריה של הקומוניזם, ניתן לגלות שהשתמשו לעתים קרובות במהפכה אלימה כדי להשתלט על רכוש פרטי כדי להיטיב עם בכירים מיוחסים רמי דרג במפלגה ומשפחותיהם. ומה שנקרא "שוויוניות" הייתה רק הבטחה ריקה שניתנה על ידי הקומוניסטים.

כשעוד אנשים מבינים את הנזק שגרמה המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) במהלך מגפת הקורונה, יעזור אם נסקור מה עשתה המק"ס מאז עלתה לשלטון לפני כמה עשורים, ובכלל זה השתלטות על רכוש פרטי, הריסת התרבות הסינית המסורתית ורצח של אזרחים חפים מפשע.

שוד וגניבת רכוש

תפיסה והשתלטות על רכוש זהו טבע הטבוע במק"ס שהחל כבר בימיה הראשונים. לדוגמה, המק"ס הוציאה הוראות בשנות ה-1930 להרוג את בעלי האדמות, לשרוף את בתיהם ולקחת את רכושם – כך כתב גונג גואו, בכיר ותיק במק"ס באותה העת. הוא לא יכול היה לסבול את הברוטליות הזאת וערק ב-1935.

להרוג את בעלי האדמות באזור הכפר היה ממש אכזרי. "בכירים היו מענים תחילה את בעלי האדמות האלה בכל מיני שיטות כדי לסחוט מהם כסף ולאחר מכן הורגים אותם – אפילו על ילדים צעירים הם לא חסו", כתב גונג. "המילה 'אנושיות' אינה קימת במילון של המק"ס".

" בואו נאפשר קודם כל לכמה אנשים להתעשר"

בעקבות מהפכת התרבות המנהיג הקומוניסטי דאז, דנג שיאו-פינג השיק מיזם חדש. "בואו נאפשר קודם כל לכמה אנשים להתעשר", מה שהיטיב עם רוב הצאצאים של הבכירים רמי הדרג. צ'ן יון – שהיה אז הבכיר השני החזק ביותר במק"ס – ואחרים הסכימו על עסקה: אחד מהילדים של כל בכיר בצמרת יירש קריירה עוצמתית מפוארת, בזמן שלשאר הילדים האחרים יאפשרו לעשות כסף באמצעות שימוש בקשרים הפוליטיים שלהם מבלי לדאוג שיואשמו בשחיתות.

העסקה הזאת לא הייתה ידועה לאזרחים הרגילים, מה שאפשר לבכירים רמי דרג ולמשפחותיהם לצבור נכסים במהירות. נמסר שג'ואו יונג-קאנג, מזכיר הוועדה המשפטית פוליטית (PLAC) בשנים 2007-2012 צבר הון עתק של 90 מיליארד יואן (14 מיליארד דולר)ב-2012.דווח שלמשפחתו של ג'יאנג דזה-מין, מזכיר המפלגה לשעבר יש נכסים בחו"ל בכ-50 מיליארד יואן (70 מיליארד דולר).

על-פי דו"ח שנתי של "סקר מחייה עממי שנתי בסין (2015)" שהתפרסם על ידי אוניברסיטת בייג'ינג, אחוז אחד של המשפחות הסיניות העשירות ביותר מחזיק כשליש מנכסי המדינה, בו בזמן שברשותם של -25 האחוז בתחתית, רק אחוז אחד מהנכסים.

חלק גדול מהחלוקה מחדש של נכסים כאלה הונע על ידי קרבה משפחתית. הרדיו הציבורי הגרמני Deutsche Welle דיווח באפריל 2012 שבבעלות 2,900 "נסיכונים" סינים הון בסכום של כ-2 טריליון יואן (320 מיליארד דולר בזמנו). הם חלשו על תעשיות רבות במיוחד בנקאות, סחר זר ונדל"ן.

"בקרב 3,220 אזרחים סינים עם הון של יותר מ-100 מיליון יואן, רק 288 אינם צאצאים של בכירים רמי דרג", נכתב בדו"ח.

הרס התרבות והרג אזרחים

התרבות הסינית המסורתית מתמקדת על הרמוניה בין השמים לארץ ולאדם. מאידך, התיאוריה הקומוניסטית מקדמת מאבק מעמדי. כדי להחדיר הלאה את האידיאולוגיה הזאת בסין, המק"ס השיקה קמפיינים פוליטיים רבים כדי לשסות קבוצה אחת של אנשים נגד השנייה.

זה כבר נראה בבירור בשנים המוקדמות של מהפכת התרבות- תוהו ובוהו בין השנים 1966 לבין 1976. על-פי Secret archives about the Cultural Revolution in Guangxi (ארכיב סודי לגבי מהפכת התרבות בגואנג-שי), במהלך פגישה שנערכה ב-1974, בכירים חשובים בפרובינציית גואנג-שי נפגשו ודנו איךלהגביר ולהעצים קמפיינים פוליטיים. בנוסף לבכירי ממשלה מכל הערים בפרובינציה, השתתפו בפגישה גם בכירי צבא ומנהלי מחלקות תעמולה.

מלבד טכניקות מסורתיות לשטיפת מוח כמו קידום השלטון הקומוניסטי ומהפכת התרבות, בכירים הציעו גם סדרת צעדים: ראשית לחפור החוצה כל מי שסוטה מקו התעמולה הרשמי. שנית, להאשים אנשים כאלה בפשעים חמורים באמצעות ראיות מפוברקות. שלישית, לתקוף את ספרי התרבות הסינית המסורתית המוכרים לאנשים.

בנאן-ג'ינג, בירת גואנג-שי כ-18,000 איש היו מעורבים בדיון כיצד ליישם מדיניות כזאת. בתוכם, נוצרו יותר מ-2,600 קבוצות "לימוד" עם יותר מ-74,500 משתתפים. בנוסף, בקרב כ-250,000 איש חולקו יותר מ-2,700 מאמרים ונישאו יותר מ-2000 נאומים.

אפילו ילדים צעירים קיבלו הוראה להשתתף בכיתות לימוד כאלה. בבית ספר יסודי אחד בלבד היו יותר מ-74 תלמידים שמונו להיות מספרי סיפורים – ששמו למטרה לתקוף את התרבות הקונפוציאנית ושאר סיפורים של התרבות הסינית המסורתית.

השקרים לוו במעשים ברוטליים. לדברי ההיסטוריון יאן לה-בין, כ-140,000 איש נהרגו בפרובינציית גואנג-שי לבדה במהלך מהפכת התרבות. ווי גואו-צ'ינג, מזכיר המפלגה בפרובינציה אמר פעם ששיעור מקרי המוות בגואנג-שי היה כ-150,000.

אכזריות כזאת נותרה בלתי נודעת לרב האזרחים הרגילים, עקב הצנזורה האינטנסיבית של המק"ס כמו גם בשל צבא האינטרנט הרחב השולט בדעת הציבור. על-פי ה-BBC מה-7 באפריל 2015 – בציטוט מתוך מסמך [2015-9] של "ליגת הנוער"-ארגון נוער של המק"ס – כ-4 מיליון מתנדבים כאלה הם תלמידי קולג'.

רדיפה המתבססת על אמונה

בנוסף להשתלטות על רכוש פרטי, הרס התרבות והרג של אזרחים חפים מפשע, השיקה המק"ס גם רדיפה מגוונת של קבוצות אמונה. הגדולה והגרועה ביותר ביניהן היא רדיפת פאלון גונג.

ואז ביולי 1999, המנהיג דאז ג'יאנג דזה-מין השיק קמפיין כלל ארצי נגד פאלון גונג. הוא גייס את מנגנון התעמולה של המדינה כדי להכפיש את פאלון גונג והורה על מעצרים, עינויים ושטיפת מוח של מתרגלים, בניסיון לכפות עליהם לוותר על אמונתם בעקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות". התעמולה חדרה לכמעט רוב המקצועות בחברה, במיוחד לכלי התקשורת של החדשות ולמערכות החינוך, כמו גם לתעמולה בחו"ל.

בסין יש כ-2,000 עיתונים, 8,000 מגזינים, 1,500 תחנות רדיו וטלוויזיה, וכן אין סוף אתרי אינטרנט. תחת הצנזורה המחמירה וצבא האינטרנט רב העוצמה, כמעט כל התכנים שלהם מתומרנים להעביר רק מסרים אותם רוצה המק"ס שאנשים ישמעו.

העיתון הרשמי החשוב People’s Daily שבשליטת המק"ס העלה 347 מאמרים תוך חודש ימים אחרי שהחלה הרדיפה נגד פאלון גונג. כלומר בממוצע יותר מ-11 מאמרים ליום.

הטלוויזיה המרכזית של סין (CCTV), תחנת הטלוויזיה הרשמית של המק"ס הפיקה 332 תוכניות המכפישות את פאלון גונג בין אפריל 2002 לסוף 2003 בלבד.

בנוסף, יצרו והפיקו מספר גדול של סרטים, כרזות, ספרים, תקליטורי דיוידי ואין ספור עלונים כדי להטעות את הציבור.

מלבד כלי תקשורת של החדשות, מערכת החינוך היא תחום נוסף עליו מתמקדת המק"ס במהלך הקמפיין. צ'ן ג'י-לי, שר החינוך פרסם הוראות לחינוך הגבוה יותר, לערוך מחקר כדי לקדם הלאה את הצנזורה ולתמרן מידע באינטרנט הקשור לפאלון גונג.

במהלך קמפיין ב-6 בפברואר 2001, כמעט 8 מיליון צעירים מ-100 ערים מרכזיות תלו 500,000 כרזות, חלקו יותר מ-10 מיליון חומרים המציגים את פאלון גונג בצורה שקרית. מאוחר יותר באותו החודש, בכירים דחפו את האירוע המבוים של ה"הצתה העצמית" בכיכר טיאננמן כדי להכפיש את פאלון גונג, שנכללה מאז בספרי לימוד ובחומרי לימוד רבים, כדי להשמיץ חפים מפשע.

נמסר שמאז 2001, פרובינציית סצ'ואן הקציבה מיליון יואן לשנה שהוקדשו למחקר על אסטרטגיות לשטיפת מוח נגד פאלון גונג. פרויקטים כאלה התרחבו למקומות נוספים ברחבי סין, ואלפי פורומים לתעמולה משמיצה נערכו ברחבי המדינה.

מחוץ לסין, המק"ס השקיעה מאמץ עצום לרכוש או לתמרן גם את המדיה הסינית וגם את המערבית. בחזרה ל-2001, דו"ח של קרן ג'יימסטאון מצא שהמשטר שלט בצורה ישירה או עקיפה ב- 4 עיתונים סינים בחו"ל.

כדי לדחוף את התעמולה שלה בכל רחבי העולם, המק"ס הגבירה את השפעתה על שידורי טלוויזיה דרך לוויין. במהלך שימוע בוועדת החוץ של בית הנבחרים האמריקני ב-6 באפריל 2011, נחשף: " CCTV-4לבדה נמצאת על 26 לוויינים סביב העולם, ש-8 מהם מעל צפון אמריקה".

כשהמק"ס הגבירה את החדירה המסורתית של כלי תקשורת החדשות לחברה המערבית, היא גם דחפה עוד תעמולה דרך פלטפורמות המדיה החברתית כמו WeChat , בעודה מצנזרת מידע הקשור לנושאים כמו פאלון גונג, נכתב בדו"ח של Freedom House ב-2020 שכותרתו: "התרחבות השפעת המדיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית מאז 2017".