איש לא היה מסוגל לענות אותי

(Minghui.com) התחלתי לתרגל פאלון דאפא (פאלון גונג) בשנת 1997. רגע לפני כן אובחנתי כחולה חשוכת מרפא ונאמר לי שאין לי זמן רב לחיות. כשקיבלתי לראשונה עותק של "ג'ואן פאלון" (הספר העיקרי של פאלון דאפא), הייתי כל כך להוטה לקרוא אותו שבקושי אכלתי או ישנתי. ביום הרביעי ראיתי את הסצנה הבאה: המאסטר לי (מייסד הפאלון דאפא) נתן למישהו את ה"ג'ואן פאלון". צעקתי מעומק לבי "מאסטר!". המאסטר חייך אלי. ואז התמונה נמוגה.

כאב לה במקום לי

ב- 25 באוגוסט 2000 נלקחתי למחנה עבודה בכפייה בפו-שון. מישהי ממחנה העבודה בכפייה של מא-סאן-ג'יאה הגיעה למחנה העבודה שלנו לשאת "נאום". התעלמתי מהדברים השליליים שהיא אמרה על הפאלון דאפא וניסיתי לעורר (למחשבות נכונות) את אותן מתרגלות שעברו לא מזמן "שינוי מחשבה" לוותר על אמונתן. הדבר עורר את זעמה של קצינת המשטרה דזנג קיו-יאן. מאחר שלא הבנתי את הפא מספיק לעומק, חשבתי שלסבול מכות זה עדיין כדאי כל עוד אוכל לעורר (למחשבות נכונות) הרבה מאוד מתרגלים.

דזנג היכתה אותי עד שעיניי נהיו שחורות וכחולות. היא בעטה בבטני בעקבים הגבוהים שלה ופגעה ברגלי השמאלית. בהמשך הבנתי שמאחר שלעורר מתרגלים זה הדבר הנכון לעשות, לא הייתי צריכה לחשוב שיש לה זכות להכות אותי. בלבי אמרתי למאסטר שהיא לא צריכה להכות אותי. אם היא תכה אותי שוב, היא צריכה להרגיש את הכאב באותו המקום בו היא פגעה בי. למחרת שמתי לב לכך שהיא צלעה מכאבים.

במחנה עבודת הכפייה ווּ-ג'יאה-פּו בעיר פו-שון אספו את כל המתרגלות שהתמידו באמונתן, שהמשיכו בשביתות רעב או שתרגלו תרגילי דאפא, והכניסו אותן ל"יחידה לפיקוח חמור". כאשר המתרגלות קמו באמצע הלילה לתרגל את התרגילים, המשטרה הכתה אותן עם אלות גומי. הם צעקו: "מי אמר לך שאת יכולה לעשות את התרגילים?!" התעוררתי מההמולה והערתי במהירות את המתרגלות בחדרים האחרים. כולנו התחלנו לתרגל את התרגילים ביחד.

כשהמשטרה דרשה לדעת למה קמנו כולנו והתחלנו לבצע את התרגילים, אמרתי: "לא צעקת עלינו לקום ולתרגל את התרגילים? כולנו ישנו כששמענו קצין שואל 'מי אמר לך לתרגל את התרגילים?!' אז רק מילאנו אחר ההוראות שלך לתרגל את התרגילים". השוטר אמר "שמעתם לא נכון. חזרו לישון."

השיגרון שלי יועבר אליך

ב- 22 במרץ 2002 נלקחתי למחנה הכפייה מא-סאן-ג'יאה. שבוע לאחר מכן פגשתי את לי מינג, מתרגלת שעברה עינויים על "ספסל הנמר". מכיוון שהתא שלנו היה קר ולח, המפרקים בידיה היו אדומים ונפוחים. היא אמרה שזה בגלל שיגרון. יום אחד הגיעה ראש הצוות וואנג שיאו-פנג לבדוק את התא שלנו. לי מינג הרימה את כף ידה לתנוחה של שליחת מחשבות נכונות, אבל וואנג שיאו-פנג דחפה ברגלה את כף ידה למטה. אמרתי ללי שאם וואנג תחזור, עליה לשלוח מחשבות נכונות ולהגיד לה: "אם תגעי בי שוב, השיגרון בידיי יועבר אליך."

למחרת, וואנג חזרה לבדוק את התא שלנו. לי הרימה מיד את כף ידה לשלוח מחשבות נכונות, ווואנג באה שוב לדחוק אותה. לי השתמשה בידה השנייה כדי להגן על כף ידה המורמת ואמרה: "אני עושה את זה לטובתך. אל תגעי בי. אם תיגעי בי השיגרון שלי יועבר אליך". וואנג אמרה שהיא לא מאמינה. היא הרימה את רגלה ודחפה את כף ידיה של לי למטה. בדיוק כשוואנג יצאה מהחדר, לי צעקה: "השיגרון בידיי נעלם! האצבעות שלי כבר לא אדומות ונפוחות!"

אף אחד לא היה מסוגל לענות אותי

ב- 8 באוקטובר 2002 חטפו אותי ונלקחתי לתחנת משטרת פו-שון ונעצרתי למשך שלושה ימים לאחר שמצאו בטלפון הסלולרי שלי קישור לטלפון נייד של אדם אחר שהמשטרה התחקתה אחריו.

במהלך שלושת הימים והלילות הללו, אנשים מהוועדה הפוליטית והמשפטית העירונית של פו-שון ומלשכת המשטרה ניסו "לשנות" את אמונותיי, כל אחד בתורו. שום דבר שהם אמרו או עשו לא גרם לי אפילו להסס. גם השוטר הכי אכזרי, גואן יונג, לא הצליח להניע אותי. שלושה ימים אחר כך הם העבירו את המשימה לענות אותי לתחנת המשטרה החדשה של פו-שון. אני לא זוכרת איך הגעתי לשם. אני רק זוכרת שהתיזו עלי מים קרים. רעדתי בכל התזה.

כשחזרתי להכרה מלאה, הבנתי שהם מענים אותי ומיד הבנתי את המצב בו הייתי. אספתי את חושיי וצעקתי: "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל אני לא חוששת!" בסופו של דבר הקצין שהתיז עלי מים הפיל את הבקבוק והלך.

אחד הקצינים בדרג נמוך אמר: "אני לא יכול להרים את היד. אני לא חושב שאני יכול להכות אותה יותר". הוא עלה למעלה. עוזר מפקד המשטרה בתחנה, ששמו הפרטי הוא קואי, אמר: "מדוע היד שלי מוכתמת בדם? אוי לא! אני צריך ללכת מיד לשטוף ידיים". גם הוא יצא החוצה. מפקד המשטרה אמר: "במקרה זה, בוא נשתמש עבורה באלה החשמלית!" לא הראיתי סימני פחד והעליתי מחשבות נכונות. בסופו של דבר, האלה החשמלית לא פעלה.

למחרת אמר הקצין בעל הדרג הנמוך: "זה מדהים. האלה החשמלית הייתה טעונה במלואה, אבל כשהבאנו אותה לכאן הסוללה שלה הייתה מרוקנת ולא יכולנו להדליק אותה. אפילו כשהוצאנו אותה מהחדר, הסוללה שלה לא הייתה טעונה. אנחנו לא יכולים לענות אותך יותר".

יהיה לך כאב בטן הלילה

כשהוחזקתי בבית המעצר, הגיעו שלושה שוטרים. הם אמרו שארגנתי למישהי לשכור בית למגורים. אמרתי שאני לא מכירה את האישה שעליה הם מדברים. הם החלו לגעור בי בזעם. לא הקשבתי. ואז הם החלו לגעור במאסטר. אמרתי להם שהם צריכים להפסיק. הקצין אמר: "אז מה? אני לא פוחד. מה יכול לקרות?"

אמרתי שיהיה לו כאב בטן באותו לילה. הוא אמר: "אם יהיה לי כאב בטן הלילה, אני לא אבוא אליך מחר. אבל אם הבטן שלי לא תכאב הלילה, אז תראי כמה אני עוד ארביץ לך מחר!" אמרתי להם שהם יהיו חולים מכדי לבוא מחר. מעולם לא ראיתי אותם יותר.