מסע הטיפוח של איכר בן 88

(Minghui.com) אני איכר בן 88 שהחל לטפח בפאלון דאפא בתחילת 1998. במשך שנים רבות סבלתי מדלקת בקיבה ובמעיים, צהבת וטחורים, עקב תנאי חיים קשים ועבודה פיזית.

ב-31 במרץ 1998 הסתובבתי בעיר וראיתי חנות מלאה באנשים שצפו בטלוויזיה. הסתקרנתי ונכנסתי פנימה לראות מה קורה שם. נאמר לי שהם צופים בווידאו של מאסטר לי הונג ג'י המלמד שיטת טיפוח הנקראת "פאלון דאפא", דבר הקורה רק אחת לאלפי שנים. זה מיד עורר את סקרנותי ודאגתי להשיג מיד את הספרים "ג'ואן פאלון" ו"דרך השלמות הגדולה".

כשחזרתי הביתה קראתי את הספרים כל יום בשקדנות. השתתפתי גם בקביעות בלימוד הפא הקבוצתי בעיירה שלי, בכל תנאי מזג אוויר. שלושה אנשים מהכפר שלי החלו לתרגל גם הם אחרי שסיפרתי להם על השיטה.

הרמוניה בתא המאסר

יותר מ-50 מתרגלים בעיר שלנו השתתפו בלימוד הפא הקבוצתי. במרץ 2001, מישהו שרומה על ידי תעמולת המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) דיווח עלינו לרשויות המקומיות. המשטרה עצרה תשעה מאיתנו. כדי שלא יעצרו אותי עזבתי את הבית והפכתי לחסר כל. אבל בסופו של דבר עקבו אחריי ונלקחתי למעצר.

הערב כבר ירד כשנלקחתי למחלקת ביטחון הפנים. שוטר אילץ אותי לשבת בשפיפה זמן רב עם בגדיי ותיקי על כתפיי. עם הזמן זה נעשה מכאיב מאוד והזעתי הרבה.

הוא חקר אותי ורצה לדעת את שמו של המתרגל שמעביר עלונים של פאלון דאפא. אמרתי לו שאינני יודע. הוא כעס וסטר על שני צדי פניי שוב ושוב, אך עדיין סירבתי לשתף פעולה. הוא התרגז כל כך שהכה אותי בצלעותיי ממש חזק והתעלפתי מהכאב. אחרי שסיימו לחקור אותי הם העבירו אותי למרכז מעצר בסביבות 3 לפנות בוקר.

הוכנסתי לתא עם עוד מתרגל מבוגר. מחפיסות סיגריות ריקות שהאסירים זרקו הכנו חוברות קטנות שבהן כתבנו מאמרי דאפא ששינָנו.

הוא כתב את "הונג יין" עבורי ואני כתבתי את "יסודות להתקדמות במרץ" בשבילו. ניצלנו את כל הזמן הפנוי שלנו כדי לקרוא ולדקלם את הפא. גם תרגלנו כל בוקר וערב את התרגילים.

השומרים ראו מה שעשינו אך העלימו עין. הצעתי שהמתרגל יחביא את המאמרים בתוך בגדיו וימצא דרך לתת אותם לאשתו שהייתה עצורה באותו מרכז מעצר. כך נוכל כולנו ללמוד את הפא ולהשתפר. בנוסף, עזרתי למתרגלים אחרים לשלוח מכתבי הבהרת אמת לאנשים השייכים למערכת המשפטית של המק"ס, כשאנו משתמשים במערכת הדואר של מרכז המעצר.

המתרגל השני הועבר במהרה ממרכז המעצר. אמרתי לעצמי שגם כאשר אני לבדי עליי לאמת את הפא ולעזור להציל ישויות חיות. ראשית, שוחחתי עם העצירים על פאלון דאפא והם התרגשו והביעו אהדה למטרה שלי. בנוסף, שברתי את הכלל הקורא לעצורים הוותיקים להכות ולהתעלל בעצורים חדשים.

הסביבה בתא המעצר השתפרה מאוד. עצורים רבים התייחסו בטוב לב זה לזה. אחרי שהם השתחררו, חלק מהם קנו לי מתנות וחלק שלחו לי ביגוד להודות על שעזרתי להם. רבים מהעצורים הוותיקים שהיו להם יחסים טובים עם השומרים נשלחו לתא שבו הייתי עצור.

בין העצורים היו מכורים לסמים, סוחרי סמים ורוצחים. הם לא הסתדרו ביניהם, ופעמים רבות רבו. בכל פעם שראיתי ריב, התערבתי כדי להפסיק זאת מבלי לחשוב על בטחוני האישי. שכנעתי אותם ברוגע ובהיגיון והשתמשתי בעקרונות הדאפא להאיר את עיניהם. בסוף, הרבה עצורים צעירים ויתרו על הטינות שלהם והפכו לחברים. התא כולו נעשה שליו והרמוני.

בסך הכול עצרתי 8 ריבים, וזה הפחית את הלחץ עבור השומרים וגם שימש כדוגמה טובה לתאי מעצר אחרים. זה הרשים את מרכז המעצר כולו. בסוף השנה, תכנית השידור של מרכז המעצר שיבחה אותי וגם קיבלתי מתנות. זה הציג את הטבע החומל והטוב שלמתרגלי הדאפא וחשף את שקרי המק"ס שהשמיצו את השיטה.

בדרך כלל אין חדרי מקלחת במרכז מעצר. העצורים משתמשים במים קרים כדי להתרחץ, ויש הגבלה של מים חמים כל יום. המאסטר לימד אותנו לחשוב על האחר כל הזמן ולהיות אדם טוב בכל מקום בו אנחנו נמצאים. חשבתי שהתנאים האלה קשים וכתבתי הצעה להתקין חדר מקלחת. מרכז המעצר אישר זאת ודרש מהעצורים 5 יואן על כל שימוש בחדר המקלחת. העצורים העריכו את מה שעשיתי עבורם.

לפני כמה חודשים פגשתי את האיש שדיווח עליי לרשויות. הוא חש אשמה וסיפר לי שעשה זאת תחת לחץ. לקחתי זאת בקלילות. לא שמרתי לו טינה אף שעינו אותי באופן שגרתי וסבלתי הרבה בכלא.

כל המשפחה הפיקה תועלת מהדאפא

מאז ששוחררתי אני בריא מאוד. במשך 20 השנים האחרונות לא חליתי ולא לקחתי שום תרופה.

יום אחד הלכתי למחוז סמוך לחלק עלונים. התחלתי בקומה העליונה של בניין והמשכתי בירידה מטה. כשהגעתי לקומה הראשונה השער היה נעול ולא יכולתי לצאת. קיוויתי שמישהו יגיע ויפתח את הדלת, אך אז הבנתי שאני צריך לבקש עזרה מהמאסטר. כשדחפתי את הדלת, היא נפתחה באורח פלא.

בשני מקרים אופנוע פגע בי. אנשים מודאגים שהיו לידנו עצרו את הנהג וביקשו ממנו לקחת אותי לבית החולים. הבנתי שאני מתרגל ושאיני אמור לגרום צרות לאחרים ונתתי לו ללכת. באופן פלאי לא נפגעתי כלל.

פעם נפלתי ממשאית שהובילה מלונים ונפגעתי בצד הגוף, בגב ובישבן. זה כאב כל כך שלא יכולתי לנשום. בשלושת הימים הראשונים כל מה שהצלחתי לעשות זה לשכב במיטה. מאוחר יותר, סבלתי מכאב חמור אך המשכתי לעשות עבודת דאפא. במהרה החלמתי לחלוטין וללא כל טיפול. ידעתי שהמאסטר החומל שלנו עזר לי לסלק כמות גדולה של קארמה. אז הכאב שסבלתי היה זעיר יחסית לכמות הקארמה שסילקתי.

לילה אחד בשנת 2001 אשתי, שאינה מתרגלת, פיתחה לפתע פריחה חמורה. הרופא בכפר טיפל בה שלוש פעמים אך לא הצליח לרפא את הבעיה. הוא הציע שניקח אותה ביום המחרת לבית החולים המחוזי. הבנתי שרק המאסטר והפא יכולים להצילה. אז כתבתי "פאלון דאפא הוא טוב, אמת-חמלה-סובלנות זה טוב" על פיסת נייר וביקשתי ממנה לחזור על זה שוב ושוב בלבה. תוך שבוע הסימפטומים שלה נעלמו.

ב-2016 בני הבכור שגר בעיר גונג-ג'ו-לינג שבפרובינציית ג'י-לין בא לביקור לפני ראש השנה הסינית וסיפרתי לו על הדאפא. נתתי לו עותק של "ג'ואן פאלון" והוא שמח מאוד לקבלו. ביום השני של השנה חדשה הוא רכב על אופנוע ישן לעיר ונפל לתוך מדרון תלול. למרבה ההפתעה הוא לא נפגע והאופנוע לא ניזוק. כמה עוברי אורח היו עדים לנס הזה.

בני הצעיר הבין את הטוּב שבפאלון דאפא. הוא קיבל את תליון הדאפא שנתתי לו ונשא אותו איתו במשך שלוש שנים. בסוף פברואר בשנה שעברה הוא נהג באופנוע למרכז העיר של המחוז והתהפך כשניסה לעשות תפנית כדי לא לפגוע בהולך רגל. הוא שבר את רגל ימין ואושפז בבית חולים למשך שלושה ימים. תוך חודשיים הוא הבריא לגמרי ללא שום תופעות לוואי. הוא הלך לעבוד בשין-ג'יאנג והיה מסוגל לעשות עבודה מאומצת ללא שום קושי. אדם שאינו מתרגל עלול היה בקלות להפוך לנכה לאחר פגיעה חמורה שכזאת.

אני מטפח בדאפא כבר 20 שנה ומעולם לא הטלתי ספק במאסטר או בפא. תמיד אלך לפי הנחיית הפא של מאסטר לי, אטפח את עצמי בנחישות ואגשים את האחריות השמימית שלי לעזור למאסטר לתקן את הפא.

תודה לך, מאסטר, על הצלתך החומלת.