הסידורים של המאסטר הם הטובים ביותר

(Minghui.org) התחלתי לתרגל פאלון דאפ בתחילת 1999 ומאז אני בריאה מאוד. עבדתי במפעל בדים במשך 12 שנה. לאחר סגירתו פתחתי מסעדה קטנה כדי לפרנס את משפחתי.

בעלי לא היה בריא. הוא ביקר בבתי חולים לעתים קרובות ולקח תרופות באופן קבוע. הוא עזר לי רק קצת בבישול וכל השאר נפל על כתפיי. חברים צחקו הרבה פעמים: "את הבוס, סוכנת הקניות, מארגנת הארוחה, המלצרית והאפוטרופוס. יש לך הרבה כובעים!"

אף שהייתי עסוקה כל היום, תמיד עשיתי זמן ללמוד את כתבי הפא בצהריים. הייתי מלאת אנרגיה ושמרתי את הספינה יציבה. העסק שלנו עבד במשך שמונה שנים.

הפסד ורווח

לפני שנתיים המסעדה קבלה צו הריסה. פקידי הממשל המקומי היו חסרי אחריות ולא נתנו לנו את החזר ההוצאות שהגיע לנו. איבדנו את המסעדה שלנו ואת מקור הכנסתנו. בעלי כעס מאוד על כך ואני תמיד ניחמתי אותו באומרי: "אל תדאג, אנחנו עדיין נהנים מחיים טובים גם ללא ההחזר. המאסטר תכנן את הטוב ביותר עבורנו".

התחלתי לחפש עבודה. יום אחד הופתעתי לקבל שיחת טלפון מגן ילדים מחוזי. הם התקשרו אליי שאבוא לראיון. התברר שחברה של בעלי אמרה לבתה לרשום אותי כשתתפנה משרה בגן שעבדה בו. אך היא לא חשבה שיהיה לי סיכוי לקבל את העבודה כי היו לי רק שתי שנות לימוד ולא הייתי צעירה.

כשהגעתי לשם ראיתי שבאמת שלא השתוותי למתמודדות האחרות על המשרה. אך לאחר מספר סיבובים של ראיונות, המשרה הוצעה לי. כולם הופתעו. בלבי ידעתי שנבחרתי כי זהו הסידור של המאסטר. הייתי נחושה להצליח כדי לא לאכזב את המאסטר.

התמודדות עם בעיות לא פתורות

שמו אותי בכיתה עם שתי מורות והייתי אחראית להשגיח על שלומם של הילדים ברמה הבסיסית. למורה שהחלפתי היה קשר עם מנהלת הגן. ההורים בגן התלוננו על הגישה הקשוחה שלה ושל מורה אחרת כלפי הילדים. הן אפילו סירבו לתת לילדים ללכת לשירותים בזמן תנומת הצהרים, כך שיצא שילדים רבים הרטיבו את מיטותיהם ובגדיהם.

ההורים התלוננו ואיימו להעביר את ילדיהם למקום אחר אם לא ירחיקו אותה. לבסוף פיטרו אותה והרשו למורה האחרת להישאר תחת השגחה.

כשלקחתי פיקוד על הכיתה, שמתי לב שהכיתה הפוכה ומלוכלכת, המרצפות מכוסות בלכלוך, ותחת המיטות היו קופסאות נעלים, כפכפים ושאר אשפה. במתקן המים היה משקע מינרלי בגובה כמה סנטימטרים, והשירותים היו מטונפים.

המאסטר אמר (Teaching the Fa at Fa Conference in Canada):

"בניגוד לכך, מה שאנחנו עושים הוא לבקש מכולכם לטפח את עצמכם ולהיות טובי-לב. עליכם להתחשב באחרים בשעה שאתם עושים דברים, ולעשות את עבודתכם היטב בכל מקום שבו אתם עובדים. עליך להיות אדם טוב בעיני אנשים אחרים."

החלטתי לבצע את מטלותיי היטב. בזמני הפנוי ניקיתי את האשפה מתחת למיטות וניקיתי ביסודיות את הרצפה. השתמשתי בחומץ כדי להסיר את המשקע המינרלי במתקן המים. ניקיתי גם את השירותים עם חומר ניקוי חזק, ועשיתי זאת בסוף השבוע כדי שהילדים לא יסבלו מהריח.

שבוע אחרי שהתחלתי לעבוד שם, שתי המורות האחרות העירו: "וואו! הכיתה שלנו נקייה ומבריקה כל כך!" מורות מכיתות אחרות אמרו לי: "את באמת דואגת לגן כאילו הוא ביתך הפרטי!"

לזרוע זרעים של התרבות השמימית

שמתי לב שילדה קטנה בשם שי-שי הייתה תמיד האחרונה לקבל את האוכל שלה ואכלה באיטיות רבה. כשכולם כבר סיימו היא הייתה רק באמצע הארוחה שלה. כשהמורה הווי הגיעה לשטוף את הרצפה, שי-שי נאלצה לקחת את קערת האוכל שלה לשירותים ולסיים לאכול שם.

בפגישה עם שתי המורות האחרות הצעתי שניתן לשי-שי לקבל את האוכל שלה ראשונה כדי שיהיה לה יותר זמן לאכול: "חשבו על זה, אם הילד שלכם היה אוכל לאט ונאמר לו לסיים את ארוחתו ליד חדר האמבטיה, איך הייתן מרגישות? כמורות בגן ילדים עלינו להיות סבלניות וטובות לב". המורה ג'יאנג הסכימה איתי, אך המורה הווי לא אמרה דבר.

למחרת כשאמרתי לכיתה ששי-שי תקבל ראשונה את ארוחתה, הרבה ילדים הרימו את ידם ושאלו למה. אמרתי להם: "כולכם יודעים ששי-שי אוכלת לאט יותר ולכן היא אף פעם לא מצליחה לאכול מספיק. ילדים קטנים צריכים לעזור ולדאוג אחד לשני. שי-שי אוכלת לאט, אז אנחנו רוצים שתקבל ראשונה את האוכל. אתם מסכימים?", "כן!" ענו כולם בקול.

הבטתי בפניהם המחייכות ולפתע הרגשתי את חשיבות העבודה שהמאסטר סידר בשבילי ואת האחריות העצומה שלקחתי על עצמי בהדרכת הילדים התמימים האלו.

מאוחר יותר ניצלתי את עשר הדקות לפני זמן השינה כדי לספר להם סיפורים על סין העתיקה. גם רכשתי נגן וידאו כי להראות להם את הסרטים המצוירים שנעשו ב-NTDTV על מקורן של הסימניות הסיניות, כדי שזרעי התרבות השמימית ייזרעו בלבם.

מתמודדת עם אי הבנות באופן גלוי וישר

שלושה חודשים לאחר תחילת עבודתי בגן הילדים היה מהפך ענקי שגרם למהומה גדולה בקמפוס.

יום אחד לאחר ששתי המורות סיימו בצהריים את משמרת הבוקר שלהן, הן החליפו את מדיהן ויצאו להפסקה. כשחזרו בשעה שתיים בצהריים, מדיה של המורה הווי נעלמו. היא שאלה את כולם אך אף אחד לא ראה את המדים שלה. העובדים החלו לרכל, והיות שאני הייתי אחראית על הילדים בזמן הפסקת הצהרים שלהן, הן חשדו שזרקתי את המדים.

כמה ימים לאחר מכן, ממש במקרה, ראיתי את מדיה של המורה הווי מתחת לארון בחדר האמבטיה. כשלקחתי אותם אליה היא זרקה אותם על הרצפה בכעס וסירבה ללבוש אותם או לכבסם. היא דיברה עם המורה ג'יאנג מאחורי גבי והאמינה שאני הסתרתי את המדים.

ידעתי שהיא הייתה במצב רוח גרוע מאוד אז כיבסתי את מדיה וניסיתי לעזור לה לשכוח את זה. אמרתי: "אם הילדים עשו זאת, אז עלינו לסלוח להם על שובבותם. אם מבוגר עשה זאת, אז התנהגות כזו אינה מקובלת. בואי נתמקד בטיפול בילדים והכול יובהר כשנבדוק את הסרטונים שצולמו במצלמות המותקנות בגן.

אך בינתיים, כל גן הילדים היה בתוך מהומות בהכנות לקראת פיקוח פקידי הפרובינציה בימים הקרובים, ולא היה זמן לבדוק את הסרטונים. כמה מעמיתיי המשיכו לומר לי שהמורה הווי מפיצה שמועות שאני זרקתי את מדיה. אנשים החלו לשלוח בי מבטים מוזרים.

לא משנה איך אחרים התייחסו אליי, מצפוני היה נקי. לא ניסיתי להסביר ורק המשכתי לעשות את עבודתי הכי טוב שיכולתי.

כמה ימים לאחר מכן, הנהלת גן הילדים בדקה את הסרטונים והתברר שילד קטן זרק את המדים של המורה הווי מתחת לארון בחדר האמבטיה, והם גם מצאו כמה גרביים ורפידות נעליים שהמורה הווי איבדה בעבר. כשהעובדות יצאו לאור, כמה מורים הציעו שאבקש מהמורה להתנצל בפניי. לא אמרתי דבר ורק חייכתי.

לא הסכמתי לקבל "מתנות"

בסמסטר השני הועברתי לכיתה מס' 3, הכיתה הטובה ביותר בגן הילדים עם הציוד הטוב ביותר. בכיתה הזו היו הילדים של מנהלי גן הילדים. בגלל שהילדים היו רק בני שלוש וחצי, ההורים נתנו לעתים קרובות מתנות למורים כדי להבטיח שילדיהם מטופלים היטב. לא הסכמתי לקבל שום מתנה או כסף, ואמרתי להם שאני מעריכה את טוב לבם אך לא אוכל לקבל את כספם שהרוויחו בעבודה קשה. גם הבטחתי להם שבכל מקרה נדאג לילדיהם היטב.

יום אחד אחרי שאמא של דינג-דינג אספה אותה מהגן, היא לקחה אותי הצידה והתעקשה שאקבל ממנה כרטיס מתנה בסך 200 יואן. אמרתי: "תודה לך על נדיבותך אך לא אוכל לקבל זאת. המחירים עולים ויש לך משפחה לפרנס. בבקשה השתמשי בכסף בשביל ילדתך".

היא הופתעה באמת לשמע דבריי. למחרת כשאביה של דינג-דינג הביא אותה לגן הוא בירך אותי בחיוך.

לפעמים, שתי המורות האחרות קיבלו מתנות בשמי וזה הקשה עליי. אז ניסיתי לשלם בחזרה להורים על ידי כך שקניתי להם מתנות, או שנתתי את הדברים שקיבלתי להורים אחרים. לכולם זו הייתה הפתעה נעימה כי הם אף פעם לא ראו אף מורה הנותנת מתנות להורים.

הדאפא הביא ברכה למשפחתי

בעלי אומר לעתים קרובות: "פאלון דאפא הוא טוב. אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". וכתוצאה מכך הדאפא הועיל לו.

לפני עשר שנים הוא היה במצב קריטי ועל סף מוות, אך הוא שרד והוא בריא עכשיו.

בני הוא ילד טוב. כדי לא להיות להכביד עלינו כלכלית הוא מצא עבודה חלקית במסעדה כדי לפרנס את עצמו במהלך לימודיו באוניברסיטה. לאחר סיום לימודיו הוא הלך לבייג'ינג ועבד במשרה חלקית תוך כדי חיפוש אחר עבודה במשרה מלאה. הוא בילה שם חודשיים וחזר עם 20,000 יואן. הוא אמר לי: "אמא, הרווחתי כסף כדי לשלם עבור התרופות של אבא".

בני מצא אחר כך עבודה טובה בעיר שלנו. אנחנו יודעים שהברכות האלו באות כולן מהדאפא ומהמאסטר.