לקיים מחשבות נכונות ולהציל בחמלה את כל הישויות

(Minghui.org) לאחרונה הגעתי לכמה הבנות לגבי כיצד למקם את עצמנו בתיקון הפא וכיצד לפעול טוב יותר בטיפוח עצמנו ובהצלת ישויות חיות.

לקחת אחריות בעצמי ולא להסתמך על מתרגלים אחרים

המאסטר אמר פעם:

"אמרתי שאפילו אם אצליח להציל אחד, מה שעשיתי לא נעשה לשווא." ("הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי", 2003)

כששוחחנו על ההבנות שלנו לגבי הוראת הפא שלמעלה, מתרגל אחד אמר: "על כל אחד מאיתנו מונחת אחריות גדולה על הכתפיים, כולל לטפח את עצמנו היטב ולעשות היטב את הדברים שעלינו לעשות, אפילו אם עלינו לעשות הכול בעצמנו".

הבנתי שלהערה של המתרגל הזה יש משקל כבד והרגשתי שהפא הולם בישות שלי. לפתע הבנתי משהו וגופי התמלא באנרגיה. לא הצלחתי להביע בדיוק מה זה היה, אבל אולי זה היה חוש האחריות שלי.

הבנתי שזו הדרישה מכל תלמיד דאפא. אני חלקיק פא והקיום שלי מקושר לפא. כשאני עושה דברים בצורה הנכונה המאסטר עוזר לי. מה שאני צריך לחשוב עליו הוא האם אני יכול לעשות דברים בצורה הנכונה מבלי לדאוג כמה אני יכול להשיג עם היכולת והרמה הנוכחיות שלי, כי הדאפא מאחוריי.

אני חלקיק פא, והקריטריון האולטימטיבי הוא אם אני אומד את עצמי בהתאם לפא. בטיפוח תיקון הפא שלי, איני יכול למקד את עיניי על אחרים או שתהיה לי החזקה להסתמך על מישהו. כשאנחנו עובדים יחד עם מתרגלים אחרים אין עלינו לפתח שום החזקה להסתמך עליהם. עליי להיות מוכן לקחת אחריות בעצמי ולהתמודד מול כל הבעיות בעצמי.

בכל פעם שבעיה מופיעה זה בטוח קשור לשין-שינג שלי וזה משהו שעליי לטפח. זהו גם התנאי המהותי להסתכלות שלנו פנימה.

מצד שני, כשאנחנו מבחינים בכמה בעיות אצל מתרגלים אחרים, עלינו להצביע על כך בחמלה ולא להיות מושפעים או להתרגש מזה. בתהליך הזה אנחנו עדיין מטפחים את עצמנו.

לפתח מחשבות נכונות משלנו לגבי "עליונות"

המאסטר אמר:

"...בתקופות שונות בעתיד יתחוללו אירועים שונים. החוק הגדול הזה של היקום צריך להשאיר דוגמה לישויות של רמות שונות בתקופות שונות בהיסטוריה, עבור בעיות שיופיעו ברמות שונות בתקופות שונות, ולהשאיר לישויות דרכי התייחסות לכל סוגי המצבים שיקרו בתקופות שונות בהיסטוריה." (הרצאת פא בוועידת הפא הקנדית בשנת 2001)

אני מבין שכל דבר שאנחנו נתקלים בו בתיקון הפא או כל הפרעה בהצלת הישויות החיות שלנו אינם מקריים. האופן שבו אנחנו פועלים לגביהם קשור ישירות לטיפוח שלנו ולאם אנחנו יכולים לעמוד בדרישות הפא ולהגשים את המשימה שלנו בתיקון הפא.

כשאנחנו נתקלים בדברים ואיננו יודעים מה לעשות, אנחנו יכולים להציב את עצמנו בתוך הפא ולהסתכל על העניין מנקודת המבט של הפא. אני מאמין שנמצא את הפתרון בקלות אם נחשוב איך הדאפא יתקן את המצב. להבנתי זה גם איך שאנחנו מאמתים את הפא ומגשימים את השליחות ההיסטורית שלנו.

המאסטר לימד אותנו שכשאנחנו שולחים מחשבות נכונות כדאי שתהיה לנו:

"עליונות של כוח שליטה שיכול להשמיד את כל הרוע שביקום" ("מחשבות נכונות", "יסודות להתקדמות במרץ III")

מהי "עליונות"? אני מאמין שאלו מחשבות נכונות חזקות של לקחת אחריות מלאה בעצמנו ולא להסתמך על אף אחד.

לפני כמה ימים קראתי מאמר במינג-הווי המדבר על 19 מתרגלים שברחו מהכלא באמצעות מחשבות נכונות חזקות. אולי אחרים יגידו שזה כי המאסטר הגן עליהם. אנחנו יודעים שהמאסטר שומר עליהם, אך התנאי המוקדם לכך שהמאסטר יעזור לנו הוא שנעשה את הדברים בדרך הנכונה.

אני מאמין שהבריחה שלהם גם משקפת את עוצמת המחשבות הנכונות שלהם. אני מאמין שכשהמחשבות הנכונות שלנו מספיק חזקות וללא שום השמטה, גם אם רק מתרגל אחד יכול לעשות זאת, אנחנו יכולים לרסן ולהשמיד את הרשע בעזרת ה"עליונות" שטופחה בפא. אחרי הכול, המאסטר והדאפא שולטים בכול, ומי יכול באמת לערער את הפא? כשאנחנו נטמעים בפא, הכול אפשרי.

המאסטר אמר:

"אם כל אחד ואחת מכם יוכלו להבין את הפא מעומק הלב, אז זו תהיה התבטאות של הפא שעוצמתו ללא גבולות – ההופעה מחדש של פא הבודהא בעל העוצמה בעולם האנושי." ("עצת הזהרה", "יסודות להתקדמות במרץ 1")

קראתי את קטע הפא הזה פעמים רבות, אך כשאני קורא אותו היום אני מבין אותו יותר לעומק.

להתגבר על כל הפרעה ולשמור על המחשבות הנכונות שלנו

בזמן לימוד פא לאחרונה, חשתי בהפרעה החזקה ביותר מאז שהתחלתי לטפח. הרגשת שהכוחות המרושעים שניסו להפריע לי התנהגו בשיגעון וניסו כל דבר לעצור בעדי מללמוד את הפא.

ניסיתי ככל יכולתי להבחין בין ההפרעה לביני, לסלקה ולהתנגד לה. לא משנה כמה חזקה הייתה הפרעה, החזקתי ברצוני ללמוד את הפא. דחיתי את ההפרעה במאמץ רב ובהחלטה נחושה וחזקה שאין עליי להתפשר או להיכנע. ההרגשות של חוסר סבלנות ואי שקט כמעט מחצו אותי. הנחתי את הספר כמה פעמים והרמתי אותו שוב. הרגשתי כאילו הייתה פצצה שעמדה להתפוצץ על הכסא. ניסיתי לשלוט בגופי והרגשתי שאני מגיע לגבול הסיבולת שלי.

אז אשתי הגיעה ודיברה איתי קצת. היא אמרה: "אם אינך יכול ללמוד עכשיו, אולי תצליח ללמוד אחר הצהריים?"

חשבתי לעצמי: "זה לא יעבוד. עליי ללמוד את הפא עכשיו וללמוד אותו היטב. אם אוותר עכשיו, השדים המפריעים ישמחו, כי הם השיגו את מטרתם. איני יכול לחכות עד אחר הצהריים. עליי לנצל הזדמנות זו להילחם ברוע. אני מאמין בכוח של הפא".

המאסטר אמר:

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות." ("להסיר את ההפרעות", "יסודות להתקדמות במרץII ")

הרוע באמת מפחד שנלמד את הפא, אז הוא מנסה כל דבר כדי להפריע לי. לא התכוונתי לשתף איתו פעולה. כשהרמתי שוב את הספר עם מחשבות נכונות חזקות, כל ההפרעות נעלמו.

הרגשתי רגוע באמת. תודה לך מאסטר שסילקת את הרוע.

המאסטר רוצה להציל את כל הישויות

למחרת בבוקר כשלמדתי את הפא, קראתי את הפסקה הבאה:

המאסטר לימד אותנו:

"הרבה מתרגלים אומרים שהמורה הוא כל-כך רחום. לומר זאת ביתר דיוק, למעשה אני לא נמצא בתוך חמלה ואני גם לא נמצא בתוך רוע. אם הייתי נמצא בתוך חמלה, כל היצורים החיים השליליים היו נפלטים ביקום עד שלא היה נשאר אף אחד, היקום היה מאבד את האיזון והיצורים החיים היו חיים ללא משמעות כתוצאה מכך. אם הייתי נמצא בתוך רוע, איך היצורים החיים הטובים היו חיים? היקום היה הופך להיות גוף דמוני. אין לי את כל זה ואני לא נמצא בתוך כל זה, אבל אני יודע את כל זה, אני יכול לשלוט בכל זה ואני גם מאזן את כל זה. עקרונות הפא של היקום הוגנים לחלוטין. באתי עם מחשבות רחומות, עם השאיפה של הצלת כל היצורים החיים." הרצאת הפא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. בשנת 2003")

כשלמדתי את פיסקת הפא הזאת לפני כן, חשבתי שהמאסטר דיבר על המצב שלו. חשתי שהמאסטר כל כך נפלא ושהחמלה שלו היא מעבר לכל שפה. לא חשבתי אפילו אם בפסקת הפא הזאת יש הדרכה כלשהי לטיפוח שלנו.

אך כשלמדתי את הפא היום, פתאום הבנתי למה היו לי הפרעות כאלו אתמול בזמן לימוד הפא שלי. זאת הייתה ההפרעה של הרוע ברגעיו האחרונים. כל מה שהמאסטר אמר קשור לטיפוח שלנו ומדריך את הטיפוח שלנו.

הדאפא מציל את כל הישויות וסולח לכל עוולותיהן, אך מה שהדאפא מסתכל עליו הוא גישתן כלפי תיקון הפא. זו החמלה הגדולה ביותר שיש לדאפא כלפי ישויות מהיקום הישן. כשתלמידי דאפא מסלקים את הרוע, מטרתנו היא להציל ישויות חיות. אנחנו לא צריכים לשאת שום תרעומת כלפי הכוחות הישנים או להחזיק בגישה של להתחרות איתם. חלקיק דאפא אמיתי לא יהיה מושפע משום פעולה של ישויות מהיקום הישן. כל דבר שאנחנו עושים הוא למען הצלתן של ישויות חיות. מה שמושמד הם ישויות מרושעות המערערות על הדאפא, מערערות על היקום, והן מעבר להצלה.

המאסטר אמר:

"מדוע צריך לתקן את הפא? זה כדי להציל את היצורים החיים של היקום. הצלת כל היצורים החיים של היקום, גורמת ליצורים חיים לא טובים להפוך להיות טובים, גורמת ליצורים חיים בעלי חטאים לסלק את החטאים שלהם, גורמת ליצורים החיים המעוותים להיות מורכבים מחדש ולהיות יצורים חיים טובים." ("הרצאת הפא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. בשנת 2003")

רק כשאנחנו מפתחים חמלה טהורה ומוותרים לחלוטין על העצמי, נצליח להתיישר עם הפא במלואו ולהפוך לחלקיק פא אמיתי.