אל תשכח מדוע אתה מטפח

(Minghui.org) פגשתי את אשתי לפני 20 שנה ואנחנו נשואים כבר יותר מעשור. קיבלתי את הפא זמן קצר אחרי שנישאתי, וכתוצאה מכך הפסקתי לעשן, ללכת לברים, לשחק מא-ג'ונג וגם תחביבים רעים אחרים. אשתי נדהמה מאיך שהדאפא שינה אותי. מאז שהתחלתי לטפח הופיעו מצוקות רבות כדי לבחון אותי. בכל פעם שבאתי הביתה מלימוד פא או מפעילות הבהרת אמת, אשתי התווכחה אתי ולפעמים גם איימה להתגרש ממני. אמרתי לה בבדיחות הדעת שאף אחד שאני מכיר לא התגרש ישר אחרי שהתחתן. המצב היה כמו שהמאסטר אמר:

"אבל ברגע שאתם מתחילים לתרגל גונג, הם ישליכו דברים ויריבו אתכם. יש זוגות שכמעט התגרשו בגלל ויכוחים על תרגול גונג." ("ג'ואן פאלון")

תמיד עשיתי כמיטב יכולתי לחשוב איך אוכל לדאוג למשפחתי ובו זמנית להציל אנשים ולטפח את עצמי. לפעמים כשלא הייתי נחוש או שהייתי אנוכי המצוקה הייתה גדולה. המשכתי להזכיר לעצמי לא לדרוש הרבה מדי מאשתי אלא לשים את עצמי בנעליה.

אחרי כמה שנים, אשתי אמרה לי שהיא רוצה להתחיל לטפח בדאפא. היא אפילו באה אתי לארצות אחרות כדי ליידע אנשים את האמת על הדאפא ולהבהיר להם את האמת. אני עדיין זוכר מה שהיא כתבה במאמר ההתנסות שלה: "כשהתחלתי לבוא ללימוד הפא הקבוצתי, תמיד הלכנו אחר כך לקניות או לאכול בחוץ. בעלי היה תמיד אומר שלא משנה כמה יש לנו בעולם הזה, שום דבר אינו יקר ערך יותר מהדאפא".

עם זאת, היות שלא הייתה לה הבנה מוצקה בפא או שהייתה מונעת על ידי החזקה כלשהי, היה לה קשה כשאתגרים הופיעו. פעם היא נכנסה לקונפליקט עם מתרגל עמית והחליטה לפרוש מהטיפוח. מאוחר יותר למדתי שהסיבה שהיא רצתה לטפח הייתה כדי להיות אתי יותר.

במשך השנתיים הבאות היחסים שלנו היו יציבים. גם כשהיו לי משימות לאין ספור, פרויקטים של אימות הפא, ועבודתי הרגילה, ניסיתי כמיטבי לאזן ביניהם והשתדלתי לא להדאיג את אשתי יתר על המידה. השתדלתי להסתכל פנימה בכל פעם שנתקלתי באתגרים. אך זה לא היה תמיד קל. בייחוד שתי תקריות גרמו לה ממש לזעום.

לילה אחד הבהרתי את האמת בקול רם בטלפון לאנשים בסין, ולא ידעתי שאשתי כבר הלכה לישון. היא התעוררה וכעסה מאוד, והגבירה את הווליום של הטלוויזיה לגובה רב. היא אמרה לי שהקירות דקים מאוד ושקולי עובר דרכם בקלות. התנצלתי בפניה. לאחר מכן, אם השעה הייתה מאוחרת הייתי הולך לשבת במכונית כדי להבהיר אמת בטלפון.

התקרית השנייה עם אשתי הייתה כשנסעתי להונג קונג. איך שהגעתי לשדה התעופה, היא התקשרה ורצתה שאצלם תמונה של פריט בבית. לא רציתי לומר לה שאני נוסע להונג קונג, אז סיפרתי לה שאני נמצא בוועידה לשיתוף התנסויות בטאי-צ'וּנג (עיר בטייוואן) ושאצלם את התמונה כשאגיע הביתה.

כמה ימים לאחר שחזרתי לטייוואן, אשתי חיפשה כמה מסמכים וחיטטה במגירות שלי. היא מצאה את ספח הכרטיס להונג קונג והחלה לריב איתי. הבנתי שלא הייתי צריך לשקר לה גם אם הסיבה שנסעתי להונג קונג הייתה טובה.

גירושים

במשך השנתיים האחרונות, אשתי הקדישה את כל מאמציה וחסכונותינו לעסק שלה. זה היה ממש קשה, בייחוד מכיוון שלא היה לנו שום ניסיון או קשרים, ולשנינו היו עבודות אחרות. לא רציתי שהיא תנהל עסק משלה, אך הבנתי שכיוון שאנחנו זוג, נוכל להתמודד עם המצוקות יחד.

לין היה שותפה לעסק של אשתי, והוא עזר לה בתפעול העסק והמכירות. במארס השנה, כשאשתי ולין חזרו מנסיעת עסקים בסין, היא אמרה לי שהיא רוצה להתגרש כדי שתוכל להיות עם לין. היא אמרה שהערכים שלנו שונים מאוד ושהיא לא אוהבת אותי יותר. היא אמרה שהיא רצתה להתגרש ממני כבר לפני זמן מה אך לא הצליחה למצוא מישהו טוב כמוני באותו זמן.

המאסטר אמר:

"אדם צריך באמת למתן את עצמו באמצעות עשייה מעשית כדי שיוכל להשתפר." ("ג'ואן פאלון")

"סבל שניתן לראותו, שהוא על פני השטח, לא נחשב יותר מדי. מה שבאמת מייסר זה הסבל שקורה כשאתם גודעים ושוברים החזקות – זה הזמן שזה כואב הכי הרבה." ("הוראת הפא בוועידה בשווייץ" 1998)

החדשות באו בהפתעה ונפגעתי מאוד. אף שהיא הזכירה גירושים מספר פעמים בעבר, אף פעם לא הסכמתי לזה. לא היו לנו ילדים ואשתי הייתה האדם היחיד שהייתי קרוב אליו. אחרי ששמעתי את הידיעה לא יכולתי לישון במשך ימים. לא יכולתי לוותר על הזיכרונות והרגשות. דאגתי לה והקשבתי לדרישותיה – האם לא הייתי טוב אליה?

במשך הימים האלו הפריעה לי בחוזקה קארמת מחשבה, ולפעמים הייתי בוכה תוך כדי הליכה. זה הכאיב לי מאוד. בכל פעם שהרגשתי שאיני יכול לשאת זאת יותר, התחננתי בפני המאסטר: "בבקשה עזור לי מאסטר, אני באמת רוצה להתגבר על האתגר. לא ארשה לכוחות הישנים להכניע אותי כך". ובו בזמן דקלמתי את דברי המאסטר:

"אדם רשע נוצר מקנאה. בגלל אנוכיות וכעס הוא מתלונן שדברים אינם הוגנים כלפיו.
.אדם רחום הוא תמיד עם לב של חמלה. ללא טענות וללא שנאה, הוא מתייחס לקשיים כאל אושר
לאדם מואר אין כלל החזקות. הוא מתבונן באנשי העולם, המובכים על-ידי האשליה." ("יסודות להתקדמות במרץ 1","מצבים")

בכל פעם שהרגשתי שמחשבתי מתחילה לתהות או ש"השנאה" מתכוננת להפריע לי, הזכרתי לעצמי שזו הייתה אשמתי ושאיני צריך לזרוק את האשמה על אף אחד. לא צריכה להיות בי שנאה או האשמה, אני צריך לוותר על כל זאת. מחשבתי נעשתה שלווה יותר, דמעותיי פסקו, ויכולתי להרגיש שהמאסטר למעשה ממש לצדי.

שלווה צומחת מתוך הכאב

כאשר עוברים דרך מצוקה, קל יותר להגיד זאת מאשר לעשות. אני זוכר שכמה ימים אחרי הגירושים היה חג ורציתי לנהוג לדרום כדי להרגיש טוב יותר. אך מיד הכתה בי המחשבה שהזמן יקר ושעליי במקום זאת ללמוד את הפא בתקופת החגים. רק הפא יכול לעזור לי, הפא יכול לעזור לחזק את המחשבות הנכונות שלי. כשהגעתי הביתה והבטתי אל תמונת המאסטר, המאסטר היה חומל מאוד. המשכתי ללכת ללימוד פא, לפעילויות אימות הפא, ולהונג קונג כדי להשתתף במצעדים. אף אחד לא ידע מה עברתי. אם לא הייתי מטפח בדאפא, לא הייתי מסוגל לעבור את זה.

היות שעדיין היינו זקוקים לקצת זמן לפני שיכולנו למכור את הבית, והיות שלשנינו לא היה איפה לגור, החלטנו שאחד מאיתנו יגור למעלה והשני למטה. עבדנו קצת על הבית כדי ליצור כניסות מופרדות.

איני יודע איזה סוג של יחסים גורליים יש לי עם אשתי לשעבר או איזה חוב אני עדיין חב לה, אך תמיד התייחסתי אליה כמו אל משפחה. אולי הזמן שלנו תם. התנצלתי בפניה: "אני מצטער שלא הייתי בעל טוב יותר ולא עשיתי את מה שהייתי צריך. בשלב זה של חייך, לין יכול לעזור לך בעסק. אני מקווה שהעסק שלכם יצליח, ואני מקווה שתהיי מאושרת איתו".

המאסטר אמר:

"אמרנו גם שאם כל אחד מאתנו מטפח פנימה, בוחן את השין-שינג של עצמו כדי למצוא את הסיבות למה שלא עשינו היטב כדי לעשות טוב יותר בפעם הבאה, ומתחשב קודם באחרים לפני שהוא עושה משהו," ("ג'ואן פאלון")

תמיד הזכרתי לעצמי שעליי לתקן את הטעויות שעשיתי. יחסיי עם אשתי עברו מבעל ואשה לחברים ולבסוף לשכנים. לפעמים עזרתי לה להוציא את האשפה או לסחוב דברים, והיא הייתה מביאה לי פירות גם כן. אני מקווה בכנות שהיא תוכל לטפח שוב.

סיכום

יום אחד בדרכי חזרה הביתה מלימוד פא הייתי רגוע ביודעי שאיני צריך להתמודד עם לחץ בבית כשאגיע. חשבתי על כל הדברים שהמאסטר נשא עבורנו ואיך מתרגלים עמיתים בסין עובדים קשה כדי להציל אנשים מול פני הרדיפה. בהשוואה אליהם הסבל שלי זעיר. תודה לך, מאסטר.כשאתם עוברים מצוקה, אל תשכחו למה התחלתם לטפח, ואל תשכחו את המחויבויות של תלמיד דאפא.