החוויה שלי לגבי "מה ששייך לך לא תאבד"

(Minghui.org) ביתנו ממוקם בצד כביש שנבנה לפני עשורים. הכביש הפך יותר ויותר צר, אז ראש הכפר שאל אותי אם יש לי התנגדות שירחיבו אותו. אמרתי שאין לי שום בעיה עם זה.

אך מי היה חושב שירחיבו את הכביש רק בצד שלי? איבדתי רצועת שטח רחבה. התירס הגיע כבר לגובה 12 אינץ', ובהרחבה איבדנו חלק ממנו.כשאחותי באה לבקר היא לא יכלה לעצור את כעסה. היא רצתה שאפגש עם ראש הכפר ואתן לו מנה אחת אפיים.

בני הגיע זמן קצר אחר כך וגם הוא רצה להתווכח עם ראש הכפר. הוא חשב שניצלו אותי ושזה לא הוגן. הכביש צריך להיות מורחב משני הצדדים, הוא אמר. אז מדוע הרחיבו אותו רק בצד שלנו?

ידעתי שאם הם ירחיבו את הכביש באופן שווה משני הצדדים המשפחה שבצד השני של הכביש תכעס מאוד ותעשה מהומה גדולה. הזכרתי לבני שהמשפחה שלנו מתרגלת פאלון דאפא, ויעצתי לו לא להיפגש עם ראש הכפר. התוצאה תהיה אותו הדבר כי ראש העיר לא יעז לפגוע במשפחה שמעבר לכביש.

חשתי שהתקרית הזו אינה מקרית. אני מתרגלת פאלון דאפא, אז אינני אמורה להילחם באנשים.

המאסטר אמר:

"מה ששייך לך לא תאבד, ומה שלא שייך לך לא תוכל להשיג אפילו באמצעות מאבק." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שביעית")

ידעתי שהמאסטר כבר ראה הכול, ושאני מונחית על ידי העקרונות כדי לטפל במצב בדרך הטובה ביותר שאפשר.

כלום לא אבד

הסתיו הגיע במהרה. אף שאיבדתי חלק מהאדמה המעובדת שלי, יבול התירס הניב אותו כמות כמו הקציר השופע שבשנה הקודמת. יתר על כן, קיבלתי עבורו את המחיר הטוב ביותר שאפשר.

ראש הכפר אמר לאחרים: "אתם רואים, המשפחה הזאת מתרגלת פאלון דאפא. מי עוד היה יכול לקבל מחיר טוב שכזה?"

ידעתי שהמאסטר דואג לנו, וזו התוצאה של ללכת על פי הפא.

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי.]