כיצד עלינו להתייחס לסוגיית החיסונים?

(Minghui.org) מיד עם פרסום מאמרו של המאסטר "התעוררו", מתרגלים עמיתים ואני ניהלנו דיון בנושא והבנתי באופן ברור יותר את העניין.

המאסטר אמר  

"בעוד שיש אנשים המתעקשים לא להתחסן" ("התעוררו")

ההבנה שלי היא שהמאסטר אינו מדבר על החיסון עצמו אם הוא נכון או לא, אלא על איזה בסיס אנחנו המתרגלים מתייחסים לסוגיה הזאת.

תגובת אנשים לְמתן חיסונים

יש לי קרוב משפחה שהוא עובד בריאות ומכיר היטב את מקור והתפשטות המגפה. גם הוא אמר לנו שהחיסון ההמוני זה כמו לעשות ניסיון גדול על הציבור הכללי.

אבל עכשיו מתן החיסון הפך ליעד פוליטי. קרוב המשפחה שלי התחסן כדי לשמור על מקום עבודתו, והיו לו תגובות שליליות רבות שכל האנשים בסביבה שלו ידעו על כך. עדיין, חלקם התחסנו כאשר הוועד השכונתי [המשמש כסניף מפלגה] השתמש באיומים ובתמריצים כדי לדחוף להשלמת משימת החיסון.

כשהאחראי על בניין המגורים שלי שוחח איתי על החיסון, הוא אמר משהו מעניין: "את אינך נוסעת לחו"ל או יוצאת מהעיירה, אז בשביל מה את צריכה להתחסן?"

יכולתי לראות ממראה פניו שברור לו במה מדובר כשזה נוגע לחיסון. איש סגל אחר מהוועד השכונתי התקשר אליי להאיץ בי שאתחסן. סיפרתי לאותו אדם בשלווה על ההשפעות הנלוות מהן סבל בן משפחתי אחרי קבלת החיסון. אמרתי לו שברור לי שהוא רק עושה את עבודתו, אבל להתחסן צריך להיות מרצון. הוא לא אמר מילה נוספת וסיים את השיחה לאלתר.

הבחנתי שבמהלך אותה תקופה חנו אמבולנסים באתרי החיסון. בכל פעם שלאנשים היו תגובות לחיסון, הם נלקחו משם ישירות לבית החולים, אבל הרופאים המשיכו לומר שזה לא נגרם בשל החיסון.

למעשה, אנשים רבים סביבנו הגיעו בהדרגה לראות את תופעות הלוואי של החיסון ולראות באופן ברור את חוסר האחריות של הרשויות.

לכן באזור המקומי שלנו, יש כעת הרבה תושבים שאינם מחוסנים ואנשים לא חשים שמשהו לא בסדר עם זה.

התייחסות של מטפח לחיסונים

כשהחיסון הפך זמין והממשלה דחפה להתחסן, היו מתרגלים שפחדו שמא החיסון יכול להיות רעיל והם סירבו להתחסן. היו גם מתרגלים שחשו שאין טעם להתחסן, מאחר שגוף המטפח טוהר ויש לו האנרגיה להשמיד את הווירוס.

אני מאמין ששום דבר אינו מוחלט. עלינו לשחרר את הדאגות לרווח והפסד בטיפוח האישי שלנו, אבל עלינו לשים בעדיפות הראשונה במעלה את הצלת האנשים. לפיכך עלינו ללכת על ההחלטה שתהיה הטובה ביותר לעזור להציל אנשים.

למשל, שמעתי שיש מדינות מערביות הדורשות תעודות חיסון (תו ירוק) במקומות מסוימים. ללא התעודה, מתרגל אינו יכול לצאת להציל אנשים. במקרה זה, האם נהיה מוכנים להתחסן למען הצלת אנשים? בסין, רוב האזרחים עדיין תומכים בחיסון. אז אם אנחנו מסרבים להתחסן, יהיו אנשים שלא יבינו אותנו. אז עלינו לחשוב גם על הרגשות שלהם ועל האם הסירוב שלנו להתחסן עלול להשפיע עליהם להינצל בעתיד.

מצד שני, הדוגמה של קרוב המשפחה שלי נתנה לי אפשרות להסביר לאנשים את הנזק האפשרי של החיסון וכך להימנע שוב מהלחץ לקבל את הזריקה.

לכן ההבנה שלי היא שאם להתחסן או לא, תלוי באיזו סביבה המטפח נמצא, והאם זה עוזר להצלת אנשים.

אין כל מודל לחיקוי בטיפוח ואנחנו לא צריכים להסתכל על אף אחד כדוגמה ללכת אחריה. רק כאשר אנחנו מתנהלים על פי כתבי הפא של המאסטר ומאמינים באמת במאסטר ובדאפא, נוכל ללכת את השלב הסופי של המסע שלנו היטב.

זוהי הבנתי ברמה שלי. אנא ציינו בחמלה אם יש החסרות.

[הערת עורך: המאמר הזה מייצג רק את ההבנה של המחבר במצב הטיפוח הנוכחי שלו, שנועדה לשיתוף בין מתרגלים, כך שנוכל לעשות כדברי המאסטר:

 "השווה איך אתה לומד, השווה איך אתה מטפח;" ("טיפוח בפועל"- "הונג יין")]

[כל המאמרים, הגרפיקה והתוכן המפורסמים באתר מינג-הווי מוגנים בזכויות יוצרים. העתקה שאינה מסחרית מותרת, אבל נדרש ייחוס לכותרת המאמר וקישור למאמר המקורי].