תרבות סינית מסורתית "נאמנות למשפחה וכיבוד הורים" (סיפור חמישי): לבושו הצבעוני של לאוּ לַאי-דְזֶה

(Minghui.org)

לאוּ לַאי-דְזֶה חי בממלכת צ'וּ לפני 2,000 שנה. כדי להפגין את נאמנות למשפחה וכיבוד הורים הוא סיפק להוריו את האוכל והביגוד הטובים ביותר כמו גם את כל מה שהצטרכו ביום יום. אך הוא עשה זאת מתוך האופי קליל והשובב שלו, והיה יצירתי למדי באופן בו התייחס אליהם. לב טוב שכזה הכניס לבית שמחה והרמוניה.

אף שלאו לַאי-דזה היה בן יותר מ-70, הוא אף פעם לא התייחס לעצמו כ"זקן" – במיוחד מול הוריו. הם הלא מבוגרים הרבה יותר ממנו – אז אילו היה אומר משהו כזה על עצמו, האם זה לא היה גורם להם לראות את עצמם כישישים מופלגים הקרובים לסוף חייהם?

הוא גם ידע שילדים תמיד יישארו ילדים בעיני הוריהם.

עקב גילם המתקדם, להוריו של לאו לאי-דזה היו בעיות שמיעה וכבר נעשה להם קשה ללכת בכוחות עצמם או להעז לצאת מהבית. הם החלו לחשוב שחייהם פשוטים ומשעממים. אז לאו לאי-דזה החליט להיות ליצן המשפחה, ולקח על עצמו משימה להקל את הנטל על ידי צחוק ושמחה.

פעם אחת ביום הולדתו של אביו, לאו לאי-דזה התעטף בחתיכת אריג צבעוני כאילו הוא ילד פעוט, וקפץ ורקד בשובבות ובילדותיות בפני הוריו. הם שמחו על ההצגה.

במקרה אחר לאו לאי-דזה הרים על כתפיו מוט עם שני דליי מים ולפתע העמיד פנים שהוא מאבד את שיווי המשקל, מעד והשפריץ מים על עצמו. אבא ואמא התפקעו מצחוק.

יום אחד לאו לאי-דזה חצה את החצר כשהוא הבחין בקבוצת אפרוחים. כשהוריו הסתכלו, הוא העמיד פנים שהוא נץ ורדף אחר האפרוחים ברחבי החצר. מול האפרוחים שנראו חינניים למדי בהתפזרם במהירות לכל עבר, לאו לאי-דזה נראה מטופש ומגושם – בכוונה כמובן. הוריו כמעט נפלו מצחוק מהמחזה.

אכן, לאו לאי-דזה הפגין כיבוד הורים בדרכים מסורתיות כבן נאמן, אך הוא גם העניק דבר נוסף – את מתנת הצחוק.