מה שצריך ללמוד מהאסון בווהאן

(Minghui.org) ווהאן היא אחת הערים העתיקות והמפורסמות ביותר בסין, עם מורשת היסטורית ותרבותית מפוארת. אחד האירועים המפורסמים ביותר שהתרחשו שם היה מרד וו-צ'אנג בשנת 1911, שהוביל לנפילת שושלת צ'ינג ולהקמת הרפובליקה הסינית – הראשונה מסוגה באסיה.

כמוקד מרכזי המונה 11 מיליון תושבים, ווהאן היא גם אחד המרכזים הכלכליים של מרכז סין, ובשל כך זכתה לכינוי "שיקאגו של סין". בעיר ישנם למעלה מ -350 מכוני מחקר, 1,656 מפעלי היי-טק ומספר חממות לחברות סטארט-אפ המגובות במימונם של 230 מתוך 500 תאגידי התעשייה האמריקניים הרווחיים ביותר.

אך מאז התפרצות נגיף הקורונה, ווהאן הפכה לעיר רפאים.

מספר אירועים משמעותיים שהתרחשו בווהאן בתקופת שלטון המפלגה הקומוניסטית הסינית (CCP), יבהירו כיצד עיר מפוארת מתגלגלת להיות מוקד עולמי של חוסר מזל.

1958: עיר מודל במהלך קמפיין "הקפיצה הגדולה קדימה"

לאחר הקמפיין האנטי-ימני בשנת 1957 שמטרתו הייתה להפיל אינטלקטואלים ואנשי רוח, למנהיג המק"ס דאז, מאו דזה-דונג, היה חזון שתפוקת החקלאות של סין תעלה תוך 15 שנה על זו של בריטניה וארה"ב.

קמפיין "הקפיצה הגדולה קדימה" שלו בשנת 1958, גרם למנהיגי מק"ס רבים, לאנשי ממשלים מקומיים ולעיתונאים בסין להתחרות זה עם זה ולעשות ככל יכולתם לפברק נתונים של התפוקה החקלאית לגבוהים ככל האפשר.

לדוגמא, בפרובינציית הה-ביי דיווחו על כרוב סיני אחד שמשקלו 250 קילוגרם. ב- 13 באוגוסט 1958 'פיפלז דיילי' פרסם הודעה שאומרת כי בעיר מא צ'אנג, הסמוכה לווהאן, תפוקת האורז הגיעה לכמעט 37,000 ג'ין למו (110 טון לדונם), תפוקה גבוהה פי 90 בערך מהתפוקה האמיתית בפועל באותה העת.

עד מהרה פורסמה הידיעה בשופר הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, העיתון "פראבדה", יותר מ- 100,000 איש ביקרו ב"שדה הלווייני" הזה כדי ללמוד מניסיונם של הכפריים, כולל מומחים רבים ממדינות סוציאליסטיות כמו ברית המועצות, מזרח גרמניה, צ'כיה, צפון קוריאה וכו'. ראש הממשלה דאז, ג'ואו אן-לאי, אף הוא ביקר שם באופן אישי ודאג להסריט את ביקורו.

איך נוצר המצב הלכאורה מגוחך הזה? מתברר שכדי להשיג ולנצח קומונה אחרת, שדיווחה על תפוקה של 10,000 ג'ין למו, אנשי הקומונה מספר אחת בג'יאן-גואו החליטו לשקול את אותם סלי אורז מספר פעמים, עד שהגיעו למשקל של 37,000 ג'ין.

כאשר איש צעיר בצוות הפיקוח שאל איך הם מצליחים לגדל כל כך הרבה צמחי אורז בצפיפות כה גבוהה, ראש הצוות כינה אותו "מעורר" ו"הולך נגד הזרם של המק"ס והיו"ר שלה מאו". הצעיר נלקח הצידה וננזף במקום. מאוחר יותר הוא תוייג כימני ונענש.

דבר דומה קרה בתחילת המגיפה. ב- 30 בדצמבר 2019, ד"ר לי וון-ליאנג (Li Wenliang) מהעיר ווהאן שיתף מידע על וירוס הקורונה ברשתות החברתיות עם עמיתיו מתחום הרפואה, אך מיד ננזף על ידי הרשויות ונענש על "הפצת שמועות". למרבה הצער, ד"ר לי מת מאוחר יותר מהנגיף.

פחות משנה לאחר הרגע המפואר של אנשי הקומונה מספר אחת בג'יאן-גואו, סין ספגה רעב כבד כתוצאה ממדיניות השקרים של המק"ס ושל מנהיגי מפלגה מקומיים שהלכו בדרכה של המפלגה. בכפר לא נותר כמעט דגן, ולאנשים לא נותרה ברירה אלא לאכול עשבי בר וקליפות עצים.

גונג ג'ן טאנג, אחד מניצולי הטרגדיה, אמר בשנת 2019 לעיתונאי: "זה היה ממש נורא. מקרי המוות היו רבים מספור".

על פי נתונים סטטיסטיים ממקור אמין, כ 45 מיליון בני אדם בסין גוועו ברעב במהלך השנים 1959-1962. מנהיגי המק"ס מעולם לא התנצלו על מעשיהם עד עצם היום הזה.

1967: מספר לא ידוע של צעירים נספו בנהר היאנג-צה

בשנת 1962 מאו קרא לבני הנוער בסין "לחשל את עצמם" במי הנהרות והאגמים. מאו שחיין נלהב בעצמו, יצא לשחייה האחרונה שלו בנהר היאנג-צה ב- 16 ביולי 1966, בגיל 73. כדי להנציח את שחייתו של מאו בנהר, רשויות המק"ס בווהאן ארגנו אירוע בשם "חציית נהר היאנג-צה" ב -1 באוגוסט 1967.

עבור רבים היום הזה הפך לאסון.

עקב פולחן האישיות של מאו, התייחסו אליו כאל מישהו גבוה אף יותר מאל. בני נוער צעירים, בעיקר ממכללות ואוניברסיטאות, השתתפו באירוע חציית הנהר בגאווה וכבוד.

עשרות אלפי צופים הצטופפו לאורך הרציפים של האן-יאנג (Hanyang) באותו יום לוהט. בזמן שאנשי ממשל נשאו נאומים ארוכים בזה אחר זה, אנשים התעלפו מחום הקיץ הלוהט. אנשים החלו להיכנס לפאניקה.

בדיוק אז נורתה יריית הפתיחה, המוני אנשים מיהרו להיכנס לנהר. אלפים דחקו עצמם בו-זמנית דרך כניסה ברוחב של 20 מטר. חלק מהאנשים נרמסו למוות, חלקם נחנקו למוות, חלקם נדחקו לנהר וטבעו.

אדם ששרד את האירוע סיפר: "ברגע שקפצתי לנהר, ראשי וכתפיי מיד נדחפו למים על ידי אחרים. משכתי ובעטתי, ניסיתי לעלות אל פני המים, אך הייתי מוקף ידיים ורגליים של אנשים שהסתבכו במים. לבסוף הצלחתי להרים את ראשי מעל פני המים, אף אחד מחבריי לא נראה בשום מקום. אינספור ראשים מתפתלים היו שם במים, כמו סיר עם כופתאות המתנודדות מעלה ומטה”.

הגופות אוחסנו בתא ההקפאה של מפעל לעיבוד בשר בווהאן, ובתאי הקפאה של בתי חולים ובתי הלוויות. איש אינו יודע את מספרם המדויק של הנספים.

1999: פשעים שביצעה תחנת הטלוויזיה ווהאן, בתחום החינוך והרפואה

המק"ס החלה לרדוף את מתרגלי הפאלון גונג ב- 20 ביולי 1999. תחנת הטלוויזיה של ווהאן הובילה את מסע הרדיפה ושימשה חוד החנית; עוד לפני הפתיחה הרשמית של הרדיפה, ג'או ג'י-ג'ן (Zhao Zhizhen), ראש התחנה דאז, כבר פעל על פי כוונות המפלגה והפיק תוכנית מכפישה על הפאלון גונג. סרט בן 6 שעות שימש את המק"ס מאוחר יותר כחומר לשטיפת מוח וכדי להשמיץ את הפאלון גונג. הסרט שודר ברחבי סין כדי לעורר את שנאתם של האנשים לשיטה הרוחנית.

כתוצאה מכך המוני אנשים החלו לנטור טינה לפאלון גונג. התנהלותה של תחנת הטלוויזיה של ווהאן בראשות ג'או ג'י-ג'ן הובילה אחר כך לתוצאות חמורות.

למרבה הצער, אנשים בתחום החינוך בווהאן הלכו אף הם על פי הוראות הרדיפה של המק"ס והשתתפו באופן פעיל ברדיפה אחרי מתרגלי הפאלון גונג. לדוגמא, אוניברסיטת ווהאן הקימה בקמפוס שלה את מה שהם כינו "האגודה נגד כתות של הוּ-בֶּיי", האגודה איגדה כתבים משמיצים על פאלון גונג והפיצה את השקרים ברחבי העולם. ספרי לימוד מלאי השמצות ומחקרים כביכול המצדדים באופן עיוור עם המק"ס גרמו לשטיפת מוחם של המוני אנשים, במיוחד צעירים.

הגרועים מכל הם בתי החולים של ווהאן שהשתתפו באופן פעיל בקצירת איברים בכפייה ממתרגלי פאלון גונג בעודם בחיים – פשעים נגד האנושות. על פי דוח של "הארגון העולמי לחקר רדיפת הפאלון גונג" (WOIPFG), לין ג'נג-בין (Lin Zhengbin) ויותר מ -80 רופאים אחרים בבית החולים טונג-ג'י בווהאן, וכן 48 רופאים אחרים בבית החולים ווהאן יוניון, השתתפו בקצירת איברים בכפייה. בשנת 2014 חוקרים גילו כי בבית החולים טונג-ג'י לבדו בוצעו כ-3000 השתלות כליה, בשנת 2018 המספר עלה ל- 6,000 השתלות, מספר מזעזע הגבוה ביותר בין כל בתי החולים בסין. זוועה זו נמשכת עד עצם היום הזה.

ווהאן היא גם אחת הערים בהן הרדיפה נגד הפאלון גונג היא החמורה ביותר. ישנם יותר מ-60 מרכזים לשטיפת מוח באזוריה השונים, שרדפו במשך -21 השנים האחרונות עשרות אלפי מתרגלי פאלון גונג. מתרגלים אלה הוכו ועברו עינויים, נשללה מהם שינה, חושמלו באזורים רגישים, נקשרו בתנוחות מכאיבות, ועוד צורות רבות אחרות של עינויים פיזיים ונפשיים.

"משרד-610"הוקם ב -10 ביוני, 1999, על ידי יו"ר המק"ס במטרה מפורשת לרדוף את הפאלון גונג, הוא פועל כמו ארגון גסטאפו. למפלגה יש סניפים בכל דרגי הממשל ברחבי סין. משרד 610 בווהאן, יחד עם המשטרה ובית המשפט המקומיים עשו יד אחת לשלוח מתרגלים למחנות עבודה ובתי כלא, רבים מהם עונו עד מוות.

אחת הקורבנות הייתה גב' ליו לי-חואה Liu Lihua, בת 50, מנהלת מרכז השירות הטכנולוגי לחקלאות במחוז הונג-שאן בווהאן. גב' ליו נרדפה פעמים רבות משום שדיברה עם אנשים על פאלון גונג וסירבה לוותר על אמונתה בעקרונות הפאלון גונג "אמת-חמלה-סובלנות".

במשך שנתיים היא הייתה כלואה במרכז המעצר הראשון בעיר ווהאן ובמחנה העבודה בכפייה Hewan, שם קשרו אותה ל "מיטת-מוות" (קשירה חזקה בחבל ניילון בתנוחה הגורמת למתרגל קשיים בנשימה עד איבוד הכרה), ותלו אותה באוויר, רק בשל היותה מתרגלת פאלון גונג. מאוחר יותר היא נלקחה למחנה עבודה בכפייה אחר למשך שנה, שם היכו אותה, עינו אותה בעינוי הברוטלי "האכלה בכפייה" ומנעו ממנה שינה במשך ארבעה חודשים.

באפריל 2003 היא נעצרה שוב שלא כדין על ידי אנשי משרד 610 והועברה למרכז לשטיפת מוח אגם טנג שון Tangxun Lake, שם עברה עינויים קשים אף יותר, גופה נחלש והיא נפטרה ב- 9 ביוני 2006.

להתעורר כשהאסונות מכים

ווהאן היא המקום הראשון שנפגע מנגיף הקורונה, נפגע עד מאוד. מספר ההרוגים המדויק בווהאן ובכל סין נותר לא ידוע בגלל השקרים של רשויות המק"ס.

אנשים רבים בסין וברחבי העולם התעוררו עקב המגיפה.

טו לונג, צעיר שנולד וגדל בסין בשנות התשעים, נהג להאמין שכל עוד הוא לא אומר שום דבר שאינו בקו אחד עם המשטר ונשאר "אזרח צייתן", הוא יוכל לפלס את דרכו כלפי מעלה. אך השקפתו השתנתה לחלוטין לאחר שלמד את האמת מקריאת מידע מחוץ לחומת האינטרנט של המק"ס. כעת, הוא כבר לא יכול לשתוק, כך דיווח “קול אמריקה” ב- 14 במרץ 2020, במאמר שכותרתו "מחובתי לדבר למען המתים".

"כשגירשו את אנשי 'המעמד הנמוך' [פועלים מהגרים] בבייג'ינג, חשבתי לעצמי: אני עבדתי קשה מאוד, אז אינני חלק מ'המעמד הנמוך', ודאי לא יגרשו אותי".

"כשבנו את מחנות הריכוז [לאויגורים] בשין-ג'יאנג Xinjiang , חשבתי לעצמי: אני אינני שייך למיעוט אתני, אין לי שום אמונה דתית, ודאי לא אהיה בצרות."

"אני אמנם מזדהה עם סבלם של אזרחי הונג קונג, אך חשבתי: לא אצא לרחובות למחות [למען הדמוקרטיה בהונג קונג], אז אין לזה כל קשר אליי". אבל, "הפעם זה פגע בעיר הולדתי. אנשים רבים סביבי חלו, חלקם מתו, לכן אינני יכול לשאת את זה עוד".

טו לונג כעס על התנהלותם של פקידי המק"ס ועל האופן בו הם טיפלו בנושא המגפה.

"עד היום, אף גורם [רשמי] לא בא להתנצל בפני תושבי ווהאן, הם אמרו לנו שעלינו לשנוא את ארצות הברית, לשנוא את יפן, לשנוא את דרום קוריאה, לשנוא את טייוואן ולשנוא את 'וול סטריט ג'ורנל', אף אחד לא צעד קדימה ולקח אחריות," הוא אומר.

טו לונג מוצא שזה אבסורד שפקידים החלו לשבח את המק"ס על "ההנהגה הנבונה" שלה ולחגוג את "ההצלחה הגדולה" שלה בזמן שאנשים עדיין חולים ומתים.

טו לונג גם בחן את לבו כאשר גינה את המק"ס: "רוב הסינים, ואני בתוכם, אינם חפים מפשע. אנו מפרגנים [להנהגת המק"ס] על מעשיהם הזדוניים, וחלקנו אף מסייע להם לבצע מעשים רעים".

מה שהוא אמר היה כמו הד לשורה ידועה של אדמונד בורק, מדינאי ופילוסוף אירי במאה ה-18: "הדבר היחיד שהרוע צריך כדי לנצח הוא שאנשים טובים לא יעשו דבר".

טו לונג מייצג קבוצה גדולה של אנשים בסין שכבר אינם נותנים אמון במק"ס ושואפים לחופש.

בינתיים מתגבשת בעולם קואליציה גלובלית, ההולכת וגדלה במהירות, הרואה במק"ס אחראית באופן מלא להתנהלות האגרסיבית והפושעת. יותר ויותר פוליטיקאים, אנשי עסקים מובילים ואנשים רבים אחרים, הבינו שהמק"ס לעולם לא תציית לכללים ולערכים כמצופה ממשטר הגון ואחראי וכי "מדיניות הפיוס" שננקטה בעבר להתמודד עם המק"ס הובילה רק לחוסר יציבות וכאוס גדול יותר בעולם. חייבים לאתגר את המק"ס בצורה ישירה, כפי שאנשים כבר הבינו.

שר החוץ האמריקני מייק פומפאו גינה את המק "ס על מסע הרדיפה והדיכוי שהיא מנהלת נגד הפאלון גונג: "עשרים ואחת שנות רדיפה ארוכות מדי של מתרגלי פאלון גונג חייבות להיפסק".

יותר מ -600 חברי פרלמנט מ -30 מדינות חתמו על הצהרה משותפת התומכת בפאלון גונג וקוראת למק"ס להפסיק את הרדיפה.

אנשים רבים מבינים כי לא מדובר כאן על קרב בין הפאלון גונג למק"ס אלא על קרב בין הטוב לרע, ושזה מבחן עבור כולנו. אולי כאשר רדיפה אכזרית כל כך של חפים מפשע תגיע סוף סוף לקיצה, זו תהיה נקודת מפנה עבור ווהאן ועבור סין.