מגבלות המדע המודרני בזיהוי אור וצליל

(Minghui.org) בני אדם יודעים מעט על היקום הרחב וחסר הגבולות. למרות ההתפתחויות של המדע המודרני, מה שאנחנו יכולים לראות או לשמוע עדיין מוגבל.

אור וצליל הם שתי תופעות כאלו.

אור שניתן לראות הוא באורך גל שבין אינפרה אדום לבין אולטרה סגול. מכשירים יכולים להבחין בחלק מהאור הבלתי נראה באורך גלים גבוה או נמוך. אך מה שנמצא מעבר אינו ידוע. הספקטרום האלקטרומגנטי המלא הוא ללא גבול – אין סופי בשני הקצוות.

אם יכולנו לראות אור שמעבר לאינפרה אדום או אולטרה סגול, ייתכן שהיינו מגלים שהעולם צבעוני מאוד וזוהר.

אך איננו יכולים – אז אפשר לומר שאנחנו חיים באשליה. העובדה שיש חיות שיש להן ראיית לילה מעולה מציעה שהן מסוגלות לראות ספקטרום אור שונה.

אותו דבר לגבי צליל. האוזן האנושית יכולה לשמוע תדרים בין 20 ל-20,000 הרץ. התדירות הוגדרה כמספר הרעידות (ויברציות) לשנייה. אם תדירות הצליל היא מעל 20,000 הרץ או מתחת ל-20 הרץ לא נוכל לשמוע את זה.

אם לכל צליל ביקום יש תדירות של רעידה אחת לשנה, או תנודה אחת למאה שנה, זה בלתי אפשרי לשמוע פשוט בגלל זה מעבר לתוחלת החיים שלנו. אותו הדבר אם משהו רועד פעם ב-10,000 שנה, אפילו מכונות לא יוכלו להבחין בו. המידע שהוא מכיל לעולם לא יוכל להיות נתפש על ידי בני אנוש.

מצד שני, בשביל מטפחים, אם מישהו מגיע לממד של זמן מהיר יותר מאשר פה על הארץ, הוא יוכל לקלוט את המידע הבלתי ניתן לתפישה שנושא צליל בלתי נשמע ואור בלתי נראה.